לכל הנשים שאהבתי

א - פלרטטן"אהוב שלי, אני יודעת שאתה פלרטטן, אבל אני סומכת עלייך במאה אחוז, וגם אם תעשה שטויות אנחנו נעבור אותן ביחד. אני שמחה שאנחנו מדברים על הכל, ומקווה שככה זה יישאר, כי ככה זה עובד, ככה ממשיכים קדימה."

ואני לא יכולתי שלא לחשוב לעצמי כמה טובה מדי את בשבילי, ומה יקרה אם אעשה טעויות שמהן אין דרך חזרה.אני לא רוצה ולא יכול לחשוב שתמיד יש דרך חזרה, זה לא נכון, זה לא יהיה נכון לעולם. יש טעויות שלנצח אתחרט עליהן, והכאב שנגרם גדול מנשוא, והבוז שנשאר לי בלב כלפי עצמי, לנצח יישאר.והשנאה והייאוש והכעס העצום ותחושת הפליאה - "איך יכולת לעשות את זה?" היא אפילו לא הייתה צריכה לשאול כדי שאשאל זאת בעצמי. איך יכולתי?

ואיך אחרי הכל קיבלתי אוצר יפה כמוך? תכשיט עשוי זהב לבן, עדין ומדויק בעבודת יד של אלוֹהים. יושבת אל מולי ומביטה בי בעיניים מלאות ובורקות, המונחות במקומן בפנים משורטטות למשעי. יושבת אל מולי ובמילותיה מחזיקה אותי על הקרקע, בטוח וסמוּך שלא אפוֹל; וגם אם כן - אפול אליה. איני מבין כיצד יכולה להביט בי שעות ולעטוף במילים שהן בעצם מנגינות, בעוד אני, יקירתי,כל כך מפחד מהשתקפותי במראה,עד כדי כךששכחתי מזמןכיצד אני נראה.

ב - פלרטטןאני מפחד מעצמי,מלהסתכל במראה,מלגלות שאני עד כדי כך נורא.אני הולך בצעדים שקטיםוזהירים,משתדל שלא לשבור שום דברולא להעיר את השכנים.

לא לשבור לך את הלב,לא לצאת מהכלים.לא לשבור לי את הלב,לזכור שיש רק אותי להאשים.

אני מפחד מעצמישאגרום לך ללכתומפחד לאבדאת כל השברים והרסיסיםשהדבקתי בחזרהבעודי מתהלך בדרך מתארכת,בדרך לאהובאת עצמי

אחרי שנדהמתי לגלות מלאך כמוךעשוי בשר ועצמותשאוהב אותיואת עצמו

טיפה פחות.

ידעת שאני כועסכשכתבתי "טוב"או "אוקיי" עם י' אחת.ידעת שאני ממש כועסכששאלתי אם את צוחקת עליי,כשאמרתישאת מוציאה אותי מדעתי.

ידעת לשחררכשאני צריך קצת לבדולחבק,כשאני צורחבשקט,בדידות.

ידעת לקרוא לי את השפתייםגם כשלא אמרתי כלוםולהיכנס לי לנפשדרך העיניים.

ידעת שאני אוהבכשזכרתי כל חיוךשאי פעם עלה בך.

ואנימתברר שלא ידעתי דבר.

והיוםאיני יודע אף לא חצי דבר.למשל איני יודעאיך אשרוד את החורף הראשוןבלעדייך.איני שורד סופותבתוכי.כיצד אשרוד את הסופות שבחוץ?

ואתתמיד ידעת הכל.היום את יודעתשלא נשאר ממני דברבסופהשל תקופה בלעדייך?

תמשכי לי בחולצה,כשאשב על המיטה,ועינייך כמעט וייעצמוותקראי לי "אהובי,בוא לישון איתיכבר מאוחר."ואשכב לשמאלך,ראשך מונח על זרועיוכל גופי יתכנסלמטרה נעלה אחת -לעטוף אותך בלילה."שלא ייגמר לעולם",אמרו רבים וטובים לפניי,עכשיו אומר גם אני, אהובה — שֶׁלֹּא יִיגַמֵר לְעוֹלָם.

כאלה אנחנו, כאלה נהיינו.מכורים,נרקומנים,עיוורים.אין לי רגע שקט,ואין שום נחתואין לי אותךואין אוכל במקרראו על הצלחתואין אהבה."אין דבר", היא אמרה,"אין דבר טוב יותר ממך."לא מצאתי נחמהבמילים שאמרת.לא בהן ולא בך.אין דבר שיכולתי לעשות.כאלה אנחנו,נרקומנים של אהבה,והעולם שלנו ורודאם ממש מתאמצים שיהיה,גם כשאין דבר מזויף יותר ממנו.אין דבר, אהובה,אין דבר שתוכלי לעשותכדי להחזיר אותי אלייך.