לנבוכי העולם החדש

הורים דתיים שואפים בדרך כלל שגם בניהם ובנותיהם יבחרו להיות דתיים, ופעמים רבות כאשר בוחרים אותם בנים ובנות לעזוב את העולם הדתי, חווים ההורים עוגמת נפש רבה. חינוך לערכים בכלל וחינוך דתי בפרט הינם מזה דורות רבים אתגר גדול ומורכב, אך בכל דור ודור לובש אתגר זה צורה חדשה. ספק אם ניתן להעריך האם אתגר זה קשה היום יותר מבעבר, אך ברור כי יש לו גוון מיוחד האופייני לדור הנוכחי שלא היה קיים בדורות הקודמים, בהתאם לשינויים הטכנולוגיים, התרבותיים והחברתיים שהתרחשו בעולם בשנים האחרונות.

לא פעם כאשר מתפתח שיח על אודות אתגרי החינוך הדתי בימינו, במיוחד נוכח מגמות החילון ועזיבת הדרך, עולות טענות חמורות בדבר התרופפות המחויבות ופריקת עול, כניעה לפיתויים והשפעה של רוחות זרות על צעירי הצאן. אך אף שיש אמת באותן טענות, אין העיסוק בהן תורם ליצירה של שפה חינוכית אקטואלית ורלוונטית שתיתן מענה לאתגרי השעה. קולות אלו נותרים בגדר של קינה ונהי, אך דומני שלא צומח מהם דבר.

בכדי שיוכלו המחנכים והמחנכות לעשות עבודתם נאמנה, נדרשת הבנה עמוקה של השדה התרבותי והחברתי שבו הם פועלים. ניסוח השאלות, הבנת האתגרים והתאמת השפה החינוכית למציאות הממשית הם שלב יסודי והכרחי בכל עשייה חינוכית. חיבור זה מבקש להציג את האתגרים החדשים המרכזיים עמם מתמודד החינוך הדתי בראשית המאה ה-21. אתגרים אלו משקפים שינויים שהתפתחו בעולם בו אנו חיים בשנים האחרונות ולא שיערום אבותינו. כיוון שאנו, המחנכים, התחנכנו בעולם שהיו בו אתגרים אחרים, טרם פיתחנו את הכלים הרלוונטיים להתמודד עם אתגרים אלו. וכדי לעמוד כנגדם, נדרש ניסוח ברור של מלוא מורכבותם.

הפרקים הבאים מבקשים לפרוש בזה אחר זה את האתגרים המרכזיים המונחים לפתחו של החינוך הדתי כיום. כל אחד מהפרקים כולל תיאור של השינוי במציאות, בתרבות, בחברה או במחשבה שחל בשנים האחרונות, וכן העמקה בתשתית הרעיונית העומדת מאחוריו. בסוף כל אחד מהפרקים מוצעים כיווני מחשבה ראשוניים לדרכי התמודדות אפשריות ולדרכי פעולה, אותן יכולים מחנכים ומחנכות לנקוט ביחס לאותו אתגר. אין כאן יומרה ליצירת משנה חינוכית מלאה וסדורה, אך יש כאן מצע ותשתית לדיון ולשיח עדכני על אודות דרכנו החינוכית. מטבע הדברים, עיסוק בקשיים ובאתגרים אינו נעים ועשוי לעורר תחושה מרירה בקרב הקוראים והקוראות. למותר לציין שהדברים כולם נכתבים באהבה גדולה ומתוך רצון עמוק לתקן, לצמוח ולבנות. העיסוק בצדדים המרירים אינו אלא חלק מניסיון להמתיק את אותה מציאות.

שלושת הפרקים הראשונים של הספר עוסקים בשינויים חברתיים ותרבותיים שחלו בדורות האחרונים. הפרק הראשון עוסק בשינויים ביחס אל המשפחה ובהשפעתם מרחיקת הלכת על עולם החינוך הדתי. הפרק השני עוסק בהבנת מהות תהליך החילון ובתפיסת המרחב המערבי המודרני כאלטרנטיבה מוסרית לשפה הדתית. הפרק השלישי עוסק בתהליך הדמוקרטיזציה שהעולם עובר בכל תחומי החיים ובקושי שביצירת שפה דתית המבוססת על יראה וציות בעולם דמוקרטי.

שני הפרקים הבאים עוסקים בשינויים שהתחוללו בעולמו הפנימי של האדם בדורות האחרונים. הפרק הרביעי עוסק בפיחות החד שחל בחוויית היראה במגוון תחומים החל מהתא המשפחתי, דרך בתי הספר ועד הצבא והשלטון. הפרק החמישי מוקדש לקושי להחזיק בתפיסת עולם הרמונית שהלך והתעצם במחצית השנייה של המאה ה-20, ולאילוץ שבמעבר לדיאלקטיקה, הן במרחב הפסיכולוגי הפנימי והן במרחב הפילוסופי והרעיוני.

שלושת הפרקים שלאחר מכן עוסקים באתגרים של עולם התורה. הפרק השישי עוסק בפיחות שחל במעמדו של בית הכנסת עם שינוי ההגדרה של המונח "ציבור" ובאתגר של בניית עולם דתי שבמרכזו לא עומד בהכרח בית כנסת. הפרק השביעי ממשיך את אותו הקו ומוקדש למעבר מתורה ספונטנית וטבעית לתורה מלאכותית ומאולצת שהביא לדחיקת התורה מרוב מרחבי החיים. הפרק שלאחר מכן עוסק במשבר של עולם ההלכה והנאמנות לו נוכח הפער ההולך ומחריף בין השפה ההלכתית הפורמלית לבין המהות אותה הוא מבקש לייצג.

שני הפרקים האחרונים של הספר מוקדשים להשפעתן של שתי מהפכות דרמטיות שמאתגרות ומקשות על השפה המקובלת בחינוך הדתי. הראשונה היא המהפכה הסלולרית והשנייה היא הקמת מדינת ישראל. כניסתם של מכשירים סלולריים למרחבי חיינו מקשה מאוד על יצירת "חוסן רוחני" שהוא מצע הכרחי לחיים דתיים, ותקומת מדינת ישראל מאפשרת לראשונה בהיסטוריה את קיומם של יהודים אדישים שאינם פעילים בחייהם הדתיים והרוחניים אך נשארים בעלי זהות יהודית לאורך דורות.

כדרכו של כל דיון חינוכי, גם הדיון הזה מהווה הזדמנות לברר, לחדד ולזקק את המשנה הרעיונית והעולם הרוחני המהווים תשתית עבורה. זאת משום שהדיון בשאלה כיצד להנחיל ולהעביר ערכים ואמונות לדור הבא מחייב דיון מקדים, מעמיק ומשמעותי בשאלה מהם בדיוק אותם ערכים ואמונות. יוצא, אם כן, שהדיון ב"אתגרי החינוך הדתי בימינו" חופף במידה רבה לדיון על אודות "אתגרי החיים הדתיים בימינו". לא פעם נראה לי כי כאשר מבוגרים רוצים לדבר על קשיים ואתגרים שלהם, אך נבוכים מכדי להציג את חולשותיהם בשער בת רבים, הם פשוט מדברים על צער גידול הבנים - על הקשיים בחינוך ועל האתגרים שאיתם מתמודדים "הילדים". כך למשל נשמעות תלונות על הילדים ה"מכורים למסכים" ולא מניחים את הפלאפון מהיד, על מגפת הפורנוגרפיה בקרב בני נוער, או על צורתה ואופייה של התפילה בבתי הספר. נוח להציג את הבעיות הללו כבעיות של הדור הצעיר או של הנוער, אך סוד גלוי וידוע הוא שעולם המבוגרים מתמודד עם בעיות דומות להפליא. לכן, לכל דיון בשאלות חינוכיות לכאורה ישנו ערך מוסף של הזדמנות למבט לעולמה הפנימי של חברת המבוגרים ולבירור ועדכון של דרכנו הרוחנית.

חיבור זה נולד מתוך בירור מתמשך, שיח עמיתים והקשבה לקולות העולים מן השטח. מלימוד משותף עם מורים ומורות, רבנים ורבניות, הורים ושותפים נוספים לדרך. אך מעל לכול, מתוך אינספור שעות של שיחות עם תלמידים ותלמידות, צעירים וצעירות, כאלו שבחרו להמשיך בדרך הדתית וכאלה שבחרו לפרוש ממנה. בעמודים הבאים מקופלות תובנות שאספתי בעבודתי הרבנית והחינוכית כרב קהילה, כראש מכינה וכמורה במסגרות שונות במשך למעלה מעשור. הקשבה רחבה זו היא בעיני תנאי ויסוד לכל שיח החינוכי. שגיאה נפוצה בקרב רבנים ומחנכים היא לחשוב שתפקידנו לספק תשובות לשאלותיהם של תלמידינו או של חברות וחברי קהילתנו. משום שהעמדה של משיב התשובות חוסמת במידה רבה את האפשרות להקשבה כנה לדברי השואל. אם עוד בטרם פתח השואל את פיו, ברור לשני הצדדים כי הקושיה תתורץ, הקושי ייושב, והשאלה תיענה, הרי שהדברים לא באמת פתחו פתח בליבו של הרב ולא טלטלו את עולמו הרוחני. הידיעה שעלי לתת תשובה מקשה עלי להתמסר לעמדה השואלת, המקשה והמבררת. אני משתדל להקפיד כי בטרם אסביר לתלמידי היכן הם טועים, עלי לשמוע את טענותיהם ולהרהר בכובד ראש, היכן הם בעצם צודקים. שמא לכך כיוון ר' חנינא בדבריו הידועים - "הרבה למדתי מרבותי, ומחברי יותר מרבותי, ומתלמידי יותר מכולן" (תלמוד בבלי, מסכת תענית, ז ע"א).

תודה עמוקה לעורך הספר אביעד עברון, שתובנותיו וחוכמתו העמוקות מני ים משוקעות בין דפי הספר.

תודה גדולה להוצאת ידיעות ספרים, ולעורך תחום יהדות עמיחי ברהולץ, על האמון המתמשך והשותפות האיתנה.

תודה לצוות החינוכי במכינת רוח השדה ולשותפי לדרך, הרב איתמר חייקין, על הזכות וההזדמנות ללבן יחד את הסוגיות החינוכיות הללו.

תודה לחברים ולחברות הרבים שקראו חלקים מכתב היד וקיימו בי - "טוֹב לִשְׁמֹעַ גַּעֲרַת חָכָם מֵאִישׁ שֹׁמֵעַ שִׁיר כְּסִילִים" (קהלת ז, ה)

תודה לקבוצת יבנה, קהילתנו וביתנו, שעל הכר הפורה שלה הכול צומח.

תודה לאביטל שלי, שהספר הזה הוא במידה רבה סיכום של שיחותינו המשותפות במשך שנים רבות. הלבטים, הוויכוחים, התובנות והתקוות, על חינוך ילדינו, על התלמידים והתלמידות שלנו, על דרכנו ועל עצמנו. טביעת עינה הטובה וחוכמתה העצומה משוקעות בכל שורה בספר זה.

תודה לה'.

אילעאי עופרן, ערב פסח תשפ"ב