פרק 1
לצאת ממעגל הקארמה
"קארמה איז א ביץ" (karma is a bitch) הוא משפט שמוכר לרובנו. שמענו אותו בסרטים ובסדרות, קראנו אותו בספרים ובפוסטים ברשת, והתפיסה שלו, שאומרת שהקארמה תתפוס אותך ותעניש אותך, היא התפיסה שלנו את המושג קארמה. אם אשאל אותך עכשיו מהי קארמה, סביר להניח שתעני לי שקארמה היא מערכת של שכר ועונש, שבה אנחנו או נענשים או מקבלים שכר על מעשים שעשינו בגלגול הזה או בגלגולי חיים קודמים שלנו.
עד שנת 2007, השנה שבה קריון העניק את אחד התקשורים המשמעותיים שלו עבורי, החזקתי גם אני בתפיסה הרווחת, שלפיה קארמה היא משהו שלא ניתן להיחלץ ממנו, מעין גזירת גורל שנקבעת בין השאר על פי מעשים שנעשו בגלגולי חיים אחרים. התקשור של קריון גרם לי לראשונה לנשום לרווחה ולתת דרור למחשבות שהיו לי עוד קודם בנושא קארמה.
"בשנת 1989 התחלתי לומר לכם שבאנרגיה החדשה הזו הייתה לכם ההזדמנות, אם לא הדרישה, לצאת מהקארמה וללכת על הדרך לפי בחירתכם... יש לכם את היכולת לצאת מהחריץ. אתם יכולים לקחת את הקארמה הישנה ולהניח אותה בצד, ולהחליף אותה במשהו הרבה יותר גבוה באנרגיה".
קריון הוא ישות אנרגטית־מלאכית. הוא מציג את עצמו כקבוצת המלאכים המשגיחים על המגנטיות של כדור הארץ, והוא החל את התקשורים שלו בשנת 1989. הוא מדבר על עידן חדש שבחרה האנושות לחוות. את המסרים שלו הוא מעביר בעיקר דרך לי קרול, שהוא האיש שמתקשר ומפרסם אותו.
קריון עוסק המון בקארמה, עבודה עם הרשומות האקאשיות, העלאת התדר האנושי ועוד. המסרים שלו, עבורי, הם מסרים של אהבה וצמיחה ופעמים רבות, כשאני מקשיבה לו, אני מרגישה אמת פנימית בדברים שהוא אומר. לכן, כשהוא העניק את התקשור הזה בנוגע לקארמה, כל הגוף שלי צעק "כן! כן!" אפשר להרפות מהקארמה שלנו. הייתי בעננים. אחר כך, כשנחַתי, שאלתי את עצמי, אבל איך לעזאזל עושים את זה??
מהי קארמה?
המילה קארמה לקוחה מסנסקריט. המשמעות שלה היא "פעולה". דתות ואמונות שונות רואות בקארמה דברים טיפה שונים:
הדת ההינדית רואה בקארמה סיבה ותוצאה. סבל בגלגול הזה הוא תוצאה של כך שהיית רע בגלגול הקודם שלך.
הבודהיזם רואה בקארמה את הסיבה שבגינה נשמה חוזרת להתגלגל בעולם הזה. החיים בגלגול הזה הם תוצאה של החיים בגלגול הקודם, והם אלו שקובעים את הגלגול הבא שלנו.
האנרגיה שמגיעה ליקום בתקופה הזאת, האנרגיה שהספר הזה רוצה להביא, היא אנרגיה של יציאה מתוך אותן התפיסות. אנחנו מעריכים מאוד את התפיסות האלה, אך יחד עם זאת, זאת אנרגיה שמבקשת לצאת מהתפיסה של מה שהיה ישפיע על מה שיהיה. אנרגיה המאפשרת לגדול ולעשות את הבחירה האישית, את נקודת המבט האישית, את היכולת לשנות את הפרספקטיבה.
התפיסה של שכר ועונש היא התפיסה הרווחת כשאנחנו עוסקים בקארמה, והיא קיבלה חיזוק משמעותי במשך השנים גם על ידי הדתות המונותאיסטיות הגדולות – היהדות, הנצרות והאסלאם – אשר אינן עוסקות בגלגולים אך מדברות על שכר ועונש והגעה לגן העדן או לגיהינום.
התפיסה שיש לנו בנוגע לקארמה היא לינארית־קווית. זאת תפיסה שמסתכלת על החיים במונחים ברורים של עבר-הווה-עתיד, כאשר מה שמנהל את ההווה שלנו הוא על פי רוב העבר שלנו, והוא גם זה שמשפיע על העתיד שלנו. התפיסה הליניארית של הקארמה באה מחיים של התניה: אם הילדים שלך ממררים לך את החיים, זה מכיוון שבגלגול קודם את מיררת להם את החיים ואת נענשת על זה. זוהי תפיסה שרואה בכאבי החיים עונש על דברים שעשינו בשלב כלשהו בחיים שלנו, הקודמים או הנוכחים. וזוהי הסתכלות דיכוטומית ודואלית של טוב ורע, שחור ולבן, שאינה רואה דברים בפרספקטיבה רחבה יותר, ואינה מתבוננת בהשפעות ובאדוות של הפעולות שלנו – לא רק בחיים שלנו כאן ובעכשיו אלא לאורך כל ההיסטוריה הנשמתית שלנו. ולבסוף – זוהי תפיסה שרואה באדם קורבן של חייו. מה שקורה לו הוא בהכרח עונש או גמול על מעשיו. התפיסה הזאת מבטלת את האחריות האישית שלנו ואת בחירות הנשמה שלנו.
באחת הפעמים שהאזנתי ללי קרול מתקשר את קריון (ביוני שנת 2022), הוא נתן הסבר יפהפה, על מהי קארמה. התקשורים של קריון, ברובם, מרחיבים את ליבי ומדברים, בעבורי, אמת גבוהה. אהבתי את ההסבר של לי, ואני מביאה לכאן את רוח הדברים:
"קארמה היא אנרגיה שנוצרה כדי לדחוף בני אדם בחיים שלהם לכיוון של התפתחות. המטרה של הקארמה היא לגרום לנו להיות במקום הנכון בזמן הנכון כדי שנגדל ונתפתח. קארמה היא אנרגיה מצטברת, או משמעות של תחושה/רגש כלשהו שמלווה אותנו בגלגול הזה. זה לא חייב להיות קשור לאדם מסוים".
למעשה, קארמה היא המנוע של הנשמה ולכן גם של האדם. היא הסיבה שבגינה הנשמה יורדת להתממש בגוף. הקארמה מגולמת באמצעות אירועים שאנחנו עוברים בחיינו, מערכות היחסים שלנו, והיא מושפעת מדרכי ההתמודדות שלנו עם האירועים והאנשים.
קארמה היא החוזה שמניע אותנו. החוזה שלנו מול אנשים. הסיבה שבגינה אנחנו פה ובעיקר – השיעור או השיעורים שאנחנו, הנשמה שלנו, באים ללמוד. המסע הקוסמי שלנו הוא מסע התפתחות הנשמה, כי מהבריאה יצאנו ואל הבריאה נחזור. כנשמות יש לנו ידע, אבל אנחנו חסרים את תחושת החוויה. מטרת הגלגולים היא להעמיק את הידע בחוויה: בתחושות וברגשות.
המטרה של קארמה היא להצמיח את הנשמה. כשאנחנו פוגשים מישהו – האינטראקציה שאנחנו יוצרים איתו או מולו היא הקארמה. היא מניעה אותנו, היא מלמדת אותנו, היא מאפשרת לנו לצבור חוויות ולהתפתח הן כבני אדם והן כנשמות. וכן, מפגש עם האחר יכול להיות כואב, אפילו כואב מאוד. ויחד עם זאת, הכאב הזה איננו עונש, הוא הזמנה ללמידה. ייתכן שהאדם עצמו לא ילמד, אבל הנשמה לומדת. הקארמה מכילה בתוכה שיעורים נשמתיים, חוזים נשמתיים ואת האנרגיה המצטברת של כל מה שלמדנו בגלגולים הקודמים שלנו.
כשהייתי קטנה מאוד אהבתי לשיר (אני עדיין מאוד אוהבת). מתישהו, בילדותי, אבי אמר לי שאני מזייפת. בבת אחת, ברגע אחד, כל הביטחון העצמי שלי נעלם, ואם עד לאותו הרגע שרתי להנאתי ובכיף ולא היה אכפת לי מהעולם, הרי שמאותו רגע דאגתי להתחבא מאחורי קולות של אחרים.
לאחר שהפכתי לאֵם, באחד הלילות, כשבני הבכור היה בן כחצי שנה, הוא לא הפסיק לבכות. הייתי עייפה, מבוהלת, חסרת אונים ולבד, ולא ידעתי מה לעשות. פתאום הופיע לי חיזיון על חיים בשבט אי שם מתישהו בתקופת חיים אחרת, בגלגול אחר. בתקופה ההיא עוד לא עבדתי עם גלגולים קודמים ולא ממש עסקתי בטיפול. שיר עלה מהבטן שלי לגרון ויצא החוצה. הבן שלי נרגע ונרדם. גם אני נרגעתי.
לאחר חופשת הלידה שלי התחלתי לקבל מטופלים. פתאום, תוך כדי טיפול, באמצע סשן, התחשק לי לשיר. שאני אשיר?? אני?? אני הרי מזייפת! קולו של אבי מוטמע בי חזק. אבל הצורך לשיר בטיפול היה חזק ממני. התנצלתי בפני המטופלים שלי על הזיוף ונתתי לקולות ולצלילים שרצו לצאת מתוכי לצאת. אף אחד מהמטופלים שלי לא חשב שאני מזייפת...
כשאבא שלי אמר לי את מה שהוא אמר לי, הוא לא ראה אותי ואת ההנאה שלי משירה. הוא היה שקוע בעצמו. אבל מה שהוא עשה הניע דברים רבים בתוכי, והוציא אותי לתהליך ארוך של למידה. כשבני בכה באותו הלילה, הנשמה וההדרכה שלי "ניצלו" את הפתיחות (והייאוש) שהייתי בו כדי להזכיר לי ולפתוח משהו שקיים בי מימים עברו, וזה הניע אותי לפעול.
אולי באמירה של אבי אלי טמונה מתנה. יש סיכוי שזה חלק מהחוזה הנשמתי שלי איתו, ואין ספק שזה הוביל אותי ללמידה אישית־פיזית כיעל וללמידה נשמתית. האם את מה שקרה לי עם אבי אפשר להגדיר כעונש? אין ספק שזאת הייתה ההרגשה. אין לי ספק שזה כאב לי מאוד, אבל להסתכל על זה כעונש, כאילו הוא מחזיר לי על משהו שעשיתי לו בגלגול קודם, אומר מבחינתי להסתכל על הדברים בפרספקטיבה צרה, ולא לראות את כל ההשלכות ארוכות הטווח של המעשה או האמירה שלו.
שלושת הסיפורים האלו, הסיפור עם אבא שלי, הסיפור עם בני, והסיפור שלי עם עולם הטיפול, התחילו תהליכים רבים בחיי והניעו את ההתמודדות שלי עם נושאים שונים, והניעו גם את ההתפתחות האישית שלי. הכלים הפנימיים שיש בי קשורים כולם לגלגול הזה ויותר מזה – לגלגולים קודמים ולקארמה. אם קארמה היא מצבור של אנרגיות, חוויות והתנסויות מגלגולים קודמים ומהגלגול הזה, האם אפשר לשנות אותה?
האם ניתן לשנות את הקארמה?
אי אפשר לשנות את מה שהיה, אבל אפשר לשנות את נקודת המבט שלנו על הדברים, אפשר לרפא את הכאב ולשנות את האנרגיה של התקופה. כשזה קורה – הקארמה משתנה.
כל אדם יכול לשנות את חייו. לפעמים יהיה כרוך בכך מאמץ מאוד גדול, לפעמים זה יהיה מאוד פשוט. כל אדם ששינה את חייו וקורא את הספר יודע שזה אפשרי. כל אדם שמתעקש לשנות את חייו וקורא את הספר, אנחנו רוצים לטעת בו את האופטימיות שזה אפשרי. מה שהיה לא חייב להיות מה שיהיה, זה עידן שינוי הקארמה.
אם שיניתם דברים בחייכם אתם יודעים שכן, אם לא, המסר הוא שכן. זה לא משנה מה היה בגלגול אחר, זה לא משנה מה היה בדורות הקודמים לכם, ומה היה לכם בילדות. אנחנו יודעים, יחד עם זאת, שנקודת המבט האנושית נתפסת לדברים האלה. החוויה הצרובה בגוף מספרת סיפור שקשור לזיכרונות הילדות שלכם, קשור לשושלת המשפחתית וקשור גם לגלגולים קודמים. אז כן, ריפוי של הדברים האלה משנה אתכם. כשאתם משנים את עצמכם ישתנה נתיב חייכם.
האם אפשר לשנות קארמה? כן. מהן הדרכים לכך? שינוי נקודת מבט על העבר, שינוי נקודת המבט, הסתכלות אחרת, הבנה אחרת של הדברים, מאפשרת השתחררות מהם. זו דרך אחת, והדרך השנייה היא בריאת מציאות; מה אתם רוצים להשיג? לטעת כוונה במה שאתם רוצים להשיג ולומר תפילה, שאין לה שום קשר לעניין דתי, תפילה וכוונה למקום פנימי, שאומר שאני משחררת את כל מה שמונע ממני מלהשיג את מה שאני רוצה להשיג: הדורות שבאתי מהם, ההיסטוריה הפרטית שלי, וההיסטוריה הנשמתית שלי. שתי הדרכים האלו הן הדרכים לשינוי קארמה.
ההבנה שעבודה על גלגול נשמות יכולה לרפא את ההווה התפתחה וגדלה לאורך כל המאה ה־20, ולקראת סופה יותר ויותר פסיכולוגים ופסיכיאטרים מצאו את יכולות הריפוי המדהימות שעבודת שחזור הגלגולים עושה. מבין העבודות המפורסמות אשר השפיעו על העולם ניתן לקרוא את ספריהם של ד"ר מייקל ניוטון, ד"ר בריאן ל. וייס וד"ר רוגר וולגר (סדר שמות הכותבים מעיד על סדר הגעתם לחיי ולא על סדר חשיבות עבודתם). אותם מטפלים ומרפאים הבינו, שכאשר הם עושים עבודה ברגרסיה, והמטופלים שלהם מגיעים לזיכרונות של גלגולים קודמים, זיכרונות אלו היו קשורים פעמים רבות לקשיים פיזיולוגיים, פוביות, חרדות וקשיים נוספים שאותם מטופלים חוו בגלגול הזה. הפגישה עם טראומות העבר אפשרה לפגיעות בגלגול הזה להיעלם. חרדות ופוביות נעלמו, קשיים אישיים נעלמו ואף מחלות נרפאו.
עבורי, משמעות העבודה עם הקונסטלציה הקארמתית היא אינה רק ריפוי העבר בשירות ריפוי ההווה, אלא ריפוי הנשמה ושינוי העתיד. אם ניתן "להניח את הקארמה בצד", כפי שקריון אומר, הרי שיש צורך להנכיח אותה בצורה מסוימת. לתפיסתי, אנחנו יכולים להניח משהו בצד כאשר יש לנו מושג מהו הדבר הזה שאנחנו רוצים להניח בצד, ולצורך זה נדרש להנכיח, כלומר לייצג במרחב הטיפולי, לא רק את הגלגול הקודם אלא גם את הנשמה, השיעורים הנשמתיים, החוזים, הנדרים, וכל מה שמניע את הקארמה ולפיכך את הגלגול הנוכחי שלנו.
מכאן שעבודה עם הקונסטלציה הקארמתית היא עבודה, בין היתר, גם עם גלגולים קודמים.
המרחב הנשמתי וגלגולים קודמים
גלגולים הם תפיסה. אתם כל כך רגילים להתגלגל, אתם לא יודעים כמה. התפיסה שלכם שגלגול הוא עונש, ש"צריך לגמור את הגלגול הזה", ויחד עם זאת יש לכם תשוקה אמיתית לחיים, עד כדי כך שכשהמוות עומד בפתחכם אתם אומרים לו ״שנייה, עוד רגע, עוד דקה, תן לי לחיות״, ואז אתם לא חיים באמת. אתם שוכחים את כל הידע שבאתם איתו, את כל החוכמה שצברתם. הנשמה כמו מרדימה את עצמה כשהיא נכנסת לגוף, ואנחנו רוצים להפציר בכם, התעוררו, אתם בעידן של בחירה, צאו מהתרדמת. צאו מהתרדמת ולא חייבים להיות בגלי תטא, אלפא או בטא כדי להיפתח להוויה של מי שאתם כדי לפתוח את השער. כל הגלגולים שלכם. הידע הזה זמין לכם בתוככם.
כשאנחנו מדברים על קארמה אנחנו בהכרח מדברים גם על הגלגולים הקודמים שלנו. שני המושגים האלו, "קארמה" ו"גלגולים קודמים", שזורים אחד בשני, בתפיסות שלנו, ובמהות שלהם באופן כללי. יחד עם זאת, כאשר אנחנו מדברים על שני הנושאים האלו, יש שני דברים חשובים שצריך להבהיר:
ההבהרה הראשונה היא בנוגע לתפיסה שלנו את רצף הגלגולים. אנחנו מורגלים לדבר על גלגולים כעל רצף ליניארי, שבו יש גלגול אחד שקדם לגלגול אחר וכך הלאה. אבל העולם הנשמתי, להבדיל מהעולם הגשמי, איננו עולם לינארי, ולכן, בזמן שאנחנו חווים את עצמנו כנוכחים כאן, ברגע הזה, ישנו מרחב נשמתי גדול יותר משאנחנו מסוגלים לתפוס, ובו מתקיימים במקביל כל החיים שאי פעם חווינו. מאחר שבעולם הנשמות אין את רצף הזמנים המוכר לנו בתור עבר, הווה ועתיד, אין גם מושג כזה "גלגול קודם", מכיוון שהביטוי הזה עוסק ברצף ליניארי שמתאר משהו שבא לפני או אחרי משהו אחר.
הבהרה שנייה ולא פחות חשובה נוגעת לכך שכשאני אומרת "גלגול קודם", איני בהכרח מתכוונת לגלגול שהיה לפני הגלגול הנוכחי שלי. מאחר שבעולם הנשמות אין רצף ליניארי, הסדר פחות משמעותי לי. לכן, כאשר אני מדברת על גלגול קודם, שקשור להווה שלי, לקושי שאני חווה עכשיו, הוא יכול להיות גלגול מלפני 5,000 שנה, וייתכן שמאז הנשמה התגלגלה עוד, אבל הוא הגלגול שרלוונטי לקושי שמעסיק אותי עכשיו.
הגלגול הרלוונטי
אני לא מחפשת את הגלגול הקודם. אני מחפשת את הגלגול הרלוונטי. את זה שהתחיל הכול או שהיה הכי משמעותי למה שקורה עכשיו – לסיבה שבגינה האדם שמולי הגיע לטיפול. הדימוי שאני הכי מתחברת אליו הוא כדור שלג מתגלגל. כזה שככל שהוא מתגלגל כך הוא צובר יותר ויותר שלג וגדל. זה לא פשוט לעצור כדור שלג. בדרך כלל הוא מתרסק על משהו וכך הוא מתפרק. כדי לעצור את גלגול השלג הזה, בלי שהוא, כלומר אנחנו, נתפרק, צריך למצוא את הדבר שיצר אותו מלכתחילה, עוד לפני שהוא התחיל להתגלגל, או למצוא את הדבר שגרם לו להתגלגל.
הכאבים שלכם, בייחוד הגדולים, הפציעות שלכם, ובייחוד המשמעותיות או החוזרות על עצמן, כתמי לידה ועוד, כל אלה אינדיקציות לזיכרון הגוף. אחת הסיבות שבגינן נאמר שאתם רב ממדיים היא שבכל רגע נתון אתם גם הגלגולים הקודמים שלכם. עצם העובדה שאתם מחזיקים בזיכרון התאי שלכם את הגלגולים הקודמים הופך גלגול לחי, נוכח וקיים בהוויה שלכם, בהתנהלות שלכם. וכשאתם מסתכלים על הוריכם אתם רואים גם את אלה שהם היו בגלגול קודם עבורכם. לפעמים אתם לא רואים אלא אתם חשים. יש משהו שם במערכת שלא ברור לכם, אבל הוא זה שמנהל אתכם, וייתכן שאימא שלכם היא האימא האוהבת ביותר בעולם אבל זה לא עובד לכם טוב, כי זה לא מִפֹּה יקירים זה לא מִפֹּה. והגוף יודע ואומר לכם, ״לא נוח לי, לא טוב לי החיבור שלי עם האימא הזאת. אני יודע בשכלי שהיא אוהבת אותי, אבל זה לא עובד לי״, כי זה לא מפה. כן, זה גם קשור להעברה בין דורית, אנחנו לא נבטל את זה, זה גם משם. ועדיין אתם שתי נשמות שבחרו יחדיו לרדת ולשניכם יש את הזיכרון של חיים יחד, אחד עם השני.
למעשה, מה ש"הקבוצה" באה להמחיש לנו, זה שקשיים עם אימא שלנו, למשל, עשויים להיות קשורים לגלגולים קודמים, לחוויות קודמות שחווינו כנשמות אחת עם השנייה, ולא בהכרח לגלגול הנוכחי. חוסר החיבור לאימא, שהיה בגלגול הקודם, מצוי בזיכרון התאי שלנו ומנהל אותנו. כאשר אנחנו נזכרים, כאשר אנחנו מבינים שהקושי שלנו טמון בעבר הנשמתי ולא בהווה, שינוי מתחיל לחלחל בתוכנו. לפעמים עצם ההיזכרות מספיקה ולפעמים צריך לעשות עבודת עומק גדולה יותר. יחד עם זאת, ההיזכרות עצמה מתניעה תהליך של שינוי בחיינו.
גלגול כקפסולת זמן
קארמה היא אנרגיה שנישאת מגלגול לגלגול. אם אני רוצה לשנות את הקארמה שלי, אני צריכה לשנות את האנרגיה שהנשמה מחזיקה בתוכה. לכן, כמעט בכל סשן של קונסטלציה קארמתית, אני אביא ייצוג לגלגול שבו נוצרה האנרגיה שמשפיעה על מה שקורה בגלגול הנוכחי, בהווה. מה זה אומר ייצוג? חפץ או אדם שייצגו את אותו הגלגול.
למה צריך ייצוג לזה? אני תמיד מסתכלת על הייצוג של הגלגול הרלוונטי כעל קפסולה של זמן שמכילה בתוכה את האנרגיה והסיפור שמשפיעים באופן ישיר על הגלגול הזה. אם נסתכל על ההגדרה של "קפסולת זמן" בוויקיפדיה נגלה ש: "קפסולת זמן היא אמצעי להטמנת פריטים מזמן נתון מתוך כוונה מוצהרת שייפתח בתקופת זמן מאוחרת יותר, ובכך יועבר לבני אנוש מהעתיד זיכרון אותנטי מאותה תקופה".
כשאני מדברת על הגלגול הרלוונטי, אני מדברת על הגלגול שבו נוצרה אותה קפסולת זמן ובה יש את הפרטים מזמן ספציפי שנתונים לי ומאפשרים ליצור את התיקון או השינוי. הפריטים יכולים להיות: מערכות יחסים שרלוונטיות להווה, טראומות שקרו, אסונות טבע שהשפיעו ועוד. הבאת ייצוג לגלגול הרלוונטי פותחת, על פי רוב, את המידע על הפרטים שאנחנו צריכים בשביל להבין מה היה בגלגול הקודם שמשפיע על ההווה.
קרה או לא קרה?
רוג'ר ג'י. וולגר, פסיכולוג יונגנאי ומשחזר גלגולים, כתב בספרו "Other life, Other Self", שתת המודע תמיד יספק לנו סיפורים מגלגולים קודמים, בין אם נאמין בגלגול נשמות או לא.
"אבל איך את יודעת אם הסיפור הזה, מהגלגול הקודם, קרה או לא?" אתם עשויים לשאול.
אני מודה שאמיתות הסיפור אינה מעסיקה אותי. בטיפול של היפנוזה, פעמים רבות המטפל יבקש מכם מיקום גאוגרפי ותקופה או שנה. האמת היא שידע כזה עוזר כדי לתמוך באמיתות של סיפורים ולהרגיע חששות קוגניטיביים. לפעמים המיינד שלנו, האגו, צריך משהו להיאחז בו כדי שנאמין. האמונה עשויה ליצור שינוי.
אני עובדת אחרת. העבודה שאני מבצעת מסתמכת ברובה על התפיסה ששינוי חווייתי בגוף הוא זה שיוצר את השינוי, ושכל השינויים קורים במסגרת של מערכות יחסים. לכן, אני לא מחפשת אחר העובדות היבשות. לא אכפת לי אם הגלגול הקודם היה בשנת 1780 לפני הספירה או בשנת 1780 אחרי הספירה, ואם הוא קרה באפריקה או ברומא. מה שמעניין אותי, מה שיוצר שינוי אצל האדם בחיים שלו, זאת החוויה. כשיש שינוי בחוויה של האדם, אני יודעת שנעשה ריפוי.
דרך עבודת הייצוגים עולים הסיפורים. כאשר מביאים ייצוג לגלגול הקודם, פעמים רבות עולה מתוכו סיפור שמספר לי מה קרה בגלגול ההוא, מי היה המטופל ומה הייתה מערכת היחסים שלו עם האדם שמולו הוא ביקש לעבוד, כדי לשנות את מערכת היחסים בהווה: למשל, אדם שבא לעבוד על מערכת היחסים הנשמתית שלו עם אימא שלו – הגלגול הרלוונטי יציג את מערכת היחסים הקודמת, זו שרלוונטית לגלגול היום (אלו לא חייבים להיות יחסי הורה־ילד כמו היום), או שנראה בגלגול הקודם מה קרה לאותו אדם, שיצר אז את מה שמשפיע עליו היום. איך הסיפורים האלו עלו?
כשאדם מייצג עולים בו תחושות, רגשות וסיפורים. סיפורים שהוא אינו מכיר. כמו שאמרה לי מטופלת בסשן אחד: "מה זה הסיפור הזה? אני לא מכירה אותו ולא ברור לי מאיפה הוא בא". עצם זה שהיא אינה מכירה את הסיפור, עצם זה שלא ברור לה מאיפה הוא בא, כבר מעיד על כך שהיא לא המציאה אותו. לפחות לא המודע שלה.
מה זה אומר חוויה דרך ייצוגים?
באחד הסשנים שהנחיתי, המטופלת עמדה על הייצוג שלה בגלגול קודם והרגישה שאין לה אוויר. היא נחנקת. ככל שהיא עמדה יותר על הייצוג, החוויה של הנחנקת ממחסור באוויר גדלה. "בת כמה את?" שאלתי אותה. "אני קטנה", היא ענתה לי. "ואיפה את נמצאת ואיפה ההורים שלך?" היא המשיכה לחוש את התחושה של המחנק. מתוך השהות בתחושה עלה בה דימוי שהיא בתוך איזשהו ארגז. ההורים שלה שמו אותה שם להסתיר אותה. ככל שהעמקנו בחוויית התחושה של המחנק התגלה הסיפור בהדרגה. ההורים שלה שמו אותה בארגז כדי להגן עליה ממישהו, אבל הם חזרו מאוחר מדי. היא נחנקה מחוסר אוויר.
ככל שהסיפור עלה, כך המטופלת נשמה יותר ויותר טוב. תחושת ההיחנקות מוכרת למטופלת, היא מרגישה אותה בחייה. חשיפת הסיפור מהגלגול הקודם עזרה למטופלת לרפא חוויה פנימית שהיא חשה בחייה. ההבנה מה היה בגלגול הקודם, שזה לא היה מכוון לרעתה, ושהוריה רצו להגן עליה, וגם ההישארות בתחושת החנק תוך כדי חשיפת הסיפור, כל אלו הביאו ריפוי לתחושות המטופלת ויצרו תנועה, הן בסשן עצמו, כשחזרנו לעבוד על מערכות היחסים שלה בהווה, והן בחייה.
אני תמיד אומרת למטופלים שלי שאנחנו לא יודעים כמה שאנחנו יודעים. בתת המודע שלנו נמצא כל הידע של מי שאנחנו. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לבקש לפתוח את הידע הזה, לפגוש אותו, להכיר אותו, להכיר בו, להקשיב לסיפור שהוא מביא, ואז אפשר לייצר שינוי בחוויה שלנו מול הידע הזה. שינוי החוויה מול הידע הוא זה שיוצר את הריפוי בחיים של הכאן ועכשיו.
הגלגולים שלכם אינם איזשהו מקום שצריך לצאת עכשיו למסע כדי להגיע אליו. לא, יקירים, זה פה בתוככם, כל תא ותא בגוף הפיזיולוגי שלכם נושא את הידע, את הרשומות שלכם, את הגלגולים הקודמים. אינכם צריכים לצאת מעצמכם כדי להגיע, אתם צריכים להתחבר אל עצמכם כדי להגיע. המידע הוא שם, ואנו נגיד שזו אחת הסיבות שמאוד קל בקונסטלציה קארמתית שהמידע יעלה, שכן כל מה שיעל מבקשת הוא שתתחברו פנימה, תנו למידע לעלות מהגוף. הגוף, אף על פי שהוא מתכלה והוא חד פעמי, כמו רוב התצרוכת שלכם בגלגול הזה, בעולם הזה, הגוף שומר בתוכו ידע מגלגולים קודמים. איך זה נעשה זה עניין לספר אחר, לחוויה אחרת, אינו רלוונטי לכאן, על זה אפשר לכתוב ספר שלם, ויחד עם זאת כל מטפל ברגרסיה יספר לכם שהגוף שומר מידע מגלגולים קודמים.
היכנסו פנימה, יקירים, כשאתם מתעסקים בעבודת ייצוגים הזיכרונות עולים. אתם אפילו לא יודעים שהזיכרונות משם, ואנחנו נגיד דבר כזה: אינכם צריכים ללמוד קונסטלציה קארמתית כדי להיכנס פנימה לגוף ולשאול את הכאב הזה מאיזה גלגול הוא. הפציעה הרגשית הזאת היא תוצאה מאיזה גלגול? מה אני מביא איתי? מה הבאתי איתי לכאן? מה אני חי שוב ושוב ושוב בתוכי כאן? אנחנו רוצים להגיד שכשתיתנו מקום, ראשית האנרגיה תתמוסס, ושנית, בכל דבר, בכל מצוקה, קיים כבר הפתרון. התאים זוכרים גם בריאות, גם אושר, גם שמחת חיים, ואז כשיש כאב מאוד גדול, מחלה, כאב לב, גם תשאלו מאיזה גלגול זה וגם תשאלו באילו גלגולים נמצא המרפא למה שאני חווה עכשיו.
אתם רב ממדיים, הגלגולים שלכם נמצאים בתוככם. הנשמה, כשהיא נכנסת לגוף, נכנסות איתה הרשומות האקאשיות, נכנס הידע הפנימי של הגוף. בתוך כל גוף נמצא זיכרון של גופים קודמים, גם אם הגוף מתכלה. אתם קפסולת הידע. אתם. וכל מה שאתם צריכים לדעת זה לפתוח אותה והמנעול, המפתח למנעול, הוא בידיים שלכם. כל מה שאתם צריכים למצוא זה את הנתיב הנכון לכם להשתמש במפתח. ואנו, אנו מחכים שתעשו את זה, כי ככל שאתם משחררים יותר ויותר ידע מהגוף, ככל שהגופים שלכם מתעדנים והרוח מתעדנת, היקום הזה, הקולקטיב, הגלקסיה מתעדנת. כי אתם היקום והיקום הוא אתם, מעבר לאלוהי או במקביל לאלוהי. כל מה שאנחנו מבקשים, כל מה שאתם מתבקשים פעמים רבות, הוא פשוט לפתוח את המנעול, המפתח, המנעול, הקפסולה, הכול זה אתם, ואנו יושבים ומחכים ושמחים בכל פעם שאתם פותחים את המנעול, ועוד משהו משתחרר. אנחנו חוגגים את זה יחד אתכם.
עצם העמידה על הייצוגים מאפשר לנו להתחבר פנימה, לידע שנמצא בתוכנו וביום יום אינו זמין לנו. זה מה שקרה כשלירון הגיע אלי לסשן של קונסטלציה קארמתית.
הסיפור של לירון
לירון הגיע אלי כדי לעבוד על הקושי שלו עם ביטוי עצמי. אנחנו עושים קונסטלציה קארמתית ולכן אנחנו עובדים עם ייצוגים. הוא מרגיש שהקושי שלו לבטא את עצמו פוגע לו בחיים, ולא מאפשר לו לבטא את עצמו בצורה מלאה.
לירון מביא ייצוגים לנושא: "אני", "ביטוי" ו"עצמי". בחרתי "להתחכם" ולהפריד את המונח "ביטוי עצמי" לשניים. זה אומר שיש פעמיים ייצוג של "אני". כרגע רק אני ערה למצב הזה ולירון לא ער לכפל הייצוגים. אני סקרנית לראות לאן זה יוביל.
לירון מתחיל לעבוד עם הייצוגים שהוא הביא, ותוך כדי שהוא עובד איתם אני חווה חוויה חזקה של בין ממדים. כשאני נוכחת־לא נוכחת, אני כאן אבל גם לא כאן. זה סימן עבורי שמדובר בקארמה יותר מאשר בשושלת.
אני עוד לא ממהרת לעבוד על הגלגולים. אני יודעת שיש סיפור של לידה טראומתית, ולפעמים לידה טראומתית זה אירוע שמשפיע על החיים של אדם בצורה כל כך חזקה, ולגמרי יכול להיות שזה מה שהוביל לקושי בדימוי העצמי. אבל אני לא מרגישה שבזה מדובר. אולי זה בתפר בין החיים האלו למסע הנשמה.
אני שואלת אותו אם הוא היה היריון רצוי ומתוכנן – הוא עונה שלא נראה לו. יש משהו מעניין בהריונות לא מתוכננים – זוהי נשמה שבוחרת להגיע בכל מקרה, שחשוב לה להגיע, והיא יוצרת הזדמנויות "בניגוד" לרצון ההורים. זה לגמרי חלק מהשיעור הנשמתי שלה. תוך כדי שאנחנו מדברים על היריון לא רצוי ובחירת הנשמה, לירון משתף אותי בחוויה שלו של דחייה חברתית. השיח על ההיריון הטראומתי והשאלות שלי על ההיריון של אימא שלו העלו את התכנים של הדחייה החברתית.
בהסתכלות שלי, כל דבר שעולה בשדה הטיפולי במסגרת סשן קשור לסשן, קשור לנושא. התפקיד שלי כמנחה הוא לחבר בין המידעים שעולים בשדה. ביקשתי מלירון להביא ייצוג לדחייה חברתית. פתאום הייצוגים של הביטוי העצמי כבר לא "כוכבי" הסשן אלא הייצוג של הדחייה. לא ברור לי איך הדחייה קשורה לביטוי עצמי אבל אני לא מתווכחת עם מה שעולה בשדה – רק מנכיחה אותו. ביחד אנחנו בוחרים להמשיך לעבוד על הדחייה, היא מקבלת משקל גדול יותר במהלך העבודה שלנו, ועכשיו כבר ממש ברור לי שמדובר בקארמה ופחות בשושלת המשפחתית.
אנחנו מביאים ייצוגים לנשמה ולשיעור הנשמתי. חלה תנועה במרחב הטיפולי, כולל גם שינויים בתחושות, ברגשות ובמיקומים של הייצוגים של "ביטוי" ו"עצמי". אנחנו מביאים ייצוג לגלגול, שבו השיעור הנשמתי שקשור בדחייה התחיל, והסיפור שנמצא בגלגול מתחיל להיחשף בפנינו. מדובר בנער, בחור צעיר, שחיילים הגיעו לאזור שלו (כפר?) והוא מרגיש חסר אונים כלפיהם. אם יצא נגדם – הם עשויים להרוג אותו. סיפור שלם של "אני" מול קבוצה, והקבוצה הזאת מסוכנת לי.
אנחנו מביאים ייצוגים ל"אני בגלגול קודם" ול"קבוצה". אנחנו מנכיחים את הסיפור. נותנים מקום לפחד של "אני בגלגול קודם", לתחושת חוסר האונים שלו מול הקבוצה לתחושה שאין לו כלים ואין לו יכולת להתמודד מולם, וכן לעובדה שהתמודדות מולם הייתה מסכנת את חייו של "אני בגלגול קודם". ככל שאנחנו נותנים יותר ויותר מקום לסיפור, לפחד, לחוסר האונים, נוצר שינוי רגשי בייצוגים של הביטוי העצמי והדחייה. הם כבר לא מה שהם היו בתחילת הסשן. ו"אני בגלגול קודם" מספר ל"אני בגלגול הנוכחי" שהוא לא צריך להחזיק בתוכו את הפחדים שלו. שמדובר בתקופה אחרת, ובקבוצה ש"אני בגלגול הנוכחי" לא התמודד מולה. ואכן, הייצוג של המטופל הולך ונרגע, הולך ומשתחרר, ובשלב מסוים הוא מרגיש שמה שהיה בגלגול הקודם כבר לא רלוונטי אליו והוא יכול להסתובב ולהסתכל לעבר החיים שלו.
הפלא קורה בייצוגים של הדחייה ושל הביטוי העצמי. הדחייה מספרת שהיא קשורה לגלגול ההוא והיא זזה לעמוד ליד כל הייצוגים שקשורים בגלגול ההוא. הביטוי, שעד עכשיו היה בצבע בז' (בקליניקה שלי אני עובדת עם בדי לבד שישמשו כייצוגים), כמו הפרקט (ולעיתים אכן לא שמנו לב אליו בגלל היותו נבלע בפרקט) מקבל צבע חדש – ירקרק מבריק. המטופל לא שם לב, אבל הייצוג של "אני בגלגול קודם" גם הוא בצבע ירקרק.
הסשן מסתיים בכך שהמטופל עומד ביחד עם הנשמה שלו והביטוי העצמי שלו בקבוצה אחת, והוא מרגיש חזק. משהו השתנה באנרגיה שלו. תחושות חדשות של כוח ואנרגיה ממלאות אותו.
אנחנו מסיימים את הסשן, ואני מצביעה על השינוי בביטוי העצמי ועל הבד של הגלגול הקודם. כשמשהו חסר, כשנוצרת טראומה בשדה, יש לנו פחות אנרגיה. ברגע שנתנו מקום, כשהכרנו במה שהיה – מתבצע ריפוי. העובדה שהביטוי העצמי קיבל אנרגיה חדשה, שהיא בצבע ירקרק מבריק, מספרת לי סיפור על ריפוי. על כך שמה שקרה בגלגול קודם וניהל את הגלגול הזה נעלם, ובמקומו חזרה החיוניות ואיתה היכולת להתבטא. הביטוי העצמי שהודחק בגלגול הקודם, בגלל הפחד ממוות השתחרר, והאנרגיה שהייתה מודחקת במשך שנים יכולה סוף סוף לבוא לידי ביטוי.
קובייה הונגרית
כשעושים עבודה של חזרה לגלגול הקודם, לגלגול שאנחנו פוגשים יש משמעות לחיים האלו, לחוויות שלנו, לדברים שאיתם אנחנו מתמודדים ברגע זה (אחרת הגלגול הקודם לא באמת מעניין). משהו מהגלגול הקודם מעורבב או משפיע על הגלגול הנוכחי, והשאלה הנשאלת היא, מהו הדבר הזה?
קארמה עוסקת, בין היתר, בחוויית השלם. אם לכל מטבע יש שני צדדים, אז הנשמה רוצה לחוות את שני הצדדים. ואני רוצה להרחיב את התפיסה הזאת. בעיניים שלי, קארמה איננה מטבע של שני צדדים. קארמה היא כמו קובייה הונגרית. דמיינו שקארמה שהושלמה היא הקובייה, כשהיא מסודרת כך שכל פאה נמצאת בצבע שלה במלואה. אבל עד אז זו יכולה להיות קובייה מבולגנת בצבעים שונים, ולוקח זמן עד שכל הצבעים מתכנסים לכדי פאה אחת. מכאן יוצא, שאם בגלגול קודם אני דחיתי את החברה שגרתי בה, יהיה גלגול בו אחווה חברה שדוחה אותי.
הרבה פעמים, דברים שנתקעו בעבר יכולים להשתחרר אחרי סשן אחד פשוט. קארמה אינה עוסקת בשינוי הסיפור של העבר אלא בהתגברות עליו. כאשר אנחנו מתגברים על אירועי העבר, מבינים אותם, נותנים להם הכרה ומפרידים בין הגלגול הקודם שלנו לגלגול הנוכחי – הקארמה יכולה להשתנות.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.