מגילת המדבר

יום ראשון, 26 בנובמבר 2017, 5:15, מדבר יהודה

השמש אך החלה לבצבץ מעל הרי מואב, והאירה בקרניה הראשונות את בקע ים המלח הרחק מתחת. האוויר היה צלול, נקי וקר. יעלי, ג׳ינג׳ית מתולתלת, צנומה ומנומשת, עמדה בקצה הצוק, מכורבלת בפליז המָהוּהַ והישן, שלא הצליח לגבור על הקור החודר. יואב איש הסנפלינג ביצע בדיקות אחרונות לחבלים ולשאקלים של המערכת. "את מוכנה?" הוא שאל. יעלי הנהנה באטיות, בניסיון להתגבר על גוש הפחד המשתק שהלך והתנפח לה בבטן. "אל תדאגי, אני פה מעלייך, מחזיק אותך," אמר לה יואב בטון מרגיע. היא שתתה מעט מהבקבוק, הידקה את התרמיל הגדול לגבה ואמרה בנחישות, "בוא נתחיל."

יואב מתח את חבל הגיבוי והחל לשחרר אותו אט־אט כשיעלי נעמדה על קצה המצוק. היא נשענה אחורה באטיות עד שהרגישה את משקל גופה עובר מרגליה לחבלים המחזקים אותה. כאשר הייתה כמעט מאוזנת, עשתה צעד קטן והופ — מצאה עצמה מעבר למצוק, תלויה בין שמים וארץ על חבל בעובי מילימטרים בודדים. לרגע הרגישה משותקת. היא החזיקה את החבל באימה נוראית, בעודה מקללת את היום שבו הסכימה להשתתף בפרויקט הזה. היא הכריחה את עצמה לנשום לאט ועמוק ולא להביט מטה.

פניו המרגיעות של יואב הופיעו מעל קצה המצוק. הוא היה גבוה ודק עם רעמת ראסטות חומה, שהשתלבה בצבעי ההרים. "את בסדר?" שאל בטון אבהי מרגיע. "רוצה שאעלה אותך חזרה?" "לא," היא אמרה. "אם הגעתי עד כאן, אני אמשיך. רק תן לי דקה להתרגל לזה שאין שום דבר מעליי או מתחתיי." היא הצמידה את כפות רגליה למצוק בפישוק קל כמו שיואב לימד אותה, הרחיקה את גופה מהקיר, עד שרגליה היו ישרות וגופה ניצב למצוק האדיר. היא קיפלה מעט את ברכיה ואז דחפה ושחררה מעט חבל, יוצרת ניתור קליל. מעליה היא שמעה את קריאות העידוד של יואב. כעבור כמה דילוגים היא שמעה את קולו של נחום, שותפה לסקר,1 מכוון אותה מלמטה.

היא פגשה אותו על מדף סלע צר ברוחב כחצי מטר בערך בחצי המצוק. הוא עזר לה לאבטח את עצמה לטבעת פלדה שבדיוק סיים לקבע לקיר המצוק מעל מדף הסלע, ולשחרר את עצמה מהחבלים. היא הייתה חיוורת לחלוטין, כל גופה רעד וידיה הזיעו בצורה קיצונית. הוא אחז בזרועה ועזר לה להתייצב. "אל תדאגי," הוא אמר בקול רם ובוטח, שהיה ניגוד גמור לחזותו הצנומה, בניסיון להתגבר על שריקת הרוח. "תכף לא תרגישי יותר את הגובה."

הוא התקדם בזחילה לאורך מדף הסלע, צנום, שזוף ושחרחר. "בואי אחריי," אמר לה. היא התקדמה אחריו בזחילה אטית, מחזיקה בחבל האבטחה עד שפרקי אצבעותיה הלבינו. כעבור מספר מטרים נפער מולה פתח שחור של מערה צרה באמצע המצוק. היא העבירה את תיק הציוד לנחום והשתחלה פנימה בעקבותיו.

בשניות הראשונות היא לא זזה והניחה לעיניה להתרגל לאפלולית. מבעד לחושך הסמיך החל החלל לקבל צורה, ומחילה צרה וארוכה נגלתה בפניה. היא זחלה לאורך כמה מטרים, דוחקת את גופה הצנום קדימה בעזרת ידיה ורגליה. המחילה סגרה עליה לרגע והיא התקשתה לנשום, אבל אחרי עוד כמה מטרים של זחילה בירידה חדה הם נשפכו לחדרון. "פה אפשר לעמוד," היא שמעה את נחום מלפניה. "חכי רגע, אני אדליק את הפנסים." שתי אלומות אור פילחו את החשכה. הם סובבו את הפנסים באטיות, והניחו לאלומות לשוטט לאורך ולרוחב החדר.

כמעט בו־זמנית פרצו שניהם בצעקות.

"הכול בסדר שם, חברים?" יואב בדיוק התחיל לזחול במחילה. הוא הגביר את הקצב בניסיון לעבד במהירות בראשו את הצעקה, שהיה בה גוון של פחד, אך היו מהולים בה גם נימה חזקה של הפתעה, לא בהכרח רעה. גופו המוצק, שמילא כמעט את כל החלל, חסם לחלוטין כניסת אור מבחוץ.

"יואב, אתה חייב לראות את זה!" קולה של יעלי רעד מהתרגשות. כעבור כדקה עמדו שלושתם במרכזו של חדר חצוב ברוחב שניים על שלושה מטרים ובגובה כמטר תשעים. על קרקעית המערה היו פזורים שברי חרסים של קנקנים מנופצים, עצמות בעלי חיים קטנים, צנפות ולשלשות של ציפורי טרף ועטלפים. בגומחות חצובות בקירות המערה היו קבועים נרות חרס,2 וכתמי פיח נראו על הקיר מעליהם. בשתי פינות שונות של המערה עמדו סדורים לאורך הקיר קנקני חרס גליליים, חלקם חתומים.

יעלי הרימה את אחד מנרות החרס. היה זה נר הרודיאני. "וואו, הוא מסוף תקופת בית שני..." מלמלה. "לא ייאמן, אנחנו עומדים בתוך חלל מימי המרד." צמרמורת עברה בגופו של נחום. "עשינו את זה!" — הצעקה שלו נשמעה מעט כמו קרקור מוזר. הוא חיבק את יעלי, "אחרי שנתיים של מחקר סוף־סוף מצאנו מערה מתקופת המרד שלא נשדדה!" יעלי תפסה בחוזקה בכתפיו של יואב, "אתה מבין מה זה אומר?!" היא צעקה, אנחנו הראשונים לדרוך פה מזה אלפיים שנה!"

נחום הוציא בקבוקון קטן של ויסקי סקוטי. "אני סוחב את זה בכיס כבר הרבה מאוד זמן, בכל פעם שאנחנו נכנסים למערה חדשה אני מקווה שאזכה לפתוח אותו, עכשיו הוא כבר מיושן היטב," הכריז. אחרי כמה לגימות זחל יואב החוצה לפתח המערה והדליק סיגריה. אף על פי שההתלהבות של הארכיאולוגים תפסה גם אותו והוא לא רצה להצטייר כמשבית שמחות, כרסם בו חשש מסוים. האם זה באמת יכול להיות? תהה. האם אף אחד לא ביקר במערה כמעט אלפיים שנה? ואם זה אכן המצב, מה הם בעצם גילו? האם אלו הן באמת תגליות מסעירות?

יעלי התחילה מיד בתיעוד הממצאים במערה, ונחום עסק בהקמת מערכות תאורה וצילום הממצאים באתרם בזמן שיואב החל למפות את המערה. המערה הייתה הרחבה מלאכותית של מערה טבעית קטנה, שנוצרה כחלק ממערכת ניקוז תת קרקעית ורוויה במים. זו נוצרה לפני מאות אלפי שנים בטרם שינו הכוחות הטקטוניים את הנוף והרימו את המצוק לגובה של מאות מטרים מעל בקע ים המלח. בקצה אחד היה הפתח החצוב במצוק, דרכו הם נכנסו, והמחילות הובילו עמוק לתוך ההר. כאיש חבלים, יואב לא יכול היה שלא להתפעל מהמורדים שהגיעו למערה התלויה באמצע המצוק האדיר ללא ציוד חבלים מתקדם. הוא היה בטוח שחייבת להיות למערה כניסה נוספת. ברגע הזה לבו החסיר פעימה. בבת אחת הפסיק לפקפק. יש כאן משהו גדול מהחיים עצמם, ידע. אך במקום שבו היה אמור להיות המשך המערה, הייתה מפולת אדירה של אבנים. יואב תהה עד כמה רחוק מגיעות המחילות שמעבר למפולת. האם שרדו עוד אולמות או חדרים מעבר לגל האבנים?

עובי המפולת יכול להיות עשרות מטרים, חשב בעצב. זה יהיה בלתי אפשרי לפנות לבד את המפולת הזאת.

עוד הוא חושב, ומשב רוח חלש, כמעט בלתי מורגש, ליטף את לחיו.

שיטת מחקר ארכיאולוגי שנועדה לבחון שטחים גדולים באופן שטחי.

נר חרס או מנורת שמן הוא כלי חרס המכיל שמן או חומר בערה אחר ופייה שבתוכה נמצא הפתיל.