מה למדתי היום

"היי אני טטי,

אין לי שום תואר שמשרת או מגדיר אותי. אני בתו הקטנה של היקום הגדול ואני באמצע לימודי הדוקטורט למדעי החיים הטובים". אמרתי וכולם סובבו ראשיהם אליי בהשתאות. זה היה בכנס עסקים שבו השתתפנו, לכל משתתף הוקצבו מספר דקות להציג את עצמו ולתת לקהל משהו בעל ערך.

היה מפתיע ומעניין עבורי לגלות שרוב המשתתפים הציגו את התואר שלמענו אומנם עבדו קשה כל כך, אך מזמן כבר לא משרת אותם. התארים האקדמיים הפכו להיות עבורם דרך להציג מעין תעודת הכרה בערך העצמי שלהם ללא כל קשר למי שהם ולאיך שהם חיים.

היו שם מגוון אנשים שהחזיקו בתארים שונים. דוקטור לפיזיקה שעשה הסבה להוראה, דוקטור למתמטיקה שעשה הסבה לפילוסופיה, רופא שגילה את הקשר בין הגוף לנפש ומאז עזב את הרפואה הקונבנציונלית. עובדת סוציאלית שעשתה הסבה לטיפול ברפואה אלטרנטיבית, כאלו עם תואר ראשון ושני במנהל עסקים שבאו מעולמות ההייטק ועסקו כעת בשיווק דיגיטלי, אנשים עם תארים בפסיכולוגיה על כל גווניה ומדעי ההתנהגות שזנחו את עיסוקם ופנו לתחום האימון. היו גם מנכ"לים של חברות שזנחו את תפקידם והלכו בעקבות הלב למנזרים ללמוד וללמד מדיטציה ומיינדפולנס.

בדקות המעטות שנותרו לי המשכתי לדבר כאשר ברקע נשמעו שאלות מהקהל:

"איפה לומדים את זה?"

"מטעם מי התואר הזה?"

"זהו התואר שהכי קל להתחיל ללמוד אותו" המשכתי מתעלמת מהשאלות, "אבל הכי קשה לסיים אותו. התנאי לקבלת התואר הוא לחיות את הידע עד שיהפוך לידיעה עמוקה ודרך חיים. זהו תואר מעשי הדורש פרקטיקה יומיומית והוא רצוף בשיעורים ומבחנים לאורך כל הדרך.

אני יכולה לספר לכם שכל מי שמתחיל ללמוד במסלול הזה, לא חוזר לאחור לעולם. זה כמו דורבן שנכנס למאורה של ארנב, אי אפשר להתחרט ולחזור לאחור. ברגע שמגלים את המעיין הזה, אי אפשר להפסיק לשתות ממנו.

השיעורים בתואר נלמדים דרך ארבע רמות תודעה: שכל, רגש, גוף ורוח. הכרה בהם היא הכרחית כדי לצאת לדרך. תגלו שכל התנגדות לשיעור תגרור שיעור חוזר שוב ושוב עד שתתקיים הסכמה מלאה לחיות את מה שנלמד בשיעור. למען האמת, רק השלב הזה יכול לקחת חיים שלמים.

חייו של אדם שהשלים את התואר בשלב מסוים מתחילים להיראות אחרת. הוא לוקח עליהם אחריות מלאה וחי בשמחה ואושר מתוך בחירה חופשית. הוא יודע לרצות, אך באותה המידה יכול לחיות גם בלי הדבר אותו הוא רוצה כי הוא לא נאחז ואז מה שהוא רוצה פשוט מגיע אליו ללא מאמץ. אדם כזה לא רודף אחרי שום דבר. בשלב מסוים הוא אפילו לא משתוקק לדבר כי התואר העניק לו את הידיעה המשחררת שהכול זמני ובר חלוף.

בסוף תגלו כי בשונה מהתארים שאתם מכירים, אתם הם אלו המעניקים לעצמכם את התואר ואתם אלו השוללים אותו. דוקטור למדעי החיים הטובים זהו התואר הכי משמעותי שאדם יכול להעניק לעצמו".

בתום הנאום, קם הקהל על רגליו והחל למחוא מחיאות כפיים סוערות.

מאותו הרגע ידעתי שהמסע שלהם אל עצמם החל.

מאז אותו כנס התחלתי לכתוב מדי יום את "מה למדתי היום?"

והשאר היסטוריה כתובה.