מה קרה למורה טי?

 

 

למזלנו הרע יש בעולם מורים, אבל אם כבר אנחנו תקועים איתם, אנחנו רק יכולים לקוות שנקבל מורה חדש לגמרי במקום איזה קרצייה זקנה ומרושעת. מורים חדשים לא מכירים את הכללים, ואפשר להתחמק מעונש על דברים שמוֹרים וָתיקים היו מוחצים אותך בגללם. זאת הייתה התיאוריה שלי. אז די התרגשתי להתחיל את כיתה ה', כי עמדתי לקבל מורה טירון - מישהו בשם מר טִירַפְּטְסוֹן. העמדתי אותו במבחן מיד.

אם אישור היציאה לשירותים פנוי, רק צריך לקחת אותו וללכת. השנה השירותים היו בדיוק מעבר למסדרון. זאת תמיד הייתה דרך קלה להתחמק מעבודה בכיתה. אני יכול להיות ממש ערמומי בדברים כאלה. אני לוקח את האישור כל הזמן, והמורים אף פעם לא שמים לב. וכמו שאמרתי, המורה טִירַפְּטְסוֹן היה טירון, אז ידעתי שהוא לא יתפוס אותי.

אחרי שנכנסים לשירותים, מגיע הזמן להסתלבט. בקומה שלנו אין מורים אחרים, רק מורות, אז לא צריך לדאוג שהן יתפרצו פנימה. מעל התאים יש קורות עץ שאפשר לתפוס ולהתנדנד עליהן. לנסות לגעת בכפות הרגליים בתקרה. להתנדנד חזק. אם יש מישהו בתוך התא, זה ממש מצחיק להתנדנד ולפתוח לו את הדלת בבעיטה, במיוחד אם זה ילד קטן יותר. אם מפחידים אותו מספיק, יכול להיות שהוא ישתין על עצמו קצת. זה מצחיק. או אם חבר שלכם משתמש במַשְתֵנָה, אפשר לדחוף אותו מאחורה ולהוריד את המים באותו הזמן. ואז יכול להיות שהוא יירטב קצת. וגם זה די מצחיק. יש ילדים שאוהבים לסתום את השירותים בגושים גדולים של נייר טואלט, אבל אני לא מציע שתנסו לעשות את זה. אתם עלולים להסתבך בצרות רציניות. אחי הגדול סיפר לי שהחבר שלו נתפס והכריחו אותו לנקות את האסלות במברשת שיניים. הוא אמר שהמנהלת גם הכריחה אותו לצחצח שיניים במברשת הזאת אחר כך. המנהלת וִילְיַאמְס היא די קשוחה, אבל לא נראה לי שהיא הייתה נותנת סוג כזה של עונש. אבל אני גם לא רוצה לנסות אותה.

כשחזרתי לכיתה אחרי הפעם הרביעית או החמישית שיצאתי, טִירַפְּטְסוֹן הסתכל עליי ואמר: "בחיי, פיטר, אני אצטרך לכנות אותך פִּיפִּי־פִּיטֶר. עשית יותר פיפי מכלב שמטייל לאורך שדרת עצים."

כולם צחקו. טעיתי. הוא שם לב. התיישבתי. ואז טירפטסון ניגש אליי ולחש לי באוזן, "סבא שלי נהג להגיד לי לעשות בו קֶשֶר."

לא ידעתי מה לעשות. העיניים שלי ממש התרחבו כשהוא אמר את זה. לא יכולתי להאמין שזה קורה. אבל זה לא שינה שום דבר. המורה טירפטסון פשוט חזר אל הלוח ואל תרגיל החשבון שהסביר. אני ישבתי שם עם העיניים הגדולות שלי. ודי מהר גם עם חיוך.

"מה הוא אמר?" מַרְטִי שאל. השולחן של מַרְטִי היה צמוד לשולחן שלי.

"שום דבר," אמרתי.

וֶנְדִי ובֶּן התכופפו מעל השולחנות שלהם כדי להקשיב. הם ישבו בדיוק מולנו. ארבעת השולחנות שלנו היו קבוצה מספר שלוש. לפעמים המורה טירפטסון פנה אלינו בשם של הקבוצה.

"שום דבר," אמרתי שוב. זה יהיה הסוד שלי.

המורה טירפטסון היה כזה מגניב! התגובה שלו הייתה הרבה יותר טובה מלצעוק עליי, כמו שהיו עושות הקרציות הזקנות. יש ילדים בכיתה שהיו בוכים, אבל לא אני. ואיכשהו, נראה לי שהמורה טירפטסון ידע שאני לא אבכה. זאת הייתה הדרך שלו להודיע לי שהוא יודע מה קורה בלי לעשות מזה רעש גדול. אהבתי את זה אצל המורה טירפטסון. הוא בהחלט יכול להיות מצחיק. ואני ילד מצחיק. השנה, בפעם הראשונה בחיים, התחלתי לחשוב שאולי יכול להיות כיף בבית ספר.