פתיח 9000 השנים
ציי המתים שייטו סביב העולם בנהרות תת-מימיים.
איש כמעט לא ידע עליהם. אבל קל להבין את התאוריה.
זו התאוריה: הים, בסך הכול, הוא במובנים רבים רק צורה רטובה של אוויר. וידוע שהאוויר דחוס יותר ככל שמנמיכים, וקל יותר ככל שמגביהים עוף. לפיכך, כשספינה שסוּפה טלטלה אותה טובעת ושוקעת, היא חייבת להגיע לעומק שבו המים שתחתיה צמיגיים בדיוק די הצורך לבלום את צלילתה.
בקיצור, היא מפסיקה לשקוע ובסופו של דבר צפה על משטח תת-מימי, מחוץ להישג ידן של הסערות, ועם זאת גבוה מעל קרקעית הים.
שוררת שם שלווה. שלוות מוות.
יש ספינות פגועות שעדיין יש להן חיבל; יש אפילו כאלה שנותרו להן מפרשים. לרבות מהן עדיין יש אנשי צוות, מסובכים בחיבל או קשורים אל ההגה.
אבל המסעות נמשכים, בלי מטרה, בלי נמל באופק, כימתחת לפני האוקיינוס יש זרמים, לכן ממשיכות ספינות המתיםעל צוותן השלדי בהפלגתן סביב העולם, מעל ערים טבועות ובין הרים שקועים, עד שהריקבון והרכיכות הקודחות אוכלים אותן עד תום.
מדי פעם צונח עוגן עד לשלווה הצוננת והחשוכה שלמישור המצולות, מרים עננת טין וטורד את השלווה בת מאות השנים.
עוגן אחד כמעט פגע באנחמאראד, שישב וצפה בספינות נסחפות הלאה, הרחק מעליו.
הוא זכר זאת, כי זה היה הדבר המעניין היחיד שקרה בתשעת אלפים שנה.
פתיח החודש
הייתה איזו... מחלה שהנקשים לקו בה. היא הזכירה את המחלה המכונה “קדחת הזיות” שתוקפת מלחים התקועים שבועות בספינות שאין רוח במפרשיהן תחת שמש קופחת, והחולים בה מאמינים פתאום שהספינה מוקפת בשדות ירוקים ופוסעים המַימה מעל הסיפון.
לפעמים, הנקשים חשבו שהם יכולים לעוף.
היו כשלושה-עשר קילומטרים בין מגדלי האיתות הגדולים, ואם נמצאתם בראשם הייתם כחמישים מטרים מעל המישורים. אם תעבדו שם למעלה זמן רב מדי בלי כובע, כך אמרו, המגדל שאתם נמצאים בראשו ייעשה גבוה יותר והמגדל הקרוב ייעשה קרוב יותר ואולי תחשבו שאתם יכולים לקפוץ מהאחד לאחר או לרכב על המסרים הבלתי נראים השוצפים ביניהם, או שתחשבו שאתם מסר. אולי, כך אמרו אחרים, כל זה אינו אלא הפרעה במוח שנגרמת בשל הרוח בחיבל. איש לא ידע בוודאות. לאנשים שפוסעים אל האוויר בגובה חמישים מטרים מעל הקרקע רק לעתים רחוקות יש במה לדון לאחר מכן.
המגדל התנודד קלות ברוח, אבל זה היה בסדר. היו הרבה עיצובים חדשים במגדל הזה. הוא אחסן את הרוח כדי להפעיל את מנגנוניו, הוא התכופף במקום להישבר, הוא פעל יותרכמו עץ מאשר כמבצר. אפשר היה לבנות את רובו על הקרקע ולהניף אותו למקומו בתוך שעה. הוא היה מלא חן ויופי. והיה ביכולתו לשלוח מסרים במהירות גבוהה עד פי ארבעה מהמגדלים הישנים, הודות למערכת התריסים החדשה והאורות הצבעוניים.
לפחות, כך יהיה אחרי שיפתרו כמה בעיות עקשניות...
האיש הצעיר טיפס בזריזות אל ראש המגדל. רוב הדרך הוא היה אפוף ערפל בוקר אפור שנדבק אליו, ולבסוף הגיח אל אור שמש מרהיב והערפל נפרש תחתיו עד לאופק, כמו ים.
הוא לא שם לב לנוף. הוא מעולם לא חלם לעוף. הוא חלם על מנגנונים, ואיך יגרום לדברים לפעול טוב יותר מאשר בעבר.
ברגע זה הוא רצה לגלות מה תוקע שוב את מנגנון התריסים החדש. הוא שימן את המסילות, בדק את המתח בכבלים והתנדנד באוויר הצח כדי לבחון את התריסים עצמם. לא אמורים לעשות את זה, אבל כל טכנאי קווים יודע שזאת הדרך היחידה לעשות את העבודה כמו שצריך. בכל אופן, זה בטוח לחלוטין אם –
נשמעה נקישה. הוא הסתכל לאחור וראה את הטבעת של חבל הבטיחות שלו נחה על הגשר, ראה את הצל, חש בכאב הנורא באצבעותיו, שמע את הצרחה וצלל...
...כמו עוגן.
נמרוד –
מהומה רבה על לא דוור
אין מה לדבר – פראצ’ט הוא אבדה גדולה לעולם הספרות. גם בספר הזה הוא מצליח לחדש, ולהיות מקורי ומשעשע עם המון הומור מתוחכם.
דנה –
מהומה רבה על לא דוור
פראצ’ט מצליח להצחיק תמיד והתרגום פה גם כן לא רע בכלל – מה שאי אפשר להגיד על הרבה ספרים אחרים של פראצ’ט. הוא לוקח נושא ובוחן אותו מכל הצדדים שלו ומוצא תמיד על מה לצחוק.
יעל –
מהומה רבה על לא דוור
חוזרים להרפתקה נוספת לאנק מורפורק ומנסים באופן כושל להקים את שירות הדואר. ספר מצחיק, שנון והזוי, מופרע כמו שרק פראצ’ט ידע להיות.
לימור –
מהומה רבה על לא דוור
אין מה להגיד על טרי פראצ’ט אין ספק יודע לכתוב, וכתיבתו מעלה חיוך לא פעם ולא פעמיים, פשוט הנאה צרופה, מומלץ מאוד.
טל –
מהומה על לא דוור
בניגוד לרוב, אני לא התלהבתי. הספר הרגיש לי תפל ומשעמם, בניגוד לשאר הספרים של הסופר.
לא כ”כ שווה קריאה – 3 כוכבים מתוך 5.
מוריה –
מהומה רבה על לא דוור
גאוני. אחד מהספרים הטובים של פראצ’ט.
משעשע, מלא תובנות, מלא דימיון, כיפי, מתחכם ופשוט נהדר.
לכל מי שאוהב את הסגנון- מומלץ בחום. לא תתאכזבו.
הדר –
מהומה רבה על לא דוור
סר טרי ז”ל היה תמיד סופר בחסד, אבל כתיבתו בשנותיו האחרונות התעלתה אפילו על הנורמות הגבוהות שלו. הספר הזה הוא בפירוש אחד המעולים ביותר, חבל שההמשך לא תורגם עדיין.
מלני –
מהומה רבה על לא דוור
ספר בסגנונו הרגיל הש פראצ’ט, כן יש בו תובנות מענינות, כן, הוא מעלה חיוך, כן, הוא מספק נקודת מבט אחרת על ההתנהגות האנושית, אבל אולי בגללי ואולי בגלל המחלה של פראצ’ט, הספר היה קצת מעיק. קצת לא זורם, פחות קריא, לדעתי, בהחלט אפשר לוותר עליו, אם כי לקרוא אותו זה לא עונש, רק לא מענג כמו ספריו היותר מוקדמים של פראצ’ט
אסתר –
מהומה רבה על לא דוור
טרי פראצ’ט כותב נהדר! ועל הדרך מעביר ביקורת על ספרות, פוליטיקה וממשל. אם אפשר, תקראו באנגלית. אבל האמת שזה תרגום טוב וציור כריכה נהדר. תנסו גם את “בשורות טובות” שלו!