מחר השמש תזרח

את חני בחרתי לי לאישה בתוך עשר שניות. בחופשת פסח שהיתי עם משפחתי בים המלח ורצה הגורל וגם חני הייתה שם. ללא תכנון מוקדם, פניי פגשו את פניה, ומיד אמרתי לחברי: "זאת אשתי".

היה לי ברור לחלוטין שזה אחד מאותם המקרים שעליהם נאמר שהמקרה שיחק לידי ביותר ממובן אחד. את המילה "מקרה" אפשר לפרק ולקרוא ה' רקם או רק מה'. וכך אכן הרגשתי, שנרקם משהו מעל דרך הטבע. מתוך כך התחזקה בי האמונה שעליה גדלתי ואני משנן אותה גם היום: נתונים מושלמים אינם ערובה למציאת בת זוג. כל עוד לא הכריזו משמים ש"בת פלוני לפלוני", דבר לא יקרה מעצמו. והנה, הרגשתי שההכרזה הזאת נעשתה באותן עשר שניות.

מעולם לא הזדהיתי עם הזרמים בקהילה הדתית שמחליטים על נישואים לאחר פגישה אחת, אבל בדיעבד אני סללתי דרך לזרם קיצוני אף יותר. יכול הדבר להיראות ילדותי או אימפולסיבי, כך או כך – יכול הייתי לסגור על חתונה לאחר עשר שניות.

משביררתי עליה ועל משפחתה, גיליתי לשמחתי שהגעתי למשפחת מלוכה, אנשים שעובדים את ה' בפשטות ובאהבה. אבא של חני הוא איש ישר כסרגל, תלמיד חכם עצום ורואה חשבון במקצועו. הוא בשבילי ובשביל רבים סמל ומודל לחיקוי כיצד יכול אדם לקיים את הציווי: "עשה תורתך קבע ומלאכתך ארעי".

אמא של חני היא מורה לספרות ותנ"ך. דמות מלאת שמחת חיים וחן. אני מודה לה יום־יום על שיחות רבות ומגוונות שמהן אני מקבל קורטוב של חוכמה, ועל הבישולים המשובחים שהיא דואגת לשגר לנו בכל שבוע.

כל אחד ואחת מששת אחיה ואחיותיה של חני הם סוג של "חני" בזעיר אנפין, וזו אחת המחמאות הגדולות שיש ביכולתי לתת לאדם.

ישנו פסוק מרהיב שכתב שלמה המלך: "מַצְרֵף לַכֶּסֶף וְכוּר לַזָּהָב וְאִישׁ לְפִי מַהֲלָלוֹ".3 הפסוק מלמד שישנם כלים מיוחדים למדוד את ערכם של הכסף והזהב, ואיך מודדים ערכו של אדם? – לפי מהללו, כלומר לפי הדברים שהאדם בוחר להלל ושמא גם לפי תלונותיו. כך לדוגמה, כשאנשים מתארחים בחתונה, יכול האחד להלין על איכות האוכל, משמע האוכל הוא מרכיב חשוב מאוד בחייו. האחר יהלל את הפאר, משמע ראשו ורובו בכבוד וביקר. מי שיתמקד בשמחת החתן והכלה הוא מזן אחר ומלא מן הסתם חשיבה על הזולת.

ערכיהם של בני משפחתה של חני רבים ביותר. מהלליהם, ללא יוצא מן הכלל, ממוקדים תמיד בדברים החשובים באמת, בערכים וברוח ולא בעניינים שבחומר.

כשהוריה לא פעם תהו בפניי כיצד יש להם בת כה מיוחדת, נהגתי להשיב להם בביטחון ובפשטות: אינני מבין את השאלה, בזכותכם היא יצאה כך. מכם היא ינקה את גדלותה.

נפגשתי עם חני שבועות אחדים, ולאחר מכן הצעתי לה אירוסים, והיא הסכימה. נישאנו בחתונה יפה ושמחה באולם מפואר ובנינו בית נאמן בישראל. האהבה בינינו פרחה והבנתי עד כמה בחירתי הייתה נכונה. אבי נהג לומר לי: "דובי, שיחקת אותה". חני הפכה לבת נוספת שלו. הוא אהב אותה אהבת נפש.

במהלך השנים ניהלנו בית רגיל לכל דבר. שנינו גם למדנו מקצוע. אני התמקדתי בלימודי מנהל עסקים וכלכלה, ראיית חשבון ומשפטים, ובסופם הוסמכתי כעורך דין ורואה חשבון. חני בחרה בלימודי שיווק ולאחר מכן בלימודי פסיכולוגיה באוניברסיטה, וסיימה אותם בהצטיינות.

נולדו לנו שלושה ילדים מקסימים: שירה, שלמה ונעמי. וכך זכינו לשנים של הורות שמחות ונינוחות. חיינו בשפע של רוחניות וגשמיות. היו לנו קשרים בכל מקום, רובם אם לא כולם בזכות השליח הענק של בורא עולם, אבי הנערץ ז"ל – מה ששלי שלו.

ואז, לאחר חמש שנות נישואים שלוות ומאושרות, נזדעזעו באחת חיינו היפים כל כך.

ביום בהיר אחד חני גילתה כתם דם קטנטן בבגדה. היא התעלמה. אחרי הכול, היה זה רק כתם דם קטנטן. אבל כאשר הדבר חזר על עצמו כמה פעמים, כבר קשה היה להתעלם מכך והיא מיהרה לעבור בדיקת סי־טי מקיפה. האופטימיות הייתה גדולה. מי בכלל חשב על האפשרות שתוצאות הבדיקה יובילו למהפכה בחיים?

אודה ואבוש, מאז ומעולם ראיתי במחלת הסרטן אויבת מושבעת. תיעבתי אותה עד כדי כך שהייתי נמנע מלהביט באנשים חולים ומסב פניי מהמראֶה. איני יכול להסביר זאת בהיגיון, אולי פחד קמאי אחז בי. לצערי הייתי מאלה שהביעו ניכור כלפי החולים על לא עוול בכפם ובדיעבד אני מצר על כך מאוד.

להוותי, לאחר שהתדפקה המחלה לפתחי, נמלאתי הערכה לאלה המתמודדים עם המחלה. כך למדתי שיעור קשה וגדול בענווה, שיעור שמלווה אותי עד היום.

3 משלי כז, כא.