מחשבות על הבלתי מוסבר

הקדמה "תסתכל מסביב, לכל כיוון שתביט תראה סדר. סדר מעיד על תכנון. תכנון מצריך מתכנן. מי לדעתך תכנן את כל זה?" אני לא יודע מי תכנן את כל זה. אני כן יודע מי הדובר, איש רציני ופיזיקאי שהוא גם מחזיר בתשובה, והדברים נאמרו בשיחה שהתקיימה לפני שנים רבות. אני זוכר שחשבתי אז שהטיעון הוא אפקטיבי, ולמען האמת הוא נשמע כזה גם היום, עשרות שנים לאחר אותה שיחה. הטיעון אפקטיבי מבחינה זו שהאינטליגנציה שלנו בנויה כך שהיא מזהה "סדר" ומבינה שהוא לא יכול להיות אקראי. בעשרות השנים שחלפו מאז, למדתי שהחיפוש אחר סדר הוא חיפוש אחר היגיון. אנחנו מזהים סדר והיגיון כמעידים על אינטליגנציה, וזו מעידה על חיים מורכבים. אנחנו גם רואים בעצמנו, כלומר במין האנושי, את הביטוי לאינטליגנציה המפותחת ביותר על כדור הארץ. את הביטויים הבסיסיים והראשוניים ביותר לאינטליגנציה אנו מזהים בכלים או בחפצים מלאכותיים. ביטויים כאלה אנו מוצאים בראשית ימיו של המין האנושי, בשרידי הפעילות הקדומים ביותר של האדם הפרהיסטורי, בצורת כלי חיתוך עשויים אבן צור שנוצרו באופן מלאכותי וכדומה. אותו דפוס חשיבה מנחה אותנו כאשר אנו מחפשים צורות מלאכותיות כלשהן על פני הירח, במאדים וביתר גרמי השמיים. משום שיצירה מלאכותית תעיד על קיומם של חיים מורכבים ואינטליגנציה. הספר הזה הוא תוצאה של סקרנות אישית ותהליכים ארוכים של חיפוש תשובות והסברים בתחומי עניין מובחנים. מטרתו הצגת הנושאים שהם אולי מן החשובים ביותר עבור המין האנושי, תיאור הידוע לגביהם וגם הצבת השאלות שנותרו עדיין תקפות. למי הספר מיועד? זו שאלה שנשאלתי יותר מפעם על ידי עמיתים שקראו את טיוטת הפרקים הראשונים. בסיכומו של דבר נראה לי שקהל היעד הוא כל מי שניחן בסקרנות, מי שמוצא עניין בתחומים הנכללים כאן ומבקש להרחיב את ידיעותיו. אין לי ספק שקוראים רבים ימצאו בנתונים המוצגים כאן ידע שלא הכירו מקודם. הנחה זו מתבססת גם על ההבנה שלמרות שלאנשים שונים יש תחומי עניין שונים ונבדלים, בכל זאת נראה שהציר העוסק במוצא האדם ובהיסטוריה האנושית, בדת ומדע, במקומנו ביקום ובצפונות העתיד האנושי, כאשר כל אלה כרוכים באנומליות בלתי מוסברות, מעניין את רוב האנשים או לפחות חלק גדול מהם. הלקח המשמעותי ביותר שלמדתי בחיפוש אחר תשובות הוא הצורך ואפילו החובה של כל אדם המבקש ללמוד, להודות — לכל הפחות בפני עצמו — שאיננו יודע. זוהי הדרך היחידה לרכוש מידע חדש ולהבין אותו. רבים מאיתנו סבורים שהם כבר יודעים הכול או מבינים הכול בתחומים מסוימים. לכן קשה לנו מאוד עד בלתי אפשרי ללמוד ולהפנים מידע חדש. אם הייתי מתבקש לתמצת את כל ציפיותיי מן הספר הזה למסר אחד, הייתי מצביע על הלקח הזה. תחילתה של המאה ה־21 מכילה הבטחה גדולה עבור האדם, ובאותה מידה גם סכנות עצומות. שאלות שנשאלו על ידי מיטב המוחות של המין האנושי במשך אלפי שנים, הובילו למצב שבו אנו יודעים כיום הרבה מאוד על העבר, על המציאות ועל הטבע, אבל יחד עם זאת יש הרבה מאוד שאיננו יודעים, והמציאות היומיומית שלנו מכילה גם תופעות שנחשבות כבלתי מוסברות. בכל הקשור לתופעות הללו, כפי הנראה, איננו שואלים את השאלות הנכונות וזאת משום שעל פי רוב אנו חושבים שאנו כבר יודעים את התשובות. לכל אחד מאיתנו יש הנחות יסוד לגבי תחומים שונים בחיים, והנחות אלה הן הבסיס לפרשנויות הסובייקטיביות שאנו מעניקים לכל אירוע במציאות. אם נשאל, על מה מבוססות הנחות היסוד שלנו? ובכן, צריך להודות שלעיתים על מידע חלקי, נכון או שגוי, ולעיתים גם על חוסר מידע. מה הן תופעות בלתי מוסברות? אלו הן תעלומות המתבטאות בהתרחשויות או בנתונים שאין להם הסבר מקובל או שההסברים הקיימים אינם מספקים מענה לכל ההיבטים הידועים. הניסיון הפורמלי לבירור תופעות כאלה מתקיים במסגרת מחקרים מדעיים או אקדמיים. מחקר מדעי או אקדמי, באופן תמציתי, בנוי כך שהוא מגדיר היפותזה (הנחת עבודה) מסוימת ומציג את הממצאים התומכים בה. כאן אנו נוקטים דרך אחרת. אין מדובר בהיפותזה שאותה יש להוכיח, אלא בסקירת מצב הידע הכללי. ומכאן הסיבה לעיסוק בנושאים שונים ומגוונים והצגת היבטים שונים הקשורים אליהם, ללא שיפוטיות כאשר זו איננה הכרחית. לכן החיבור שלפנינו איננו עוסק בתאוריה חדשה, אלא בהצגת מידע מצטבר המשלב תופעות ידועות ומוכרות עם כאלה שאינן מובנות לנו, וגם הצגת חידושים מרתקים מן השנים האחרונות. הקורא ימצא כאן נקודות מבט חדשות שעשויות לערער על מוסכמות מקובלות ולבסס תובנות עדכניות לגבי המציאות הקיומית. כמו כן יוצג כאן מידע בצורת תמצית של נתונים, עובדות ופרשנויות בכל עניין שנדון בו והוא מיועד לקורא החושב, המתעניין והסקרן. הקורא מוזמן להפעיל חוש ביקורתי על הפרטים שיוצגו, וכמובן איננו חייב להסכים עם הכתוב, אבל יש בנושאים הנבחרים כדי לעורר גירוי מחשבתי ואולי גם בדיקה עצמית של כל אחד לגבי דעותיו בנושא נתון. כדי לחדד את הגישה המובילה בחיבור הזה, נציין שאף שנציג כאן ממצאים מתחומי מחקר שונים, עיקר הדיון איננו בוחן את הממצאים עצמם אלא בעיקר מתמקד בפרשנות הניתנת להם. הרציונליות היא ערך עליון עבור האדם המודרני. רציונליות מחייבת סדר וארגון, ולכן תפיסת המציאות שלנו היא ליניארית, עבר — הווה — עתיד. האם צורת חשיבה כזו היא בלתי נמנעת או האפשרות היחידה? בהמשך נדון גם באפשרויות אחרות, אבל החיבור הנוכחי מבוסס על תפיסה ליניארית וכך יהיה גם סדר הדיון בנושאים שיוצגו: עובדות, פרשנות והשערות. הספרות המחקרית ופרסומים אחרים בתחומים כגון היסטוריה, ארכיאולוגיה, גיאולוגיה, ביולוגיה, פיזיקה פופולרית, חקר החלל ואף פרסומים בנושאים הנחשבים כיום כבלתי מוסברים, כולל תאוריות קונספירציה או כאלה שעל גבול המדע הבדיוני, מצטברים לכדי נתונים ותובנות, ובעיקר תהיות על תפיסת המציאות הפרטית והציבורית. ההצדקה לעיסוק בחומר המוגדר כ"תאוריות קונספירציה" תתברר לקורא בחלקו האחרון של הספר. חוט השני המחבר בין הנושאים השונים לאורכו של החיבור נוגע בהיבטים פיזיים־חומריים וגם השקפתיים ותרבותיים שכולם משליכים על תפיסת המציאות ומכאן גם על גיבוש דעות פרטיות ומוסכמות ציבוריות. האם יש רק "אמת" אחת? האם רק האמת שלי נכונה וכל היתר טועים? אם האמת היא תוצאה של נקודת מבט או זווית ראייה, הרי שמספר האמיתות הוא כמספר בני האדם המעורבים. מכאן שהאמת איננה אחת אלא היא תלוית נקודת מבט או זווית ראיה וכאלה יש אין־ספור. זוהי לוגיקה פשוטה ומשום כך יש הרבה היגיון בטענה שגם אובייקטיביות היא תלוית נקודת התייחסות או נקודת מוצא. לכן ניתן להניח שגם אם המציאות עצמה היא אובייקטיבית, הפרשנות הניתנת לה היא תלוית נקודת המבט, וכאלה, כאמור, יש רבות ושונות. כהמחשה פשטנית וטריוויאלית ניתן להציע את מהלך השמש בשמיים. מנקודת מבטנו, בכל יום השמש עולה במזרח, נעה בשמיים מקצה לקצה ושוקעת במערב. זה מה שהעיניים רואות אך אנו יודעים שלא זה מה שמתרחש ולמעשה השמש איננה זזה כלל, כדור הארץ הוא שמקיף אותה. ובאותו עניין, כשהשמש זורחת עבור דיירי חצי הכדור הדרומי, היא בעצם שוקעת עבור דיירי חצי הכדור הצפוני. כאמור, עניין של נקודת מבט. אפשר גם להשתמש במטבעות לשון וקלישאות כגון "למטבע שני צדדים" או "אין אמת אחת" כדי להמחיש את ההבנה הבסיסית שאנו עוסקים בפרשנויות. ומאחר שהפרשנות של המציאות איננה אובייקטיבית, משמע שתפיסת המציאות של כל אדם היא אישית וסובייקטיבית, והיא תוצאה של סביבת הקיום שלו, של ההשפעות החברתיות, של ההתנסות האישית וכמובן גם של הידע המצטבר אצלו במהלך חייו. בעולם האומנות הפלסטית נפוץ ביטוי הקובע כי "הכול בעיני המתבונן", כלומר אנשים שונים המתבוננים ביצירת אומנות עשויים לראות בה דברים שונים, ויש בהסבר זה כדי לתמצת את הסובייקטיביות. מכאן למסקנה שכל היבט במציאות שלנו הוא עניין של פרשנות. כל אדם מפרש את המציאות על פי הרקע האישי שלו, הדעות, ההשקפות, האמונות והידע שלו. גורמים אחרים שתיתכן להם השפעה על הדרך שבה אנו מפרשים לעצמנו את המציאות, עשויים לכלול את המוצא הלאומי, ההשתייכות הדתית, הנטייה הפוליטית, ההשכלה, המעמד הסוציו־אקונומי וכדומה. בדרך כלל אנו מסתמכים על מידע הנחשב כמקובל על רוב החברה הסובבת אותנו, או ככזה המתקבל מגורמים הנחשבים מוסמכים. אלא שכמעט בכל פינה אנו נתקלים גם בתופעות בלתי מוסברות, וברוב המקרים, לאחר שפג רושם החידוש שבדבר, אנו עוברים לסדר היום וממשיכים הלאה בשגרת החיים. מדוע הדיון הזה חשוב? הוא חשוב כי אנחנו בוחרים. בוחרים אורח חיים כזה או אחר. בוחרים מנהיגים שינהלו את חיינו. אנחנו יכולים לבחור השתייכות לקבוצה ולתרבות מסוימת. בוחרים להאמין — או לא להאמין — בכוחות עליונים שיגנו עלינו. אנו בוחרים להאמין לאנשים אחרים, בין שהם אנשי מדע, אנשי רוח, מנהיגים חברתיים, גיבורי תרבות, כוהני־דת, פוליטיקאים או סתם נחמדים. אנו בוחרים להסכים או לא להסכים, לשתף פעולה או להתנגד. אנו בוחרים להשקיע את מרצנו וזמננו המוגבל על פני האדמה בכיוונים מסוימים ולא באחרים. הבחירות שלנו הן תוצאה של כל האמור לעיל. מחקר שנערך בזמן האחרון בדק את מידת האמון שרוחש הציבור לאנשי מדע לעומת אמונו באנשי־דת. צוות המחקר בראשות פרופ' ואן אלק מאוניברסיטת אמסטרדם, בהשתתפות ד"ר אריק חשין מהחוג לשירותי אנוש באוניברסיטת חיפה וצוותי מחקר מאוניברסיטאות שונות ברחבי העולם, ביקש לבדוק מי נחשב כאמין יותר, אנשי מדע או אנשי־דת ורוח. במחקר השתתפו 10,195 אנשים מכל שכבות האוכלוסייה ומ־24 מדינות, ביניהם 501 ישראלים, והוא פורסם בכתב העת Nature Human Behavior. מתוצאות המחקר התברר כי בעיני הציבור סמכות מדעית נחשבת כמקור מהימן יותר מסמכות רוחנית, וזאת ללא קשר לרמת הדתיות של הנשאלים. שיטת המחקר הייתה הצגת טענות/אמירות שיוחסו לאנשי־דת ולאנשי מדע ורוח, והטענות נוסחו כך שהיו חסרות משמעות ובלי קשר לוויכוחים פוליטיים או מדעיים. כלומר הנשאלים התבקשו להביע את עמדתם לגבי אמירות שכלל לא הבינו, ולכן תשובתם מתייחסת לאומר ולא לנאמר. אנשי המדע קיבלו מכלל הציבור ציון אמינות ממוצע של 4.37, בהשוואה לציון ממוצע של 3.68 שקיבלו אנשי־דת ורוח. גם אנשים שהגדירו עצמם דתיים, נתנו יותר אמון באנשי המדע. נמצא גם שהתוצאה הזו היא כלל עולמית, אף שהיו הבדלים קלים בארצות שונות, למשל במדינות המזרח היה הפער במידת אמון הציבור קטן יותר בהשוואה לפער במדינות מערביות. בישראל לעומת זאת נמדד פער קצת יותר גדול מהממוצע. אנשים רבים מסתפקים במה שהם כבר יודעים כי לא כולם סקרנים וחקרנים בלתי נלאים, וזה טבעי. אבל המציאות משתנה ללא הרף, ואם אדם מסתמך רק על מה שידע עד אתמול כבסיס לקבלת ההחלטות שלו היום, הרי שהוא עלול לעשות שגיאות. לא כל שגיאה היא קריטית אבל לחלק מהן עלול להיות מחיר כבד. איינשטיין אמר פעם שטירוף הוא חזרה על אותם תהליכים שוב ושוב בציפייה לקבל תוצאות אחרות, ויש במוסר השכל מסוג זה כדי ללמד אותנו על החשיבות של צריכת מידע חדש ועדכון הידע שלנו. לכולנו יש הנחות יסוד שעליהן מבוססות השקפת העולם שלנו, האמונות שלנו, הבחירות שלנו. אוסף ההנחות הזה נקרא פרדיגמה, ולמעשה חיינו מורכבים מפרדיגמות. למשל, אנחנו מאמינים/לא־מאמינים באבולוציה כהסבר להתפתחות החיים, מאמינים/לא־מאמינים בכוח עליון כסיבת הסיבות, מאמינים/לא־מאמינים שהעתיד יהיה טוב יותר מן ההווה, שיהיה שלום וביטחון, שהאדם הוא צורת החיים התבונית היחידה ביקום, וכך הלאה. האמונות הללו הן הנחות היסוד שלנו, הן הפרדיגמות שלנו. וכדי שפרדיגמה תשתנה צריך שתצטבר כמות משמעותית של נתונים הסותרים את ההנחות הללו. אנשים מקבלים החלטות על בסיס מה שידוע להם, אבל עומדת השאלה, האם תפיסת המציאות אצל כל אחד מבוססת על כל או רוב המידע הקיים? ספק גדול. בדרך כלל יש לנו דעות מוצקות גם בנושאים שבהם אין לנו כמעט ידע. למשל, אדם שאיננו עוסק במחקר מדעי, אין לו השכלה בתחומים מדעיים ואף אינו צורך מידע מסוג זה, איננו חי בסביבה שעוסקת בכך ויודע מעט מאוד על מדע, על שיטות מחקר ועל נתונים שכבר הצטברו, אבל — במקרים רבים — יהיו לו דעות מוצקות על ערכו של המדע. למעשה כך זה כמעט בכל תחום בחיינו. מצוי הדבר שאנו מתייחסים בביטול ואף בזלזול לדברים לא מוכרים. בתחומי ידע שונים רוב האנשים לא מתמצאים במידע שכבר הצטבר, לא מכירים את הנתונים, אבל יש להם דעה מוצקה לגביהם. נראה שתכונה זו קשורה לטבע האנושי ולמודעות העצמית. כמה פעמים נתקלתם באנשים שאין להם מושג קלוש בתחום שבו אתם דווקא מתמחים, אך יש להם כבר דעות מוצקות בנושא? מאחר שמידע הוא תשתית הכרחית לגיבוש דעות ולקבלת החלטות, ברור שרצוי ועדיף להסתמך על מידע וודאי ומבוסס ככל שניתן, ועם זאת ברור שלא כל מידע זמין הוא גם אמין, מבוסס או מדויק. את המידע הקיים ניתן לחלק לשלוש רמות של ודאות: רמת הוודאות הראשונה תכלול את ההתנסות הפיזית האישית, את מה שניתן "לראות בעיניים" וכל מה שניתן לבדוק ולהוכיח באופן אמפירי. רמת הוודאות השנייה תכלול את מה שניתן להסיק הסתברותית ורציונלית מן העובדות הוודאיות. הרמה השלישית תכלול גם השערות או ספקולציות שלא הוכחו עדיין, אך ייתכן שיש בהן תשובות או לפחות רמזים לגבי שאלות בלתי פתורות. המציאות הקיומית מוכיחה שרוב בני האדם מאמצים את תכולת רמת הוודאות הראשונה, וגם זה באופן חלקי. למשל, רוב בני האדם אוחזים בהשקפה דתית כלשהי אף שלא ניתן להוכיח אמפירית — או בכלל — את קיומם של כוחות עליונים. חלק קטן יותר, שבדרך כלל נמנה עם שכבת בעלי ההשכלה או כאלה שהם בעלי חשיבה אנליטית, מקבל על פי רוב גם את רמת הוודאות השנייה. מיעוט קטן של אנשים, ובהם אנשי־חזון או אם תרצו "בעלי הזיות", מאמץ גם את הרמה השלישית. המציאות מורכבת וכך גם נפש האדם. כשאנו נתקלים בנושא שנוי במחלוקת או קשה לעיכול, התגובה הממוצעת שלנו תהיה הבעת ספקנות שלמעשה היא דחייה או התנגדות. אולם בו־זמנית אנו מסוגלים לאמץ תאוריה פיזיקלית מסוימת או אידאה תיאולוגית כאשר בפועל שתיהן אינן ניתנות להוכחה. יש לזכור שפרטים רבים במציאות הנוכחית היו נחשבים כמדע בדיוני עד לפני מאתיים ואף מאה שנה. וייתכן שמה שנחשב כיום כמדע בדיוני יהיה למציאות שגרתית בעוד מאה או מאתיים שנה. המדע והטכנולוגיה פורצים דרכים חדשות ומייצרים מעת לעת ידע חדש וחידושים טכנולוגיים בקצב גובר והולך, והחברה האנושית מסתגלת להתפתחויות הללו גם מבחינה פסיכולוגית. למשל, כיום קשה לנו לדמיין את המציאות בלי אמצעי תקשורת זמינים וניידים, כפי שהיה המצב רק לפני מספר עשורים. בימינו כמעט כל ילד מחזיק בידו פיתוח טכנולוגי דיגיטלי בדמות מכשיר טלפון נייד שהוא גם בעל פונקציות רבות נוספות, לעומת הטלפון האנלוגי הקווי והנייח שהיה האמצעי העיקרי לתקשורת בין־אישית עד לפני כשלושה או ארבעה עשורים, וגם לא היה מצוי בכל בית באותה תקופה. בתחילת שנות ה־80 של המאה ה־20 יוצרו הדגמים הראשונים של טלפון נייד, שאז עוד נראו כמו בננה ענקית ומחירם היה שווה הון קטן. לישראל הם הגיעו ב־1986. כעשור לאחר מכן החלה הפצת טכנולוגיית הטלפונים הניידים (פלאפון) לציבור הרחב, בסוף העשור הראשון של המאה ה־21 הפכו הפלאפונים לטכנולוגיה מתקדמת יותר בדמות הטלפונים הסלולריים (הסמרטפונים) שבהם כבר נכלל מסך מגע. אחד מן המקרים הראשונים שבהם הוצגה לציבור הרחב הטכנולוגיה העתידנית של מסך המגע היה בסרט מדע בדיוני שנקרא "דוח מיוחד" משנת 2002 בכיכובו של טום קרוז, ובאותה עת עדיין נחשב מסך המגע כמוצר דמיוני בעיני רוב הציבור. יש אין־ספור דוגמאות כאלה הבאות ללמד אותנו שמה שנחשב אתמול למדע בדיוני, מחר אולי יהיה כבר למציאות שגרתית. הספר הזה נכתב לאחר התלבטות ארוכה משום שאני, כמו רבים אחרים, נוטה לחשוב שעדיף להשאיר בידי "המומחים" את הפרשנות ומתן ההסברים לתחומים השונים בחיים, ובדרך כלל זו הבחירה הנכונה. אבל נכונה באותה מידה גם ההבנה שאין בעצם מקור סמכות אבסולוטי על הידע. אחד מן התוצרים של העידן האולטרה־תקשורתי הוא התובנה שהחוכמה לא בהכרח מצויה בידי מומחים בלבד. דעתם ופרשנותם של החוקרים, החושפים ומבררים את הנתונים העובדתיים בכל תחום מחקר, הן כמובן חשובות ביותר, אך זו כבר אינה נחלתם הבלעדית, וזאת משתי סיבות עיקריות: האחת, משום שלפעמים יש לאותם מומחים דעות מוטות מסיבות שהן חיצוניות לנושא הנדון עצמו. הסיבה השנייה קשורה לביסוס העובדתי ולפרשנות של התאוריות המדעיות. כפי שניתן לראות בתחומי מחקר שונים, לעיתים גם כאשר אין בנמצא נתונים מוחלטים וברורים, אין הדבר מונע את המומחים מפרשנות, ובשלב כזה הפרשנות תהיה בדרך כלל לפי השקפת עולמם הקודמת. דוגמה בולטת לנאמר מצויה בשאלה העתיקה, האם יש בנמצא ישות אלוהית? מאמינים ואנשי־דת יטענו בחיוב כמובן. אבל כיום מאוד פופולרי לשאול שאלה זו דווקא אנשי מדע, ואלה ברובם ישללו את האפשרות. עכשיו יש לשאול, על סמך מה הם שוללים? מכוח מה אנשי מדע יכולים להביע עמדה בשאלה פילוסופית־רוחנית? הרי כל עיסוקם הוא בחקירת החומר, היש והקיים, בדברים שניתן למדוד, ושאלת הישות האלוהית איננה קשורה לתחומים שניתן למדוד. אם הבעת העמדה היא עניין של זכות הביטוי שיש לכל אדם, אזי דעתם של מדענים בענייני רוח איננה נובעת מסמכות כלשהי, אלא מהשקפה פרטית, ולכן איננה עדיפה מדעתו של כל אדם אחר. כל זה לא בא לגרוע דבר מההכרה שלמלומדים רבים יש ידע נרחב גם מעבר לתחומי התמחותם, ובמקרים רבים מדובר באנשים בעלי יכולות קוגניטיביות מרשימות. אך כאלה יש גם מחוץ למעגל הפורמלי של "אנשי המדע". בזכות הטכנולוגיה והתקשורת המפותחת כיום גם הפרשנות של ממצאים שונים, כלומר הפקת הידע מן המידע הפכה להיות זמינה ונפוצה לכלל הציבור באופן שבעבר לא היה אפשרי, ובכך בעצם מתאפשר לכל אדם המעוניין בזאת לשפוט בעצמו את הנתונים. בהקשר לאמור, מביא הפיזיקאי מיצ'יו קאקו בספרו "עולמות מקבילים" את ההסבר למה שנקרא "פרדוקס אולברס". האסטרונום הגרמני וילהלם אולברס ניסח ב־1823 את הפרדוקס העוסק בשאלה הבאה: אם היקום הוא אין־סופי, גם מספר הכוכבים שבו הוא אין־סופי, ולכן שמי הלילה שלנו צריכים להיות מוארים בכמות אין־סופית של אור כוכבים בכל נקודה בשמיים ובכל כיוון שנסתכל. כלומר השמיים היו צריכים להיות מוארים גם בלילה, והרי אנו יודעים שהמצב איננו כזה. ובכל זאת הבלבול בעניין זה בקרב האסטרונומים והפילוסופים היה גדול. כ־70 אחוז מספרי הלימוד באסטרונומיה בשנת 1987 עדיין כללו תשובה שגויה בעניין הזה. מוזר ככל שיהיה, מי שפתר את הפרדוקס לפני כ־140 שנה לא היה איש מדע מובהק אלא דווקא הסופר אדגר אלן פו, שאומנם התעניין באסטרונומיה. התשובה שלו הייתה שהיקום איננו אין־סופי, ושהאור של הכוכבים המרוחקים ביותר לא מגיע אלינו עדיין משום שלא חלף מספיק זמן. כאשר דנים במידע, מילת המפתח היא פרשנות, שהיא הניסיון להסביר אוסף של נתונים. וכפי שכבר הבנו כל פרשנות היא תלוית נקודת המוצא, והנקודה החשובה כאן היא שלכל אדם יש נקודת מוצא, בין שהוא מדען, איש דת, אישיות תרבותית, פוליטיקאי או כל סוג של השתייכות. בעוד שמרבית בעלי הייחוס שהוזכרו אינם מסתירים את השתייכותם הקבוצתית והרעיונית ואף משתמשים בה להשגת מטרותיהם, מדענים וחוקרים דווקא משתדלים להדגיש את עמדתם האובייקטיבית וחסרת הפניות, לכאורה. ברור שגישה זו נחוצה כדי להימנע מהרושם של השפעת השקפות פרטיות והטיית מסקנות המחקר. אבל אם רוצים להיות הגונים חייבים להודות שאין בנמצא אובייקטיביות מוחלטת או בכלל. לכל אדם יש דעות ואמונות פרטיות שלהן השפעה בלתי נמנעת על כל ניתוח ופרשנות שיעשה. זו למעשה הסיבה העיקרית למחלוקות בין אנשים מול אותם נתונים, משום שכל אחד מפרש אותם על סמך ההנחות הקודמות שלו. כיום, כתוצאה מן הזמינות של רשת האינטרנט והחופש הפומבי המאפשר לכל דכפין להפיץ את כל סוגי החומרים שבנמצא, יש בתקשורת הציבורית ובפרסומים שונים הרבה מאוד מידע מוטעה, לעיתים אפילו שקרי באופן מכוון — מה שמכונה דיסאינפורמציה — ויש גם פרשנויות בלתי סבירות ואף קונספירטיביות. אבל למעוניינים בכך, אשר מתעמקים בבירור המוץ מן התבן, יש מספיק חומרים זמינים המאפשרים לנתח את הנתונים ולעיתים גם לבסס פרשנות אחרת מן המקובל.  העידן הגלובלי והתקשורתי הביא לריסוק הרבה מן התפיסות הארכאיות והמוסכמות החברתיות הישנות כמעט בכל תחומי החיים. כיום מותר לערער על המוסכמות, מותר להציע הסבר אחר, מותר לחשוב אחרת, כל זמן שהערעור על המקובל מתבסס על נתונים. המוטיבציה להעלות על הכתב את עיקרי הידע הקיים בתחומים המסוימים שנבחרו, נובעת בין היתר גם מן ההכרה שקוראים שאולי לא מצאו זמן ועניין לצלול לעומקו של כל אחד מתחומי הידע הללו, ימצאו בריכוז האינפורמציה ובהנגשתה בשפה מפשטת, שאיננה מדעית ומסובכת, מענה לסקרנותם ואולי ימצאו בדברים גם חידושים שכלל לא היו מודעים להם. נקודה אחרת התורמת למוטיבציה הנזכרת, שהיא מעבר לסקרנות האינטלקטואלית הטבועה בנו לגבי העבר ההיסטורי והפרהיסטורי של המין האנושי, נוגעת לניסיון לזהות את שורשי הפילוגים הקיימים בחברה האנושית. אלה נובעים מהיבטים גזעיים, תרבותיים ודתיים ועוד. שורשי ההבדלים אשר עיצבו את האוכלוסיות השונות בתהליכים ארוכים מהווים בסיס לגורמים המפלגים שאנו מכירים כיום, ורבים מן העימותים בין תרבויות שונות מקורם בשורשים הרחוקים הללו. השיטה הפילוסופית שבבסיס הדרוויניזם, למשל, גורסת שכל צורות החיים הביולוגיות על כדור הארץ התפתחו מגורם אחד, סוג של אב קדמון, ולכן כל ביטויי החיים הביולוגיים כיום קשורים זה בזה, ותובנה זו הייתה אמורה לסייע בביטול המחיצות המלאכותיות שיצר האדם. אבל המציאות כידוע היא אחרת לחלוטין. באופן אישי, אני חסיד של הסברים פשוטים. אבל לעיתים אין ברירה אלא להשתמש בהסברים ארוכים ומייגעים. אני מניח שחלק מן הקוראים ימצא בהמשך שהסברים מסוימים הם מפורטים מדי או ארוכים מדי. אבל מאחר שאחת המטרות כאן היא להפוך את המידע לזמין עבור המעוניינים, כלומר להנגיש אותו, לא תמיד נמצאה הדרך המצומצמת או הפשטנית להסביר נושאים מורכבים. ברור לי שבשל מגוון הנושאים והירידה המתבקשת לפרטים, מדובר בכמות אינפורמציה רבה שהקורא הממוצע יצטרך לעכל. ייתכן שבמקרים מסוימים שטף הקריאה ייעצר מעת לעת כדי להפנים ולהבין מידע לא מוכר. עם זאת אני מקווה שהחומר המוגש בזה יהיה לתועלת ויסייע להרחבת ההבנה וההכרה של המידע והפרטים במציאות שלנו. לאורך חיבור זה נשתמש במושגים כמו הקונצנזוס והזרם המרכזי במחקר, שהם אותו דבר. פעמים רבות בהיסטוריה מצאו עצמם חוקרים פורצי דרך בעמדה מנוגדת לקונצנזוס שהיה מקובל בזמנם. אפשר לציין את קופרניקוס, גלילאו, איינשטיין, בנימין פרנקלין, אלכסנדר גרהאם בל, לואי פסטר ועוד רבים אחרים, כל אלה חוו לעג מצד מדעני הזרם המרכזי בשלב כלשהו בחייהם. ללמד אותנו ממרחק הזמן, שהקונצנזוס וההשקפות המקובלות בזמן נתון לא תמיד צודקות. כבר שמעתי לא אחת מפי קולגות — ארכיאולוגים ומהנדסים וכולי — שאין דבר כזה "אנומליות". פירוש הביטוי אנומליה הוא חריגה, סטייה מן הטבעי והמקובל. לשיטתם, ערעור או אי־הסכמה עם הסבר מסוים לא הופך את הנדון לאנומליה. אבל טיעון זה קובע שהשיפוט הוא עניין כמותי, כלומר אם רוב האנשים חושבים שהסבר מסוים מספק, אזי דעת המיעוט הספקן איננה יכולה להגדיר את הנדון כחריגה לא מוסברת. הטיעון נשמע הגיוני אך הוא לא מדויק, משום שישנן תופעות רבות במציאות שלנו אשר לא זכו להסבר כלל, או שההסבר לגביהן איננו מייצג את דעת הרוב. בכוונתי להראות בדפים הבאים שתופעות בלתי מוסברות אכן קיימות, ואלה נחשבות כאנומליות. כפי שניתן להתרשם מרשימת "תוכן העניינים", הנושאים הנדונים בחיבור הזה מתפרשים על פני מנעד רחב הכולל מחקרים מדעיים, תפיסות פילוסופיות ופרסומים חדשותיים. אבל הציר המרכזי של החומר המוצג בזה מסתכם בהשפעה הישירה על תפיסת המציאות של כל אחד מאיתנו. ייתכן שחלק מן הנושאים יצטיירו לקורא כבלתי קשורים זה לזה, ואולם במחשבה נוספת יתברר שכולם נוגעים בצורה כזו או אחרת למין האנושי, למקורו, קורותיו ותפקידו ולאפשרויות שהעתיד יציב בפניו. מהי עובדה? מהי השערה? מהי ספקולציה? עד כמה ההסברים הקיימים בכל תחום מספקים מענה לשאלות עקרוניות? עיון ברשימה הביבליוגרפית שבסוף החיבור יצביע על מקורות המידע והנתונים המוצגים כאן.