מים שקטים

הכול בסדר?

— בסדר גמור.

סיימנו?

— סיימנו.

כמה נשאר לך?

— חצי מכל.

בוא נעשה עוד סיבוב קטן ואז נצא.

— בסדר גמור.

הדיאלוג התקיים בשפת הסימנים של הצוללנים. אגודל נוגע באצבע, והתשובה החרישית, אגודל נוגע באצבע. ידיים מתרחקות זו מזו, כשאלה. אגודל נוגע באצבע, כתשובה חיובית.

הצוללנית והצוללן, שחו לאיטם סביב הספינה הטבועה, שקיבלה בידי המקומיים את השם "ספינת המלט הטורקית" או פשוט, "הטורקית". סנפירי הצלילה הארוכים שעל רגליהם קירבו אותם במהירות אל עבר הספינה, ודופנותיה המחלידות הוארו באלומות האור של פנסי הצלילות הרדודות שלקחו איתם. הספינה הזאת הגיעה לשם לפני שנים ספורות בלבד, בחורף.

תמר זכרה את היום הזה. זה קרה בחנוכה של שנת 1998... היא הייתה בבית עם תחילתם של צירי לידה וצפתה בטלוויזיה, כדי לנסות להעביר איכשהו את הזמן כשחיכתה לאנדי, שאיחר כמובן. בינה לבין עצמה, הודתה שהיא צופה בחדשות, פשוט כי גם היא, כמו כל הישראלים, אובססיבית, אפילו בזמן צירים.

אף שעשתה זאת כבר מאות פעמים בחייה, צלילה תמיד ריגשה אותה. בייחוד בשנים האחרונות, שבהן העבודה שלה הפכה, מטבע הדברים, לבעלת אופי מעבדתי ומשרדית הרבה יותר. היא התגעגעה כל כך לצלילה... לתחושה הזאת של הריחוף, לתנועה בכל הממדים, לקרירות העוטפת, למכשירים המתוחכמים, לשקט... זה היה כמו מדיטציה בשבילה.

הספינה הטבועה הייתה קטנה יחסית לספינת מטען. שאריות של שקים מתפוררים נראו על הסיפון הנוטה על צידו בקרקעית. להקות דגים קטנים הסתובבו במרץ בקרב הסיפון, כאילו גם הם בעצמם סקרנים להציץ במחזה היפה. היא סרקה בעיניה החומות הגדולות והבורקות את הספינה המחלידה, ששכבה עבה של אצות כבר הספיקו להתנחל עליה. יש משהו מהפנט, אולי אפילו אסתטי, בהרס... במיוחד מתחת למים. בעצם, הכול יפה מתחת למים.

מד העומק הראה שהחלק הגבוה של הסיפון נמצא בסך הכול בעומק של 11 מטרים. "יכולתי לצלול לכאן גם בלי מכשירים," חשבה וחייכה חיוך קטן לעצמה. אולי תחזור לפה באיזו שבת ותנסה...

היא שמחה שהחליטה בכל זאת לרדת עם גיא, ולאסוף את הדגימה בעצמה. זה לא היה מחויב כלל מתפקידה כחוקרת, זו משימה לטכנאים או סטודנטים. ובכל זאת, כשיש הזדמנות למשימת צלילה כל כך קרובה לבית, ביום נעים שכזה בתחילת השבוע, עם ים נמוך ושקט — למה שתסרב?

המשימה הייתה בסך הכול לאסוף דגימות של מים מסביבת הספינה הטבועה, לצורך מחקר של המכון ושל האוניברסיטה על השפעת ספינות שקועות במים רדודים על פיזור חומרים בים ועל היווצרות בתי גידול סביבן. משימה פשוטה, שגרתית למדי, אפילו די מיותרת, לדעתה.

ובכל זאת, משהו שלא ידעה להסביר בדיוק במילים הפציר בה לצאת בעצמה הפעם, ולא לשלוח את הסטודנט עם שותף צלילה אקראי מהמכון. אולי היה זה היום הנעים, אולי הגעגוע לים, ואולי האינטואיציה, שלחשה שמשהו מעניין מחכה להתגלות.

***

אם ישאלו אותה, היא לא תדע להגיד האם ההחלטה הסתמית לצאת לצלילה הקצרה באותו יום נעים של חודש מרץ בשנת 2002, הובילה לאחת ההתרחשויות המוצלחות ביותר בחייה, או לאחת מהגרועות שבהן. ובכל מקרה, אין מי שישאל, היות שפרשייה זו נותרה חסויה לחלוטין, עד היום.