ממזרת

צחוק הגורל.
דווקא אני מבין כולם יצאתי ממזרת.
עם תעודות.
אני.

אל משרדי המועצה הדתית ברחוב חבצלת, לא רחוק ממגרש הרוסים, מגיעה נעמי עם ארוסה להירשם לנישואים. לתדהמתה, היא מסורבת. “תשאלי את אמא שלך – היא תגיד לך מה הבעיה,” מפטיר לעברה הרב ומאלץ אותה לחזור אחורה בזמן.

בירושלים של תחילת שנות השבעים נקראת גברת רות לדירתו של אדון אברום, שהטלפון שברשותו משמש את כל תושבי השכונה, ומקבלת את הבשורה שתשנה את חייה. אגב כך פוגש בה בועז השכן. הוא אינו יודע דבר על עברה הפצוע, שתחילתו בעיר הולדתה בודפשט, עבר המטיל צל כבד על הקשר העז שנרקם בין השניים.

גיבורות הרומן, נעמי ורות, מספרות את סיפורן הפרטי הנוגע ללב. אט-אט מתגלים החוטים המקשרים בין הדמויות – קורבנות של תפיסות חברתיות נוקשות, שהחמורה שבהן היא הממזרות.

ממזרת הוא סיפור על אהבה בלתי אפשרית השזור בהיסטוריה הרחוקה והקרובה, שמנהגים דתיים מימים ימימה שולטים בה כבשלהם. ובכל זאת שורות על הרומן כולו תקווה ואמונה בכוחה של האהבה, במעשי חסד ובקירוב לבבות.

בלשון עשירה וביכולת תיאור מסעירה מחיה פנקל דמויות, מקומות ואירועים, ולרגע אנו מתפתים להאמין כי היא הייתה עדה להם בזמן אמת, ואך זה מקרוב שבה מהם כדי לספר.