ממש לא שידוך משמיים

פרק 1

קלסי

פודקאסט שידוך משמיים — אלק ולונה

קלסי: ברוכים הבאים, מאזינים, ל"שידוך משמיים", הפודקאסט בו אנחנו שואלים זוגות מאוהבים מעל הראש איך הם נפגשו. אלק ולונה, תודה רבה שהצטרפתם אליי היום.

אלק: העונג כולו שלנו. לונה לא מפסיקה לדבר עלייך טובות.

לונה: אני מודה באשמה. אני מכורה לפודקאסט הזה.

קלסי: תודה רבה. את בטח יודעת איך התוכנית מתנהלת. לפתיחת התוכנית, שניכם תספרו לי בקצרה איך נפגשתם לראשונה. אתם חושבים שאתם מסוגלים לעשות את זה?

לונה: אנחנו מסוגלים.

אלק: היא הכריחה אותי להתאמן.

קלסי: חה, חה. ספרו לי, איך שניכם גיליתם שאתם שידוך משמיים?

לונה: אחי התארס לבן זוג שלו והם לא יכלו להרשות לעצמם חתונה גדולה ומפוארת, אז נרשמתי לתוכנית של חתונות עשה זאת בעצמך שנקראת "משחק החתונה".

אלק: אחי, תאד, נהיה מפלצת חתונות רצינית ורצה לזכות בפרס הגדול של התוכנית — דירה שמשקיפה על סנטרל פארק. הוא פתח במבצע לעורר בי רגשות אשמה, ואילץ אותי להיחלץ לעזרתו.

לונה: ביום הראשון של הצילומים, אלק הניח שאני עוזרת אישית ודרש ממני להביא לו קפה.

אלק: ביקשתי, לא דרשתי. בואי נעמיד את הדברים על דיוקם. אבל כן, זה מה שעשיתי. את יכולה לתאר לעצמך איך האישה חמת המזג הזאת הגיבה.

לונה: הסתכסכתי איתו. הוא היה מתחרה שלי, ועמדתי להביס אותו.

אלק: לי לא היה אכפת מהתחרות בכלל, וספרתי את הימים עד שהיא תסתיים. כשהבנתי כמה תאד עצוב ושהתנהגתי כמו אח גרוע, התחלתי להשקיע.

לונה: כשהוא אומר שהוא השקיע, הוא מתכוון שהוא הלך בעקבותיי לחנות למוצרי אפייה כדי ללמוד איך לאפות עוגה.

אלק: הפלתי כמה אגוזים והיא עזרה לי לאסוף אותם. היא הופתעה מההתנהגות שלי, ריחמה עליי, ולימדה אותי איך לאפות עוגה כדי לעזור לתאד.

לונה: מאז אותו היום בדירה שלי, הכול השתנה. לא ראיתי אותו כמתחרה. ראיתי אותו כאח שמנסה לעזור לאחיו.

אלק: היא תמיד מתמוגגת מאהבה בין בני משפחה. זמן קצר לאחר מכן, הצעתי לה לצאת.

לונה: התחתנו באביב שעבר.

∼

"אתם יכולים להפסיק להתמזמז? ברצינות, באתי לכאן כדי לאכול איתכם ארוחת ערב, לא כדי לראות אתכם מלקקים את הפרצופים אחד של השני."

לוטי עוצרת ומביטה מעבר לכתף שלה. "אבל הוא מריח כל כך טוב. הרחת אותו?"

"לא הרחתי אותו, כי הוא לא בן הזוג שלי."

האקסלי מוריד ממנו את לוטי ומניח אותה על הספה שעליה הם יושבים, בחצר האחורית. הוא מרים את הסנטר שלה ומפנה את מבטה אליו. "אני אלך לבדוק מה עם הפיצה." הוא מנשק אותה ברכות על שפתיה, ואז קם על רגליו. "קלסי, תרצי שאמלא לך את הכוס?"

אני מושיטה לו את כוס היין ועונה, "כן, תודה רבה."

היינות של האקסלי הכי טובים. הוא לא מרבה לשתות מהם, אז אני תמיד משתדלת להוריד את מפלס היין שלו כשאני מגיעה לארוחת ערב, אירוע שקורה אחת לשבוע לפחות. אני בחרתי לאכול בחצר. הבית של האקסלי ולוטי מרהיב, בסגנון חופי עם קירות לבנים ונגיעות של שחור, וממוקם ממש ליד בוורלי הילס בשכונת הפְלַטס. בחצר יש בריכת אינסוף עוצרת נשימה שמשתרעת לאורכו של שטח הבית כולו. הרהיטים יוקרתיים אך נעימים ונוחים, ועצי אורן מתנשאים לשמיים ומעניקים לנו פרטיות. החצר האחורית שלהם היא המקום האהוב עליי.

כשהוא נעלם אל תוך הבית, לוטי רוכנת לכיווני ושואלת, "קלסי, את זוכרת את הוויברטור שהראיתי לך בערב ההוא?"

"כן?"

היא מביטה מבעד לכתף שלה כדי לראות איפה האקסלי, ואז אומרת, "איבדתי את ההכרה. הוא היה צריך לנער אותי כדי שאתעורר. הוא לא מוכן שאני אשתמש בו יותר אפילו כשאני מתחננת בפניו."

אני משתדלת לשמור על הבעת פנים אגבית ואומרת, "אני שמחה לשמוע. ברכותיי על האורגזמה העוצמתית."

לוטי מכווצת את הגבות שלה. "הֵי, האם אני מזהה סרקזם בקולך?"

"מה גרם לך לחשוב ככה?" אני משלבת את רגליי, מתחרטת שביקשתי עוד יין.

"הגישה שלך. מה קורה איתך, לעזאזל?"

אני נאנחת, מביטה בעיניה של אחותי ואומרת, "אני מאוד שמחה בשבילכם שמצאתם אהבה, אבל נגזר עליי להישאר רווקה, וקשה לי לראות אתכם."

"את מקנאה?" היא שואלת.

"כן." אני עונה, לא טורחת אפילו לחמוק מהאמת. כאמור, לוטי היא החברה הכי טובה שלי ואני מספרת לה הכול, גם דברים שמציגים אותי באור רע. "אני מאוד מקנאה בך שיש לך מערכת יחסים רצינית עם גבר שסוגד לך, בעוד שאף אחד לא מחזר אחריי."

"זה לא נכון." אומרת לוטי כשהאקסלי מצטרף אלינו ומושיט לשתינו כוס יין. "מה לגבי ג'יי־פי?"

"נו, באמת." אני נאנקת, ומנסחת התנצלות להאקסלי. "אני לא מתכוונת להעליב, כיוון שהוא אח שלך, אבל ג'יי־פי הוא אידיוט."

"לא נעלבתי. אני מסכים איתך." אומר האקסלי וכורך את ידו מאחורי לוטי, מושך אותה לחיקו ומצמיד את בקבוק הבירה לשפתיו.

"מה עושה אותו אידיוט?" שואלת לוטי.

"מאיפה להתחיל?" משיב האקסלי, בעודו נראה מאופק ומלכותי. אילו האקסלי, ג'יי־פי וברייקר — האח השלישי שלהם — לא היו כל כך דומים זה לזה, לא הייתי מאמינה שיש ביניהם קשר דם.

תמיד חיבבתי את האקסלי, אפילו כשלוטי לא סבלה אותו. היה קל להסתדר איתו. יש לו ראש עסקי, הוא חכם, ומאוד אובייקטיבי. הוא ממולח, מסור לעבודה, אוהב לעזור לזולת, ואוהב מעומק ליבו. הוא החבילה המלאה. אני אסירת תודה שלוטי מצאה אותו, אבל בכנות, אילו ג'יי־פי היה דומה להאקסלי ולו בסנטימטר, היה הרבה יותר נסבל להיות בחברתו.

"כיף עם ג'יי־פי, וזה סוג הכיף שאת צריכה." אומרת לוטי. "אני אוהבת אותך, קלס, אבל את די לחוצה."

"אני לא לחוצה." אני מתגוננת. "אני פשוט יודעת מה אני אוהבת ומה לא. סמכי עליי כשאני אומרת שאני לא אוהבת את ג'יי־פי. הוא מעצבן, מלא בעצמו, ובכנות, מבולגן מדי לטעמי."

"הכול נכון." אומר האקסלי. "קלסי ראויה למישהו טוב יותר."

"הוא אחיך." אומרת לוטי.

"אני מודע לכך, מותק. אבל אני מסכים עם קלסי. הם לא מתאימים זה לזה."

"תודה רבה." אני לוגמת מהיין שלי. "ואם כבר אנחנו עוסקים בנושא הזה, רציתי לבשר לכם שאני שוקלת להירשם לאפליקציית היכרויות מקומית. זאת עם הבליינד דייט במסעדה. שמעתם עליה?"

"רגע, האפליקציה שנואלי קלארק מבוקר טוב, מאליבּוּ המליצה עליה? שבה היא מצאה אהבה? איך היא נקראת?"

"נכנסים על עיוור." אני עונה.

"כן." היא נוקשת באצבעותיה לכיווני. "אלוהים אדירים, לא ראיינת אותה ואת ג'ק בפודקאסט שלך?"

אני מהנהנת. "כן, שם קיבלתי את הרעיון. היא סיפרה לי על האפליקציה בהרחבה כשסיימנו להקליט, והיא נשמעה ממש מעניינת. אולי אוכל למצוא מישהו שחושב כמוני."

"איך היא עובדת?" שואל האקסלי.

"באפליקציה הכול אנונימי, אבל כולם עוברים בדיקת רקע כדי למנוע קאטפישינג. אחר כך, האפליקציה משדכת לך אנשים. בלי לדעת איך קוראים לאדם או איך הוא נראה, אתם נפגשים במסעדה, על עיוור, בה אתם יושבים לארוחה יחד ורואים אם אתם מתאימים זה לזה. כמו פגישה עיוורת."

"נשמע די מגניב." אומר האקסלי.

"אני מתה על זה." מוסיפה לוטי. "אלוהים, שקלתי את זה כשחיפשתי לעצמי בעל עשיר."

הזרוע של האקסלי מתהדקת סביב לוטי כשהוא אומר, "אני חושב שאפשר להגיד שדי הסתדרת."

לוטי אוחזת את הלחי שלו ומושכת אותו לנשיקה. "יחסית, אבל לפעמים אתה ממש מרגיז אותי."

אני רואה את ידו של האקסלי מחזיקה את אחותי ברכושניות כשהוא רוכן ללחוש משהו באוזנה. אוף, נהדר. אתם מאוהבים. כולנו שמנו לב לזה.

אני מתרווחת בכיסא וגומעת מכוס היין שלי בעודם לוחשים סודות זה לזה. בכנות, אין בי שום רצון להצטרף אליהם. לא שהם היו רוצים שאצטרף בלאו הכי.

אבל הייתי רוצה להיות במערכת יחסים כמו שלהם, בה אתם כל כך מאוהבים זה בזה שאתם שוכחים לגמרי מהעולם שסביבכם, ואתם הולכים לאיבוד בעיניים אחד של השני.

אני רוצה שיסגדו לי.

אני רוצה להיות חשובה למישהו.

אני רוצה להיות האדם שמישהו יתקשר אליו כשהוא זקוק לעצה, או רוצה לשתף חדשות חשובות... או פשוט מעוניין לשמוע את הקול שלי.

אני רוצה לקבל פרחים. לצאת לבלות במקום שעוד לא הייתי בו. להיות במחשבות של מישהו כל שנייה בכל יום, כי הוא לא יהיה מסוגל לחשוב על משהו אחר.

אני רוצה את הדבר האמיתי.

את המכוער.

את הקטנוניות שנלווית למערכות יחסים.

את העקיצות.

את הוויכוחים.

את הבדיחות.

את האהבה.

את הרומנטיקה.

אני רוצה את הכול. אני יושבת כאן ורואה את אחותי חווה את כל אלה. נכון, אני מקנאה, אבל אני גם מבינה שאם אני רוצה את כל הדברים האלה, אני אצטרך לגרום להם לקרות בעצמי. אני לא יכולה לשבת בצד ולהמתין.

אם אני רוצה אהבה, עליי ללכת למצוא אותה.

∼

"אוי אלוהים, מתחשק לי להקיא." אני אומרת ומנערת את ידיי לצידי הגוף שלי. "למה חשבתי שזה רעיון טוב?"

"כי את רוצה להיות במערכת יחסים." אומרת לוטי בשלווה. היא יושבת על המיטה שלי בישיבה מזרחית.

"נכון." אני מהנהנת ובוהה בהשתקפות שלי במראה, בוחנת את שמלת הסטרפלס הסגולה שבחרתי לדייט שלי. "אני באמת רוצה להיות במערכת יחסים."

"ואת בעצמך אמרת שהבחור נשמע נחמד. הוא אוהב כלבים, יש לו עסק משלו — משהו שמשותף לשניכם — ויש לו חלום סודי להיות בלהקת בנים. זה מקסים."

"נכון." אני שוב מהנהנת ועדיין בוהה בעצמי. "העניין עם להקת הבנים הוא מה ששכנע אותי."

"מה אמרת שהיה הציטוט האהוב עליו?"

"נו, המשפט משכחו אותי בבית, 'באז, החברה שלך! ווּף!'" אני אומרת ומגחכת. אני פונה הצידה כדי לבחון את עצמי מהצד.

גם לוטי מגחכת. "רואה? נשמע שעומד להיות לך כיף איתו."

כעת אני פונה ללוטי ושואלת, "מה אם הוא האחד?"

"את לא יכולה לחשוב מחשבות כאלה בשלב הזה. את צריכה להיות רגועה, מאופקת, וליהנות. את לא יכולה לחשוף אותו לשיגעונות הרומנטיים שלך ולבקש ממנו להביא איתך ילדים חמש־עשרה דקות אחרי תחילת הדייט."

אני נועצת בה מבט. "אני בחיים לא הייתי עושה את זה."

"אני רק מציינת ליתר ביטחון, כי קודם לכן שאלת אותי אם השמלה הסגולה הדגישה את הוורידים במרפק שלך. מי שואל דברים כאלה?"

אני מציגה את זרועותיי ללוטי ואומרת, "אמא הורישה לי את הוורידים האלה, והם בולטים מדי. אני לא רוצה שהשמלה הסגולה תדגיש אותם עוד יותר."

"השמלה כבר מדגישה מספיק את הציצים שלך. אני בטוחה שהדבר האחרון שהוא ישים לב אליו יהיה הוורידים על המרפק שלך."

אני מצמידה את ידיי לחזה שלי. "אלוהים, אני נראית כאילו אני מתאמצת מדי?"

"לאאא." גונחת לוטי. "את נראית מושלמת. קדימה. אם לא תצאי בקרוב, את תאחרי, ואני יודעת שהדבר השנוא עלייך בעולם הוא לאחר."

"את צודקת. מי שמאחר הוא או 'מכופף ת'זמן' — זה דבר אמיתי — או אדם שלא אכפת לו לבזבז את זמנם של אנשים אחרים. וזמן הוא הדבר היחיד בחיים שאי אפשר להשיב."

"כן, אני יודעת." לוטי קמה מהמיטה ודוחפת אותי לכיוון הדלת, אך לפני שהיא מצליחה להוציא אותי, אני מסתובבת אליה ואוחזת בזרועותיה.

"מה אם זהו הרגע, והוא האחד? אני אתחיל להזיע כשאראה אותו. אני לא אוכל להיות רגועה. מה אם הוא האחד והוא הסיכוי היחיד שלי לאהבה?"

"זה לא הסיכוי היחיד שלך. זו פגישה עיוורת עם בחור, שלפי אלגוריתם של מחשב עשוי להתאים לך."

"אלגוריתם שהוכח כמדויק. שיעורי ההצלחה הם כתשעים אחוז. את יודעת כמה זה מלחיץ אותי?"

"את חושבת יותר מדי. את אמורה ליהנות."

"שום דבר לא מהנה בדייטים. לך היה מזל עם האקסלי. אולי כדאי לי להתהלך בשכונה עשירה ולחפש בעל."

"או פשוט לצאת עם ג'יי־פי..."

ההצעה הזאת מרגיעה אותי בבת אחת, ואני צועדת צעד אחורה מאחותי. "בשלב הזה את אמורה לדעת שאני לא מעוניינת בו בכלל. אני אעדיף לצאת עם צמח בית מאשר עם ג'יי־פי קיין." אני מיישרת את השמלה שלי. "עכשיו, סלחי לי, אני צריכה לצאת לבליינד דייט שלי."

"מספיק להזכיר את ג'יי־פי פעם אחת כדי שתהיי מוכנה לצאת?"

"כן." אני מרימה את התיק שלי ותולה אותו על הכתף. "כי אם יש דבר אחד שברור לי היטב, הוא שכל דייט יהיה עדיף מדייט איתו."