מסרים מהמדריך העליון

בראשית. האם ב' לפני ב-ראשית וכל ב' אחר כך, הוא אכן תיאור זמן? ב-ראשית הדברים, בהתחלה? ואולי ב הוא לפני תיאור מקום? (שם במקום שהיה תוהו ובוהו?) וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם.

האם נבראו גבר ואישה יחד, כמו שמסופר ב-בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ: זָכָר וּנְקֵבָה, בָּרָא אֹתָם. (או שחווה נבראה מצלעו של אדם?). וַיִּקַּח, אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, וַיִּסְגֹּר בָּשָׂר, תַּחְתֶּנָּה.

סוגיות אלו ואחרות העסיקו את חכמינו לאורך ההיסטוריה. פרשנים ומלומדים העלו השערות שונות וכתבו תילי-תילים של תיאוריות וביאורים.

תמיד אהבתי לקרוא וללמוד תנ"ך. החשבתי את עצמי כיודע ספר, וקיבלתי את הפירושים שנתנו על ידי המורים בכיתה. פירושים שגם הם קיבלו ממוריהם, שקיבלו ממוריהם, וכן הלאה.

אך לפני תשע שנים נפל דבר. אני קיבלתי אירוע מוחי בדיוק ביום הולדת שנה של נכדי הבכור, וחיי השתנו לבלי היכר. מאדם שעסק במסחר ואחר כך בהייטק, במחשבים. שעסק במספרים, עובדות ודברים קונקרטיים; התחילו להעסיק אותי דברים ש"ברוח". התחלתי "לראות" דברים — אם בחלומות, במדיה וברחוב. נושא מסוים, תמונה כלשהי הופיעו שוב ושוב עד שהתחלתי להתעמק ולשאול את עצמי לפשר הדבר. בהתחלה, חשבתי שהכול פרי מחשבותיי שלי, אבל אז הבנתי שיש יד מכוונת, מקור כלשהו אשר מפנה את תשומת ליבי לנושאים שהעסיקו אותי באותה עת. בעיות פרנסה וחובות מצאו את פיתרונן בתוכנית כלכלית, שאליה הופניתי על ידי אותה יד מכוונת שאקרא לה "המדריך העליון". האם המראות השונים המשתלבים זה בזה הם סתם צירוף מקרים? התשובה היא לא. כל כך הרבה פעמים מקרים של צירוף מקרים? התחלתי להאמין שצירוף מקרים זה הוא מכוון. פיתרון לבעיה שעולה בחלום ובחיי היום יום, אם בעיתון או בחדשות, אם בשיחה או בהרצאה אינו מקרי. הבנתי שאני זוכה לעזרה מכוח עליון.

עם הזמן, אותו מדריך עליון החל לדרוש ממני לעסוק בפירוש החומש. התחלתי בספר בראשית, אך הוא הוביל אותי למראי מקום ופתרונות הכתובים גם ביתר ספרי החומש, כפי שתקראו בהמשך.

לא חלמתי ולא פיללתי לעסוק בפרשנות של סיפורי המקרא. אפשר לומר ש"נדחפתי" לנושא. אך עיסוק זה החל לתפוס כמעט את כול זמני. כתבתי בבולמוס יצירתי ואספתי את עשרות הפירושים לספר אחד.

הספר כתוב כדיאלוג ביני ובין המדריך העליון. אני מוצא שצורה זו מבהירה את הנושאים הדורשים פירוש.

מסרים מהמדריך העליון הוא הספר הראשון היוצא לאור.

חנוך סגל