פרק 1 ווילו
שאפתי בחדות כשהעיניים הזהובות הבוהקות והמשונות ההן מצאו את שלי ללא היסוס, והמבט שלו ננעץ בי ומסמר אותי למקומי. ידי רעדה מעל החזה שלו בזמן שמצמצתי ונאבקתי בצריבת דמעות האימה.
מה עשיתי?
בלעתי רוק, הסרתי את מבטי ממנו והצצתי אל אדוני הגיהינום, שצפו באינטראקציה בינינו בהרבה יותר מדי עניין משרציתי. משכתי את ידי מהחזה שלו, היכן שהעור התבקע והתקלף כשנצרב בשלי. בחילה צרבה את גרוני בתגובה לריח כשמשכתי שוב וחשפתי בשר אדום נא בצורת כף היד שלי.
טביעת היד הייתה אדומה ובלטה על רקע הזהב של עורו. הנשימה רעדה בריאות שלי כשנאבקתי להשתחרר, אבל לא העזתי לעשות את זה מהר כל כך. הוא צפה בי, והמבט הזהוב המשונה שלו אמד כל תנועה שלי בזמן שניסיתי להשתלט על החרדה שבגופי.
היד שלו נעה במהירות כשהתרחקתי וקרעתי עוד מהעור החרוך ממנו. הוא תפס אותי במפרק כף היד, והאחיזה שלו הייתה איתנה כשנאבקתי להשתחרר. הוא נע באיטיות, והזדקף לישיבה בתנועה חלקה שלא חשפה ולו לרגע כמה זמן הגוף שלו היה נטוש ומוזנח. זזתי יחד איתו כשהוא לא הותיר לי ברירה אחרת, והעביר באיטיות את רגליו מעל צד אחד של המיטה. אדוני הגיהינום הרימו אותה, ואז הניחו על משענות היד של הכס של בית תת'יס, כך שהוא היה בגובה שלי כשנעמדתי.
המיטה לא זזה כשהוא נע, למרות תנוחתה הלא יציבה, והתנועות שלו נעשו בשליטה זהירה כל כך עד שנראו לא טבעיות. מבטו הלוהט לא עזב את פניי אפילו לרגע כדי להביט בשאר החדר, כשידו השנייה התרוממה, נשלחה אל מתחת לזרוע החופשית שלי ונחה על מותני. אצבעותיו אחזו בבד חולצתי ולחצו על עורי כשהוא משך אותי קדימה כדי לעמוד בין רגליו המפושקות.
הוא נעץ בי מבט והתעלם מהרעד בידי ובשפתי התחתונה כשרכן קדימה והצמיד את המצח שלו לשלי. אנחה עמוקה נפלטה ממנו ברגע שהעור שלנו נגע, והאחיזה שלו התעוותה נגד מפרק כף ידי כשעיניו נעצמו לבסוף.
בלעתי רוק והתרחקתי כדי לשלוח אליו מבט נוקב. הוא חשק את שיניו האחוריות כשידו צנחה מהמותן שלי, ואז הוא הרים והחליק אותה מתחת לשערי כדי לאחוז לי בלסת. זיעה כיסתה את עורי בתגובה למגעו, שהיה חם כל כך עד שהרגשתי שהוא עלול לשרוף אותי. זה היה מנוגד כל כך לאופן שבו הכלי שלו הרגיש, לאותה קרירות שתמיד התפשטה באוויר סביבו.
"אל תסתכלי עליי ככה, מכשפה צעירה," הוא מלמל ברכות, ואחיזתו התהדקה סביב ראשי כשניסיתי להירתע הרחק מהמגע שלו.
העיניים הנצחיות ההן התקשחו למבט זועף ונצנצו כזהב מותך כשניצלתי את הרגע שדעתו הוסחה כדי לקרוע את ידי מהחזה שלו. ניסיתי לא להסתכל על טביעת היד המושלמת שפגמה בעורו, שלא הראה סימני החלמה כפי שקיוויתי.
הוא הרכין את ראשו כדי להביט בסימן, ושפתיו התעוותו בגיחוך אכזרי. "סימנת אותי," הוא אמר, הביט בי מבעד לריסים שלו ורמז לשיניים לבנות הציץ מבעד לשפתיו המפושקות. זה היה מבט של סיפוק זחוח ודומיננטיות טהורה — טורף שזכה בטרף שלו.
"עשיתי כל מה שביקשת," אמרתי, והנדתי בראשי כשניסיתי להתרחק מהמגע שלו. הוא אחז את ידי והרים אותה כדי להביט בשרידי הבשר החרוכים שנדבקו לעורי. כשהוא נגע בהם באצבע אחת, צפיתי באימה בזמן שהשרידים נמסו לדם שנזל מהיד שלי וטפטף על הרצפה לרגלינו. זו הייתה אותה דרך שבה הוא המס את הבשר החדש של הברית כדי ליצור את שרלוט, והזיכרון היה טרי מדי במחשבותיי.
"זה נכון," הוא הסכים, העביר אצבע בדם שלו, ומרח אותו כלפי מעלה בנקודה שבה מפרק כף ידי הציץ משרוול הסוודר שלי.
"אז תן לי ללכת. אין לך יותר שום צורך בי," מחיתי בקול שקט. האצבע שלו פסקה מהפיתולים האיטיים והמענים על עורי, וקפאה במקומה כשהציפורן שלו נראתה כאילו היא מתארכת בתגובה לכעס הפתאומי שפעם ממנו בגלים.
היא חדרה את עורי, והדם שלי בצבץ בזמן ששאפתי בחדות בתגובה לתחושת החמימות שלו שהחליקה לתוך הפצע והשתלבה עם הדם שלי. זה לא היה אמור להרגיש ככה, זה לא היה אמור להציף את הוורידים שלי בחום מדגדג שהעלה אותי בלהבות.
אבל זה מה שקרה.
"את רוצה לעזוב אותי," הוא אמר, והפנה באיטיות את המבט החייתי שלו אל פניי פעם נוספת. לא הייתה שום חמימות בזעם שלו, רק נוקשות שלא רציתי להרהר בה כשנרתעתי לאחור.
"איזו סיבה יש לי להישאר?" שאלתי. פניו נפלו מייד, והכעס מלפני רגע נעלם כל כך מהר עד שהרגשתי שהוא הצליף בי. איכשהו, הריקנות והאטימות בתווי פניו היו גרועות יותר מהכעס שלו.
הוא שחרר אותי, וגרם לי למעוד בתגובה לחופש הפתאומי. התרחקתי צעד נוסף לאחור כשהוא נעמד בתנועה חלקה, והצורה שלו נראתה דומה כל כך לכלי שהוא גר בו מאות שנים. אבל הוא היה בסך הכול חיקוי חלול לגבר האמיתי שעמד מולי, ליופי הדומיננטי והגברי שהתגנב לעברי בביטחון איטי.
הוא היה יפה גם בעבר, נאה יותר מכל בן אנוש שאי פעם ראיתי, אבל עכשיו, בצורה הזו, הוא היה איכשהו יותר. השיער שלו היה עבה וכהה יותר, בצבע חום עמוק, קרוב כל כך לשחור, עד שרק הפנסים שמעלינו חשפו את ההבדל. מבנה העצמות שלו היה משורטט יותר, מחודד יותר, וגברי באופן מובהק. עיניו הזהובות נראו כאילו הן שקועות עמוק יותר בפניו והבליטו עוד יותר את המצח שלו. למרות המלאות העדינה של שפתיו, הקו המתוח שלהן נראה מאיים וחסר רחמים כשהוא בהה בי. הוא נראה גדול יותר מבעבר, לא רק בגובה אלא גם ברוחב, והשרירים שלו נחצבו בגופו החטוב כאילו היה פסל באחת הכנסיות ברומא.
מפני שהפסלים התבססו עליו.
גם הזרועות שלו שידרו כוח — ואת היכולת לשבור לי את עמוד השדרה לחצי אם אסתכל עליו לא נכון. הנוכחות שלו מילאה את החדר ודחפה אותנו לחשכה כשהאוויר הפך חם באופן מחליא וטעם תפוחים כיסה את לשוני.
"השגתי את מה שלשמו באתי הנה, וגם דברים שמעולם לא רציתי," אמרתי בניסיון להזכיר לו שהייתה לי מטרה כשהגעתי לקריסטל הולו. בתרחיש האידיאלי, העיירה הזו נועדה להיות עצירה בדרך, אם הייתי מסוגלת לשרוד אותה.
האפשרות הזו לא נראתה סבירה בהתחשב בהשתלשלות העניינים.
כמו להידקר בידי הגבר שאיכשהו נתתי לעצמי להתאהב בו. כמו הילדה הקטנה והנאיבית שהוא האשים אותי שהייתי.
אפילו אני ידעתי שלא היה לי שום סיכוי להילחם בדרכי אל החופש. הקסם שלי היה מרוחק ומשומש מדי מאז פתיחת החותם, ולא הייתה שום אדמה בסביבה שאוכל לקרוא לה. הבטתי בכס מדיזה מזווית עיניי, ועלי הוורד הטבולים בשחור התנודדו ברוח בלתי נראית כאילו הרגישו את הקריאה הדועכת של הקסם שלי.
צעדתי עוד צעד לאחור, בתקווה להגיע מעט קרוב יותר אליו ולהימנע מהמוות שלוציפר הבטיח במבטו, כשנתקעתי בגבי במשהו עצום וקשה. כשהטיתי את ראשי מעלה, ראיתי את בעל זבוב בוהה בי בחוסר עניין — וכנפי העור השחורות שלו התעוותו כשהן התקמרו סביב כתפיו. הוא שלח את ידו ובתנועה סיבובית תפס את הסנטר שלי, כשידו השנייה נגעה באחורי ראשי.
הנשימה נתקעה בגרוני כשהבנתי מה הוא עומד לעשות מהר יותר משיכולתי להגיב. גריי אפילו לא יכבד אותי ויהרוג אותי בעצמו אלא ייתן למשרת שלו לעשות את העבודה המלוכלכת.
עיניו של לוציפר התרחבו, והבעתו הפכה מבועתת כשפיו נפתח לפתע. "לא!" הוא קרא, בדיוק כשבעל זבוב משך את ראשי הצידה בחדות.
צליל סדיקה הדהד בגולגולת שלי כשגריי רץ קדימה, ותפס אותי כשנפלתי. הוא עצר אותי מלהתמוטט על הרצפה כשראשי נתלה בזווית לא טבעית שלא יכולתי לשנות, והריאות שלי נדחסו כשפלטתי את נשימתי האחרונה.
ידו הוטחה בחזה שלי, וכאב התפשט מהחום של מגעו כשכל מה שהקיף אותי היה קר.
אבל בפנים בערתי.
קוראים כותבים
אין עדיין חוות דעת.