מרגלים לא מושלמים

חבורה של גברים לבושים בגדי חאקי הגיעו, כל אחד בנפרד, אל בית מספר 85 ברחוב בן־יהודה בתל אביב. מבנה בן ארבע קומות, שלא היה שונה במראהו משאר הבתים בסביבה. זה היה ב־7 ביוני 1948. יום אופייני לקיץ תל־אביבי: שמש חזקה יוקדת, חם ולח מאוד. הגברים מיהרו להיבלע בחדר המדרגות ועלו לקומה הראשונה, שמעל חנות פרחים. על דלת הדירה היה שלט סתמי, "שירותי ייעוץ". בפועל, מאחורי הדלת שכן מטה הש"י, ראשי תיבות של שירות ידיעות, יחידת המודיעין של ההגנה, ששם הקוד שלה היה "טנא".

כשהוכרז ב־15 במאי על הקמת מדינת ישראל, הפכה ההגנה, ארגון המחתרת הגדול ביותר של היישוב היהודי בארץ ישראל, למסד שעליו הוקם צה"ל, צבא ההגנה לישראל. כעת, כמה שבועות לאחר מכן, כונסה ישיבה סודית ודרמטית כדי להחליט על פירוק הש"י. באותה ישיבה אפשר לראות גם את הרגע שבו נוסדה קהילת המודיעין של ישראל, ונקבעה חלוקת התפקידים והגזרות שלה. מבנה אחד פורק ואחר קם על חורבותיו.

שעות אחדות קודם לכן זימן ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן־גוריון ללשכתו במושבת הטמפלרים שרונה שני אנשים: את איש סודו ויועצו למשימות מיוחדות, ראובן שילוח, שנשא בתפקיד רשמי במחלקה המדינית של הסוכנות, ואת איסר בארי (בירנצוויג), המנהל בפועל של הש"י. את תוצאות הפגישה סיכם בן־גוריון ביומנו:

"יש להקים שרות ידיעות צבאי ע"י המטה [= המטכ"ל] תחת ראשות איסר [בארי] וויויאן [חיים הרצוג]. הש"י הצבאי יהיה אחראי לביטחון (זהירות), צנזורה ואנטי ריגול.

"שרות ידיעות פנימי תחת איסר (הקטן) [איסר הלפרין, לימים איסר הראל] ויוסף י. [יוסף יזרעאלי].

"שרות ידיעות מדיני חיצוני — ראובן שילוח יעמוד בראשו. יהיה כפוף עד תום המלחמה למשרד הביטחון; אחר כך אולי למשרד החוץ".

לאחר פגישתו עם בן־גוריון, שם איסר בארי פעמיו למשרדו ברחוב בן־יהודה. היו לו גבות עבותות וקרחת בשלב מתקדם, אבל יותר מכול היה גובהו לסימן ההיכר שלו. בגללו זכה לכינוי "איסר הגדול". על פי ההנחיות שקיבל מבן־גוריון, הודיע בארי כי הוחלט לפרק רשמית את הש"י, אך להשתמש באנשיו ובמשאביו כתשתית להקמתה של קהילת מודיעין חדשה. נקבע כי היא תורכב מארבעה גופים עיקריים:

1. מודיעין צבאי: בארי הכריז כי הוא עצמו יעמוד בראש מחלקת מודיעין שתפעל במסגרת צה"ל. יחידותיה נקראו "שירות מודיעין" (ש"מ) והוצמד לכל אחת מהן מספר משתיים עד שמונה. לימים, ב־1953, הוסב שמה ל"אגף מודיעין" (אמ"ן). בישיבה נמסר כי המודיעין הצבאי יעסוק באיסוף מידע, בצנזורה על העיתונות, ידאג לביטחון הצבא, וגם יוטלו עליו משימות של ריגול נגדי: חשיפת מרגלים.

2. שירות ביטחון פנימי: בארי הודיע לאיסר הראל, שבמסגרת תפקידו בש"י התמחה בפיקוח ובמעקב אחר יריבי ההגנה, במיוחד האצ"ל והלח"י, כי יעמוד בראש הסוכנות החדשה. אבל, למעשה רק לקראת תום מלחמת העצמאות, ב־8 בפברואר 1949, יצאה הנחיה ברורה ומסודרת להקמת שירות ביטחון. באותו יום הורה בן־גוריון לנסח מסמך שמורה למטה הכללי של צה"ל להקים את "שירות הביטחון" (ש.ב, שביולי 1950 שונה שמו לשירות ביטחון כללי — שב"כ), שיהיה אחראי לטיפול בכל בעיות הביטחון במדינה. הוא הוקם כיחידה צבאית, שמספרה 184. ב־1950 הופרד הארגון מצה"ל ואנשיו פשטו את מדיהם, אך הוא המשיך להיות כפוף לשר הביטחון. רק ב־1963, בעקבות המלצת ועדה של מזכיר הממשלה זאב שרף והרמטכ"ל לשעבר יגאל ידין, הוחלט שהשב"כ יופרד ממשרד הביטחון ויוכפף ישירות לראש הממשלה.

התפקיד הלם היטב את הראל. הוא היה חשדן גדול, חשש מפני אויבים מבית וראה בהם סכנה גדולה לקיומה של ישראל. היו להראל אוזניים גדולות ופנים עגולות והוא היה מוצק ולא גבוה, ולכן ניתן לו הכינוי "איסר הקטן", להבדילו מאיסר הגדול.

3. המוסד לעלייה ב': באותה ישיבה ברחוב בן־יהודה הודיע בארי כי המוסד לעלייה ב', שנוסד על ידי ההגנה ב־1937, ימשיך בעבודתו החשאית. שמו העיד על מטרתו: לארגן את העלייה החשאית, הבלתי לגאלית, שנאסרה על ידי הבריטים. אף שעם סיום המנדט והכרזת העצמאות חלף מן העולם הצורך להבריח יהודים ארצה, החליט בן־גוריון להמשיך ולהפעיל את הגוף הזה. בראש המוסד לעלייה ב' עמד שאול אביגור. הוא נולד ב־1899 בלטביה בשם שאול מאירוב, עלה לארץ והיה לאחד מבכירי ההגנה שהקימו את הש"י. עם מות בנו גור במלחמת השחרור, שינה את שם המשפחה שלו לזכר בנו.

4. שירות מודיעין חיצוני: המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית — שהיתה בפועל ממשלת היישוב בתקופת המנדט הבריטי — שעברה למשרד החוץ. עיקר עיסוקה היה איסוף מידע מחוץ לגבולות המדינה. בן־גוריון ביומנו אמנם מינה את שילוח לעמוד בראש שירות המודיעין החיצוני, אך בארי הודיע כי בוריס גוריאל הוא שיעמוד בראשו. לגוריאל היה ניסיון רב עם זרים. כחייל בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה נפל בשבי הגרמנים. עם שחרורו מהשבי וסיום המלחמה, נמסרו לו סמכויות המעקב אחר שלטונות המנדט בארץ ישראל והערכת כוונותיהם.

לרשות הגוף החדש עמדה שלוחה מבצעית קטנה של הש"י, שפעלה בחו"ל. ביוני 1948 נשלח אשר (ארתור) בן־נתן לפריז לפקד על מחלקת מבצעים זו, שהחלה קורמת עור וגידים וכונתה "דעת". בן־נתן, שנולד בווינה ב־1921, עלה לארץ ב־1938 והיה פעיל, לאחר מלחמת העולם השנייה, במוסד לעלייה ב' וברכישת נשק ליישוב.

למרות ההנחיות, עדיין היתה אי־בהירות רבה לגבי חלוקת הסמכויות בין הגופים השונים. בן־גוריון התנגד עקרונית למתן פומבי לעצם קיומם של שירותי מודיעין וביטחון. בשל תפיסתו זו הוא מנע עיגון בחוק של מטרותיהם, תפקידיהם, משימותיהם, סמכויותיהם, תקציביהם והזיקה ההדדית ביניהם. התיחום בין הגופים השונים לא היה תמיד ברור, ולעתים חדר האחד לתחומי פעילותו של האחר.

לא פלא שעל רקע זה אירעו שורה של כישלונות מביכים בארץ ובחו"ל, שחלקם יוחסו לחוסר תפקוד, להיעדר מנהיגות וכריזמה וללקויות הניהול של ראובן שילוח, שנחשב ל"מר מודיעין" או ל"אבי המודיעין הישראלי".