מריה מגדלנה ואני

הקדמה איך לעזאזל הגעתי אני, עורך דין מיושב בדעתו מתל אביב, לאסוף את כל החומר שכאן ולחבר את הספר הזה? שאלה טובה. בספר התייחסתי למניע המיידי ליציאתי למסע הזה, שנמשך כחמש שנים. אבל זו שאלה שאינה נענית בספר במלואה. זו שאלה ששאלתי את עצמי רק בדיעבד. שאלה שהתשובה לה חשובה לי. שאלה שחורגת מהספר עצמו, ושניתן להשיב עליה בקצרה בהקדמה זו. לאחר מחשבה הסתבר לי שחיי היו נעדרי כל תוכנית. למצער כל תוכנית שלי. בבית הספר הריאלי נדדתי בין המגמה הביולוגית והמגמה החברתית; מהצבא השתחררתי בדרגת טוראי ראשון, דרגה שכבר אינה קיימת; לפקולטה למשפטים בירושלים התקבלתי אחרי שעברתי את מבחן הכניסה באנגלית, שאליו נרשמתי רק מפני שהשתעממתי כחייל בסדיר בזמן ההכנות למפגן יום העצמאות שנערך באצטדיון האוניברסיטה; אחרי שסיימתי את לימודיי והתמחיתי והוסמכתי, לקחתי פסק זמן ממשפטים למשך שבע שנים שאותן העברתי בתפקידים בכירים בשירות הממשלתי; ואחר כך המשכתי לזגזג בין משרדי ממשלה למשרדי עורכי דין. כל "ההתקדמות" הזאת, שדמתה יותר לעלייה וירידה מגבעות מאשר העפלה לפסגתו של הר, לא נבעה מתוכנית שעשיתי לאחר מחשבה, ואף לא מעודף אמביציה. פשוט זרמתי במעלה או במורד החיים. החיים שלי. כיום אני יודע שבעולם שהתבגרתי לתוכו, בן אדם צריך להשיב כבר בראשית שנות העשרים לחייו על שלוש שאלות יסוד, שהשלכותיהן על חייו הן מכריעות: איפה הוא יחיה? מה הוא ילמד וממה אחר כך יתפרנס? ועם מי הוא יתחתן? על כל השאלות האלה הוא צריך להשיב ולהחליט בגיל שבו הוא עדיין אינו מכיר את עצמו. כזה לפחות הייתי אני. בעניין מקום המגורים חיי התחלקו בין חיפה, ירושלים ותל אביב. בעניין הנישואין היה לי מזל גדול, אהבה ויציבות מבורכת. אבל בשאלת העיסוק, משלח היד, המקצוע והלימודים, היום לא הייתי בוחר במקצוע המשפטים כדרך חיים. על אף שלפרקים נהניתי ממשפטים וגם התפרנסתי מהמקצוע היטב, לא במקרה עזבתי אותו לתקופות ארוכות לפחות פעמיים. בהכירי את עצמי טוב יותר, היום הייתי בוחר במקצוע שלפחות חלק ניכר ממנו קורה בחוץ, באוויר הפתוח. לדוגמה, אני חושב שהרבה יותר מתאים לי מקצוע של חוקר תרבויות. למשל ארכיאולוג. במבט לאחור, גם העולם האקדמי היה מתאים לי מאוד. בארכיאולוגיה ובהיסטוריה שנכתבת במקביל לה, יש בנוסף על כל הידע שיש לאגור, גם הרבה מקום למחשבה יצירתית, לתאוריות חדשות ולחקר של הקשרים עם תרבויות מקבילות. בעבודות אלה יש גם קשר מתמיד עם חוקרים אחרים, מהארץ ומחו"ל. ויש כמובן גם שהייה ארוכה ב"שטח", באתרי המחקר. יש בעבודה שילוב בין עבר להווה, בין עבודה בספרייה לעבודת חוץ באתר החפירות, ויש בה גם הרבה לא נודע ומקום לחקירה ולגילוי. במחשבה לאחור הגעתי למסקנה שהספר הזה בא למלא אצלי - בכמות קטנה ובאיחור גדול - את ההחמצה שלי בבחירת מקצוע לחיים. בחירה שעשיתי בגיל תשע עשרה וחצי. בגיל זה השתחררתי מהצבא. הוריי התגרשו אז ואני רציתי לבנות לעצמי חיים עצמאיים בירושלים. ירושלים של טרום ששת הימים. חשבתי אז שמשפטים הוא מקצוע שמאפשר קשת רחבה של עיסוקים, ושתמיד אוכל להתפרנס ממנו היטב. אבל חשוב לי שהקורא יזכור שאני לא ארכיאולוג, לא היסטוריון ולא סופר. *** הספר מורכב משלושה סוגים עיקריים של פרגמנטים שמשחקים בו בערבוביה: הראשון הוא השלד של הספר: סיפורם של מרים המגדלית, ישוע וראשית הנצרות; השני מורכב מקטעי זיכרונות שלי מתקופות שונות בחיי שמשולבים בסיפור; והשלישי: מחשבות ודעות שלי בנושאים אקטואליים שעולים מהסיפור. עזרה רבה קיבלתי מהאב איימון קלי ממגדלא וממר דיוויד דלגדו מירושלים אנשי הכנסייה. הכנסת האורחים שלהם, האוזן הקשובה, ההערות הנכונות והשיחות המאלפות עזרו לי מאוד ועודדו אותי. שיקומה של מגדלא והפיכתה למוקד משיכה דתי-צלייני ותיירותי ראויים לכל שבח. עזרתם הברוכה כללה גם רשות שימוש בכל הצילומים שעשיתי במגדלא. את רוב העבודה על הספר עשיתי בעצמי וכל האחריות על הכתוב בו מוטלת עליי. ייתכן שיש פגמים בדיוק "המדעי" שלו. הוא אינו חיבור מדעי. אני מקווה שהעובדות והמסורות שאני מביא, הסיפורים והמחשבות שאני משלב בו ואפילו החן שניסיתי לשוות לו, יאפילו על חוסר המקצועיות שבו. אני חב תודה לרעייתי האהובה אילת, שאגרה בלימודיה ובחייה ידע רב בתולדות האמנות ובארכיאולוגיה, ידע וניסיון שאפשרו לי להתייעץ איתה וללמוד ממנה שוב ושוב; תרומה נוספת של אילת, כקוראת מושבעת של ספרים, הייתה קריאה מוקדמת של חלקים מהספר וביקורת עליהם. אילת נפטרה לפני שהספר יצא לאור. קריאה נעימה, אהוד גרא תל אביב, 2021