מרן ראש הישיבה

הַמָּטוֹס שֶׁנִּצַּל

בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר הָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן, תַּלְמִידוֹ וְנֶאֱמַן בֵּיתוֹ, סִיֵּם אֶת בִּקּוּרוֹ בְּבֵית מָרָן רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, אֵרַע דְּבַר מָה מוּזָר.

בְּכָל פַּעַם, כַּאֲשֶׁר אוֹרֵחַ הָיָה נִפְרָד מִמָּרָן, הָיָה מָרָן קָם וּמְלַוֵּהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ, לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת לְוָיָה. כָּךְ נָהַג מָרָן רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה גַּם בְּכָל פַּעַם שֶׁהָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן בִּקְּרוֹ בְּבֵיתוֹ.

אוּלָם בְּאוֹתוֹ יוֹם, כַּאֲשֶׁר הָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן סִיֵּם אֶת בִּקּוּרוֹ, לִקְרַאת יְצִיאָתוֹ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, קָם מָרָן מִמְּקוֹמוֹ וְהֵחֵל לִצְעֹד עִמּוֹ עַד פֶּתַח הַבַּיִת.

הָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן חָשׁ אִי נְעִימוּת רַבָּה. "אֵין צֹרֶךְ שֶׁהָרַב יִטְרַח כָּל כָּךְ..." אָמַר, אוּלָם מָרָן הִמְשִׁיךְ בַּלִּוּוּי. "אֵין צֹרֶךְ..." נִסָּה הַתַּלְמִיד לִמְחוֹת, "שֶׁהָרַב לֹא יִטְרַח..."

אוּלָם מָרָן רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה הוֹסִיף וְלִוָּה אֶת הָאוֹרֵחַ עַד לְפֶתַח הַבַּיִת, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁאַף יָצָא עִמּוֹ הַחוּצָה וְלִוָּהוּ אַרְבַּע אַמּוֹת מִחוּץ לְבֵיתוֹ.

הַדָּבָר הָיָה לְפֶלֶא בְּעֵינֵי בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל מָרָן. הֵם לֹא הֵבִינוּ מַדּוּעַ חָרַג מָרָן מִמִּנְהָגוֹ, וּמַדּוּעַ הוֹסִיף לְלַוּוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ עַד אֶל מִחוּץ לַבַּיִת. כַּאֲשֶׁר הִתְעַנְיְנוּ עַל כָּךְ אֵצֶל מָרָן, הֵשִׁיב מָרָן בַּפַּשְׁטוּת: "וַהֲרֵי יֵשׁ בְּכָךְ שְׁמִירָה, כְּמוֹ שֶׁמְּבֹאָר בָּרַמְבַּ"ם..."

נָקֵל לְשַׁעֵר כִּי הַתְּמִיהָה לֹא הִתְיַשְּׁבָה עַל לִבָּם שֶׁל הַשּׁוֹאֲלִים. הֲלֹא אִם מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בְּכָךְ שְׁמִירָה, מַדּוּעַ מָרָן אֵינוֹ נוֹהֵג כָּךְ תָּמִיד? אוּלָם הֵם לֹא הִבִּיעוּ, כַּמּוּבָן, אֶת תְּמִיהָתָם בְּפִיהֶם.

אֶלָּא שֶׁלֹּא הָיָה בְּכָךְ צֹרֶךְ. שָׁעוֹת סְפוּרוֹת חָלְפוּ, וְעַד מְהֵרָה הִתְבָּרֵר לְאֵיזוֹ שְׁמִירָה מְיֻחֶדֶת הָיָה זָקוּק הָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן. הַמָּטוֹס בּוֹ עָשָׂה תַּלְמִידוֹ שֶׁל מָרָן אֶת דַּרְכּוֹ לְאַרְצוֹת הַבְּרִית, יַחַד עִם עוֹד לְמַעְלָה מִמֵּאָה נוֹסְעִים חֲרֵדִים, נִקְלַע לְסַכָּנַת הִתְרַסְּקוּת. הַדִּוּוּחִים הַבְּהוּלִים שֶׁנִּתְקַבְּלוּ בַּקֶּשֶׁר, הִקְפִּיצוּ אֶת כָּל תּוֹשָׁבֵי הַמְּדִינָה עַל רַגְלֵיהֶם, וּשְׁלוּחִים בְּהוּלִים מִהֲרוּ לְבָתֵּיהֶם שֶׁל גְּדוֹלֵי הַדּוֹר, לְהִתְחַנֵּן לִפְנֵיהֶם שֶׁיַּעְתִּירוּ לִישׁוּעָה וּלְהַצָּלָה...

שָׁעוֹת שֶׁל חֲרָדָה חָלְפוּ, וְהַנֵּס הִתְרַחֵשׁ. הַמָּטוֹס נָחַת בְּשָׁלוֹם עַל הַקַּרְקַע, וְהָעָם כֻּלּוֹ נָשַׁם לִרְוָחָה...

עַתָּה הֵבִינוּ בְּנֵי בֵיתוֹ שֶׁל מָרָן, מַדּוּעַ רָאָה צֹרֶךְ לְלַוּוֹת אֶת הָרַב רוֹזְנְגַּרְטֶן, שֶׁהָיָה בֵּין נוֹסְעֵי הַמָּטוֹס.

אֶלָּא שֶׁכַּאֲשֶׁר הִבִּיעַ אֶחָד מִבְּנֵי הַבַּיִת אֶת מַחֲשַׁבְתּוֹ לִפְנֵי מָרָן, הֱשִׁיבוֹ מָרָן בְּעַנְוַת חֵן: "גַּם אִם הוֹעִיל הַדָּבָר, אֵין זֶה בִּגְלָלִי, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁכָּךְ כָּתוּב בָּרַמְבַּ"ם..."