משימה עולמית 31- קובית האש

1

עַד שֶׁהִכַּרְתִּי אֶת אוּדִי בֶּן־שׁוֹשָׁן, לֹא יָדַעְתִּי שֶׁבְּאֵירוֹפָּה נֶעֱרֶכֶת מִדֵּי פַּעַם אוֹלִימְפְּיָאדַת הַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית. כְּדֵי לִהְיוֹת יוֹתֵר מְדֻיֶּקֶת, אַגִּיד אֶת זֶה כָּכָה: הִכַּרְתִּי אֶת הַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית (מִי לֹא מַכִּיר אוֹתָהּ?), אֲבָל לֹא עָלְתָה בְּדַעְתִּי הָאֶפְשָׁרוּת לְהִתְחָרוֹת עִם אֲחֵרִים בִּמְהִירוּת הַחְזָרָתָהּ לְסִדּוּרָהּ הַמְּקוֹרִי. בְּנוֹסָף, גַּם לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג לָמָּה הַקֻּבִּיָּה נִקְרֵאת הוּנְגָּרִית וּמָה הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּהּ לְהוּנְגַּרְיָה. סִפּוּר תּוֹלְדוֹת הַקֻּבִּיָּה מַמָּשׁ לֹא סִקְרֵן אוֹתִי. גַּם הַצֹּרֶךְ לְהַחְזִיר אוֹתָהּ לְסִדּוּרָהּ הַמְּקוֹרִי בַּ"הֲכִי פָּחוֹת מַהֲלָכִים" לֹא הִתְעוֹרֵר בִּי.

אֲבָל אָז בָּא תּוֹם וְאָמַר לִי:

"אַתְּ חַיֶּבֶת לְהַכִּיר אֶת אוּדִי בֶּן־שׁוֹשָׁן."

זֶה קָרָה בַּהַפְסָקָה הָרִאשׁוֹנָה, בְּיוֹם שֵׁנִי בַּבֹּקֶר, הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַלִּמּוּדִים אַחֲרֵי חֻפְשַׁת סֻכּוֹת. אֲנִי זוֹכֶרֶת הֵיטֵב אֶת הַיּוֹם הַזֶּה, כִּי בּוֹ הִתְחִילוּ לְהִתְרַחֵשׁ כָּל הָעִנְיָנִים הַמִּסְתּוֹרִיִּים הָאֵלֶּה שֶׁהוֹבִילוּ אוֹתָנוּ לַמְּשִׂימָה הָעוֹלָמִית הַנּוֹכְחִית. בְּאוֹתָהּ הַפְסָקָה נִשְׁאַרְתִּי בַּכִּתָּה כְּדֵי לְהַשְׁלִים שִׁעוּרֵי בַּיִת בְּתָנָ"ךְ. אֲפִלּוּ לִי לֹא הָיָה בָּרוּר אֵיךְ קָרָה שֶׁבְּמַהֲלַךְ הַחֻפְשָׁה, שֶׁבְּסַךְ הַכֹּל הָיְתָה דֵּי מְשַׁעֲמֶמֶת, שָׁכַחְתִּי לְהָכִין אוֹתָם.

בַּהַתְחָלָה תּוֹם נִרְאָה כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לָצֵאת הַחוּצָה לַמִּגְרָשׁ עִם כֻּלָּם, אֲבָל פִּתְאוֹם הוּא נֶעֱצַר. נִחַשְׁתִּי שֶׁהוּא נֶעֱצַר בִּגְלָלִי. כַּנִּרְאֶה חָשַׁב שֶׁאָקוּם וְאֵצֵא. כְּשֶׁרָאָה שֶׁלֹּא קַמְתִּי, חִכָּה עַד שֶׁכֻּלָּם יִסְתַּלְּקוּ וְאָז נִגַּשׁ אֵלַי.

"מִי זֶה אוּדִי בֶּן־שׁוֹשָׁן?" שָׁאַלְתִּי.

"שָׁכֵן שֶׁלִּי. זְתְ'וֹמֶרֶת, הוּא גָּר בַּבַּיִת מִמּוּל," תּוֹם דִּבֵּר בְּלַחַשׁ כְּאִלּוּ חָשַׁשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ עָלוּל לִשְׁמוֹעַ אוֹתוֹ.

"אֲהָה," אָמַרְתִּי, "וְלָמָּה אֲנִי חַיֶּבֶת לְהַכִּיר אוֹתוֹ?"

"כִּי הוּא אַלּוּף בַּקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית."

"אַלּוּף בַּקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית?"

"אַלּוּף בְּרָמָה בֵּינְלְאֻמִּית."

"וּמָה לִי וְלַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית?"

"כָּרֶגַע כַּנִּרְאֶה אֵין לָךְ כְּלוּם עִם הַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית," תּוֹם פָּזַל אֶל הַדֶּלֶת, כְּאִלּוּ בָּדַק אִם מִישֶׁהוּ נִמְצָא שָׁם וּמְצוֹתֵת לַשִּׂיחָה, "אֲבָל אִם הַנִּחוּשׁ שֶׁלִּי צוֹדֵק, בְּעוֹד זְמַן קָצָר יִהְיֶה לָךְ."

"אֵיזֶה נִחוּשׁ?" לֹא הֵבַנְתִּי.

"נִחוּשׁ בְּקֶשֶׁר לַקֻּבִּיָּה," תּוֹם אָמַר.

הוּא נִרְאָה מִסְתּוֹרִי וְגַם נִשְׁמַע מִסְתּוֹרִי, אֲבָל לִי הָיְתָה עוֹד שְׁאֵלָה אַחַת לְהַשְׁלִים בְּשִׁעוּרֵי הַבַּיִת וְהֶעֱדַפְתִּי לְהִתְרַכֵּז בָּהּ וְלֹא לְהִתְעַמֵּק בִּדְבָרָיו. הַנִּחוּשִׁים שֶׁל תּוֹם לָרֹב דַּוְקָא לֹא קוֹלְעִים. לָכֵן הִנְהַנְתִּי, סְתָם כָּזֶה כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי חוֹבָה וְאָמַרְתִּי שֶׁבְּסֵדֶר, שֶׁאָבוֹא אֵלָיו אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים כְּדֵי לְהַכִּיר אֶת הָאוּדִי בֶּן־שׁוֹשָׁן הָאַלּוּף בַּקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית.

תּוֹם נִרְאָה מְרֻצֶּה. חִיּוּךְ רָחָב נִפְרַשׂ עַל פָּנָיו, מֵאֹזֶן יָמִין עַד אֹזֶן שְׂמֹאל. אַחַר כָּךְ הוּא עָזַב אוֹתִי וְהִצְטָרֵף אֶל כֻּלָּם שֶׁכְּבָר הָיוּ בַּמִּגְרָשׁ.

עַד הַצִּלְצוּל הִסְפַּקְתִּי לְסַיֵּם אֶת שִׁעוּרֵי הַבַּיִת, וְזֶה הָיָה מַזָּל גָּדוֹל, כִּי דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ יוֹם הַמּוֹרָה לְתָנָ"ךְ פָּנְתָה אֵלַי. הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁאֶתְיַצֵּב מוּל כֻּלָּם וְאֶקְרָא אֶת תְּשׁוּבוֹתַי. הַתְּשׁוּבוֹת שֶׁלִּי הָיוּ לְגַמְרֵי בְּסֵדֶר. הַמּוֹרָה הֶחְמִיאָה לִי. הִיא אָמְרָה שֶׁאֲנִי מִתְנַסַּחַת לְמוֹפֵת וּמְבִינָה הֵיטֵב אֶת הַחֹמֶר.

בַּהַפְסָקָה הַבָּאָה קִבַּלְתִּי ווֹטְסְאַפּ מֵאִמָּא שֶׁלִּי. הִיא בִּקְּשָׁה שֶׁבַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה אֶקְנֶה חָלָב, כִּי נִגְמַר הֶחָלָב בַּבַּיִת, וּגְבִינָה צְהֻבָּה כִּי הִיא עוֹמֶדֶת לְהִגָּמֵר. שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי מֵאוּדִי בֶּן־שׁוֹשָׁן וּמֵהַקֻּבִּיָּה הַהוּנְגָּרִית שֶׁלּוֹ וְאִשַּרְתִּי לָהּ שֶׁאֶקְנֶה. אֲבָל בַּדֶּרֶךְ הַבַּיְתָה, לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהִכָּנֵס לַחֲנוּת הַמַּכֹּלֶת, תּוֹם צָץ.

"לְאָן אַתְּ הוֹלֶכֶת?" הוּא שָׁאַל.

"לִקְנוֹת גְּבִינָה וְחָלָב," עָנִיתִי.

"תִּקְנִי אַחַר כָּךְ," הוּא תָּפַס בְּיָדִי בְּכוֹחַ, "שָׁכַחְתְּ שֶׁקָּבַעְנוּ?"

"מָה קָבַעְנוּ?"

"שֶׁאַתְּ בָּאָה אִתִּי אַחֲרֵי הַלִּמּוּדִים."

מִיָּד נִזְכַּרְתִּי. כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מַקְפִּידָה לְקַיֵּם הַבְטָחוֹת, וִתַּרְתִּי עַל הַמַּכֹּלֶת בֵּינְתַיִם וְנִגְרַרְתִּי אַחֲרֵי תּוֹם. חָלַפְנוּ עַל פְּנֵי הַכְּנִיסָה לַבַּיִת שֶׁלּוֹ וְחָצִינוּ אֶת הַכְּבִישׁ אֶל בִּנְיָן חָדָשׁ עִם מַעֲלִית. נִכְנַסְנוּ לַמַּעֲלִית וְעָלִינוּ לַקּוֹמָה הָרְבִיעִית.

כְּשֶׁאוּדִי פָּתַח לָנוּ אֶת הַדֶּלֶת, גִּלִּיתִי שֶׁבְּעֶצֶם אֲנִי יוֹדַעַת מִיהוּ. כְּבָר רָאִיתִי אוֹתוֹ מִסְתּוֹבֵב בַּסְּבִיבָה. הָיוּ לוֹ אוֹפַנַּיִם חַשְׁמַלִּיִּים וּפַעַם הוּא כִּמְעַט דָּרַס אוֹתִי. בְּחֻצְפָּה רַבָּה בִּמְקוֹם לְהִתְנַצֵּל, הוּא צָעַק עָלַי, וְזֶה לַמְרוֹת שֶׁצָּעַדְתִּי עַל הַמִּדְרָכָה שֶׁנּוֹעֲדָה לְהוֹלְכֵי רֶגֶל. הוּא הָיָה מְבֻגָּר מֵאִתָּנוּ. נִחַשְׁתִּי שֶׁהוּא בְּעֶרֶךְ בֶּן 16 אוֹ מַשֶּׁהוּ כָּזֶה. הָיָה לוֹ זָקָן קָטָן וְהוּא הִרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם עֲגֻלִּים. הוּא נִרְאָה כָּל כָּךְ רָזֶה, כְּאִלּוּ אִם יַחְטֹף מִמִּישֶׁהוּ אֶגְרוֹף בַּבֶּטֶן, הַמַּכָּה תִּשְׁבֹּר אוֹתוֹ לִשְׁנַיִם.

"זֹאת אֲבִיגַיִל," תּוֹם אָמַר.

"הֵי," אוּדִי לֹא הִבִּיט בִּי אֶלָּא דִּבֵּר אֶל תּוֹם, "אֲנִי מְזַהֶה אוֹתָהּ."

"גַּם אֲנִי מְזַהָה אוֹתוֹ," בְּכַוָנָה דִּבַּרְתִּי כָּמוֹהוּ אֶל תּוֹם.

"אַתָּה לְבַד?" תּוֹם לָחַשׁ.

"לְבַד," אוּדִי עָנָה וְהוֹבִיל אוֹתָנוּ יָשָׁר אֶל הַחֶדֶר שֶׁלּוֹ.

עַל הַמִּטָּה שֶׁלּוֹ, בֵּין הַכַּר לַשְּׂמִיכָה, הָיוּ לְפָחוֹת חָמֵשׁ קֻבִּיּוֹת הוּנְגָּרִיּוֹת בִּגְדָלִים שׁוֹנִים. אוּדִי הֵזִיז אֶת הַקֻּבִּיּוֹת וּפִנָּה לָנוּ מָקוֹם לָשֶׁבֶת. תּוֹם הִתְיַשֵּׁב וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עוֹמֶדֶת.

"הוּא חַיָּב לִי הִתְנַצְּלוּת," דִּבַּרְתִּי אֶל תּוֹם.

"הִתְנַצְּלוּת? עַל מָה?" תּוֹם שָׁאַל.

"הוּא כִּמְעַט דָּרַס אוֹתִי," הִסְבַּרְתִּי.

אוּדִי שָׁתַק.

"כִּמְעַט דָּרַסְתָּ אוֹתָהּ?"

עַל פָּנָיו שֶׁל אוּדִי עָלָה צְחוֹק מְלַגְלֵג.

"הִיא חָסְמָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ," הוּא אָמַר.

"מִדְרָכוֹת נוֹעֲדוּ לְהוֹלְכֵי רֶגֶל," עָנִיתִי, וְשׁוּב לֹא הִבַּטְתִּי בּוֹ וְשׁוּב לֹא דִּבַּרְתִּי אֵלָיו, אֶלָּא הִבַּטְתִּי בְּתוֹם.

"הִיא יָכְלָה לָזוּז," גַּם אוּדִי הִבִּיט בְּתוֹם, "צָפַרְתִּי לָהּ."

אֵיזֶה שַׁקְרָן!

הוּא לֹא צָפַר, אֲנִי מוּכָנָה לְהִשָּׁבַע. אֲנִי מַכִּירָה אֶת עַצְמִי. אִם הוּא הָיָה צוֹפֵר, הָיִיתִי זָזָה. וְגַם אִם לֹא הָיִיתִי זָזָה, זוֹ לֹא סִבָּה לַעֲצוֹר בַּחֲרִיקָה מִילִימֶטֶר מִמֶּנִּי. אִם לֹא הָיָה לִי לֵב מַסְפִּיק חָזָק, הָיִיתִי עֲלוּלָה לְהִתְעַלֵּף בַּמָּקוֹם.

תּוֹם תָּפַס אוֹתִי בְּיָדִי.

"תַּקְשִׁיבִי," הוּא אָמַר, "הַסִּפּוּר עַל הַדְּרִיסָה לֹא לָעִנְיָן עַכְשָׁיו. תִּסְתַּדְּרוּ בֵּינֵיכֶם בִּלְעָדַי. בִּקַּשְׁתִּי מִמֵּךְ לָבוֹא הֵנָּה כְּדֵי לִרְאוֹת מַשֶּׁהוּ," וְתוֹךְ כְּדֵי דִּבּוּר הוּא הֵרִים אֶת אַחַת הַקֻּבִּיּוֹת הַהוּנְגָּרִיּוֹת וּמָסַר אוֹתָהּ לְאוּדִי, "קָדִימָה!" הוּא אָמַר לוֹ, "תַּרְאֶה לָהּ מָה קוֹרֶה."

"מָה יֵשׁ לְהַרְאוֹת?" אוּדִי שָׁאַל, "כְּבָר אָמַרְתִּי לְךָ, זֶה הַכֹּל דִּמְיוֹן שֶׁלְּךָ."

"בְּדִיּוּק בִּגְלַל זֶה הֵבֵאתִי אוֹתָהּ," תּוֹם עָנָה, "נִרְאֶה מָה הִיא תַּגִּיד."

לֹא הָיָה לִי מֻשָּׂג עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים, וְלָכֶם אֲנִי יְכוֹלָה לְגַלּוֹת שֶׁהַסַּקְרָנוּת שֶׁלִּי גַּם לֹא נִדְלְקָה. הִרְגַּשְׁתִּי דֵּי מְנֻצֶּלֶת. הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּוּ בֵּין תּוֹם לְבֵין אוּדִי הָיָה אֵיזֶשֶׁהוּ וִכּוּחַ, וַאֲנִי הוּבֵאתִי הֵנָּה, דֵּי בְּעַל כֹּרְחִי, כְּדֵי לְהַכְרִיעַ מִי צוֹדֵק.

יָכֹלְתִּי לְהִתְיַשֵּׁב עַל הַמִּטָּה לְיַד תּוֹם, אֲבָל הֶעֱדַפְתִּי לְהַמְשִׁיךְ לַעֲמוֹד. תִּכְנַנְתִּי לְהִסְתַּלֵּק בַּהִזְדַּמְּנוּת הָרִאשׁוֹנָה. אִם בִּזְמַן הַכִּמְעַט־דְּרִיסָה כָּעַסְתִּי עַל אוּדִי, עַכְשָׁיו הַכַּעַס שֶׁלִּי הֻכְפַּל. אִם הָאוּדִי הַזֶּה לֹא מוּכָן לְהִתְנַצֵּל בְּפָנַי עַל מָה שֶׁקָּרָה, וּבְחֻצְפָּתוֹ הוּא עוֹד מֵעֵז לְהַפִּיל עָלַי אֶת הָאַשְׁמָה, אָז תּוֹדָה רַבָּה. אֲנִי לֹא מוּכָנָה לְהִשָּׁאֵר בַּחֶדֶר שֶׁלּוֹ. אִם הוּא אַלּוּף בְּסִדּוּר קֻבִּיּוֹת הוּנְגָּרִיּוֹת, זֶה עֲדַיִן לֹא מַעֲנִיק לוֹ זְכוּיוֹת יֶתֶר.

כִּמְעַט פָּנִיתִי אֶל הַדֶּלֶת. מָה שֶׁעָצַר אוֹתִי הָיָה אוֹר שֶׁנּוֹרָה מִתּוֹךְ הַקֻּבִּיָּה שֶׁאוּדִי הֶחְזִיק בְּיָדוֹ. בַּשְּׁנִיָּה שֶׁבָּהּ הוּא סִדֵּר אוֹתָהּ כָּךְ שֶׁבְּכָל דֹּפֶן שֶׁלָּהּ יִהְיוּ תִּשְׁעָה רִבּוּעִים בְּצֶבַע זֵהֶה, נִשְׁלְחָה קֶרֶן אוֹר סְגֻלָּה מֵהַדֹּפֶן הַצְּהֻבָּה שֶׁהָיְתָה מְכֻוֶנֶת אֵלַי, וַאֲנִי הָיִיתִי חַיֶּבֶת לְכַסּוֹת אֶת פָּנַי כְּדֵי לֹא לְהִסְתַּנְוֵר.

"יוּאוּ!" קָרָאתִי, "מָה זֶה הָיָה?"

"מָה?" אוּדִי לֹא הֵבִין עַל מָה אֲנִי מְדַבֶּרֶת.

"אַתָּה רוֹאֶה???" תּוֹם קָרָא בְּשִׂמְחָה, "מָה אָמַרְתִּי לְךָ?"

"מָה אֲנִי אָמוּר לִרְאוֹת?" אוּדִי שָׁאַל.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה, תּוֹם לָקַח מֵאוּדִי אֶת הַקֻּבִּיָּה וְכִוֵן אֶת קֶרֶן הָאוֹר אֶל הַקִּיר.

בְּבַת אַחַת כָּל הַקִּיר נִצְבַּע בְּסָגוֹל.

"יוּאוּ!" קָרָאתִי שׁוּב.

"מָה הַסִּפּוּר שֶׁלָּכֶם?" אוּדִי הִתְרַגֵּז, "מִמָּה אַתֶּם מִתְלַהֲבִים כָּכָה?"

תּוֹם לֹא עָנָה לוֹ. הוּא הִנִּיחַ אֶת הַקֻּבִּיָּה עַל הַמִּטָּה וְלָקַח בִּמְקוֹמָהּ קֻבִּיָּה אַחֶרֶת. הוּא הֶעֱבִיר אֶת הַקֻּבִּיָּה הָאַחֶרֶת לְאוּדִי.

"תְּסַדֵּר אוֹתָהּ!" הוּא פָּקַד עָלָיו.

בִּזְרִיזוּת רַבָּה, מַמָּשׁ תּוֹךְ שְׁנִיּוֹת, אוּדִי סִדֵּר אֶת הַקֻּבִּיָּה. כִּסִּיתִי אֶת עֵינַי בְּיָדַי כִּי הֵבֵאתִי בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת הָאֶפְשָׁרוּת שֶׁשּׁוּב תְּזַנֵּק מִמֶּנָּה קֶרֶן אוֹר וּתְסַנְוֵר אוֹתִי, אֲבָל הַפַּעַם זֶה לֹא קָרָה. בִּמְקוֹם קֶרֶן אוֹר, הַקֻּבִּיָּה הִתְחִילָה לִרְעוֹד. כַּאֲשֶׁר תּוֹם הִנִּיחַ אוֹתָהּ עַל הָרִצְפָּה, הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהַנְּקִישׁוֹת שֶׁלָּהּ מְדַבְּרוֹת וְאוֹמְרוֹת בְּקוֹל מַתַּכְתִּי: "תּוֹם לֵוִי, תּוֹם לֵוִי".