נחת רוח

המסע היהודי לדורותיו ולתפוצותיו נע במקביל על ציר הזמן האופקי של עבר, הווה ועתיד ועל הציר המעגלי של מעגל החיים.

בתנועתו על שני הצירים הללו, פוגש העם היהודי אחת לשבוע את השבת, ואחת למספר שבועות את החגים, המועדים וימי הזיכרון למיניהם. כל אלו הן תחנות עצירה ותדלוק להמשך הדרך, תחנות שיש בהן עצירה לרגע ממרוץ החיים, ופסק זמן לצורך מנוחת הנפש והגוף. פסקי הזמן הללו של השבתות והמועדים הם גם זמן ראוי לבדיקה של "מאין באת ולאן אתה הולך", דבר המצריך לעיתים חישוב מסלול מחדש, וכן בחינה מתמדת של מהות סל הזהות והערכים המלווה ומנחה את העם ככלל ואת הפרטים שבו כיחידים, ומהי הצידה לדרך - האמונית, החברתית, הערכית, האתית והמוסרית שאותה העם נושא עימו במסע הזה.

פרשות השבוע, המועדים וימי הזיכרון הם אלו שהעניקו לעם היהודי את תוכן חייו, את מסורתו וערכיו, את המצפון, המצפן והמגדלור שעל פיו הוא ניווט את דרכו במים ובמרחבים הסוערים. הם גם אלו שנתנו רוח, נשמה ותוכן לתא המשפחתי, לשולחן השבת, לחיים הקהילתיים ולמוסדות החינוך.

עם כל היותם של פרשות השבוע והחגים בני אלפי שנים, באופן מדהים, ייחודי ומרתק הם נותרו רלוונטיים לאורך כל הדורות, ובכל המקומות, עד ימינו אלה. סיפורי האבות, כמו גם ערכי החסד, המצוות ובצידן האמונה והמוסר, הרגישות האנושית והחברתית, הקריאה לצדק והשאיפה לחירות, יסודות התא המשפחתי וחיי החברה והקהילה, כל אלו טמונים מקופלים ומונחים בפרשות השבוע ובמועדים, ומלאים בתובנות רלוונטיות לכל אדם במהלך תנועתו במסע חייו הפרטיים, המשפחתיים, הקהילתיים והלאומיים.

שני תאריכי לידה אני נושא עימי במצעד חיי. האחד בי"א תמוז תשי"ט-1959, עת יצאתי לאוויר העולם ברחובות, בן הזקונים להוריי הגיבורים ניצולי השואה משה ושרה רט ז"ל, והאחר בכ' סיוון תשמ"ב-1982, עת יצאתי חי מהטנק, בקרב סולטן יעקב בלבנון.

מאז ובמשך עשרות שנים, כסופר ואיש חינוך, כעובד סוציאלי וכמדריך מסעות לפולין, כרב וכשליח ציבור, בחרתי להקדיש את חיי לעשייה חינוכית ורוחנית, שיש בה כדי להוסיף חוסן, ערכים, חיבורים, חסד ואהבת אלוקים, ארץ ואדם.

הפלטפורמות והמסגרות לעשייה היו שונות ומגוונות בארץ ובחו"ל - מוסדות חינוך ומוסדות אקדמיים, גופי תקשורת ועמותות, בתי כנסת ומסגרות קהילתיות וציבוריות, ומגמת הכול הייתה אחת - לחזק את רוח האדם והעם, לרומם את הקהילה, ולהוסיף אהבה, אחווה, שלום, דיבוק חברים, שמחה, אחדות ורעות בחברה הישראלית כמו גם בעם כולו לתפוצותיו.

עשרות שנים זכיתי ללמוד וללמד, להשתדל להנגיש את פרשות השבוע והחגים לכלל הציבור באמצעות תוכניות טלוויזיה ורדיו שאותן הגשתי, באמצעות מאמרים וטורים שאותם כתבתי בעיתונים, באתרים ובעלונים השונים, ובאמצעות הפעילות החינוכית שאותה קיימתי בעמותות השונות, ובעיקר במכון ש"י בבר אילן, שאותו זכיתי להקים בתשמ"ד-1984 ולעמוד בראשו במשך שלושים שנה, ופרויקט התלמוד הישראלי שאני זוכה להיות חלק ממנו כמנהל חינוכי וכעורך זה למעלה מעשור.

הספר הזה המונח לפניכם, הוא ריכוז ופירות פרקים נבחרים מהעמל הזה ומהעשייה שהייתה לי הזכות והשליחות להיות חלק ממנה ושותף בה.

הספר הזה מיועד לכל איש ואישה, משפחה, קהילה ומוסד חינוכי, לאלו המחפשים נקודות לעיון ולמחשבה, נושאים לדיון ומקורות לשיחה, סביב שולחן השבת, בבית הכנסת, בשמחה משפחתית, באירוע קהילתי, בתנועת הנוער ובכיתה. לכל אלו המחפשים חיבור בין עבר להווה ולעתיד, חיבור בין דורי ורלוונטיות לחיים העכשוויים, נקודת מבט וזווית ראייה שיש בה גם מבט-על מגובה רב, וגם עיסוק בפרטים ובחלקי הפסיפס השונים המרכיבים את השלם.

שם הספר "נחת רוח" צופן בתוכו מספר הסברים ונקודות.

הראשון שבהם הוא שמה של רעייתי המנוחה רחל חגית ע"ה: המילה "רוח" היא ראשי התיבות של "רחל חגית".

חגית, איתה זכיתי להקים את ביתנו במשך 44 שנות נישואין, הגדירה את עצמה "אימא". כך ראתה את ייעודה ושליחותה בחיים - אם בישראל. תוך כדי שנות הקמת הבית הייתה חגית אשת חינוך ואשת חסד, שהליכותיה והתנהלותה בביתה ומחוצה לו התאפיינו במילה "נחת". חגית עשתה נחת רוח ליוצרה ולבריות, הקרינה נחת רוח לכל סובביה, ושימשה דמות מופת ומקור השראה והערצה למשפחתה, למאות כלות שאותן הדריכה בהתנדבות עשרות שנים, להורים רבים שבאו לבקש את עצתה, לתלמידים רבים שאותם חינכה לאהבת חסד ורגישות לזולת, ולקהילה שאותה שירתה בנאמנות בהתנדבויות רבות במשך שנים ארוכות.

למרות ייסוריה והניסיונות הרבים שהחיים זימנו לה בדרכה, לא מש משפתיה חיוכה הרחב שהפך להיות המאפיין שלה, ולא פסקה אמונתה התמימה. מאור פניה היה מקור השראה לרבים - והסב נחת רוח לעולם כולו.

מכאן שם הספר - "נחת רוח". רוח - רחל חגית.

כל מה שזכיתי לעשות בחיי - מכוחה.

כל מה שיש בספר זה - ממנה ומרוחה.

באופן הכי פשוט של המילה - שלי ושלכם - שלה.

לפני שחגית הלכה לעולמה בשם טוב בד' באב תשפ"ג, היא עוד הספיקה לראות את הטיוטה של הספר מוכנה, קראה בה, נהנתה ובירכה עליו. זאת נחמתנו באבלנו וצערנו שיהא הספר הזה נר זיכרון לדורות עולם למשפחתה ולצאצאיה, ולכל הקוראים. יד ושם לדמותה ולאישיותה הייחודית, שהייתה כולה מלאת חסד ואמונה, עשיית טוב ו"נחת רוח", יד ושם גם לזכרו של בננו האהוב משולם חנן רט ז"ל, שהלך לעולמו צעיר לימים בגיל 22, והותיר אותנו שבורי לב.

תודה לבורא עולם על הזכות לחיות לצידה של חגית 44 שנים ולהקים איתה את ביתנו ומשפחתנו, ותודה לבורא עולם על אשר לא עזבני והיה עימדי גם בימים שבהם הילכתי בגיא צלמוות, וגם בימי השמחה והאושר הגדולים בחיי.

ידידי אמת ושותפים רבים ליוו ומלווים אותי במצעד החיים שלי, ואי אפשר לפרטם כי רבים הם. לאלו שליבי חש כלפיהם הכרת הטוב מיוחדת על מי ומה שהם בחיי - הקדשתי את העמודים הסמוכים כאן בספר. אשרי האדם שזוכה לחברות אמת שכזו.

תודה מיוחדת לידידי האהוב זה ארבעים שנה, מנכ"ל הוצאת הספרים "ידיעות ספרים" דובי איכנולד על החברות, על הלב הרחב ועל האכסניה שהוצאת הספרים העניקה לכל ששת ספריי עד כה. בהוקרה להוריו היקרים אהובי נפשי האצילים, נקיי הדעת וטובי הלב, אברהם צבי הלוי ושרה איכנולד ז"ל.

אחרונים אהובים ויקרים הם ילדיי, חתני וכלותיי, נכדיי וניניי, שהם מקור כוחי ותכלית חיי, הם ממשיכי המורשת והמסורת בית אבא וסבא, הם נושאי הלפיד לדורות הבאים. כל אחד מהם באישיותו המיוחדת, בעשייתו ובחן הייחודי הנסוך על פניו, הוא מקור לנחת רוח במובן הכי רחב, עמוק וטהור של המילה.

יהי נועם ה' עליהם ועל כולנו ותתקיים בנו ברכת ה' לאברהם: "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם. וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר אִם יוּכַל אִישׁ לִמְנוֹת אֶת עֲפַר הָאָרֶץ גַּם זַרְעֲךָ יִמָּנֶה", וברכת יעקב ליוסף ולבניו: "...הָאֱלוֹהִים אֲשֶׁר הִתְהַלְּכוּ אֲבֹתַי לְפָנָיו אַבְרָהָם וְיִצְחָק הָאֱלוֹהִים הָרֹעֶה אֹתִי מֵעוֹדִי עַד הַיּוֹם הַזֶּה. הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".

אברהם צבי [אבי] רט

גבעת שמואל

תשפ"ד