נישואין בסודיות

רבים הפנו את ראשיהם כאשר שלושת הגברים עשו פעמיהם אל המזנון הראשי של המועדון. גברים ונשים כאחד לכסנו לעברם מבטים של הערצה מהולה בלא מעט קנאה.

לאו דווקא משום שהשלושה היו עשירים. רוב החברים במועדון הגולף המלכותי של סידני היו בעלי ממון. תשומת הלב שמשכו אליהם באופן מיידי, בעיקר את זו של הנשים, הייתה עמוקה וקדמונית מכך. נשות המערות נמשכו תמיד לאנשי מערות שיכלו להגן עליהן ולדאוג להן בצורה הטובה ביותר; גברים שבורכו בנתונים פיזיים שהגנים המשובחים שלהם הבטיחו צאצאים בריאים וחסונים.

האישה המודרנית חושבת שהיא בוחרת את הגברים שלה בדרך שונה; נדמה לה שהיא נמשכת לתכונות אחרות כמו טוב לב וחוש הומור. עם זאת, מחקרים שנערכו לאחרונה הראו שאלו הן מחשבות מוטעות. כפי הנראה, התכונה המושכת ביותר אצל גבר היא קומתו.

שלושת הגברים שפסעו אל עבר המזנון היו כולם גבוהי קומה. אם לא די בזאת כדי להעניק להם יתרון על פני רוב חברי המועדון בני מינם, הרי שהיו גם נאים ושחורי שיער, וכן, עשירים מאוד.

הגבר שפניו היו מועדות היישר אל המזנון ואשר ניכר כי עמד להזמין את סבב המשקאות הראשון, היה יוּ פרקינסון, הבן והיורש היחיד של הון העתק השייך לחברת "מדיה פרקינסון". יוּ בן השלושים ושש היה הרווק המבוקש ביותר בסידני, בליין ידוע עם מספר חברות לשעבר שעלה על גדותיו, ולמרבה ההפתעה, לאף אחת מהן לא הייתה מילה רעה אחת לומר עליו. כיאה לבחור שופע קסם, הוא התמסר לרדיפה אחר תענוגות, הקדיש את חייו להישאר רווק ולהצטמצם בעבודה הכרחית בלבד.

שני חבריו לא קורצו מאותו חומר. שניהם היו על גבול המכורים לעבודה. שניהם היו נשואים והתנסויות העבר שלהם הפכו את שניהם לגברים קשוחים ומחוספסים ממנו.

ראסל מקליין היה בעליה של "נדל"ן מקליין", חברת הנדל"ן היוקרתית והמשגשגת ביותר בסידני.

ג'יימס לוגן היה בעליה של חברת "תדמית", סוכנות הפרסום והניהול הדינמית ביותר בסידני.

שלושת הגברים היו חברים טובים מאז ימי לימודיהם בבית הספר. הם הכירו היטב זה את זה, את הצדדים החזקים כמו גם את החולשות של כל אחד מהם. החיבה שרחשו זה לזה הייתה אמיתית וללא סייג.

עם זאת, משחק הגולף שלהם בימי חמישי בבוקר התנהל ללא כללים. הם שיחקו תמיד עבור כסף, ותמיד במטרה לנצח.

"מה, לכל הרוחות, קרה ליוּ היום?" אמר ג'יימס כשהוא וראסל התיישבו סמוך לשולחן במרפסת והתבוננו בדשא שהקיף את הגומה השמונה-עשרה במסלול. "אף פעם לא ראיתי אותו משחק גולף בצורה פתטית כל כך."

"אני ראיתי.לפני כמה שבועות, כשנעדרת ממש לפני החתונה שלך. ניצחתי אותו בגדול."

"מוזר."

"תודה," אמר ראסל באדישות.

"אתה יודע למה אני מתכוון. אתה שחקן גולף לא רע בכלל, אבל יו טוב ממך."

"הוא צריך להיות. הוא כמעט מתגורר על מסלול הגולף."

"נכון." ג'יימס עצמו נהג לשחק הרבה, אבל המעיט במשחקיו מאז נישואיו בשנה שעברה. גם לא במהלך חופשת חג המולד האחרונה, כאשר יומן האירועים החברתי שלו היה מלא למדי. "אם אני זוכר נכון, יו לא היה כתמול-שלשום גם בשבוע שעבר. הוא רק בקושי הצליח לנצח אותנו. מה לדעתך הסיבה לאיבוד הכושר שלו?"

"אני לא בטוח אם זה קשור למשהו שקרה בזמן האחרון," אמר ראסל. "אבל בחודש נובמבר הייתה לו איזושהי בעיה שקשורה באישה."

ג'יימס נדהם באמת. ליו אף פעם לא הייתה בעיה עם נשים. הן נפלו לרגליו באופן קבוע. הוא תמיד יכול לבחור אחת.

"איזה סוג של בעיית נשים?" שאל ג'יימס.

"אני משער שהוא חשק בחתיכה שלא נעתרה לו."

"וואו, זו ודאי הפעם הראשונה. אתה יודע מי היא הייתה?"

"הוא לא אמר. ואני לא שאלתי."

"מממ." ג'יימס התבונן בקימוט מצח ביו שהתקרב אל המרפסת עם שלוש בירות בידיו.

מה כבר יכלה להיות הסיבה לכישלונו הכל כך לא אופייני של יוּ להכניס למיטה בחורה כלבבו? אולי המוניטין שיצא לו כרודף נשים?

לא. התדמית של הילד הרע כלפי המין השני מעולם לא הרחיקה מעליו את הנערות. נהפוך הוא, העובדה שהתפרסם כאספן נשים רק הוסיפה לחנו בעיניהן.

"אבל במחשבה שנייה, כנראה הבנתי לא נכון," אמר ראסל. "ייתכן שהלך לישון מאוחר בלילה לאחר הרפתקת אהבים עם הכיבוש האחרון שלו. אולי אפילו הנערה המסתורית בכבודה ובעצמה. אתה ואני יודעים שאין בחורה עלי אדמות שתוכל לעמוד בפני העיניים הכחולות האלה מרגע שהפעיל עליהן את קסמו. מלבד ניקול שלי, ומגאן שלך, כמובן."

"בחייך, הוא לא עד כדי כך מקסים שאי אפשר לעמוד בפניו." אבל גם כשהביע את דעתו זו הודה ג'יימס שחברם היה מגנט בחורות אמיתי.

"אני מקווה שזכרת להביא לי קולה," אמר ראסל כשיו הניח את שלוש כוסות הבירה על השולחן. "אני חייב לעבוד היום אחר הצהריים."

"גם אני," אמר ג'יימס.

יו העווה את פניו והתיישב. "אז שלושתנו באותו מצב."

"אתה צוחק!" קרא ג'יימס. "אתה! עובד? מה קרה? מי מת?"

"לא בדיוק. אבל קרוב." יו הרים את כוסו וגמע את הבירה בלגימה ארוכה וצוננת ואז המשיך. "אבא יצא לבלות ירח דבש שני עם אישה מספר חמש ואני אחראי על הספינה."

"זאת אומרת שעלינו למכור את המניות שלנו ב'מדיה פרקינסון'?" העיר ג'יימס בעוקצנות.

יו משך בכתפיו. "אני לא חושב כך. איש לא יכול לעשות החלטות עסקיות גרועות יותר מאשר אבא היקר כשהוא מלא תשוקה פרועה ונטולת רסן. מי יודע? אולי עד שיחזור למציאות וירצה שוב ליטול את ההגה לידיו, אני עשוי לקבל בחזרה כמה מהמיליארדים שהוא בזבז בשם האהבה. אולי שכחת, ג'ימי חביבי, אבל אני הייתי המצטיין בבית הספר. חוץ מזה, סיימתי את האוניברסיטה עם תארים בכלכלה ובדיני תאגידים. אני לא רק פנים יפות, אתה יודע."

"כעת אנחנו יודעים למה ראשך לא היה היום במשחק," אמר ראסל הנאור. "אז מתי קרה הדבר?"

"בסוף השבוע האחרון."

"לא פלא שאתה נראה קצת עייף. אני מוכן להמר שעבר זמן רב מאז שעבדת יום עבודה מלא."

"עבר זמן מה," השיב יו וסירב להתוודות שהיו כמה שבועות לפני חג המולד בשנה שעברה, שבהם הלך למשרד מדי יום ביומו ועבד כמו חמור.

הסיבה לאפיזודה החריגה הזו של שקדנות הייתה לא הגיונית בצורה קיצונית: העוזרת האישית שלו.

כשיו שכר את קתרין הארט כמה חודשים קודם לכן, הוא לא שיער שיום אחד היא תהיה בעיניו סקסית מדהימה.

היא לא הייתה יפהפייה במובן המקובל של המילה, ודאי לא נאה. תווי פניה היו גדולים מדי, עצמות לחייה גבוהות מדי ופיה רחב מדי. הוא גם לא הבחין בגזרתה החושנית בריאיון האחד והיחיד שערך לה. הוא התרכז אך ורק במה שהכילו קורות חייה המצוינים.

כמובן, באותה עת הוא מיהר קצת. החלטתו של אביו למנותו אחראי על זרוע הפרסום של "פרקינסון מדיה" נפל עליו כרעם ביום בהיר. יו לא ציפה ליטול על עצמו תפקיד אחראי כלשהו עד למותו של אביו. בשעה שריצ'ארד – דיקי – פרקינסון דאג לכך במשך השנים שבנו ויורשו יתנסה, ולו במעט, בכל היבט של ענפי החברה המגוונים שלו, הוא בכל זאת לא היה הטיפוס שבקלות יאציל סמכויות.

למרבה ההפתעה, יו לא היה מרוצה מנטילת האחריות הבלתי צפויה שנפלה בחלקו.

הוא לא רצה לוותר לחלוטין על סגנון חייו הנינוח שאליו התרגל, ולכן חיפש עוזרת אישית שתהיה מיומנת מאוד בתחום הפרסום, מישהי מוכשרת והחלטית, שתוכל לחפות עליו כשהוא ייעדר מהמשרד. קתרין הארט נראתה לו מושלמת. בחורה קרת-רוח שבשום אופן לא נטתה לפלרטט עמו כפי שעשו חלק מהמועמדות האחרות.

הוא לא חזה שמיס כל-יכולה למעשה תגרום לו לבצע את העבודה שהופקדה בידיו, ואף לא ציפה לכך שהוא יבער בתשוקה לא רצונית הולכת וגוברת כלפיה.

זה היה החלק הלא הגיוני. משום שלא יכול היה לשלוט ברגשותיו כלפיה.

מדוע? משום שכאשר הבין שחשק בה, היא כבר הייתה מאורסת. למעשה, עמדה להינשא ממש בקרוב.

אף על פי שיו נחשב למופקר חסר מצפון, האמת הייתה שהוא רגיש למדי לרגשותיהם של אחרים ולעולם לא ירדוף אחר אישה של גבר אחר. הסקס עבורו היה בראש רשימת הדברים הקטנים שצריך בחיים. אבל רק אם הוא בא בלי הסתבכויות ולא מלווה בהשלכות מיוחדות.

אילו הייתה קתרין חופשייה, היה יו מפתה אותה בקלות, ועורך את טיוליו היומיים למשרד בהנאה ולא בחרדה. אך המצב היה כזה שהוא נאלץ לשאת את תשוקתו הגוברת אל העוזרת האישית שלו במידת תסכול פיזי שלא היה מוכר לו קודם לכן. הוא מעולם לא איבד את התעניינותו בנשים אחרות, כאשר לפתע מצא אותן משעממות להחריד. הייתה רק אישה אחת שחשק בה כרגע.

ובפעם הראשונה בחייו הוא לא יכול היה להשיג אותה.

"האם גם עברת להתגורר בפנטהאוז של אביך?" שאל ג'יימס.

יו הניד את ראשו לשלילה. "הוא הציע, אבל סירבתי. אני מעדיף את ביתי בבונדי."

בית שרכש לפני כמה שנים בכסף שצבר בשוק המניות, ללא כל עזרה מאביו, לא כספית ולא אחרת. הוא השתמש בכסף שהרוויח בקטיף פירות במהלך כמה קיצים בשנות לימודיו באוניברסיטה, כאשר חבריו חשבו לתומם כי הוא מבלה בחו"ל, בסקי באירופה. במקום זאת, הוא עבד קשה ברחבי אוסטרליה בניסיון להוכיח לעצמו שהוא לא היה זקוק לכסף של אביו על מנת לשרוד וכי הוא היה מסוגל לעבודה קשה כמו כל אחד אחר.

עניין של גאווה גברית.

דירתו שרק לאחרונה שופצה והייתה כעת בעלת ערך רב השקיפה אל חוף בונדי, הייתה במרחק של מאה מטר מבריכת הסלעים שבה הוא נהג לשחות בבקרים בכל מזג אוויר, בגשם ובברד כמו גם במזג אוויר נאה. זו הייתה דירת רווקים אידיאלית, לא גדולה מדי, אבל עם כל מה שיכול לבקש לעצמו גבר רווק.

המחשבה על מגורים בפנטהאוז הגדול מדי, המפואר מדי וחסר הנשמה של אביו לא קסם לו כלל, על אף מיקומו בעיר של גורדי-שחקים שבהם שכנו גם המשרדים של "פרקינסון מדיה".

"אבל זה יחסוך לך נסיעה יום-יומית למרכז העסקים," אמר ג'יימס. "אף פעם לא תאחר. זה אמור לרצות את העוזרת האישית הרודנית שלך. זו שתמיד מטלפנת אליך, מה שמה?"

"קתרין," אמר יו והדחיק צמרמורת שחלפה בגופו למחשבה שאף פעם לא יאחר. האפשרות לאחר הייתה הפגנת העוצמה היחידה שחש כלפי המכשפה.

קתרין ייחסה חשיבות רבה לנושא הדייקנות. הוא ידע שהיא הייתה רגישה מאוד לאיחורים שלו.

מה שהזכיר לו...

יו הציץ בשעונו. הייתה זו שעת צהריים. היום אחר הצהריים עמדה להתקיים פגישה של מועצת המנהלים. אליה הוא באמת לא יכול לאחר. המנהלים האחרים יחשבו שהוא לא רק גס רוח אלא שגם אינו ראוי לשמש בתפקיד המנכ"ל, אפילו לא באופן זמני. יהיה זה מטופש מצדו לא להתאמץ על מנת ליצור אצלם רושם טוב.

הוא היה אסיר תודה על שתכנן מראש והעביר קצת בגדים לפנטהאוז של אביו, כך שהוא יוכל להתקלח שם ולהחליף בגדים בשעת הצורך. הוא לא יותיר רושם ראוי במכנסי ספורט וחולצת גולף בעלת שרוולים קצרים.

"מצטער, חבר'ה," אמר וגמע את שארית הבירה בלגימה אחת. "אני לא יכול להישאר. יש לי פגישה חשובה היום אחר הצהריים."

יו חייך למראה ההבעה שעטו פניהם של חבריו. אבל חיוכו התפוגג מייד כשהגיע אל מכוניתו, פיו התעוות בעגמומיות כשהתיישב מאחורי ההגה והתניע את הרכב.

בעוד חמש עשרה דקות הוא יהיה במרכז העסקים של סידני. בתוך פחות מעשרים דקות הוא ייכנס שוב לגוב האריות.

יו החליף הילוך והגביר את מהירות הפרארי כשהוא קרוע ברגשות שהציפו אותו. חלק אחד שבו, הצד המזוכיסטי שלו, ללא ספק – רצה להימצא בחברתה של קתרין. הצד ההגיוני יותר שבו ידע שהוא לא יכול היה להמשיך כך. יבוא יום שכוחו לא יעמוד לו ואז יהפוך את עצמו ללעג. סביר להניח שאף ימצא את עצמו בתביעה על הטרדה מינית.

הפתרון ההגיוני היחיד היה להיפטר מהאישה.

אבל כיצד?

יו שבר את ראשו למצוא תירוץ שיצדיק את הוצאתה של קתרין מחייו – ומחוץ לטווח ראייתו – אחת ולתמיד. אבל היא הייתה מוכשרת ומצפונית ונמנעה מטעויות, מעולם לא הגיעה באיחור ולא עזבה את המשרד מוקדם מן הרגיל. היא הייתה התגלמותה של העוזרת האישית המושלמת.

העובדה שהוא קודם לתפקיד מנכ"ל "פרקינסון מדיה" לא הרתיעה אותה. קתרין נכנסה לתפקיד המזכירה הראשית בחברה בלי להניד עפעף. הבחורה שעבדה שם לפניה, העוזרת האישית של אביו, זכתה בחופש פעולה נרחב ולא בכדִי. היא הייתה חרוצה ויעילה במיוחד, בשעה שהבוס שלה שוטט חופשי להנאתו ברחבי העולם.

אחת התקוות המעטות שעוד נותרו בלבו של יו הייתה נישואיה הקרבים של קתרין, בעוד חמישה שבועות.

היא הרי לא תצא לירח דבש ארוך. עד כדי כך היא לא תיטיב עמו. מיס אסור-לבזבז-כספים הארט עמדה לבוא בברית הנישואין בערב יום שישי, בטקס צנוע שייערך על ידי כומר, ואז יבלו יומיים בירח דבש במלון במרכז סידני, ולאחריו ישובו לעבודה מייד ביום שני בבוקר!

תקוותו האחרת של יו הייתה שקתרין תהפוך לאם במהרה. הוא ידע שביום ההולדת הבא ימלאו לה שלושים. גיל שבו האישה מתחילה להיות מודעת מאוד לשעון הביולוגי שלה. היא ללא ספק תנסה להרות מייד. לא מזמן, על כוס קפה, היא אף הביעה משאלה שרצתה שני ילדים, קודם בן ואחר כך בת.

רק אלוהים יודע כיצד היא תסתדר! אבל אם יש מישהי שיכולה, הרי זו קתרין. נדמה שכל חייה מנוהלים על פי לוח זמנים ויעדים קבועים מראש. יו כבר ייחל ליום שהיא תיכנס למשרד ותכריז על הריונה.

אם כי הוא היה משוכנע כי הריונהּ לא יפתור מיידית את כל בעיותיו. לא היה לו כל ספק כי קתרין תעבוד ממש עד ללידת התינוק. היא הייתה מין בחורה שכזו.

כזו שבעת ההריון תיראה אפילו סקסית יותר. החזה המרשים שלה יהיה שופע יותר. ירכיה ההריוניות הרחבות נושאות את העובר בנוחות ובקלות ועם בליטה מינימלית ביותר.

הוא יכול היה לראותה כעת בדמיונו, זוהרת ושופעת בריאות והורמונים. הוא ראה בדמיונו כיצד חשק בה על אחת כמה וכמה.

התחזית זעזעה אותו.

יו חשק את שיניו. האם יוכל לשאת לפחות עוד שנה כזו?

הוא הגיע למסקנה כי אין לו ברירה, הוא ייאלץ לשאת עוד שנה. וכי מה יכול היה לעשות?

הדבר האחד שהיה באפשרותו לעשות, בסופו של דבר, היה להעניק לה חופשת לידה בנדיבות. שישה חודשים בשכר מלא. שנים עשר חודשים, אם צריך.

לא, הצעה כזו יהיה קשה ביותר להסביר. עם שישה חודשים הוא יוכל להתחמק מהסבר. בתקווה שבמהלך התקופה היא תהיה כל כך מאושרת בבנה ומוקסמת ממנו – לבטח ייוולד לה בן, כמובן – עד כי היא לא תרצה כלל לשוב לעבודה.

איזה כיף!

בינתיים, היה עליו למצוא דרכים אחרות להתמודד עם המצב ולצמצם את השפעתה של קתרין עליו.

הפתרון הבולט ביותר היה למצוא לעצמו חברה חדשה, חתיכה לוהטת. מועמדות לא היו חסרות. אולי אם ימצא ברונטית שופעת חזה, יוכל לדמות לעצמו שהיא קתרין וכך להביא מזור לתסכולו.

מרכז העסקים של סידני החל להזדקר מול עיניו ככל שהתקדם בנסיעה, ובטנו התכווצה אוטומטית. יו קיווה שהיום היא לא לבשה את החליפה השחורה מהגיהינום, זו עם הז'קט שהדגיש את מותניה הצרים והחצאית שעטפה את אחוריה החטובים באופן קצת הדוק מדי; זו שהוא כל כך השתוקק לקרוע מעליה כבר ביום הראשון שבו ראה אותה נכנסת למשרד לבושה בבגד המקומם הזה!

אין לו מזל כזה, הבין תוך דקות כשנכנס למערכת החדרים שאותה כינה גוב אריות שנים רבות קודם לכן. באותה עת הוא ייחס את האריה לאביו, שתמיד שאג על כולם. כעת היה האריה מהמין השני.

קתרין לא שאגה, אבל היא בהחלט הייתה מאיימת באותה מידה.

יו ניסה לשמור על איפוק ולא להזעיף פנים כאשר היא הביטה בצורה מכוונת ובולטת בשעונה ואחר כך בבגדיו.

"אתה לבטח לא הולך לפגישה של מועצת המנהלים היום אחר הצהריים לבוש בבגדים האלו," אמרה בקור רוח.

יו הסתיר את היותו מוטרד על ידי כך ששילח לעברה חיוך משועשע ויבש, כך לפחות קיווה. "קתרין, אפילו לי לא יהיה אומץ לעשות זאת. אני בדיוק מתכוון לקפוץ לפנטהאוז של אבי, שם אחליף בגדים. ביום ראשון האחרון הבאתי בגדים כשהמחשבה הזו במוחי," הוא הוסיף לפני שהיה סיפק בידה לשאלו דבר נוסף.

"אלך לשם לחשוב," אמר ותופף על רקתו ונהנה עמוקות מנצנוץ של הפתעה שחלף בעיניה האפורות והרגועות בדרך כלל. "בינתיים, הזמיני לי כריך ענק, בסדר? את יודעת מה אני אוהב. גם קפה. בקשי מהם לשלוח אותם תוך..." הוא הציץ בשעון ה"רולקס" שלו "תוך עשרים דקות," הוא סיים במהירות ונכנס לחדרו הפרטי, כשהוא אסיר תודה על המעלית הפרטית שתאפשר לו לעלות לפנטהאוז של אביו בלי לעבור שוב דרך העוזרת האישית.