סגנון

האדם הוא יש מפרש. בני אדם, יחידים וחברות, מנהלים את חייהם תוך פירוש מתמיד של מעשיהם, ערכיהם, עולמם ומכלול פעילותם. מעשה הפרשנות אינו רק נחלתם של חוקרי תרבות, אלא הוא בראש ובראשונה נחלתו של האדם הפועל בעולם והמנסה באופן מתמיד לתת פשר למרחבים השונים שבהם הוא פעיל. הפעילות הפרשנית היא אחד ממאפייניו הבולטים של הקיום האנושי. האדם הוא יש מפרש: כיצור חושב הוא אינו מסתפק בעשייה; אדרבה עשייתו מלווה בהסבר או בהבנה של מעשיו. אמנות הפרשנות משוקעת בדרך כלל בפעילות הפרקטית עצמה, היא אינה מתבלטת, ואינה מוארת באורה של התודעה וההכרה השיטתית.

ואולם לעיתים קרובות נעשית הפרשנות למושא עצמאי; או אז מוסטת תשומת הלב ממרחב הפעילות המעשית אל המרחב התאורטי. מעבר זה מסמן את ראשיתה של העבודה השיטתית המושקעת בפענוח, בניתוח ובתיאור של מרחבי הפעילות האנושיים, שבהם מגולמת באופן מובלע פרשנות. העבודה השיטתית הזאת היא עבודתו של התאורטיקן, ההרמנויטיקן, והיא מציינת את הפיכת הפרשנות המובלעת בפרקטיקה למומנט עצמאי.

סדרת הספרים "פרשנות ותרבות: סדרה חדשה" – אחותה הצעירה של סדרת הספרים הקודמת "פרשנות ותרבות" – עוסקת במומנטים פרשניים. הספרים הכלולים בה עוסקים במרחב הפרשנות על מכלול היבטיו: פרשנות של טקסטים ספרותיים, פילוסופיים, דתיים ואחרים, פרשנות של תרבויות וחברות, פרשנות של מוסדות חברתיים ושל מיתוסים, אתוסים, פרקטיקות וריטואלים. סדרת הספרים כולה מתייחדת באופייה הבין־תחומי, המתגבר על פרדיגמות הלקוחות מתחומי ידע תחומיים, ובניסיון להציע קריאה חדשנית ומאתגרת, המעוררת מחדש את השיח גם ביחס למה שנתפס כמובן ומוכר זה מכבר.

***

הספר שלפנינו שואל מהו סגנון מנקודת מבט של תורת הפרשנות (הרמנויטיקה). במוקד העיון נמצאת הגותו של הפילוסוף האנס־גאורג גאדמר (Gadamer, 1900-2002), שעוגניה במחשבה הפנומנולוגית של אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. הסגנון נבחן כנושא עצמי על בסיס כתביו של גאדמר, ובעיקר ספרו אמת ומתודה, שיצא לאור ב־1960, והמסה "מעשה האמנות במילה ובדימוי", שנכתבה 30 שנה מאוחר יותר. חידושו המרכזי של רשלבך מצוי בטענה כי שתי התמות הראשיות של גאדמר, "אמת" ו"מתודה", מוכפפות לקטגוריית הסגנון, ומִשניות לה. חשיפת הסגנון כקטגוריית־על של התמות "אמת" ו"מתודה" מצביעה על עניינו הרב של גאדמר בתמת הסגנון. אבל, לטענת רשלבך, גאדמר דחק את הנושא לשוליים משיקולים פרשניים, שמקורם באתיקה. הספר מראה כי הצבת הנושא בקדמת הבמה ממחישה עד כמה הפרשנות תלויה באופן הצגתה. במילים אחרות, בירור הנושא מבעד לדחיקתו לשולי שיח הפרשנות הפילוסופית מנהיר היבט משמעותי שהוצנע: התלות ההדדית בין הפרשנות לבין אופן הצגתה היא קריטית לכל שיח שעוסק בפרשנות – בביטויי אהבה, ביצירות אמנות, בדגמי אופנה, באופני שיפוט, בגישות חינוך, בזרמים היסטוריים, בעמדות פוליטיות, בצורות דיבור, בצורות מחשבה וכו'. במסגרת בירור תמת הסגנון, רשלבך מציע מערך קטגורי חדש, שנגזר מן הפילוסופיה הגאדמריאנית.

בחלקו הראשון פורס הספר מפה של מושגי מפתח, שהקשריהם נעים במרחב שבין מושג האמת לבין מושג הזהות. באמצעות מהלך פרשני מעמיק, הספר מפרק את התמות "אמת" ו"מתודה" ומעמיד מבנה קטגורי חדש, שבמרכזו מוצבת תמת הסגנון. ממנה וכלפי חוץ, מתפשטים מושגי משנה שמוסיפים ומרחיבים את המבט הגאדמריאני ביחס להרמנויטיקה. באופן זה, מערך חלקי של מושגי היסוד הגאדמריים – המעגליות ההרמנויטית, משחק ההתאמה ומיזוג האופקים – נפרס לעשרה מרכיבי יסוד אפשריים: אמת, דיוק, מוחלטות, התאמה, ייצוג, הבנה, זמניוּת, אירוניה, יישום ופרסונליות. רשלבך מחדֵש ותומך את מהלכו ההסברי במערך מושגים מקביל של הפנומנולוג הישראלי צבי בראון, שעניינו "השיקול הפילוסופי". ברוח גישה זו, הספר שופך אור על היבטים פילוסופיים, שעניינם היחס בין התמות צורה ותוכן. חלקו השני של הספר מתמקד בסגנון ובמשמעותו. לצורך כך, המחקר פונה אל הגותם של מוריו של גאדמר: אדמונד הוסרל ומרטין היידגר. הספר שלפנינו מציע ניתוח חדש ומקורי הן להגותו של גאדמר והן למכלול המושגים הקשורים בהגות זו.

אבי שגיא

עורך הסדרה