סדקים של תקווה

מרוב שאהבתי אותך

שכחתי לאהוב את עצמי.

זה כבר כמה זמן

שאתה לא היית אתה

ואני לא הייתי אני,

אך מרוב שרציתי שזה לא ייגמר

לאט לאט הפכתי למישהו אחר.

מרוב שאהבתי אותך

שכחתי לאהוב את עצמי.

נתתי את כל שיש לי לך

חייתי בתוך הצללים

ולא ידעתי שאת עצמי אני שוכחת

בעודי בולעת אלפי מילים.

אז אהבתי אותך בלי סוף

נלחמתי גם כשזה כבר נגמר

אבל מרוב שאהבתי אותך

כוח לאהוב את עצמי

כבר בי

לא נשאר.

והיום עוד קוראת הודעות ישנות

רואה איך הכול כך התחיל

כואבת את מה שאיננו

צופה איך הוצת לו הפתיל

ונזכרת בימים שנתתי את כולי

לאדם שלא באמת רצה להיות שלי.

איך אהבתי אותך ככה, פשוט

האמנתי שבשביל אהבה

צריך להיות עוצמתי

אבל מרוב שאהבתי אותך

שכחתי לאהוב גם אותי.