דואט חוקי המשחק

אופסייד

אחרי שהחבר שלי בשנתיים האחרונות זרק אותי ביום הולדתי, אני יוצאת למועדון כדי להטביע את צערי.
כמה משקאות לאחר מכן, אני מבחינה בריבאונד המושלם עומד ליד הבר: צ’ייס קרטר, האויב המושבע של האקס שלי. צ’ייס, שידוע כמי שאוהב להתגרות באחרים, הוא שחצן, בעל לשון חדה ו… חתיך בטירוף. ואם השמועות נכונות, הוא מוכשר מאוד, ולא רק על מגרש ההוקי.
האם קיימת דרך טובה יותר להמשיך הלאה?
למרבה הצער, התוכנית שלי מתרסקת כשאני שותה קוקטייל אחד יותר מדי ומקיאה על הנעליים שלו. בפעם הבאה שאנחנו נפגשים, הקבוצות שלנו מתחרות זו בזו. צ’ייס מוצא אותי בקהל אחרי המשחק, וכשאנחנו מתנשקים מול עיניו של האקס שלי, אי אפשר לפספס את הניצוצות שעפים בינינו.
צ’ייס רוצה שנהיה ידידים.
מתחת לחזות החצופה שלו, הוא מתגלה כבחור מגונן ומתוק – ונדיב בכל המובנים. הבעיה העיקרית היא שאנחנו לכודים במרכזה של יריבות מרה שגולשת הרבה מעבר למגרש ההוקי, ואני נאלצת לבחור בין הנאמנות שלי כלפי האנשים שאני אוהבת לבין ליבי.
הוא האחרון שאני אמורה להתאהב בו, אבל ייתכן שזה כבר מאוחר מדי.

שאט אאוט

אחרי מעבר פתאומי למדינה אחרת בשנת הלימודים השנייה שלי, אני נאלצת לחלוק דירה עם אחי הגדול ועם שניים מחבריו לקבוצת ההוקי. שלושה ספורטאים וציוד ההוקי שלהם, הסטוצים הבלתי פוסקים והנטייה לחסל כל פירור בבית לא מלהיבים אותי בכלל. ואלה רק חלק מהסיבות ששחקני הוקי הם לא הטיפוס שלי.
הסיבה העיקרית היא טיילר דונהיו, השוער האגדי בקבוצת ההוקי של אחי והשותף שלו לדירה, והסטוץ האנונימי שלי מלפני חודשיים.
שנינו מסכימים להעמיד פנים שזה לא קרה מעולם, אבל מהר מאוד ברור שאף אחד מאיתנו לא הצליח לשכוח. אנחנו מגניבים מבטים לוהטים, שולחים סמסים זה לזה, וגונבים נשיקות מאחורי דלתות סגורות כדי שאחי המגונן לא יגלה. וכיוון שאני לא רוצה חבר ולטיילר אין זמן לחברה בגלל לוח הזמנים המתיש של הקבוצה, אין טעם לספר לו ולעורר מהומה.
אבל כשהסידור נטול המחויבות שלנו הופך למשהו עמוק ומשמעותי יותר, אני מתחילה לראות צד רך יותר בשוער הקודר והסגור. הוא עדין, מגונן ונדיב בכל המובנים. ולמרות מה שאמרתי לעצמי בתחילת הדרך, אני מתאהבת חזק ומהר.
אמרנו שהקשר בינינו יישאר קליל, אבל הלב שלי מחליט לשבור את כל החוקים.