סוף שבוע מפתיע

"אני לא עושה סופי שבוע אנגליים בכפר," סנדר וולקיס הודיע ללא היסוס לאביו.

פטרוס וולקיס הצליח במאמץ להפיק מעצמו חיוך דיפלומטי, והצטער בפעם המאה שאחרי מות בנו הבכור לא הקדיש מעט יותר זמן ותשומת לב למערכת היחסים הבעייתית שלו עם בנו הצעיר. אחרי הכול, על פניו, ליסנדר, הידוע כסנדר לחבריו, היה בן שכל גבר היה מתגאה בו.

נאה במיוחד ואתלטי, לסנדר היה מוח שנון לעסקים וכישורי היזמות הבולטים שלו כבר הבטיחו שאפילו ללא הגב המשפחתי, הוא הצטיין בעשיית כסף. מכל מקום, לסנדר היה גם צד סוער ופרוע. הוא היה עיקש, יהיר ועצמאי בצורה קיצונית, בעצם היה במידה רבה אינדיבידואליסט מוחצן במשפחה של אנשים שמרניים. במהלך השנים, ההתנגשויות בין האב ובנו היו בלתי נמנעות, כי סנדר הלך בדרך עצמאית... תמיד. חוסר ההסכמה ההורי מעולם לא הרתיע אותו. אבל אחרי מותו של טיטוס, אחיו הבכור של סנדר, הצורך לבנות גשרים התעצם עשרת מונים, פטרוס הרהר בכבדות.

"המשפחה של אלני ראויה לכך שתראה אותך מבקר בביתם האנגלי לפחות כאורח," פטרוס התווכח. "זו לא אשמתן שאחיך נהרג בתאונה ושארוסתו שרדה – "

סנדר זקר גבה מתנגדת, פניו הרזות והנאות קודרות וניצוץ של חוסר הסכמה בעיניו. "אלני התחמקה בקושי מאשמה של נהיגה רשלנית – "

"הם יצאו במכונית של אלני, אז היא ישבה ליד ההגה!" פטרוס הטיח בחזרה בבנו, מתוסכל מהגישה הבלתי סלחנית שלו. "זה היה לילה של סופת שלגים והכבישים היו בוגדניים. קצת חמלה שתהיה לך, ותשאיר קצת מקום לטעויות אנוש. אלני הייתה הרוסה בגלל מותו של טיטוס."

לא הרוסה מספיק על מנת להתאפק ולא לפלרטט עם אחיו הצעיר תוך שבועות מספר מהלוויה של טיטוס, סנדר נזכר בציניות. אבל הוא השאיר את העובדה החשובה הזו לעצמו, מודע לכך שאביו ימחה באבירות ויטען שבנו לא קרא נכון את האיתותים שלה. אף על פי שרק שישה חודשים עברו מאז מותו של טיטוס, סנדר נעשה מודע לכך שהאירוע הטרגי שינה את מעמדו בעיני עמיתיו. בתור היורש היחיד שנותר לאביו איל הספנות, התייחסו אליו כאל מציאה הרבה יותר גדולה מכפי שעשו כשהיה כאיש עסקים, אינדיבידואליסט, ששחרר את עצמו מכבלי הסינר המשפחתי.

"היחסים בין שתי המשפחות שלנו יהפכו נינוחים שוב, אם תקבל את ההזמנה להתארח בבית זיאקיס," פטרוס הצהיר.

סנדר חרק את שיניו הלבנות והקצובות, מתנגד לבקשה, כי לא הייתה לו כל כוונה למלא את נעליו הריקות של אחיו המת, בכל צורה שהיא. הוא אהב את חייו בדיוק כפי שהם והוא תהה אם הוריו מטפחים את התקווה שהוא יתחמם בדרך נס כלפי אלני ויתחתן איתה, כי גם היא הייתה מציאה רצינית במושגי ספנות. הוא כמעט התכווץ למחשבה על אפשרות כל כך מדכאת. אומנם אלני הייתה יפה ומוכשרת אבל בגיל עשרים וחמש לסנדר לא היה ולו רצון מינימלי להתחתן או להתמסד עם אישה אחת, וחייו האישיים שזכו לכותרות בצהובונים היו מגוונים והרפתקניים ככל שיכול היה לעשותם.

"אני באמת אעריך את זה, סנדר," אביו הכריז בנימה ממאנת שרמזה עד כמה התקשה לבקש טובה.

סנדר הסתכל עליו, והבחין בקמטי הגיל שהאבל חרש על פניו יותר לעומק. הוא הוטרד מההשפעה של זה על מצפונו ונאמנותו. אבל הוא לא יכול למלא את החלל שטיטוס הותיר במשפחתם. מכיוון שהיה הבן המועדף, זה יהיה בלתי אפשרי להיכנס לנעליו. סנדר תמיד סירב להתחרות עם אחיו בגלל שעוד כשהיה צעיר מאוד הוא הבחין שכשהאפיל על בנם בכורם זה דכדך את הוריהם. אבל מה זה, לעזאזל, סוף שבוע אחד אם זה ישביע את רצון הוריו שיחושו שהנורמות החברתיות שעליהם השתיתו את כל חייהם יכובדו? סנדר שאל את עצמו בכעס פתאומי.

"בסדר, אני אלך... רק הפעם הזאת," הוא הרגיש את הצורך להוסיף, חושש שאולי הוא יוצר תקדים וחושף את עצמו לאירועים חברתיים משעממים נוספים.

"תודה לך. אימא שלך תרגיש הקלה. כמעט בטוח שתפגוש חברים בווסטגרייב מנור וללא ספק גם קשרים עסקיים שימושיים," פטרוס המשיך, מודע לכך שהצורך של בנו לפלס לעצמו בסיס עוצמה והון משלו משפיע עליו כנראה יותר מכל דבר אחר.

כתוצאה מהפגישה הלא נינוחה, אף אחד מהגברים לא היה מרוצה מדי מהשני. מונע על ידי הצורך למלא את חובתו, סנדר עלה לקומה גבוהה יותר בבית שבאתונה כדי לבקר את אמו האבלה, איירין. בדרכו, הנייד שלו צלצל והוא בדק את המספר: לינה, המאהבת הנוכחית שלו, זו כבר הייתה השיחה השלישית שלה מאז שעזב את לונדון. הוא העביר את הנייד שלו למצב שקט, והחליט להתעלם ולזרוק אותה בהזדמנות הראשונה שתהיה לו. אבל תחושה של חוסר צדק הציקה לו. מה היה הדבר ששינה נשים ממאהבות מרגשות לטיפוסים צפויים מדי, תובעניים, לציידות המחפשות מחויבות שהוא הבהיר מלכתחילה שהוא לא מציע?

כרגיל, אמו קוננה על מותו של טיטוס, כאילו התרחש זה עתה. סנדר הניח לה לבכות ולהוכיח אותו על מגרעותיו בהשוואה לאחיו המושלם, לפני שנסוג במהירות המקסימלית אל שדה התעופה ואל החירות שאהב. הוא ידע שיעברו לא מעט חודשים לפני שיצליח לגרום לעצמו לבקר שוב; החזרה הביתה הייתה תמיד מדכאת מבחינתו.