עד שהכישוף הפך את פניו

עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכהָ
מסִתְַּנּנְיִם
בּנְיֵ מִשְׁפּחַתַ עָלמִָי
מְגֹרְשֵׁי הַכְּפָר
לבְיֵתָם
בּוֹ גָּרִים עַכְשָׁו הוֹרַי
מְגֹרְשֵׁי הָעִיר.
עַל גִּדְרוֹת הַקִּבּוּץ
מִתְעוֹרְרִים מִדֵּי לַיְלָה
שְׂרִידֵי זִכְרוֹנוֹת נְטוּשִׁים
שֶׁל בֻּסְתָּנִים וְשֶׁל טְרַקְלִינִים,
פּוֹלְשִׁים אֵלֶּה לְתוֹךְ אֵלֶּה
מְיַבְּבִים אֵלֶּה לְאֵלֶּה
שֶׁלִּי הוּא
שֶׁלּיִ.

“עד שהכישוף הפך את פניו” הוא ספר שירה ייחודי, נועז ומטלטל. בשפה עדינה, צלולה, משובחת ואמיצה, בונה המשוררת קולאז’ פואטי צבעוני, שחלקיו עשויים פתיתי אוטוביוגרפיה קולקטיבית של יושבי הארץ. הספר ממפה מחדש את אזורי הצמיחה שלנו כאן, כפרטים וכלאום, ומאיר את מחוזות ההבטחה וההתפכחות. מנקודת מבט אישית של ילדה מתבוננת ורגישה, בת להורים ניצולי שואה, שגדלה בקיבוץ — הולכת ומתבהרת דמותה הבוגרת, הביקורתית, של המשוררת. חוויות ילדות עוברות טרנספורמציה ומעובדות לתובנות. הנרטיב המסורתי מתפרק למרכיביו, ואלה נחשפים בחולשתם ובשבירותם. בתוך כך מתבהרת היסטוריה חדשה; שמות ומושגים שגדלנו לאורם נבחנים ומוגדרים מחדש לנרטיב סובלני, פתוח ומאפשר, שיש בו, אולי, עתיד.
(דיתי רונן)