עוזרתו האישית ביותר

"הייתי חונק את האשה הזאת באחת ממחרוזות היהלומים שלה!"

קית הרימה ראשה משנפתחה דלת משרדה, ונרתעה לאחור משזו נחבטה בכוח כנגד הקיר. היא הקפידה לשמור על הבעת פנים שלווה, מפני שכלפי חוץ, תמיד, נותרה קית אותה עוזרת אישית רגועה ויעילה... היא זקפה גבותיה במבט חוקר לעבר הבוס שלה, מרקוס מייטלנד, שצעד בצעדים רחבים ונחושים לאורך המסדרון אל עבר משרדו וזרק לעברה מבט מכווץ נוכח מבטה החקרני, פניו נוקשות וחמורות.

"אינני רוצה שיפריעו לי," סינן משפתח בחוזקה את דלת משרדו, "אף אחד," והדף את הדלת אחריו.

קית נשמה באיטיות משפנתה אל לואיס גרנט, עורך הדין של מייטלנד אחזקות, שנכנס אל החדר. "אני מבינה שהפגישה עם אנגוס ג'רארד לא התנהלה כמתוכנן," שאלה ברכות.

"לא בדיוק." רטן לואיס והתיישב על קצה שולחנה של קית, בוהה בדלת שזה עתה נטרקה בפניהם. הוא היה גבוה, בלונדיני, בתחילת שנות השלושים שלו. מרקוס ולואיס התכוננו לפגישה עם אגנוס ג'רארד מתוך הנחה שהשתלטות על אימפריית העיתונות של ג'רארד היא עניין טכני בלבד. ואכן, המסמכים נחתמו, אבל, קית חשה, לא היה מדובר בעניין טכני בלבד בפגישה, נוכח כעסו המופגן של מרקוס ודבריו, כשנכנס בסערה למשרדה.

"לא משהו שעשית, אני מקווה," אמרה, מכיוון שלאחר שישה חודשי עבודה בתור העוזרת האישית של מרקוס, ידעה שמרקוס, שעובד קשה כל כך, מצפה מהעובדים להשקיע לא פחות ממנו ולא מוכן היה לסבול טעויות מאף אחד. לא שיכלה להאשים אותו; כמולטימיליונר שבבעלותו מגוון חברות ואחזקות, לא היו לו זמן וסבלנות לטעויות של אחרים.

"לא – תודה לאל!" רטן לואיס.

"האשה שהוא רוצה לחנוק במחרוזת היהלומים שלה?" לחשה קית בידענות.

לואיס נד בראשו לאישור. "קתרין גריינג'ר."

קית תיארה לעצמה שמרקוס התכוון בדבריו לאשה הזאת, אך קיוותה שלא. היא לא ידעה כשהחלה לעבוד עבור מרקוס מייטלנד, שיש יריבות מרה בין מייטלנד אחזקות לגריינג'ר אינטרנשיונל. קתרין גריינג'ר החזיקה ברוב מניותיה של גריינג'ר אינטרנשיונל ועמדה בראש הפירמה. במשך ששת החודשים בהם עבדה קית עבור מרקוס מייטלנד, הייתה זו הפעם השלישית בה ניסו השניים – מרקוס וקתרין – להשתלט על אותו מיכרז.

קית העוותה את פניה. "מה קרה הפעם?"

לואיס נאנח. "היא הציעה הצעה טובה יותר מאיתנו. אגנוס ג'רארד חתם איתה אתמול על חוזה," הסביר בעוד קית מתבוננת בו.

"אופס!" נשמה עמוקות.

"אכן, אופס," הסכים לואיס והמשיך לבהות באותה דלת שמרקוס טרק מאחוריו לפני דקה. "את יודעת," אמר באיטיות, "מרקוס אמר שזו הפעם השלישית שדבר כזה קורה בחודשים האחרונים."

קית הביטה בו במבט שואל, בעוד מילותיו האחרונות מהדהדות בדיוק את מה שחשבה רגע לפני כן.

"זה בטח לא רציני." פטר לואיס את העניין כשקם. "ברור שאין טעם שאמשיך להיות פה" – חייך במרירות – "כך שמוטב שאשוב למשרדי – ולו רק כדי לגרוס את החוזים חסרי התועלת האלה!" הוא הרים את תיקו שהיה מונח לצד שולחנה של קית לפני שפנה לעבר משרדו, בהמשך המסדרון המכוסה בשטיח מקיר לקיר.

קית ליוותה אותו במבט טרוד. האם מרקוס מייטלנד הפסיד עיסקה נוספת מפני שקתרין גריינג'ר הצליחה לגבור עליו...? אין ספק שזו הסיבה, מפני שלהטיל אשמה על מישהו אחר כגורם לכישלון העיסקה, פירושו להטיל ספק ביושרה של כל מי שעובד בצמידות למרקוס מייטלנד. כולל אותה.

"חולמת בהקיץ, העלמה מק'גוואייר?" שאל קול נשי ברשעות. "האם פירוש הדבר שמרקוס עדיין לא חזר?" הוסיפה אנדראה רוול, כשנכנסה בניחותא למשרדה של קית, בלא הודעה מוקדמת, מביאה עימה את ריחו הכבד של הבושם שלה.

קית שמרה על ארשת פנים שלווה, מכיוון שידעה שאין זו אשמתה של מזכירתה, לאורה, שהאשה הזו הצליחה לחדור אל משרדה. בהיותה האשה האחרונה ברשימת הנשים הארוכה של מרקוס, האמינה אנדראה, שככל שזה נוגע לה, יש לנקוט מדיניות שונה כשהיא באה לבקר את מרקוס.

אנדראה היתה יפה בצורה יוצאת דופן, בשערה הבלונדיני הבהיר, בעיני השקד הירוקות ובגיזרתה, שגרמה לכל הגברים בקירבתה להתבונן בה בהערצה, במיוחד מאחר שנהגה ללבוש בגדי מעצבים מהממים ביופיים. כקניינית אופנה עבור אחת מחנויות היוקרה הידועות בעיר, לא היתה לאנדראה כל בעיה למצוא או לקנות בגדים שכאלה. עם זאת, הייתה אנדראה אחת הנשים הבלתי נעימות ביותר שקית פגשה מימיה, ובעלת אופי קשה כפלדה. לפחות כך הייתה כשמרקוס לא היה בסביבה. בנוכחותו הייתה אנדראה הופכת באחת לקטנה, פגיעה ונשית לחלוטין. מכל מקום, קית סירבה שאנדראה או כל אחד אחר יציק לה בהערות עוקצניות מסוג זה ולא הסכימה שמישהו יטען שהיא חולמת לה בהקיץ כשהבוס שלה נמצא מחוץ למשרד.

"למען האמת, הוא חזר – "

"הו, יופי," חייכה אנדראה ופנתה לעבר משרדו של מרקוס, חושפת שני טורי שיניים תואמים, יפים ולבנים, מאחורי ליפסטיק אדום ומבריק, אותו התאימה לחצאית הקטנה והאדומה שלבשה.

"אבל, הוא ביקש שלא יפריעו לו," הוסיפה קית בנחישות וקמה על רגליה.

אנדראה נתנה בה מבט מזלזל. "הוא ירצה לראות אותי," אמרה בביטחון והושיטה ידה לעבר ידית הדלת. "לכי מפה," נזפה בקית בקוצר רוח, כאשר קית ניסתה לעמוד לפניה ולחסום את דרכה. "את מתייחסת לתפקיד העוזרת האישית של מרקוס ברצינות רבה מדי," הוסיפה בחריפות. "למעשה, אמרתי זאת למרקוס במספר הזדמנויות."

קית הזדקפה למלוא אורכם של מאה ושמונים הסנטימטרים שלה והביטה מטה כלפי אנדראה, שעמדה סמוך מאוד אליה, נושמת בכבדות במאמץ למנוע ממענה נוקב והולם לחמוק מבין שפתיה. יכול להיות שאנדראה תיעלם מחייו של מרקוס בעוד כמה חודשים – למעשה, למרות התנגדותה של קית, הפקידות בחברה התערבו ביניהן כמה זמן תימשך מערכת היחסים הזו – אבל בינתיים, על קית להשתדל ולנהוג בנימוס כלפי אנדראה. גם אם מדי פעם התחשק לה למחוק את החיוך המתנשא שהתנוסס על פניה!

"לא נראה לי שדברייך השפיעו על מעסיקי הנוכחי," השיבה לה קית לבסוף, בנימה נינוחה – אך לא הצליחה להסתיר לגמרי את הסתייגותה מן האשה האחרת.

עיניה הירוקות של אנדראה ננעצו בה במבט ארסי. "את..."

"רק אשאל את מר מייטלנד אם הוא יכול לראות אותך עכשיו," המשיכה קית בקלילות. היא פתחה את דלת משרדו של מרקוס וסגרה אותה בתקיפות מאחוריה. אחרי הכל, לא היה דבר אישי במעשיה, היא רק ביצעה את עבודתה. אך אין ספק, היה זה אחד מנסיונותיה הפחות מוצלחים עם אנדראה רוול, נזפה בעצמה. מרקוס הרים מבטו והתבונן בה בכעס נוכח כניסתה הבלתי צפויה, והמפריעה בעליל, למשרדו.

בן שלושים ותשע, היה מרקוס הגבר הנאה ביותר שקית ראתה מעודה, בשערו השחור כלילה ועיניו בעלות הגוון הכחול עמוק. אפו היה ישר, שפתיו מפוסלות, סנטרו רבוע ונחוש. אך קית הקפידה תמיד לנהוג בקירבתו בקרירות מרוחקת. כל זאת, מפני שאנג'י דיוור, העוזרת האישית הקודמת של מרקוס, הזהירה אותה כשקית באה אליה לראיון עבודה לפני שבעה חודשים, שהדבר הגרוע ביותר שקית יכולה לעשות לעצמה הוא להתאהב במרקוס – שידוע שאף פעם לא היה מאוהב באף אחת מן הנשים עימן יצא ושקשריו עם נשים החזיקו בדרך כלל מעמד חודשיים בלבד.

בהתחשב בנסיבות שגרמו לקית לעזוב את מקום עבודתה הקודם – הבוס שלה חשב שהמדיניות המקובלת במקום העבודה היא להתעסק עם העוזרת האישית שלו – לא היו לה כל כוונות להתאהב במרקוס. זאת, עד שפגשה את מרקוס עצמו. או אז חשבה לעצמה, כי כל אישה ברדיוס של שלושים ק"מ ממנו, לא יכלה להימנע מלהרגיש שהיא נמשכת אליו! 'גבוה, שחרחר ונאה', היה תיאור שהלם בהחלט את מרקוס מייטלנד, אבל מעבר למראה החיצוני, היו בו כל כך הרבה דברים אחרים מושכים. למשל – כשלא רתח מכעס, כמו הבוקר, הוא יכול היה להמיס את הקשה בלבבות, ועושרו והצלחתו העניקו לו ביטחון עצמי, שגרם לו להתבלט בכל מקום. בקיצור, מרקוס מייטלנד היה פשוט מקסים! אבל קית הקפידה שהוא אף פעם לא ידע ולא ירגיש מה חשבה עליו באמת.

חוץ מזה, קית התייחסה ברצינות לאזהרתה של אנג'י דיוור וניסתה למשוך כמה שפחות תשומת לב כשבאה לעבודה. היא אספה את שערה, שצבעו היה כצבע הנחושת, מאחורי ראשה במהודק, כמעט שלא התאפרה, והמירה את עדשות המגע שלה במשקפי קרן עבי מסגרת, כדי לנסות להסתיר את מבט עיניה האפור-כהה, שהיו מוקפות בריסים כהים ועבותים. חליפות העסקים הכהות שלבשה היו חסרות צורה, החצאיות היו תמיד מתחת לקו הברך ונעליה שטוחות. אין סיכוי, חשבה כשהתבוננה בדמותה במראה בבוקרו של יום העבודה הראשון במייטלנד אחזקות, שאיזשהו גבר יחשוב שחלק משיגרת העבודה שלה אמורה לכלול גם את חימום מיטתו, אם יעלה הצורך והיא תיאלץ להצטרף לבוס שלה לנסיעת עסקים.

קית, לצערה, כבר הכירה את הרוטינה הזו של ריצה מסביב לשולחנות ומסביב למיטות בתי מלון, כשניסתה לחמוק מנסיונות ההתקרבות הבלתי רצויים של הבוס הקודם שלה, והיא בהחלט ביקשה להימנע שמקרה שכזה יחזור ויתרחש גם כאן, במקום עבודתה החדש. למרות שכבר פגשה פעם אחת את מרקוס מייטלנד ולא הייתה כל כך בטוחה בקשר לזה...! עם זאת, בכוונה בחרה להציג עצמה במקום העבודה כקית מק'גווייר הצנועה, הפשוטה, חסרת הצורה וחסרת הגיזרה, ועד עתה עמדה בהחלטתה זו. אבל, עוד כמה שיחות בסגנון כזה שהתרחש עתה עם אנדראה רוול והיא תסיר מעליה לכל הרוחות את מעטה הזהירות ו –

לא, היא לא תעשה זאת, נזפה בעצמה בעדינות; היא נהנתה מעבודתה, מהאנשים עימם עבדה, נהנתה לעבוד עבור מרקוס והכי חשוב – היא הייתה זקוקה לעבודה! חוץ מזה, איך זה יראה בקורות החיים שלה כשתיאלץ לכתוב שפוטרה מעבודתה בשל התנהגות לא הולמת וחוסר ציות לחברה של הבוס שלה?

היה זה נחמד, חשבה, אם מרקוס יכול היה לראות אותה אחרי העבודה, לראות איך נראתה באמת, כששערה מפוזר והיא לא מרכיבה אותם משקפיים המסתירים את האור המשתקף ממבט עיניה האפורות-כהות, זוג מכנסי כותנה נוחים שהתאימו ל –

"ובכן?" אמר מרקוס בחדות, מתופף בחוסר סבלנות באצבעותיו על מכתבתו, בעודו ממתין לקית שתסביר מדוע היא נכנסת ומפריעה, אחרי שהורה מפורשות שאסור לאף אחד להפריע לו. בדיוק באותו זמן, בו ניפץ את בועת האשליה בה שגתה קית, ממש כמו בסרט הוליוודי, ראה מרקוס כיצד קית משתנה – מגולם לפרפר – ומייד התאהב בצורתה. סיפור אגדה!

היא הזדקפה. "העלמה רוול מבקשת לראות אותך," ענתה לו בזריזות.

"מתי?"

"עכשיו. היא ממתינה במשרדי," הסבירה, בעודו מביט בה בזעף.

גבותיו התכווצו בשאלה, "מדוע, אם כן, לא אמרת לי זאת מיד כשנכנסת?" הוא קם על רגליו ופנה כדי לפתוח את דלת המשרד בעצמו, עוקף אותה בחוסר סבלנות. "היכנסי, אנדראה," הזמין. "התכוונתי להתקשר אלייך בכל מקרה בעוד כמה דקות; אני צריך לדבר איתך על משהו."

גופה של קית התקשה משנכנסה האשה האחרת לחדר והביטה בה במבט מנצח בעוברה על פניה. ידיה של קית נתלו כמשקולות משני עברי גופה ולסתותיה נתהדקו זו אל זו. אנדראה, בכוונה, אחזה קודם בזרועו של מרקוס לפני שנעמדה על קצות אצבעותיה כדי לנשק אותו ברכות על פיו. קית חשה שקיבתה מתהפכת כשמרקוס רכן לעבר אנדראה כדי לנשק אותה בחזרה, והיא מיהרה ועזבה את החדר. היא סגרה את הדלת והשעינה עליה את גבה, כשהיא חשה שכוחה עוזב אותה.

הנה, זה מה שקרה עם אזהרתה של אנג'י דיוור!

עד לסוף שבוע העבודה הראשון, כבר ידעה קית שהיא נמשכת, מאוד, למרקוס. לא היה זה הדבר החכם ביותר שעשתה במשך חייה, אך גם לא היה זה הדבר הגרוע ביותר. אחרי הכל, למרקוס לא היה מושג מה קית חשה כלפיו, כך שלפחות גאוותה לא נפגעה. היה זה רק ליבה שילל ופעם בחוזקה בכל פעם שהתבוננה בו!

אם רק...!

היא ניערה את ראשה, התעשתה ונכנסה בחזרה למשרדה. היא בהחלט יכולה לצחוק על עצמה, מכיוון שבמשך ששת חודשי עבודתה כאן, אנדראה רוול הייתה האשה השלישית שמרקוס יצא איתה – והן כולן היו באמצע שנות השלושים שלהן, קטנות קומה, בלונדיניות ושופעות – לא בנות עשרים ושש, גבוהות, גרומות ובעלות שיער אדמוני. במילים אחרות, גם אם שערה לא היה אסוף בקפידה מעל ראשה, גם אם לא הייתה מתאפרת, גם אם לא הייתה לובשת אותן חליפות חסרות צורה, עדיין לא הייתה הטיפוס של מרטין מייטלנד. זה היה –

"תתקשר אלי כשתחזור," אמרה אנדראה, קולה מעיר באחת את קית מהזיותיה, ויצאה בסערה ממשרדו של מרקוס. "אולי אחליט לראות אותך שוב – אבל יכול להיות שיהיה לי משהו אחר, חשוב יותר, לעשות!" זרקה וטרקה את הדלת אחריה. פניה היו מכוערות מרוב כעס. היא התכופפה לעבר קית, גחנה אליה מעבר לשולחנה, עד שמרחק קצר הפריד ביניהן. "את חושבת שאת כל כך חכמה, נכון?" שרקה בזעם. קית מצמצה בהפתעה נוכח המיתקפה שהתרגשה עליה. "אבל אנחנו עוד נראה מי תצחק אחרונה," התיזה בבוז והזדקפה, ובהינף אחרון של שערה הבלונדיני המלא, יצאה בפרובוקטיביות מן החדר.

מה זה היה, לכל הרוחות? תמהה קית בפיזור בעודה מתבוננת באנדראה הולכת, מזועזעת קימעה מהתעוזה ומהחוצפה של האשה.

דלת משרדו של מרקוס נפתחה בשנית, הפעם בעדינות. הוא עמד בפתח הדלת. "היא הלכה?" חקר.

"האם אתה מתכוון לעלמה רוול?" שאלה קית בתמימות.

הוא הביט בה בעיניים מכווצות בעודו אומד אותה, חיוך מתעקל בזוויות שפתיו המפוסלות בחושניות. "כן, אני מתכוון לעלמה רוול," אישר ביובש. נראה שכעסו שכך ומצב רוחו הטוב שב אליו.

קית נדה קצרות בראשה. "נראה שהיא עזבה, כן," אישרה את דבריו של מרקוס, עדיין המומה מן המיתקפה הבלתי צפויה של אנדראה עליה.

עיניו של מרקוס הבהיקו בכחול עמוק כשהתבונן בקית בתשומת לב. "את יודעת, מק'גוויר, לפעמים נדמה לי שאת בכלל לא כמו שאת נראית..."

כלפי חוץ נראתה קית שקטה ושלווה, אבל בפנים קיבתה התכווצה ומחשבותיה רדפו אחת את רעותה. מה אם הוא יודע... מה אם הוא ניחש את הקשר שלה ל...? אבל אין שום סיבה שיעשה את הקישור הזה, סילקה מייד את המחשבות מראשה.

"העלמה רוול נראתה – כעוסה כשעזבה," אמרה בזהירות, משנה בכוונה את נושא השיחה.

מרקוס חייך חיוך רחב עוד יותר, נשען על אחת המזוזות הדלת ושילב ידיו על חזו. "את מתכוונת לומר שהיא רתחה מכעס?"

"ובכן... כן," אישרה קית בקרירות.

הוא נד בראשו, האור גורם לשערו לזהור בגוון כחול-שחור. "אני חושש שזה באשמתך," לגלג.

עיניה התרחבו. "שלי? אבל – אני רק עשיתי את עבודתי," התגוננה. "חוץ מזה, היא התנהגה אלי בגסות," הוסיפה בשקט.

גבותיו הכהות של מרקוס הזדקפו "כן?"

"כן, היא – " קית עצרה בלשונה. חשדה שלמרקוס לא היה כל מושג מה התרחש לפני כן מעבר לדלת משרדו התאמת. "מדוע בדיוק כועסת עלי העלמה רוול?" שאלה באיטיות.

הוא משך בכתפיו הרחבות, העטויות חולצת משי לבנה ומעיל כהה מחוייט. "היא מתנגדת – ואני בספק אם בשל כך נתראה שוב – לעובדה שבסוף השבוע הזה את ולא היא באה איתי."

קית הביטה בו במבט אטום.

מתי הוא –

מתי הם –

מתי היא –

על מה הוא מדבר?