על אש קטנה

1

בתוך מחשבותיה של לורה, דידרה דיברה. הצרה איתך, לורה, היא אמרה, היא שהבחירות שלך כל כך גרועות.

זין, את כל כך צודקת, דידרה. לא משהו שלורה ציפתה לומר או אפילו לחשוב, אבל כשעמדה בחדר האמבטיה בביתה ורעדה בלי שליטה, בזמן שדם זלג בזרם חם ויציב מהחתך שעל זרועה, היא לא יכלה שלא להודות שדידרה הדמיונית צדקה במאה אחוז. היא נשענה לפנים והשעינה את מצחה על המראה כדי שלא תצטרך להסתכל לעצמה בעיניים, אבל המבט מטה רק החריף את מצבה, כי כך היא יכלה לראות את הדם הזולג מתוך גופה, והוא עורר בה סחרחורת ומחשבה שהיא עומדת להקיא. כל כך הרבה דם. החתך היה עמוק יותר משחשבה, והיא הבינה שהיא צריכה לפנות לחדר מיון. אין סיכוי שהיא תפנה לחדר מיון.

בחירות גרועות.

כשנדמה סוף־סוף שזרימת הדם נחלשה, לורה פשטה את חולצת הטריקו ושמטה אותה על הרצפה, פשטה את הג'ינס, הורידה את התחתונים, השתחררה מהחזייה, שאפה הרבה אוויר בין שיניה בזמן שקרס המתכת התחכך בחתך, וסיננה, "זין זין זין על זה."

היא שמטה גם את החזייה על הרצפה, נכנסה לאמבט ופתחה את ברז המים במקלחת, ועמדה ורעדה מתחת לזרם הקלוש של המים הרותחים (המקלחת שלה הציעה בחירה בין מים חמים מאוד לקרים מאוד, ולא שום דבר באמצע). היא העבירה את קצות אצבעותיה המקומטות כה וכה על הצלקות היפות והבהירות שלה: אגן, ירך, כתף, אחורי הגולגולת. הנה אני, היא אמרה לעצמה בשקט. הנה אני.

לאחר מכן, בעוד זרועה עטופה באופן לא באמת מועיל בכמויות של נייר טואלט ובעוד שאר גופה עטוף במגבת מתפוררת, לורה התיישבה על הספה המרופדת בחיקוי עור אפור ומכוער שבסלון ביתה והתקשרה לאימה. השיחה עברה לתא הקולי והיא ניתקה. אין טעם לבזבז סתם כסף. לאחר מכן היא התקשרה לאביה. "הכול בסדר, פצפונת?" היא שמעה רעשים ברקע, הרדיו, ערוץ 5.

"אבא." היא הרגישה שגוש עולה בגרונה ובלעה אותו.

"מה קורה?"

"אבא, אתה יכול לבוא? אני... היה לי לילה נורא, וחשבתי שאולי תוכל לבוא ולהיות איתי קצת. אני יודעת שזה די רחוק, אבל אני..."

"לא, פיליפ." דידרה סיננה את המילים ברקע מבעד לשיניים קפוצות. "יש לנו ברידג'."

"אבא? אתה יכול להוריד אותי מהרמקול?"

"מותק, אני..."

"ברצינות, אתה יכול להוריד אותי מהרמקול? אני לא רוצה לשמוע את הקול שלה, הוא עושה לי חשק לשרוף דברים..."

"די, באמת, לורה..."

"טוב, אבא, עזוב, לא משנה."

"את בטוחה?"

לא אני לא, לא אני לא, לא זין אני לא. "כן, בטח. אני בסדר. אני אהיה בסדר."

בדרכה לחדר השינה היא דרכה על המעיל, שאותו שמטה במסדרון כשמיהרה להגיע אל חדר האמבטיה. היא התכופפה והרימה אותו. השרוול היה קרוע, והשעון של דניאל עדיין היה בתוך הכיס. היא הוציאה את השעון, הפכה אותו וענדה אותו על מפרק ידה. נייר הטואלט שסביב האמה שלה נצבע באדום בוהק, והזרוע פעמה קלות בזמן שהדם געש החוצה. הסתחרר לה הראש. בחדר האמבטיה היא הפילה את השעון לכיור, תלשה את הנייר, הפילה את המגבת על הרצפה. נכנסה שוב מתחת למקלחת.

היא גירדה מתחת לציפורניה במספריים וראתה את המים נצבעים בוורוד לרגליה. היא עצמה את עיניה. היא שמעה את קולו של דניאל ששאל, מה קרה לך? ואת קולה של דידרה שאמרה, לא, פיליפ, יש לנו ברידג' ואת קולה שלה. לשרוף דברים. לשרוף. לשרוף לשרוף לשרוף.