תיקים בלתי נשכחים
יש הטוענים כי תיקי בתי המשפט לתעבורה הנם תיקים משעממים, כולם דומים זה לזה ואין בהם שום חידוש או הפתעה. דעתי שלי הפוכה.
בעת שעברתי על תיקי הארכיון הרבים שנצברו לאורך שישים שנות עבודתי מייצוג אלפי לקוחות, לא יכולתי להימנע מהתחושה שעשרות הארגזים המכילים רבבות דפים אוצרים בתוכם מאגר בלתי נדלה של סיפורים. מקבץ התיקים המפורטים בהמשך מספקים אמנם הזדמנות להצצה מבעד לאשנב נסתר לאופן שבו מתנהל בית המשפט, אך בעיקר לפנורמה מרתקת של מקרים ודמויות. הנה כמה מהם.
זכייה מן ההפקר מגרימת מוות בזכות סיגריות. באחד התיקים בו ייצגתי נהג שנאשם בגרימת מוות ברשלנות, בפעם הראשונה בכל שנותי כעורך דין, התערבה יד הגורל לטובתו של הנהג אשר יצא מן האישום שהוגש נגדו ללא פגע, לאחר שהתיק נגדו נסגר. היה זה בתחילת שנת 1967, בבית הדין הצבאי המחוזי של "מחוז המרכז". הנהג היה איש מילואים שהיה מעורב בתאונת דרכים בה נהרג אדם, והואשם כאמור בגרימת מוות ברשלנות. כנהוג בבתי הדין הצבאיים המחוזיים, הדיון התקיים בפני הרכב של שלושה שופטים. מאחר שהתאונה היתה מסובכת למדי, הופיעו עדים רבים בפני בית המשפט, הן מטעם התביעה והן מטעם ההגנה. כשעמדנו כבר כמעט לפני סיום חקירת העדים ונותר עוד עד אחד שהיה צריך למסור את עדותו, נקבעה ישיבה מיוחדת לצורך זה. התייצבנו בבית המשפט ומאחר שהעד היה עד הגנה מטעמי, התחלתי בחקירתו. באותה עת הייתי מעשן כבד, נהגתי לעשן ארבעים סיגריות ביום, ובאותו בוקר, בערך בסביבות השעה 10:30, הספקתי לעשן כבר כעשר סיגריות. כתוצאה מזה כנראה, תוך כדי חקירת העד נחנקתי ולא יכולתי להוציא הגה מפי; ככל שניסיתי לדבר יצאו מפי חרחורים בלבד, והדבר גם נראה על פני, כפי שאני משער, שהייתי במצוקה רבה, עד אשר אב בית הדין הכריז על הפסקה ואמר כי נמתין כחצי שעה, ואם יוטב לי נמשיך בחקירת העד. לאחר חלוף ההפסקה התכנסנו שוב באולם בית המשפט, אולם מצבי לא השתפר ואף הורע, כך שלא היה מנוס מדחיית המשפט לתאריך אחר. הישיבה אותה תיארתי לעיל התקיימה בסוף חודש מרס של שנת 1967, ועל כן נדחה המשכו של המשפט לסופו של חודש יוני של אותה שנה. אני עצמי התחלתי מיידית לאחר מכן בטיפול רפואי בגלל אירוע זה, ולמזלי הרב התופעה נעלמה ואני הפסקתי לעשן כליל, ומאז ועד היום לא חזרתי לסורי. אבל מזלו של הנאשם היה גדול יותר. בתחילת חודש יוני פרצה מלחמת ששת הימים ומשפטו של הנהג נדחה כמו כל המשפטים האחרים עד לאחר סיום כל פעולות האיבה. לאחר סיומן, נוכח גודל ההצלחה של מלחמת ששת הימים, נחקק חוק חד־פעמי לפיו בוטלו כל כתבי האישום שהיו תלויים ועומדים בבתי המשפט במדינת ישראל, למעט תיקי רצח ואונס ודומים להם. הנאשם אותו ייצגתי זכה מן ההפקר וכתב האישום נגדו בוטל. לולא נחנקתי בבית המשפט באותו יום, היה המשפט מסתיים לפני פרוץ המלחמה ורבים היו הסיכויים שהנהג היה מורשע בדין.
שיני אבות תקהינה. ביום בהיר אחד הופיע במשרדי נהג מונית שהוגש כנגדו כתב אישום על כך שנתפס נוהג בהיותו פסול רישיון נהיגה. אישום על נהיגה בזמן פסילת רישיון הוא אחד החמורים הקיימים בחוק, שכן מחד הוא נושא בחובו גם אישום של נהיגה בלי ביטוח בר תוקף, ומאידך, הוא מוכיח בעליל כי הנוהג אינו מציית לפסיקה של בית המשפט וכי העונש שהוטל עליו אינו נושא פרי. על כן מקובל בבית המשפט כי מי שמזלזל בפסיקה של בית המשפט ונוהג בהיותו פסול נהיגה, דינו ללכת למאסר מאחורי סורג ובריח נוסף על כל העונשים השגרתיים. שאלתי את הנהג מדוע זה, ביודעו שהיה פסול רישיון, נהג במוניתו, והתשובה הכתה אותי בתדהמה. וכה אמר לי הנהג: יש לי בן בוגר שיום אחד אחר הצהריים צלצל אלי ואמר לי שקרה לו משהו נורא וכי עלי לבוא אליו מיד לבל יקרה אסון. בנו גר במקום שהתחבורה הציבורית כמעט שאינה מגיעה אליו, ועל כן, למרות היותו פסול נהיגה עלה על מוניתו וחש לעזור לבנו. בהגיעו לשם פגש בבנו ושאל מה קרה, ואז אמר לו הבן כי הוא מבקש שייתן לו סכום של 10,000 ש"ח כדי לכסות חובות דחופים שנערמו. האב השיב לבנו שאין לו כל אפשרות לתת לו סכום כזה שכן מצבו הכלכלי קשה, מה עוד שרישיון הנהיגה שלו נפסל למספר חודשים ובשל כך אינו עובד עד אשר תיגמר תקופת הפסילה. הבן לא התרשם מתשובת אביו ואמר לו באיום, "אם לא תיתן לי את הכסף מיד, אתה עוד תתחרט." האב נמלא כעס, עזב את המקום ונסע חזרה לביתו. משהגיע לביתו הופתע לראות שני שוטרים עומדים בפתח הבית. השוטרים סימנו לו לעצור וביקשו לראות את רישיונו. מובן שהאיש נאלץ להודות כי רישיונו פסול וכי נהג בזמן פסילה, אך תמה לדעת כיצד ידעו השוטרים לבוא לביתו ולחכות לו כדי לתפוס אותו נוהג. תשובת השוטרים הדהימה את הנהג. הם סיפרו לו כי הבן צלצל למשטרה ואמר שאביו נוהג במונית כאשר רישיונו פסול וכי הוא בדרכו הביתה לכתובת זו וזו, וכי כדאי להם להגיע אל בית אביו ולתפוס אותו עובר את העברה לנגד עיניהם. מבחינתי היה זה מקרה יוצא דופן שלא פגשתי כמותו בכל שנות ניסיוני, ובאמת בבית המשפט הבאתי בפני השופט את הסיפור במלואו, והן בית המשפט והן נציגי התביעה התרשמו מן הסיפור וכתוצאה מכך הסכימו לבקשתי להקל בעונשו של האב במידת האפשר. בסופו של דבר הוטלו עליו תשלום קנס לא גבוה ופסילה קצרה נוספת של רישיון הנהיגה, אך היתה הימנעות מוחלטת מהטלת מאסר ואפילו לא מאסר על תנאי.
מחיר האמת הצרופה. נהג נתפס כאשר הוא נוסע בעיר במהירות העולה על המותר. טענתו היתה כי חש ברע, חשב שקיבל אירוע לבבי, ולכן מיהר ככל האפשר לבית החולים, ואף הציג בבית המשפט אישור כי התייצב במחלקת המיון של אותו בית חולים באותו יום ובערך באותה שעה. מאחר שנהיגה במהירות העולה על המותר, או כפי שאנו מכנים אותה "נהיגה במהירות מופרזת", הנה עברה של "אחריות קפידה", אחת האפשרויות להיחלץ מהרשעה היא להוכיח "צורך" או "כורח" שהביא לגְרם העבֵרה.
הנהג טען את טענת הצורך, וברור הוא שאם היה עולה בידי הנהג להוכיח את טענת הצורך מן הראוי היה לזכותו מן האישום. על פני הדברים נראה היה שהטענה, כפי שהועלתה על ידי הנהג, עומדת בדרישות ההגדרה של "צורך" ומן הראוי היה לזכותו, אולם בית המשפט הרשיע את הנהג כי זה, לאחר שהחל במתן עדותו בבית המשפט, סיפר שכאשר חש באירוע הלבבי שם פעמיו לביתו כדי לקחת את פנקס קופת החולים ומשם המשיך לבית החולים.
בית המשפט בנימוקי ההרשעה קבע שלוּ היה הנהג טוען כי נסע היישר לבית החולים, ודאי שהיה ראוי להיות מזוכה מן האישום, אך לאחר שטען כי נסע קודם לביתו, הרי עצם סטייה זו מן הדרך המהירה ביותר לבית החולים שומטת את טענת ה"צורך" כפי שהיא מקובלת בבית המשפט, ולכן בהיות העברה שעבר עברה של "אחריות קפידה" לא היה מנוס מהרשעתו בדין. כנראה לפעמים גילוי האמת הצרופה לבית המשפט אינו מביא תועלת לטוען אותה.
כתב אישום באדיבות מלאך המוות. נתבקשתי על ידי לקוח שהגיע למשרדי לקבל על עצמי להגן עליו מפני אישום של גרימת מוות ברשלנות. הרצף הכרונולוגי של סיפור המעשה אינו שגרתי. תחילתו בתאונת דרכים בה היה מעורב הלקוח שלי כנהג, ובה פגע בהולך רגל אשר כתוצאה מן התאונה נשברה רגלו. לאחר חקירת משטרה הוגש נגדו כתב אישום על גרימת חבלה גופנית בלבד.
חמישה חודשים לאחר מכן זומן הנהג לחקירה נוספת במשטרה. שם נאמר לו כי הפצוע נפטר ולכן כתב האישום שהוגש נגדו בשל גרימת חבלה גופנית מבוטל לאלתר ומוחלף בכתב אישום חדש ובו מיוחסת לו גרימת מוות ברשלנות. הפער בין שני האישומים הללו הוא עצום — עונש מינימלי של שלושה חודשי פסילת רישיון על גרימת שבר ברגל, לעומת עונש מינימום של שישה חודשי מאסר ושלוש שנות פסילת רישיון על אישום בגרימת מוות.
לשון החוק קבעה כי אם נחבל אדם חבלה גופנית כתוצאה מפגיעה, אם על ידי אדם אחר ואם על ידי רכב, וכתוצאה מכך נאלץ הנחבל לקבל טיפול רפואי, הרי אם ימות בתוך שנה ועוד יום אחד מיום גְרם החבלה, יראו את מותו כאילו נגרם כתוצאה מאותה חבלה. באותה עת, לאור נוסח החוק היבש, לא תעזור לנהג כל טענה כאילו הטיפול הרפואי היה שגוי או אפילו רשלני, וכי הטיפול השגוי או הרשלני הם שגרמו למותו של הנפגע. (כיום החוק אינו מגדיר מסגרת זמן, ולשון החוק אינה קובעת סייג התחום בזמן.)
לכן עמדו בפני הנהג שתי אפשרויות בלבד אותן יוכל לטעון לחוסר אשמה בגרימת המוות: במקרה של הוכחת זדון מצד המטפלים הרפואיים, או שהמוות נגרם כתוצאה ממצב רפואי שהוא בלתי תלוי לחלוטין מעצם גְרם התאונה.
הנחבל היה בן 50 בעת החבלה. לאחריה אושפז למספר ימים ושוחרר לביתו לאחר שנסתיים הטיפול בשבר ברגל. לאחר מכן אושפז שוב לאחר שלושה חודשים ונפטר כעבור זמן קצר בבית החולים. הוברר כי לא היה מעורב בתקופת שחרורו מבית החולים ועד אשפוזו מחדש בשום חבלה נוספת אחרת. תמונת המצב כפי שהצטיירה באותה נקודת זמן לאור הנתונים הללו היתה לכאורה פשוטה: יש להוכיח כי המוות נגרם ללא קשר לשבר ברגל.
פניתי אל גדול המומחים בארץ לרפואה משפטית להתייעצות, כדי ללמוד ממנו מה אוכל לעשות על מנת לעמוד במשימה קשה זו. בעצת המומחה נאסף כל החומר הרפואי הקיים לגבי אותו נחבל. היה קושי רב בהמצאת החומר הנדרש ונאלצתי לפנות לבית המשפט פעמים אחדות עד אשר קיבלתי את כל המסמכים הרפואיים הנדרשים. לאחר מספר שבועות בהם עיין המומחה בחומר הרפואי וקיימנו קשר רציף על אודות המקרה, נמצא פתח אפשרי שיוכל לחלץ את הלקוח שלי מאשמת גרימת מוות. לדברי המומחה, בחומר הרפואי שקדם למועד קרות התאונה, קיימת עדות לבעיה בכליות ובכבד של המנוח וליתר דיוק, סממנים ראשונים של רעלת.
המומחה הוסיף כי מאחר שהיתה זו רק תחילתה של רעלת באיברים אלו קיבל המנוח המלצה רפואית לטיפול, אך לא ידוע אם טיפל בה.
עם הזמן, ככל הנראה הבעיה הלכה והחמירה עד אשר הוזעק לבית חולים בגינה של אותה רעלת, אושפז וכאמור נפטר לאחר זמן מה. המומחה התייצב בבית המשפט, הציג את ממצאיו וטען כי המוות נגרם אך ורק כתוצאה מאותה רעלת וכי השבר ברגל לא גרם לפטירתו. לאמיתו של דבר, השבר החלים באופן מלא עוד לפני שהגיע המנוח לבית החולים לאשפוז הנוסף. על סמך עדותו זו זיכה בית המשפט את הנהג מאישום בגרימת מוות והרשיע אותו אך ורק באחריותו לתאונה שגרמה לחבלה.
זיכוי בתאונת שרשרת קטלנית. שלושה כלי רכב נפגעו בתאונת שרשרת שהתרחשה בדרך חיפה בתל אביב. כל הנוסעים נפגעו, אך נוסע אחד שנסע במכונית הראשונה נפגע קשות ולאחר מספר ימים נפטר בבית החולים. שני הנהגים, נהגי המכוניות השנייה והשלישית, הועמדו לדין על אי־שמירת מרחק וגרימת תאונת דרכים בה נהרג אדם. המשפט התנהל בבית הדין לתעבורה. נוסעי המכוניות הראשונה והשנייה מסרו בבית המשפט עדות דומה לפיה הרגישו פגיעה ראשונה חזקה מאחור ושניות מספר לאחר מכן פגיעה נוספת מאחור. אני הגנתי על נהג המכונית השלישית והודיתי באשמת אי־שמירת מרחק וגרימת תאונה, אך כפרתי באחריות הלקוח שלי לגְרם המוות. הבעיה שהטרידה אותי היתה כיצד אני מצליח לחלץ את הלקוח שלי מן האישום שיוחס לו.
הדרך היחידה היתה לטעון כי לא ניתן להוכיח מי מן הנהגים הוא שגרם לתוצאה הקטלנית, האם הנהג הראשון שפגע או השני. בדיני העונשין ובדיני הנזיקין קיימת סוגיה של כמה פוגעים או כמה מזיקים ומה דינם במקרים השונים. היה עלי להתעמק הן בדיני הנזיקין והן בדיני העונשין כדי לנסות לבסס טיעון כלשהו שישכנע את בית המשפט בחוסר אשמת גרימת המוות על ידי הלקוח שלי, בעוד אשר ברור שיורשע לפחות באי־שמירת מרחק שגרמה לתאונת דרכים בה נגרם נזק לרכב.
ידעתי שאם אצליח בטיעון זה, ייהנה מזה גם הנאשם השני ולכן פניתי אל בא כוחו והצעתי לו כי נשתף פעולה. התעמקנו שנינו בחוקים השונים והחלטנו לטעון בבית המשפט כי על פי החוק לא ניתן לייחס לשני הנהגים פעולה במשותף משום שברור מן החומר העובדתי כי לא היו מזיקים במשותף. הנהגים לא הכירו לפני התאונה וכל אחד מהם פעל פעולה עצמאית, והשיתוף שנעשה היה שיתוף אקראי בכורח הנסיבות. כמו כן היה עלינו לשכנע את בית המשפט כי לא ניתן לקבוע איזו מהמכות היתה זו שגרמה למותו של הנפגע.
לצורך כך נעזרנו ברופא מומחה שבדק וניתח את הממצאים הרפואיים. הופענו בבית משפט לתעבורה וטענו את טענותינו לאחר שהשמענו את עדותו של הרופא המומחה.
להפתעתנו לא קיבל השופט את טענותינו והרשיע את שני הנאשמים בגרימת מוות ברשלנות. לאור זאת הגשנו ערעור לבית המשפט המחוזי שדן בנושא בהרכב של שלושה שופטים.
בסופו של דיון ארוך קיבל הרכב השופטים את ערעורנו, ביטל את פסק הדין של בית המשפט לתעבורה וזיכה את הנאשמים מהאישום של גרימת מוות, אך הרשיע אותם בעברה של אי־שמירת מרחק וגרימת תאונת דרכים שגרמה נזק לרכוש וחבלה רגילה בגוף אדם.
קוראים כותבים
There are no reviews yet.