פסקול הלב

1

אוליבר

הווה

התעוררתי לצידה של אישה שאהבתי, אבל כבר לא חיבבתי כל־כך. לא תמיד הרגשתי ככה. הייתה תקופה בחיי שבה קאם ג'ונס הדהימה אותי. היינו ההשראה זה של זה. היו לנו שיחות עמוקות ומשמעותיות. הערצתי אותה. אפילו האמנתי שיום אחד היא תהיה אשתי. אבל עם הזמן היא נעשתה זרה לי יותר ויותר.

ימים ספורים לאחר שאלכס הלך לעולמו, החלו לצוץ שמועות שקאם בוגדת בי, אבל היא נשבעה שהן אינן נכונות. זו בדיוק הסיבה שמעולם לא רציתי שמערכת היחסים שלנו תתפרסם, כי כשהעופות הדורסים נועצים את טופריהם בחייך, הם אינם מרפים עד שהם קורעים אותך לגזרים.

אחרי שהיא אמרה לי שהשמועות לא נכונות, הפסקתי להתעסק בזה. תפקידם של צלמי הפפראצי היה להפיץ שקרים. חוץ מזה, לא הייתי במקום טוב. הנשמה שלי לא יכלה אפילו להתמודד עם הרעיון של סכסוך עם קאם, כי הייתי צריך אותה. קאם הייתה שם ברוב הערבים, היא שכבה לצידי, ואולי הייתי יבבן רכרוכי מפני שנזקקתי לה, אבל לא יכולתי לסבול את הרעיון שאהיה לבד.

לא יכולתי להתמודד עם הבדידות.

קאם פיהקה לצידי, וכשמתחה את זרועותיה, היא הכתה אותי בפנים. גנחתי והפניתי את גבי אל קצות אצבעותיה הצוננות. בכל פעם מחדש נדהמתי איך מישהו יכול להיות קר כל־כך, אף על פי שהוא עטוף במיליון שמיכות.

כשזזתי שמאלה, קאם משכה את השמיכה ימינה, הרחק ממני, והתעטפה בה. רטנתי לעצמי קצת ועברתי להתיישב על קצה מיטת הקינג סייז, מעסה את רקותיי בידיי. נשענתי קדימה כדי לקום ונעצרתי כשהעולם התחיל להסתובב מהר יותר ויותר.

קפה.

הייתי זקוק לקפה ולעוד חמש־עשרה שנות שינה בערך. לא זכרתי מתי בפעם האחרונה ישנתי טוב בלילה, חוץ מהלילות בהם השתכרתי עד אובדן הכרה. לא הצלחתי להירדם כשהייתי פיכח, מחשבותיי היו קולניות מדי.

"קומי, עורי, נסיכה," צייץ קול שגרם לי להטות את ראשי לכיוון דלת חדר השינה.

עין שמאל שלי נפתחה מעט כשהדמות מולי התבהרה.

טיילר עמד בפתח עם קפה ובקבוק של משככי כאבים. תודה לאל עליו ועל היכולת שלו לדעת מה אני צריך עוד לפני שהספקתי לומר משהו. טיילר היה בחור נמוך וקירח בסוף שנות השלושים לחייו, עם מבנה גוף של גיבור על. היה לו מבטא ניו יורקי בולט של הברונקס, שהוא לא הצליח להשאיר מאחוריו כשעבר לחוף המערבי.

הוא לבש תמיד תלבושות מעצבים מהטובות ביותר והרס את המראה עם זוגות משקפי שמש מהגרועים ביותר. בכנות, הם נראו כמו משהו שמישהו משנות השבעים היה מרכיב. הייתי כמעט בטוח שראיתי את אותו זוג משקפיים בשידורים חוזרים של ׳ברוך שובך, קוטר׳, שנהגתי לצפות בהם עם אבא שלי. אם טיילר היה כלב, הוא היה שילוב של צ'יוואווה ופיטבול - בנוי חזק ועם נביחה חדה, ומראה שהיה מגוחך בכל מיני צורות ואופנים. איכשהו, זה עבד לו.

רטנתי עוד קצת והמשכתי ללוש את מצחי באצבעותיי.

קאם נעה בין הסדינים ופיהקה בקול רם כשהתיישבה ושפשפה את פניה. "הקפה בשבילי?" היא שאלה ופנתה לכיוון טיילר.

"בחיים לא," הוא נאנח, הרים את חזייתה וזרק אותה לעברה.

"טוב לראות גם אותך, טיילר."

"מה דעתך להתחפף, שטן," הוא ענה, לגמרי לא משועשע מהטעות החוזרת שלי. שניהם שנאו זה את זה, וזה לא היה בדיוק סוד. אפילו לפני השמועות על הבגידה, טיילר החליט שהיא אינה ראויה לתשומת ליבו. אלכס והוא חלקו את אותה דעה - היא השתמשה בי כדי לקדם את עצמה.

לא הסכמתי להאמין בזה. איפשהו בתוך תוכה הייתה עדיין הנשמה הטובה שהכרתי שנים לפני כן. לפחות אלה היו השקרים שסיפרתי לעצמי כדי לעבור כל יום.

"אמזוג לעצמי קפה. גם ככה אני כבר חייבת לצאת. אני צריכה למצוא ארגון צדקה לתרום לו, כדי לזכות קצת בעיתונות אוהדת," הצהירה קאם.

"לא תורמים לצדקה בשביל כתבות טובות," מלמלתי.

היא גלגלה את עיניה. "זו הסיבה היחידה לעשות עבודות צדקה. אחרת, מה הטעם?"

קאם התגלגלה והצמידה את החזה החשוף שלה אל גבי. עורה החום והקר נלחץ אל עורי הכהה, ולרגע נראה כאילו גופינו מחוברים, אף על פי ששנינו ידענו שאנחנו מנסים לחבר בכוח חלקים מפאזלים שונים.

"דיברת עם ההנהלה שלך שתאפשר לי להופיע במהלך ההופעה שלך הערב?" היא שאלה, והזכירה לי שיש לי הופעה באותו ערב.

"אני ההנהלה שלו, והתשובה היא שאין סיכוי בעולם," העיר טיילר.

קאם שחררה נשיפה עצבנית. "מתי אתה מתכוון לפטר אותו?"

"אף פעם," עניתי.

"את שומעת את זה? לעולם לא. אני רק מחכה ליום שבו הוא יפטר אותך," אמר טיילר.

היא צקצקה לכיוונו, והוא צקצק לעברה בחזרה.

היא העבירה את שפתיה אל אוזני, וגופי נרתע מעט ממגעה. הייתי די בטוח שעיניה ננעלו על טיילר כדי להוכיח לו משהו. היא שולטת בי, לא הוא. "אתמול בלילה היה כיף," היא העירה בקול מעושן ויבש. כיף? באמת? שתיתי יותר מדי מכדי לזכור. שערה התנדנד קדימה ואחורה, מבריש את עורפי. "אני חייבת להגיע לכמה פגישות. אראה אותך הערב."

לא אמרתי כלום. היא לא ציפתה ממני לשום צורה של תקשורת. קאם ואני לא דיברנו. טוב, היא דיברה, אני לא, וזה היה בסדר מבחינתה. כל מה שהיא רצתה זה שמישהו יקשיב לכל מה שהיא אומרת. בזמן שהיא הייתה זקוקה למישהו שיקשיב, אני הייתי זקוק למישהו שיישאר. היא שכבה לידי בלילה, ולמשך מספר רגעים העמדתי פנים שהעולם לא מתרסק סביבי, והרגשתי פחות לבד.

הבדידות הובילה אנשים למקומות שהם כנראה כבר לא השתייכו אליהם.

קאם לבשה את שמלתה בהבעה זחוחה ובמבט שהקרין שליטה. "ביי, טיי," היא חטפה את הקפה מידו ועיכסה את מותניה ימינה ושמאלה כשיצאה מהחדר.

הבעת פניו של טיילר שידרה גועל כשהביט בה עוזבת את חדרי. "זו התזכורת היומית שלך שאתה לא צריך לחלוק מיטה עם השטן," הוא העיר. "בכל מקרה, תתחיל לזוז. אנחנו חייבים לצאת לדרך. היית כבר צריך להיות אחרי מקלחת."

הוא ניגש לדלתות הארון שלי ופתח אותן, חושף חלל עצום מלא בבגדי מעצבים, יותר ממה שאדם כלשהו יצטרך אי פעם. באמצע הארון הוצב אי ענק, כמו במטבח, עם מגירות נשלפות ובתוכן שלל שעונים יקרים, גרבי מעצבים ותכשיטים, שהיו שווים יותר מהמשכנתה של רוב האנשים.

"אולי אנחנו צריכים לדחות את ההופעה."

"אתה צוחק, נכון?" הוא שאל, יוצא מהארון שלי עם בגדים עבורי. "אתה זה שהסכים להופעה הערב."

אמת. ההופעה באמת הייתה רעיון שלי. אחרי שקראתי מאמרים רבים כל־כך על איך אני מתפרק ונמצא בבלגן גמור, הבנתי שאני צריך להוכיח שאני בסדר - אף על פי שלא הייתי בסדר. הקריירה שלי לא הייתה רק שלי - צוות שלם של אנשים תלוי בכך שאמשיך לעשות מוזיקה. המנהל שלי, צוות יחסי הציבור, קלי וראלף, שלמרבה המזל שרד את תאונת הדרכים עם פציעות קלות בלבד. פרנסה של אנשים רבים תלויה בי. כשחברת התקליטים אפשרה לי להפוך לאומן יחיד, הוענקה לי ההזדמנות לוודא שכל הצוות שלי יישאר מועסק.

ועדיין... לא היה לי מושג איך להיות אומן יחיד.

לעזאזל, לא היה לי מושג איך להתקיים בכלל בלי אחי.

"זו הזדמנות טובה, אוליבר," אמר טיילר, כאילו הוא יכול לקרוא את מחשבותיי המטרידות. "אני יודע שזה לא יהיה קל, ואם הייתי יכול להחליף אותך על הבמה ולהופיע, הייתי עושה את זה. אבל כל מה שאני יכול לעשות הוא להיות איתך מאחורי הקלעים, לעודד אותך עם קלי - שדרך אגב, מכינה לך ארוחת בוקר בזמן שאנחנו מדברים. אז לך להתקלח ולשטוף את הזרע של צ'אקי* מגופך."

פניתי למקלחת הצמודה עם שלושת הראשים - צרות של עשירים - ועשיתי כפי שטיילר הורה לי. רציתי להתווכח ולהסביר לו למה ההופעה באותו ערב לא משַנָה, כי באמת לא ראיתי בה טעם. הייתי חלק מצמד, ומאז שאלכס נהרג, היה לי ברור שאלכס&אוליבר נגמרו וחוסלו.

כפי שצוין במרבית הכתבות, מי ירצה את אוליבר בלי אלכס?

עמדתי במקלחת וקיוויתי שהמים ישטפו ממני את כאב הראש הפועם, אבל זה לא קרה. חשבתי שהמים ישטפו גם את מחשבותיי הקולניות, אבל גם זה לא קרה. לא הייתי בר מזל. זמן רב לא מצאתי דרך להשקיט את מוחי בלי אלכוהול.

כשיצאתי מהמקלחת לא הבטתי במראה. רוב המראות בבית היו מכוסות בסדינים. לא הסתכלתי במראות זמן רב כל־כך, כי מכל אחת מהן אלכס בהה בי בחזרה.

* בובה רצחנית מסרטי אימה.