צעד קטן לשינוי גדול

חברות יפניות משתמשות מזמן בשיטה

העדינה של קאיזן להשגת יעדיהן העסקיים

ולשמירה על מצוינות.

עכשיו האסטרטגיה האלגנטית הזאת יכולה לעזור לך להגשים את חלומותיך האישיים.

רוב הפסיכולוגיה והרפואה מוקדשות לשאלה מדוע בני־אדם לוקים במחלות או לא מתפקדים כהלכה בחייהם. אבל לאורך כל הקריירה שלי כפסיכולוג, התעניינתי דווקא בהיפוכו של כישלון: כשאדם שהחליט לרדת במשקל מצליח לרדת חמישה קילוגרמים ולהתמיד במשקל החדש, אני רוצה לדעת מדוע וכיצד; אם אדם מוצא אהבה אחרי שנים של קשרים לא מספקים, אני סקרן לדעת אילו אסטרטגיות איפשרו את האושר הזה; כשחברה מסחרית נשארת בראש הפירמידה בתחומה חמישים שנים רצופות, אני רוצה להבין את ההחלטות האנושיות שעמדו מאחורי ההצלחה. אפשר לומר, אפוא, ששתי שאלות העסיקו אותי בחיי המקצועיים:

• כיצד בני־האדם מצליחים?

• כיצד בני־האדם המוצלחים נשארים מוצלחים?

הדרכים להגיע להצלחה הן כמובן כמספר האנשים המצליחים. אבל במהלך עשרים ושתיים שנות עבודה מעשית, היה לי הסיפוק לצפות באינספור לקוחות המשתמשים בשיטה לא רגילה כדי לחולל שינוי בר־קיימא. הם יישמו אותם עקרונות פשוטים לשיפור חייהם בכל מובן כמעט: הם ירדו במשקל (ושמרו על המשקל החדש); נכנסו למשטר של פעילות גופנית (והתמידו בו); נגמלו מהתמכרויות (אחת ולתמיד); יצרו קשרים אמיצים (מהסוג שמאריך ימים); הכניסו סדר וארגון לחייהם (בלי לגלוש לבלגאן בעיתות מצוקה ומשבר); ושיפרו את הקריירה שלהם (וממשיכים לשפר, הרבה אחרי שהבוס מילא את דו"ח הערכת התפקוד).

אם אתה רוצה לחולל שינוי בחייך - כזה שמתמיד לאורך זמן - אני מקווה שתמשיך לקרוא בספר זה. השיטה שהבאתי בו היא סוג של סוד פָּתוּחַ, שהסתובב בחוגי העסקים ביפן במשך עשרות שנים, ומיושם מדי יום ביומו על ידי אזרחים פרטיים ברחבי העולם. זאת שיטה טבעית ומעודנת להשגת יעדים ולשמירה על מצוינות. אפשר לשלב אותה בלוח־הזמנים הצפוף ביותר - ובספר זה אחלוק עימך את האסטרטגיה הזאת.

אך תחילה, אני רוצה שתכיר את ג'ולי.

ג'ולי ישבה בחדר הבדיקות, עיניה מושפלות. היא באה למרכז הרפואי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) בגלל בעיית לחץ־דם גבוה ועייפות, אך הרופאה המשפחתית המתמחה במקום ואני ראינו שיש בתלונתה הרבה מעבר לזה. ג'ולי היתה גרושה, אם לשניים, ולפי הצהרתה היתה קצת מדוכאת ויותר מקצת מודאגת וחרדה. המערכת התומכת שלה היתה רופפת במקרה הטוב, והיא החזיקה בקושי במשרתה.

הרופאה הצעירה ואני חששנו לבריאותה של ג'ולי לטווח ארוך. משקלה (היא נשאה עליה יותר מחמישה־עשר קילוגרמים עודפים) והלחץ הנפשי הגבוה שלה הפכו אותה למועמדת ללקות בבעיות חמורות יותר, כמו סוכרת, יתר לחץ־דם, מחלת לב ודיכאון עמוק. היה ברור שאם ג'ולי לא תכניס שינויים של ממש בחייה, היא בדרך לגלישה במדרון החלקלק של חולי וייאוש.

שנינו ידענו דרך זולה ובדוקה לעזור לג'ולי, ואני לא מדבר על בקבוקון תרופות או על שנים של טיפול פסיכולוגי. כל מי שקורא עיתונים או צופה בחדשות יכול לנחש על מה אני מדבר - ספורט. פעילות גופנית סדירה עשויה לשפר כמעט את כל בעיות הבריאות של ג'ולי, ולהעניק לה כוח עמידה שיעזור לה לעבור את הימים הקשים ויעודד את רוחה.

בעבר אולי הייתי מציע את הטיפול הזול והיעיל הזה עם כל ההתלהבות של חסיד מושבע. צאי לריצות! תרכבי על אופניים! תשכרי קלטת של התעמלות אירובית! הייתי אולי אומר. ותרי על הפסקת הצהריים, תתעוררי שעה קודם אם צריך, אבל קחי את עצמך בידיים ותחייבי את עצמך לבריאותך חמש פעמים בשבוע! אבל למראה העיגולים הכהים תחת עיניה של ג'ולי, צנח ליבי בקרבי. מאות פעמים אמרנו למטופלים להתחיל בפעילות גופנית, אך מעטים בלבד הפכו את זה להרגל של קבע. זה נראה להם קשה מדי, מאומץ מדי, מזיע מדי, מחייב השקעת זמן רבה מדי. אני סבור שרובם פחדו גם לצאת מן השגרה הנוחה שלהם, אם כי לא כל המטופלים היו מודעים לפחד הזה.

וכאן לפנינו ישבה ג'ולי, שעבדה כמעט בלי הפסק רק כדי לדאוג לפת לחם ולקורת־גג לילדיה. נחמתה היחידה ברוב הערבים היתה התרגעות למשך חצי שעה על הספה. יכולתי לנבא בוודאות מה עתיד לקרות: הרופאה תגיד לה להתחיל פעילות גופנית, ג'ולי תרגיש שלא מבינים אותה ("איך אני אמורה למצוא זמן לספורט? אתם בכלל לא מבינים אותי!") יחד עם רגשות אשמה. הרופאה המתמחה תרגיש מתוסכלת לראות כיצד מתעלמים עוד פעם מעצתה - ומן הסתם תתחיל לפתח גישה צינית מנוכרת, כמו שקורה עם הזמן לרבים מהרופאים הצעירים האופטימיים. מה יכולתי לעשות כדי לשבור את המעגל השלילי הזה?