קאלנדור – צל ואבן

ידית העץ של כס המלוכה הבריקה באור שחדר דרך חלונות האולם הגדולים. אַסָנְדְּרָה העבירה את כף ידה לאורך העץ הכהה. אצבעותיה נעו לאיטן, מטילות צללים ארוכים, עד שנעצרו ממש לפני רעמת ראש האריה המגולף בקצה המשענת.

כמו פעמים רבות בעבר, גם הפעם נדדו מחשבותיה של אסנדרה אל כל הידיים שנגעו בעץ הדובדבן לאורך מאות שנים כשהן הופכות אותו לחלק כמשי. אצבעות זעירות של תינוקות יורשי עצר שישבו על ברכי הוריהם, זרועות חסונות של מלכי קאלנדור שאחזו במסעדי הכס בזמן שקיבלו החלטות הרות גורל, ולפיתתם העיקשת של שליטים קשישים שנשענו עליו כדי לשאת את גופם זקוף. אסנדרה שאלה את עצמה כמה מקודמיה לא זכו להשלים את ימיהם, וכמה אזרחים הקריבו את חייהם כדי לאפשר את ישיבתה בכס הזה. גם היום הזכיר לה מגע העץ את אביה, פאראנר "המפואר", וכיצד אהבה להשתרע על ברכיו ולשים את סנטרה הקטן על המשענת כשהיא מתבוננת באולם הגדול מנקודת המבט של אריה העץ. כמה שנים עברו מאז?

שתיקה פתאומית בשטף הדיבור של בלגדר החזירה את אסנדרה להווה והיא הבינה במבוכה כי הוא סיים את דבריו. למרבה המזל, היועץ המנוסה שם לב כי מחשבותיה של המלכה נודדות וחזר על המשפט האחרון כדברי סיכום.

"לפיכך, הוד מעלתה ודאי מבינה כי כל הטענות שהובאו בפנינו הן לא יותר מנסיבתיות וכי אין בהן שום מקור לדאגה. אני מאמין כי לולא היה מדובר בנציג כה מכובד של מחוז אספוריה," הוסיף בקול נמוך יותר אשר לווה בתנועת יד מסוגננת לעבר הצעיר שעמד לשמאלו, "הרי הדברים הללו כלל לא היו מצדיקים את התייחסותה של המלכה."

הוא השתתק, אך עיניו הכהות נותרו ממוקדות בעיניה של המלכה. אסנדרה חשבה כי ברגעים כאלה היה החלק הגמדי שבו בולט יותר מזה האנושי. גבותיו העבות התקדרו יחד ומבטו חדר לתוך אישוניה. למרות שהיא ראתה בעצמה אדם מתקדם נאלצה אסנדרה להודות שהביטוי העממי "זועף כמו גמד" נשען על בסיס איתן. אסנדרה הכירה את היועץ שלה היטב וידעה כי הוא רואה באורח מטרד המבזבז את זמנם. מבחינת בלגדר, ככל שבן האצולה ובני לווייתו יקדימו לשוב צפונה לארצם המרוחקת והקרה, כך ייטב.

עיניו של האציל הצעיר שעמד ליד בלגדר הסגירו את חוסר ביטחונו, אך אסנדרה ציינה לעצמה כי קולו לא רעד כשהתחיל לדבר: "אם טוב בעיני המלכה, אבקש שתשלח משלחת מטעמה לבחון את טענותינו על מנ —״

"משלחת?!" הצליף קולו של החצי־גמד שהפנה אליו את ראשו בחדות, "אולי אתה סבור שעובדי הכס המלכותי מסתובבים להם בחצר הארמון בחוסר מעש ורק ממתינים שתבוא ותספק להם תעסוקה?" שאל ברטינה.

"זה מספיק, בלגדר," אמרה המלכה והסיטה מפניה תלתל חום, "הזכר לי בבקשה את שמך?"

"ארונאר," אמר הצעיר. "בנו של אדלון, מושל מחוז אספוריה, עבדה הנאמן של המלכה."

"כן," השיבה אסנדרה כשהיא סוקרת אותו מכף רגל ועד ראש. היה ברור שהוא עטה את מלבושיו הנאים ביותר, שהיו למעשה פיתוח לא מוצלח של האופנה ששלטה בבירה לפני כעשור. לפי מראה פניו נראה הבחור בן לא יותר מעשרים שנה, אך גופו היה גבוה וחסון למדי. אסנדרה ניסתה להיזכר במוצאו. מושלי אספוריה היו תמיד בני אדם, אך בעיני רוחה עלו במעורפל תווי פניה של אימו, אשת המושל אדלון, שאותה פגשה באירוע רשמי לפני כמה שנים. היא היתה בטוחה למדי שאשת המושל היתה בעלת רקע ואלקירי, מה שהסביר את הצבע הכחול בעיניים הגדולות של בנה שהיו נעוצות בה עכשיו, ממתינות למוצא פיה. המלכה נשאה את מבטה אל אחורי האולם, שם עמדו בשתיקה מלוויו של ארונאר: גבר בעל מראה אֶלְפִי שעיניו התרוצצו אנה ואנה, לוחמת צעירה בשיער שחור וקצוץ שעמדה בדום מתוח כשידיה מאחורי גבה וקנטאור מרשים שהתנשא מעל רעיו.

"אמור לי בבקשה פעם נוספת מה ראו אנשיך," אמרה המלכה כשהיא מנסה למצוא זווית ישיבה נוחה על המושב הרחב למידותיה. "אם לומר את האמת, עד כה זה נשמע כמו נדידת בעלי חיים עונתית, לא דבר הראוי להעסיק את הכס, ובוודאי שלא מצדיק משלחת שתצא למרחק של ארבע מאות קילומטרים לַאִירִיַה."

"הוד מעלתה," פתח ארונאר ונשם נשימה עמוקה, "ברשותך, מדובר בהרבה יותר מנדידה טבעית. זו תופעה שמעולם לא נתקלנו בה. גברתי, אנחנו עדים לתנועה עצומה של בעלי כנף, חיות בר, זוחלים, שעוזבים את מגוריהם בהרי הצל ויורדים אל המישורים המיושבים."

בן המושל הגביר את קולו והמשיך, "הכול החל בסוף החורף שעבר, כאשר בעלי חוות מבודדות בשיפולי ההרים דיווחו על פעילות ערה של חיות ציד. בהתחלה הם שמחו על הכמות הגדלה של שפנים, צבאים ואיילים שהגיעו לפתחם, אך כאשר גם הטורפים הגיעו בעקבותיהם הם הבינו שיש כאן משהו יוצא דופן. כעת בעלי החיים הללו מציפים את העיירות בערבות הדוממות והם הולכים ומתקרבים אפילו לרִינְגְּטָאל, בירת המחוז. התלוויתי בעצמי לפני חודשיים אל ההרים עם קבוצת ציידים ולא מצאנו שם בעל חיים אחד לרפואה."

ארונאר עצר את שטף דיבורו, עצם את עיניו ואז אמר בקול קודר: "הוד מעלתך, למרות שעמדנו בשיא האביב היו העצים שקטים מציפורים ודבורים, ובאדמה לא נראו אפילו לטאה או חילזון. משהו רע קורה בהרי הצל, המלכה, והחיות חשות את זה ונמלטות."

אסנדרה היתה יכולה להישבע ששמעה את בלגדר ממלמל משהו שנשמע כמו "קשקוש פרובינציאלי" והפנתה אליו מבט חמור סבר בשפתיים קפוצות. היא ניסתה זווית ישיבה אחרת. בשם כל כנפי הפיות, חשבה לעצמה, איך אבא הצליח לשבת ביציבות כל כך הרבה שעות במושב העינויים הזה?

ארונאר עמד מולה והמשיך להתבונן בה. "אני מודה לך על העדכון," אמרה בעת שאצבעותיה שבו ללטף את מסעד העץ מבלי משים, "אך טרם הובהר לי מה אתה מצפה שהכס יעשה בקשר לכך. גם אם אמנה משלחת שתחזור עם סיפורים נוספים על לטאות חסרות, הרי ודאי אינך מצפה שאשלח את הצבא על מנת שיאסוף אותן מהערבה ויחזיר אותן למחילותיהן." בלגדר הבליע גיחוך בתגובה, ואסנדרה חשה כי דבריה היו עוקצניים מדי.

"מובן שלא, הוד מעלתך," אמר ארונאר כשהוא מכופף את ראשו בהכנעה, "אך אולי יש מישהו מטעם המלכה שיוכל להעמיק עוד בהרים ולחקור את הסיבה לתופעה. אולי אחד מחכמי לאיריה יבין מה מבריח את בעלי החיים וימצא פתרון שיחזיר את הסדר על כנו."

"אבל אמרת שאתה בעצמך היית שם עם קבוצה של ציידים לאחרונה," התערב בלגדר, "מדוע לא המשכתם אל תוך ההרים כדי להביא את המסקנות בעצמכם?"

"זה עניין נוסף," אמר ארונאר וקולו רעד מעט.

"מה העניין?" שאלה אסנדרה בקוצר רוח אשר גרם לפניו של הצעיר להחוויר עוד יותר.

"הפחד," השיב ארונאר כמעט בלחישה, "הוא התחיל כשהגענו לשיפולי ההרים כמעין בלבול או מחשבות לא נעימות, אך הלך והתגבר עם כל צעד שעשינו. בהתחלה אתה רואה צורות בכל מקום ואז אתה מתחיל לדמיין שהסלעים סביבך הם שדים שרודפים אותך. אתה ניצב מול מפלצות ארוכות ידיים ופעורות פה המנסות ללכוד אותך, אך לפתע אתה מבין שמדובר בעץ גבוה או צל של סלע במצוק ולא יותר. בימים הראשונים היינו מדברים אחד עם השני ומנסים לצחוק על כל המצב, אך בלילות היינו יושבים צמודים סביב המדורה ומייחלים לאור הראשון."

ארונאר הרים את מבטו ולפתע היו עיניו פעורות בבהלה, "אבל גברתי, איך אפשר לברוח ממפלצות בתוך הראש שלך? החזיונות הלכו ונעשו תכופים יותר עד שמצאנו את עצמנו מהלכים בתוך סיוט שאי אפשר להתעורר ממנו. החזקנו מעמד יומיים שלמים אחרי שהחזיונות החלו ואז פשוט הפסקנו ללכת. חששנו לעצם שפיותנו. כל חברי הקבוצה, כולם סיירים ולוחמים מנוסים, לא יכלו לשאת זאת יותר. רק בזכות תושייתה המופלאה של סינריה, שומרת הראש שלי," הוסיף בן המושל כשהוא מחווה בידו לעבר הלוחמת שחורת השיער שניצבה ליד הדלת, "הצלחנו להסתובב ולשוב לרינגטאל, בטרם נגיע לכדי טירוף."

כשהד דבריו האחרונים של ארונאר התפוגג נפלה שתיקה על האולם הגדול. אסנדרה כחכחה בגרונה כדי לזכות ברגע נוסף לסדר את מחשבותיה ואז אמרה בקול שקט: "ארונאר בן אדלון, הכס שמע את דבריך, אנו נשקול את הצעתך ונמסור את תשובתנו בקרוב."