רוצה להיות מלכה

"נשים מדברות על הכול, מספרות על הכול, אפילו עד לשתף במה שקורה אצלן בחדר המיטות. יש משהו מקשר בין נשים."

דליה

לאורך ההיסטוריה נהגו נשים להיפגש יחדיו כדי לחלוק בשמחותיהן ובמכאוביהן, בקשיי חייהן ובחוכמתן, כשהתכנסויות וטקסי הנשים העניקו להן תחושה של עוצמה, שמקורה בעצם השהייה יחדיו. בעבר היה זה "האוהל האדום", מושג הלקוח משם ספרה של אניטה דיאמנט,2 האוהל שהיה מעוֹנן של הנשים בתקופת הנידה, ושלגברים לא היתה בו דריסת רגל. אוהל אשר הפך להיות סמל למקום מפגש לנשים המתפנות מכל מלאכתן ומכל תפקידיהן כדי להיות ביחד.

בשנים האחרונות עוד ועוד נשים מרשות לעצמן לבטא בקול את חוסר שביעות רצונן מכך שהחברה היא יותר מדי גברית עבורן, ושהמרחב הנשי חסר להן, קולות העומדים בבסיס צמיחתן של מסגרות קהילתיות לנשים בלבד: פסטיבלי נשים, סדנאות לנשים, טיולים ומסיבות לנשים, מעגלי לידה, מפגשי תמיכה לאִמהות, מועדוני קריאה לנשים, פורומים לנשים ברשת ועוד. ההשתייכות למסגרות הללו נותנת להן לבטא את האיכויות המייחדות אותן כנשים, לקיים ביניהן תקשורת רכה, אמפתית ואכפתית, לפתוח את לבן, ולחשוף את פנימיותן ללא פחד.

מפגשים אלו מאפשרים לנשים להשתחרר מהסמכות של הגבר, להפוך מפסיביות לאקטיביות, ולעבור מדפוס של שתיקה לדפוס של מחאה. כשהיא נמצאת בחברה של נשים, האישה מצליחה להשתחרר מהמסכות שהיא עוטה על עצמה בתפקידיה השונים ולגלות את האותנטיות שלה, תהליך הגורם לה להאמין בעצמה וביכולותיה. כך ניסחה זאת במילים כל כך ציוריות אישה דתייה שהשתתפה בפעילות לנשים בלבד: "מפגש נשים עבורי הוא כמו כניסה למקווה לצורך היטהרות."

מפגשי נשים מספקים לאישה הזדמנות לבלות זמן איכות בחברת נשים אחרות, זמן שפותח בפניה את האפשרות להתבונן פנימה כשהיא מוקפת בסביבה תומכת, כזו שרק נשים יודעות ויכולות לספק. במפגש מסוג זה האישה יכולה להוציא מתוכה דברים שהיא שומרת בבטן, ולפגוש את עצמה בתוך האחרות. זהו מקום שבו נשים לא רק יכולות להרגיש בטוחות ולהעז ולבטא את רגשותיהן בלי לחשוש שיזכו לתגובות פוגעניות, אלא גם יכולות לדבר "מהבטן", לחשוף חששות וקשיים רגשיים באופן גלוי, מבלי להיתפס כחלשות. להפך, ביטוי כזה מתקבל כשיתוף וגילוי לב רצויים ומוערכים.

אספקט נוסף שיש לתת עליו את הדעת, קשור לעובדה שהאישה, במידה רבה, נתפסת על ידי גברים כאובייקט מיני, ולפיכך מפגשי נשים יוצרים עבורה מקום בטוח, שבו היא יכולה להתלבש, לדבר ולנוע בחופשיות, בלי לחשוש מכך שהתנהגותה תתפרש כמינית.

2 הוצאת מטר, 1997. תרגום: שרונה גורי.