ריקוד טהור

"מי זה?" קראה אנדי בעת שהביטה לכיוון פתח הבר-מסעדה האקסקלוסיבית שבה היא חגגה כרגע בחברת אחותה וגיסה.

כשכוס השמפניה שלה מורמת בחצי הדרך אל שפתיה, אנדי בהתה באופן לא מוסתר אל עברו השני של חלל המסעדה, אל הגבר שעמד ממש ליד הפתח. גבה-קומה, קודר ולא מחייך, הוא הסיר את מעילו השחור, ומסר אותו לידי המלצר הראשי הממתין.

להערכתה של אנדי, הוא היה בתחילת או באמצע שנות השלושים של חייו, והיה כל כך כהה ויפה-תואר, שהיא לא היתה מסוגלת להתיק ממנו את עיניה אפילו אם חייה היו תלויים בכך.

הכל אצלו היה כהה, היא שמה לב בהוסיפה להתבונן בו.

חליפת העסקים השחורה והאלגנטית, והחולצה והעניבה שהוא לבש, והתפירה המושלמת שלהן, רק הדגישו, לא הסתירו, את השלמות השרירית של גופו שהתנשא לגובה של למעלה ממטר ותשעים.

שערו המתולתל קמעה הבריק כמו עץ מהגוני כהה וממורק באור הרך שבקע ממנורות הבדולח שמעליו.

לעורו היה גוון שחום.

ובאשר להבעת פניו...

ככל שהיא הוסיפה לבהות בו, כך הלך והתבהר לאנדי שקדרות לא מתחילה אפילו לתאר את ההבעה של הפנים הקשות הללו, שנראו כאילו נחצבו בסלע. הוא התברך במצח גבוה ונבון, גבות שחורות שנמתחו מעל לעיניים צרות, עצמות לחיים חדות כמו סכינים, פה מפוסל ולא מחייך, וסנטר רבוע ויהיר.

את האפקט הכללי של כל זה ניתן לתאר בצורה הכי טובה כמחשמל.

באמת שאין שום מילה אחרת שתצליח לתאר בדיוק את האיש כמו שנראה בעת שסקר בחוסר עניין בולט את רחבי המסעדה האלגנטית, תוך שהוא מוסיף לנהל את שיחתו עם האיש שנלווה אליו. המבט הנוקב חלף כעת על פניה של אנדי, ואז חזר לאט אחורה עד שנעצר עליה.

נשימתה של אנדי נעצרה בגרונה המשתנק, מוחה התרוקן כליל בעת שהיא מצאה את עצמה במוקדו של המבט החודר הזה.

מאיזושהי סיבה, אנדי ציפתה שעיניו של האיש יהיו מרתקות וכהות כמו כל דבר אחר אצלו, אך להפתעתה, הן היו בגוון צלול ויפהפה של אבני טופז, עם קווים שחורים דקים שנפרשו החוצה מהאישונים השחורים שבמרכזן.

אלו היו עיניים מהפנטות, שהוסיפו לרתק את מבטה של אנדי בעת שהוא הרים גבה אחת תוהה לנוכח העניין הניכר שהיא הפגינה.

"אהה!" הפטירה לצדה אחותה, שהבחינה בכיוון שאליו הופנה מבטה של אנדי והבינה את הסיבה לאמירה שלה. "מדהים למראה, מה?"

"מה?" אנדי היתה מרותקת עדיין על ידי המבט הזה כשהשיבה בפיזור דעת לקים. לבה דהר בחזה והדופק שלה השתולל ללא שליטה.

"הגבר שבו את נועצת עיניים כרגע, יקירתי," הקניטה אותה אחותה בטון יבש. "לא מתחשק לך רק לקרוע מעליו את הבגדים ו – ?"

"הלו? בעלך יושב כאן ממש לצדך," הזכיר קולין לקים בנימה נוזפת.

"זה לא מונע אותי מלעשות ווינדו-שופינג, יקירי," השיבה לו אשתו בעליצות.

"יש ווינדו-שופינג, ויש מה שנמצא בפירוש הרחק מעבר להישג היד שלך!" הפטיר קולין בנימה מקניטה.

"זה כל העניין בווינדו-שופינג, כמובן!" גיחכה קים בחיבה.

אנדי כמעט לא שמה לב להקנטות ההדדיות בין אחותה לבין גיסה, כשמבטו של הזר הוסיף לרתק אותה למשך עוד כמה שניות ארוכות ועוצרות נשימה, לפני שזוויות פיו התרוממו קמעה במה שנראה כמו התחלת חיוך. ואז הוא פנה והלך עם בן-לווייתו בעקבות המלצר הראשי שהוביל אותם אל שולחם.

אנדי לקחה נשימה מאומצת, למרות שלבה הלם עדיין והדופק שלה הוסיף להשתולל במהירות.

רעד קטן חלף בגופה, תזכורת לתגובתה הפיזית, המאוד לא צפויה, ליופיו הכהה של האיש.

והיא לא היתה בכלל היחידה שהסתכלה על שני הגברים הללו בחצותם את חלל המסעדה, כשהם נדים בראשיהם בברכה אל כמה מכרים שעל פניהם חלפו, לפני שנעצרו לפני שולחן לארבעה, ליד החלון. הם אמרו שלום לזוג המבוגר שכבר ישב שם, ואז רב המלצרים עצמו הסיט את שני הכסאות הפנויים כדי לעזור לשני הגברים להתיישב ולהצטרף אל השולחן.

למען האמת, עכשיו כשכבר לא היתה לגמרי מרותקת על ידי הכישוף שלו, אנדי שמה לב ששאר הסועדים לא סתם מגניבים מבטים לעבר שני הגברים הללו, אלא שכל השיחות במסעדה נהפכו ללחישות מהוסות; נראה היה שהאוויר נעשה ממש טעון בציפייה.

ובהתחשב בכך שזוהי מסעדה נחשבת ויקרה, שאותה פוקדים רק העשירים והמפורסמים, שנוטים בדרך כלל להיות שקועים בעצמם ובחשיבותם העצמית יותר מדי בשביל להקדיש איזו תשומת לב למישהו אחר, סקרנותה של אנדי בפירוש התעוררה.

למען האמת, אנדי היתה קצת המומה מהאווירה במסעדה בהיכנסה אליה.

הסיבה היחידה שבזכותה אנדי, אחותה וגיסה יכלו בכלל לסעוד בחברה כה מכובדת היתה כי קולין עבד במשרד הלונדוני של חברת מידאס. כעובד של מידאס, הוא היה רשאי להזמין שולחן בכל אחת מהמסעדות של מידאס, לו ולשלושה אורחים, פעם אחת בשנה, ולקבל גם הנחה מיוחדת. אחרת, איש משלושתם לא היה יכול לעולם להרשות לעצמו לסעוד שם!

זה לא חל באותה המידה על מועדון הלילה של מידאס, שבקומה שמעל למסעדה; הכניסה אליו היתה מותרת לחברי מועדון בלבד. וכדי להפוך לחבר מועדון, היית צריך לקבל את אישורם של שני האחים לבית שטרן, הבעלים המיליארדרים של חברת מידאס.

וגם של רוב מה שיש ביקום המוכר – או ככה לפחות זה נראה לאנדי.

למרות נטייתה להסתגר ולהימנע מלבוא בחברה, אפילו היא היתה מודעת להצלחתם של דאריוס וזנדר שטרן. גיסה סיפר לה ששני האחים הללו פרצו אל עולם העסקים בערך שתים-עשרה שנה מוקדם יותר, כשהנפיקו רשת חברתית באינטרנט, אשר גדלה וגדלה עד שהם מכרו אותה כעבור שלוש שנים בלבד תמורת כמה מיליארדי לירות שטרלינג. לאחר מכן, הם כבר לא היו ניתנים לעצירה, הם רכשו כמה חברות אלקטרוניקה, חברת הפקות מדיה וקולנוע, רשת מלונות, וגם פתחו מסעדות ומועדונים אקסקלוסיביים בדיוק כמו אלו, בכל רחבי תבל.

נראה היה כאילו כל דבר שבו הם נוגעים הופך אכן לזהב.

נראה שזאת היתה הסיבה לבחירתם בשם מידאס בשביל התאגיד שהם הקימו.

"אל תתני לזה להטריד אותך, אנדי," אמרה לה אחותה בהעניקה לה טפיחה ידידותית על היד, כשראתה את ההעוויה שעלתה על פניה. "כל אחד, גבר או אישה, מגיב באותה הצורה בפעם הראשונה שעיניו רואות את האחים שטרן."

"האחים שטרן?" חזרה אחריה אנדי בנשימה עצורה ועיניה נמלאו פליאה; אין פלא שכל אחד מיושבי המסעדה נעץ בהם עיניים!

"התאומים שטרן, ליתר דיוק," תיקנה קים בנימה יודעת דבר.

"תאומים?" עיניה של אנדי נפערו בתדהמה. "את רוצה להגיד לי שיש בבית עוד אחד בדיוק כמוהו? לא יכול להיות דבר כזה!"

הרי הגבר שנכנס למסעדה היה – טוב, הוא היה אחד ויחיד, ללא ספק. בדרכו הכהה והמושכת. אנדי לא יכלה לתאר לעצמה מישהו נוסף כמוהו, ובטח שלא תאום זהה.

היא ידעה קצת על חייהם הפרטים של האחים שטרן. היא היתה רק בת שלוש-עשרה כשהם הופיעו בסערה בזירה הציבורית, והיתה תלמידה בבית ספר למחול ושקועה לחלוטין בעולמה. היא לא הקדישה תשומת לב רבה במיוחד לעולם העסקים, או לתמונות בדפי החברה בעיתונים ובמגזינים הנוצצים המכסים את חייהם של העשירים והמפורסמים.

ואחרי התאונה שלה, היא היתה עסוקה מדי בניסיון לשקם את עתידה, כך שלא היה לה זמן לעקוב אחר חייהם של אחרים.

היא ידעה, כמובן, שגיסה עבד בחברת מידאס בחמש השנים האחרונות, אבל התאומים המיליארדרים, האחים שטרן, חיו בעולם נפרד לחלוטין מעולמה – אין ספק שהם יכולים לאכול בכל ערב במסעדה שונה ברשת המסעדות שלהם, בכל רחבי תבל, ולטוס לשם במטוס הסילון הפרטי שלהם!

אבל היא בוודאי היתה זוכרת את זה אילו היה יוצא לה אפילו לראות בחטף תצלום של הגבר היושב כעת בצדה השני של המסעדה.

"ממש לא, יקירתי. זהו אחיו התאום, שיושב לידו עכשיו," הסבירה לה קים בלחישה.

מבטה של אנדי נע לעבר הגבר שנכנס למסעדה בצוותא עם החתיך הכהה ההוא – דאריוס או זנדר שטרן? – וישב כעת ליד השולחן שלו כשהוא משוחח עם הזוג המבוגר שאיתם.

ממש לא תאום זהה!

אם תאום אחד היה כהה ושובה עין, אז השני היה בהיר וממגנט; תלתליו האופנתיים של האיש היו בלונדיניים בהירים, עורו זהוב, וחיוך סקסי האיר את פניו הנאים ועזי התווים, כשקמטי צחוק עדינים נמתחים סביב עיניו החומות, החמימות, להעיד כי הוא מרבה לחייך. הוא היה גבה-קומה ושרירי כמו אחיו, וגם חליפת הערב הכהה שלו התאימה לו בצורה מושלמת.

בכל נסיבות אחרות, לא היה ספק לאנדי שהיא היתה חושבת את התאום השני לגבר הנאה ביותר במסעדה, אבל אחיו הכהה היה פשוט עוצר נשימה עד כדי כך שהיא היתה חייבת להודות שרק בקושי היא הבחינה באח הבהיר עד כה.

תאום כהה. תאום בהיר.

מבטה של אנדי נע מיד בחזרה אל התאום הכהה. "מי מהם הוא מי?"

"המדהים הזה? זהו זנדר," השיבה קים בנימה משועשעת.

"היי, אני עדיין יושב פה לידך," התערב קולין בנימה נוקבת, והופעתו, עם עיניו הכחולות ושערו השחור, יכלה להיחשב לממוצעת; כלל לא מדהימה.

"אתה יודע כמה אני אוהבת אותך," הבטיחה לו קים בחמימות. "אבל אין שום אישה שפויה שתמנע את עצמה מלהביט בלי סוף בגבר מסוגו של זנדר שטרן."

שוב, אנדי כמעט לא שמה לב לשיחתם של קים וקולין שהוסיפו להקניט זה את זה. בעיקר בגלל שהתאום הכהה שב והביט לכיוונה פתאום. והוא הרים גבה כהה ומלגלגת כששב ומצא אותה בוהה בו. זה גרם לאנדי למהר ולהסיט את מבטה, וחמימות הסומק המביש הציפה את לחייה.

"– כל השיער הבלונדיני היפהפה הזה, והעיניים החומות והחמות הללו. ובאשר לגוף החטוב, השרירי והזהוב שמתחת לחליפה היוקרתית הזאת..." הוסיפה קים למנות את שבחיו של האיש.

"אני ניגש לשירותים, משאיר אתכן, גבירותי, להמשיך להגיר כאן ריר, לפני שאפתח כל מיני תסביכים," הכריז קולין ביובש בעת שקם לעזוב את השולחן.

"זנדר הוא הבלונדיני?" שאלה אנדי את אחותה בהדגשה כששתיהן נותרו לבד, ובראשה שינתה מיד את כל מחשבותיה מאחר שהתברר לה שבעצם דאריוס הוא זה שהביט בה, לא זנדר, התאום הבהיר שלו.

"כן, כמובן. הוא הבלונדיני המהמם," הקניטה אותה קים בביטול. "אני לא הייתי טורחת להגיר ריר, כמו שקולין כינה את זה באלגנטיות שלו, על דאריוס." היא נרעדה. "כל הקטע הכהה, הקר והקודר הזה הופך אותו ליותר מדי מפחיד בשבילי!"

כהה, קר ומפחיד.

כן, הודתה אנדי בלבה, דאריוס שטרן הוא בהחלט אדם מפחיד. אבל ככל שזה נגע אליה, הוא היה מפחיד לא באופן הכהה והקר שאליו התכוונה אחותה.

אם זנדר היה קליל ושמח למראה, אז דאריוס היה בדיוק ההיפך הגמור; גבר אפל כמערת חטאים – מבפנים וכן גם בהופעתו החיצונית. תווי פניו החצובים בסלע היו כל כך קודרים ומאיימים, שלא נראה בכלל כאילו הוא מוצא לעתים קרובות סיבות לחייך, שלא לדבר על לצחוק.

אבל כשהוא כן מוצא?

איזו מין הרגשה זאת יכולה להיות, לדעת שאת האישה שהצליחה להעלות חיוך על הפנים היהירות והקשות הללו? להתענג על שטף צחוקו המעריך? להיות זאת שאחראית להכנסת קצת חמימות של צחוק לתוך עיני הטופז היפהפיות הללו?

או להט של תשוקה!

ובזאת, אנדי מיהרה לעצור את מחשבותיה בחריקת בלמים צורמת.

גברים מסוגו של דאריוס שטרן, מיליארדרים מצליחנים כמו דאריוס שטרן, היא הזדרזה לתקן את עצמה, לא מסתכלים בכלל על נשים כמוה. נשים שבבירור לא אמורות בכלל להימצא במקומות כמו המסעדות של מידאס, ובוודאי שלא בחוגים האקסקלוסיביים מאוד שבהם נוהגים האחים שטרן להסתובב.

ועם זאת, אין ספק שדאריוס שטרן הביט בה.

רק לרגע, אנדי הודתה בלבה. אך אין ספק שהוא כן השיב לה מבט.

אולי זה בגלל שהיא נתפסה כשהיא בוהה בו בעיניים משתאות ובפה פעור?

טוב, כן. אולי. אבל למען האמת, כל שאר הנוכחים במסעדה נעצו גם כן מבטים באחים שטרן. אולי לא מבטים מלאי תאווה כמו המבט שהיא נתנה בדאריוס שטרן, אבל כולם אכן הביטו לעברם.

מלאי תאווה?

אלוהים, כן. מה שהיא הרגישה היה בהחלט תאווה, אם לשפוט על פי התחושה המלאה והמעקצצת שבשדיה והחום אשר הציף את כל גופה!

אנדי היתה לגמרי בטוחה בכך.

אם כי מעולם, אף פעם, עד הערב, היא לא הגיבה בצורה גופנית עזה כל כך כלפי אף גבר. עד שהיא נתנה מבט בדאריוס שטרן ולא היתה מסוגלת להסיט יותר את מבטה.

עד גיל תשע-עשרה, כל חייה וכל רגשותיה היו מוקדשים למחול ולקריירה שלה, בלי לבזבז אף רגע על רומנטיקה ושטויות. כעת, אחרי החודשים של ההחלמה מהתאונה שלה, אנדי היתה חייבת להתרכז במציאת משהו פרודוקטיבי אחר לעשות בחייה.

חלומה להפוך ביום מן הימים לבלרינה בעלת שם עולמי נגנז סופית, אבל בשום פנים היא לא התכוונה לוותר, ולא היו לה שום תוכניות לשבת בבית ולרחם על עצמה. אז היא ידעה יפה מאוד שהיא תהיה חייבת לעשות משהו עם החיים שלה.

זה היה מאמץ ניכר, ונדרש לכך רוב חלקה בסכום הכסף שהוריהן הותירו לה ולקים כשמתו, לפני חמש שנים כמעט. אבל שלוש שנים אחרי שהיא קיבלה את ההחלטה שלה, אנדי סיימה את הכשרתה כמורה והיתה יכולה לפתוח סטודיו משלה לבלט, שבו היא תלמד ילדות בנות חמש עד שש-עשרה. בסופו של דבר, בלט הוא מה שהיא מבינה הכי טוב, ואולי-אולי, יום אחד, אם יהיה לה קצת מזל, היא תזכה לגלות וללמד בלרינה בעלת שם עולמי.

חייה הפרטיים נפלו קורבן לעבודה המאומצת של כל השנים הללו, הן כרקדנית והן כסטודנטית להוראת מחול. זאת הסיבה שלא היתה לה אף מערכת יחסים אינטימית לפני התאונה. וגם לא אחריה...

אובדנם של שני הוריה האהובים היה מכה נוראית, ואנדי השקיעה את עצמה עוד יותר באהבת הבלט שלה כדי להתמודד עם הכאב. והתאונה שקרתה לה כעבור כמה חודשים בלבד ושמה קץ לקריירת הריקוד שלה, היתה מכה שזיעזעה אותה קשות.

הו, היא הצליחה להשיב לעצמה חלק מבטחונה העצמי במהלך ארבע השנים האחרונות, כלפי חוץ לפחות. אך העובדה היא שצלקות ממשיות כיערו את גופה. ואותן היא בהחלט לא רצתה להראות לעולם לאף גבר.

בעיקר לא לגבר יפה-תואר ומתוחכם כמו דאריוס שטרן, שללא ספק יצא עם כמה מהנשים היפות ביותר בתבל. הוא בטח לא יהיה מעוניין בכלל במישהי כמו אנדי, שמצולקת מבחינה נפשית באותה המידה שבה גם גופה מצולק.

"דאריוס?"

דאריוס הסתיר את קוצר רוחו בעת שהעניק מבט אחרון של הערכה לבלונדינית היפה שבצדה השני של המסעדה, לפני שהשיב לאטו את מלוא תשומת לבו לשלושת היושבים עמו אל השולחן. אחיו התאום, אמו ואביו החורג.

דאריוס הצליח להתעלם משלושתם בעת שהיה שקוע בהתבוננות בבלונדינית השברירית למראה, אחרי שעמד במהירות על טבעם של חבריה לשולחן, בהיכנסו למסעדה, וביטל את חשיבותם באותה המהירות בדיוק; הדמיון בין שתי הנשים, מבחינת הצבעים ומבנה הפנים, העיד כי הן אחיות כפי הנראה, וישיבתו הקרובה של הגבר אל האישה השנייה העידה כי הוא איתה ולא עם זאת שעניינה את דאריוס. הוא גם שם לב לכך שהשולחן לא היה ערוך לסועד רביעי.

האישה ניחנה ביופי שמיימי. שערה הבלונדיני היה מסך חלק שירד עד מתחת לכתפיה. עיניים ירוקות וגדולות האירו את העדינות המושלמת של פניה. היו אלו העיניים המהפנטות הללו שלכדו מראש את תשומת לבו ולא הרפו ממנה, מרגע שנכנס למסעדה.

למרבה ההפתעה. כי היא בכלל לא היתה הטיפוס שלו; טעמו, בדרך כלל, נטה לכיוונן של נשים מבוגרות יותר, מתוחכמות יותר מהבלונדינית הצעירה למראה. נשים שלא מצפות ממנו ליותר מאשר לילה או שניים במיטתו.

אבל היה דבר מה יוצא דופן בבלונדינית ירוקת העיניים הזאת, שהצליח לרתק אותו ולא הרפה ממנו.

אולי בגלל שמשהו בה נראה לו קצת מוכר? הטיית הראש הזאת... האלגנטיות של תנועותיה...

ועם זאת, באותה העת, דאריוס ידע לבטח שהוא לא פגש אותה מעולם; הלא ברור שהוא היה זוכר איפה ומתי, אילו היה פוגש אותה!

אולי היה זה המשהו המיוחד הזה בבחורה הזאת, שלכד את מבטו. היא היתה כל כך דקיקה, שנראה היה כאילו משב קליל של רוח יכול להפילה. זרועותיה החשופות היו דקיקות מאוד, עצמות הבריח שלה והשקעים בבסיס צווארה נראו בבירור מעל לקו המחשוף של שמלתה השחורה. פניה היו מהפנטים ביופיים; עיניים מעוטרות ריסים עבים וכהים, עצמות לחיים גבוהות, אף ישר, שפתיים חושניות ומלאות, עם סנטר חד ומחוצף. והשיער הבלונדיני הישר הזה נראה כמו קרני אור ירח, מפתים כל גבר להעביר את אצבעותיו ברכות המשיית שלו.

קרני אור ירח?

הוא לא זכר מתי, אי-פעם, הוא התפייט כך על הצבע והמרקם של שערה של מישהי.

תהא אשר תהא סיבת המשיכה שלו אליה, לדאריוס היתה הרגשה ברורה שזה לגמרי הדדי, כשהוא מוסיף לחוש את העיניים הירוקות היפהפיות הללו מוסיפות להתבונן בו דרך מסך הריסים העבים שלהן, בעת שהוא וזנדר חצו את המסעדה כדי להצטרף אל אמם ואביהם החורג ליד שולחנם.

אולי סיבה הגיונית הרבה יותר לעניין שלו בבלונדינית הזאת היא העובדה שהוא בכלל לא שש להיות כאן במסעדה הזאת?

חוסר התלהבותו של דאריוס להתחיל בכלל את הערב הזה הוא שגרם לו לעבוד עד שעה כה מאוחרת במשרד שלו, כך שלא היה לו אפילו זמן לעבור בדירה שלו ולהחליף בגדים לפני שפגש את זנדר בחזית המסעדה. שניהם סיכמו במהלך שיחת טלפון, מוקדם יותר היום, שהצגת חזית אחידה תהיה כנראה הדרך העדיפה.

אמו הזעיפה פנים בביקורתיות כשהוא גחן להעניק נשיקה חפוזה על לחיה החלקה והמפודרת, והבעת פניה העידה בפירוש שהיא שמה לב לכך שבעלה ואחיו טרחו ללבוש חליפות ערב שחורות, בניגוד אליו.

לא שהפריע כלל לדאריוס, כבר די הרבה שנים, אם מעשיו אינם נושאים חן בעיני אמו. עשרים שנה, ליתר דיוק. מאז מות האבא שהוא וזנדר שנאו כל כך, הבעל שהטיל מורא על קתרין. האיש שדאריוס היה כל כך דומה לו, מבחינה חיצונית לפחות; אין ספק שקתרין התקשתה אפילו להביט בבנה שהזכיר לה את הבעל שהיא כל כך לא אהבה.

דאריוס הבין במידה מסוימת את רתיעתה של אמו ממנו, אבל זה לא מנע את הדחיה שלה מלהכאיב לו. במהלך השנים, הוא למד שהדרך הטובה ביותר להתמודד עם הכאב הזה היא להתרחק מאמו. זה לא היה אידיאלי, בשום אופן, אך בחלוף השנים, זאת הפכה הדרך הטובה ביותר שלו להתמודד עם המצב.

כתוצאה מכך, האם ובנה כבר כמעט לא דיברו ביניהם כיום, ובוודאי שלא בילו ערבים ביחד, כמו שעמדו לעשות כעת.

למרבה המזל, שאר בני המשפחה הצליחו בדרך כלל לפצות על שתיקתו הקודרת של דאריוס.

זנדר שפע כרגע את מלוא הקסם המתוחכם הרגיל שלו.

אמם, קתרין, עדיין יפהפייה גם בגיל חמישים ושמונה, הציגה אף היא חזית מעודנת ומקסימה לעיני כל שאר יושבי המסעדה, אשר הוסיפו כולם להתבונן בהחבא במשפחה.

רק צ'רלי, או צ'ארלס, כמו שקתרין העדיפה שבניה יקראו לבעלה השני, היה חמים וידידותי כתמיד, והתעלם לחלוטין מכל שאר הסועדים במקום, ומהמתחים הנסתרים סביב השולחן שלהם, בהמשיכו לנהל שיחה קולחת על עניינים לא אישיים.

יכול להיות שזהו יום הולדתה של קתרין, הערב, וזוהי הסיבה שבגללה הם נקבצו אל השולחן הזה, אך יחסיו עם אמו כבר היו כאלה שרק מתוך חיבה והערכה לצ'רלי, דאריוס טרח בכלל לבוא לארוחה הזאת.

"לא הגיע הזמן שנרים כוסית לכבוד יום ההולדת שלך, אמא?" הוא הרים את כוס השמפניה שלו. "אני לא יכול להישאר הרבה. אני אמור להיות איפשהו." הוא שלח מבט אל אחורי המסעדה, שם ראה את בן לווייתה של הבלונדינית השנייה נעלם לפני מספר דקות, כנראה בדרך אל השירותים.

אמו העוותה שוב את פניה בהבעה של מורת רוח. "הייתי מצפה שתוכל להקדיש לי ערב אחד מזמנך, דאריוס?"

"לא, לרוע המזל," הוא קטע אותה בלי שום נימה של התנצלות.

"דבר אתו אתה, צ'ארלס!" קתרין הפנתה את תחינתה אל בעלה.

"את שמעת את הבחור, קתרין. יש עבודה שהוא צריך להשלים."

כסוף שיער, ועדיין באמצע שנות השישים שלו, צ'ארלס לאטימר ממש העריץ את רעייתו, ללא ספק, ודאריוס ידע שהאיש עושה כל מה שבידו כדי להבטיח את אושרה. אבל אפילו צ'ארלס ידע שאין שום טעם לנסות ולשנות את הגזירה, אחרי שדאריוס הכריז את הכרזתו בנימה כה יבשה ובלתי מתפשרת.

"הוא לא אמר שזה קשור לעבודה."

"זה כן," פלט דאריוס בקצרה, בהתעלמו במכוון ממבטו הכועס והמאשים של זנדר.

הוא טרח להגיע הערב, לא? הוא הופיע כמתבקש לארוחת יום ההולדת החגיגית, הפרטית, של אמא שלהם, בדיוק כשם שיגיע למסיבה הציבורית יותר, בסוף השבוע הקרוב, שתיערך לכבוד אחד מגופי הצדקה הרבים שבהם היא מעורבת. מה עוד הם יכולים לרצות ממנו? מה שזה לא יהיה, מצב הדברים בין דאריוס לבין אמו היה כעת כזה שהוא לא התכוון לתת להם יותר.

הוא שלח הצצה נוספת לעבר אחורי המסעדה, אחרי שגמלה בלבו ההחלטה, מה הוא רוצה.

"זנדר הוא זה שאת הסתכלת עליו, נכון?" שאלה קים בדאגה. בהיותה מבוגרת מאנדי בשלוש שנים, היא לקחה תמיד ברצינות את תפקיד האחות הגדולה והמגוננת, ובמיוחד אחרי מותם של הוריהן.

אנדי לא השיבה מיד, היא רק הוסיפה להתבונן בדאריוס שטרן שקם לפתע ממושבו ליד השולחן.

האישה שישבה אל השולחן עם שלושת הגברים היתה יפה מאוד, אבל נקל היה לראות שהיא מבוגרת, בשנות החמישים שלה, ועם שערה הבלונדיני ועיניה החומות, היה דמיון ניכר בינה לבין זנדר שטרן. אולי היא אמם שלי שני התאומים? אם כי אנדי לא יכלה לראות שום דמיון בינה לבין דאריוס.

הגבר המבוגר לא היה דומה לאיש משני האחים, כך שאולי הוא רק אביהם החורג?

מה שלא יהיה הקשר בין האחים שטרן לבין בני הזוג המבוגר שליד שולחנם, אי אפשר היה שלא לשים לב למתיחות המסוימת שהשתררה סביב השולחן מאז הצטרפותם של האחים אליו. ונראה היה שהמתיחות מתפוגגת קצת כעת, אחרי עזיבתו של דאריוס.

מבטה של אנדי הוסיף לעקוב אחריו בעת שהוא צעד לעבר חלקה האחורי של המסעדה.

"לא," היא השיבה לבסוף בצורה ישירה על שאלתה של אחותה, והאוויר יצא מפיה במין רחש כשדאריוס נעלם מעיניה ונבלע במסדרון שבאחורי המסעדה.

זה איפשר לה להבחין כי היא עצרה בעצם את נשימתה, וגם את העובדה שהיא לא היתה מסוגלת להתיק ממנו את מבטה עד שהוא נעלם, כי הוא נע באלגנטיות גמישה כמו של חיה טורפת. פנתר שחור ורב עוצמה, או נמר אולי? אך משהו פראי וקטלני, ללא ספק!

"עצתי לך, אנדי – אל תסתכלי בכלל על דאריוס שטרן," מיהרה קים להגיד לה. "אני מודה, הוא יפהפה בדרכו המסוכנת, האפלה והמושכת, אבל הוא גם הרבה מעל לליגה שלך, יקירתי. הרבה מעל לליגה של כל אישה!" הוסיפה אחותה ברגש.

אנדי לקחה לגימה נחוצה מאוד מכוס השמפניה שלה; פיה התייבש לחלוטין מרוב שהיא הסתכלה על דאריוס שטרן.

"הסתובבו בעיתונים כל מיני סיפורים ושמועות בשנים האחרונות בקשר לכמה שדאריוס שטרן נוטה להיות אפל," הזהירה קים, ואנדי לא הגיבה.

היא הסתובבה להעניק לאחותה חיוך מקניט. "את לא רוצה להגיד לי שהוא עוסק בכישוף ובמאגיה שחורה?"

"יותר בסגנון של אזיקים ושוטים."

אנדי נחנקה כמעט מהשמפניה. "קים!" היא הצליחה לפלוט לבסוף בתדהמה. "למה כולם כל כך מחטטים בעניינים האלה בימינו?" באופן אישי, היא לא יכלה להעלות בדעתה דבר משפיל יותר, בשביל אישה, מאשר לתת לאיזה גבר להלביש עליה קולר שיהפוך אותה לרכושו, ויתבע ממנה לקרוא לו אדונה. או לקשור אותה למיטתו לפני שהוא מבצע בה את זממו. או שהגבר הזה יתבע ממנה לכרוע ברך לפניו בכניעה ולא לזוז עד שהוא ירשה לה לקום. עורה של אנדי הצטמרר מעצם המחשבה על גבר כלשהו שיתנהג כך אל אישה.

אפילו גבר שנראה לה כה מושך, כמו דאריוס שטרן.

אחותה הרימה את ידיה כמתגוננת. "אני לא אחראית לרכילות שמסתובבת סביבו."

"את אחראית לזה שאת קוראת אותה," נזפה בה אנדי. "מה שנכתב בצהובונים זה זבל, קים, זה דברים ששאובים מהדמיון בדרך כלל. ניחושים מנופחים ומוגזמים והמצאות שנועדו רק ליצור כותרות שיגרמו לאנשים לקנות את העיתון שלהם ולא את זה של המתחרים."

אחותה משכה בכתפיה הדקיקות. "את יודעת מה אומרים, אין עשן בלי אש."

היא הרימה גבה. "אני זוכרת גם שאמא אמרה לנו לפני שנים שזה כלל לא נבון, ולא הוגן, להקשיב לדברי רכילות ולשמועות, שמוטב לנו להחליט בעצמנו מה אנחנו חושבות על אנשים."

"אם אמא היתה כאן, אין לי שום ספק שגם היא היתה אומרת לך שאין שום תבונה בלהימשך אל גבר מסוגו של דאריוס שטרן," פסקה אחותה בוודאות מוחלטת.

שתי הנערות הרצינו כשעלה השם של אמא שלהן. בעת מות הוריהן, קים שהיתה בת עשרים ואחת ואנדי בת השמונה-עשרה היו מוכות יגון והרוסות לגמרי, אך בחלוף הזמן, שתיהן למדו להעריך את השנים שהן כן זכו לחלוק עם הוריהן. אנדי היתה אסירת תודה תמיד על כך שהוריהן האריכו ימים מספיק כדי לראות את קים נשואה באושר לקולין, והם גם היו נוכחים בלילה שבו אנדי רקדה את התפקיד הראשי בג'יזל, עם להקת הבלט הנחשבת ביותר של אנגליה.

התאונה של אנדי, שהתרחשה רק שישה חודשים אחרי מותם, גזרה עליה שלא תוכל לרקוד עוד על גבי במות.

אנדי התנערה בנחישות מהתוגה שההבנה הזאת עדיין יכלה לגרום לה להרגיש, אפילו כעבור ארבע שנים. היה לה את הסטודיו שלה כעת, ולאט-לאט, אולי טיפה יותר מדי לאט לפעמים, היא החלה לעשות לעצמה שם כמורה. היא גם התגוררה, למרבה הנוחות, בדירה שמעל לסטודיו. וזה היה הרבה יותר ממה שיש לרוב האנשים בעולם.

"באמת שלא הייתי נותנת לזה להדאיג אותי, קים; רוב הסיכויים שלא אזכה בכלל לראות יותר את דאריוס שטרן הזה, ככה שזה באמת לא משנה," היא הסבירה לה בעצב.

"וכמו שאמרת, נחמד לעשות קצת ווינדו-שופינג."

"בנות, אתן בחיים לא תאמינו מה קרה לי זה עתה בשירותים," הכריז קולין סמוק הפנים ששב אל השולחן וצנח לתוך כסאו בהביטו בהן בציפייה.

אשתו הרימה את גבותיה. "אנחנו בכלל רוצות לדעת?"

"הו, כן." הוא הינהן בוודאות מוחלטת. "זה לא היה בכלל עניין כזה, קים!" הוא הזעיף אליה מבט כשגבותיה התרוממו גבוה עוד יותר אפילו. "אני נשבע לך, לפעמים אני תוהה אם את לא עסוקה כל הזמן רק במחשבות זימה."

"נדמה לי שגם אנחנו דיברנו על זה בדיוק עכשיו," צחקקה אנדי בהעניקה לאחותה מבט נוקב. "קים בדיוק שיעשעה אותי בסיפורי אימה אודות מנהגיהם המגונים של האחים שטרן," היא הסבירה למראה מבטו התוהה של קולין.

"רק של אחד מהאחים," מיהרה קים להתגונן. "אני בטוחה שזנדר הוא ג'נטלמן מהוגן ולא מסובך, בדיוק כמו שהוא נראה."

אנדי פלטה נחירה של תימהון; זנדר שטרן לא נראה אולי קודר כמו אחיו התאום, אבל אין שום אפשרות שגבר בגילו ועם ההון הענק שיש לו, ועם יפי התואר הזה, יכול להישאר רווק אם הוא באמת ג'נטלמן חסר סיבוכים כמו שקים טוענת.

נכון, עם כסף רב כל כך, האחים שטרן הללו יכולים, ללא ספק, לבחור לעצמם כל אישה שירצו. ויהיה קשה מאוד לכל אחד משניהם לדעת לעולם אם האישה שאיתם היתה מעוניינת בהם בזכות עצמם, או בזכות המיליארדים שלהם. אבל אפילו כך, זה עדיין יוצא דופן למדי ששני אחים, בתחילת עד אמצע שנות השלושים לחייהם, לא התחתנו מעולם.

לפחות זה מה שאנדי הניחה – שאיש משניהם לא התחתן מעולם; היא באמת ידעה מעט מאוד אודותיהם. עד כמה שהיא באמת ידעה, יכול מאוד להיות ששניהם בעצם נשואים, אך העדיפו להותיר הערב בבית את נשותיהם ואת חצי תריסר הילדים שיש לכל אחד מהם.

אם זהו המצב, זה העמיד באור מפוקפק ביותר את הפלירטוט של דאריוס שטרן איתה לפני מספר דקות.

ההחלטה גמלה בלבה של אנדי, ברגע זה ממש, לערוך בדיקה באינטרנט אודות האחים שטרן, מיד לכשתגיע הביתה. בעיקר כדי ללמוד עוד קצת בקשר לדאריוס.

"האם עלי להסיק מההערה ששמעתי, שדאריוס שטרן הוא האיש אודותיו ריכלתן בהיעדרי?" קולין נתן מבט רוגז בקים. "ברור לכן שהוא אחד המעסיקים שלי, נכון? שאחרת אנחנו לא היינו פה בכלל הערב? זה ממש לנשוך את היד שמאכילה אותך!" הוא הוסיף בכעס.

לחייה של קים התלהטו מרוב אשמה. "בסך הכל חזרתי על מה שקראתי בעיתונים ובמגזינים."

"המגזינים הנוצצים האלה שאת קוראת, שחודש אחד הם מהללים את הנישואים הנפלאים של איזה זוג, ובחודש הבא הם כבר מתארים בלי שום בושה את פרטי הפרידה הנוראית שלהם?" השיב לה בעלה בנימה נוקבת.

"הוא לגמרי צודק בעניין הזה." אנדי חייכה אל אחותה.

קים עטתה הבעה של עלבון מתנשא. "קולין, אתה עמדת לספר לנו מה קרה לך בשירותים?"

"אה, כן." פני הנער הנאים שלו אורו שוב בהתרגשות והוא נשען קדימה בכיסאו. "אז אני בדיוק ייבשתי את הידיים אחרי שרחצתי אותן, ומי אתן חושבות נכנס פתאום?"

לבה של אנדי החסיר לפתע פעימה, נשימתה שוב נעצרה בריאותיה, כי היא ידעה פתאום בדיוק על מי הוא מדבר.

אותו אדם שרק כמה דקות אחרי קולין, נבלע גם כן בפתח המסדרון שבאחורי המסעדה.

"דאריוס שטרן," אישר קולין בהתרגשות את הניחוש שלה. "ולא רק זה, הוא גם דיבר איתי. אני עובד אצל האחים שטרן כבר שבע שנים, ראיתי אותם בבנייני החברה מדי פעם בפעם, אך מעולם לא שוחחתי עם אף אחד מהם, עד הערב."

קים נעצה מבט מחודד באנדי, לפני ששבה ופנתה אל בעלה. "מה הוא אמר?"

"בחיים את לא תנחשי מה!" השיב לה קולין. "אני בעצמי מתקשה עדיין להאמין בזה."

"מה הוא אמר, קולין?" סיננה קים בין שיניים חשוקות.

"טוב, אם תפסיקי לקטוע אותי אז אולי אני אצליח לספר לכן," הוא הקניט אותה, ולא היה ספק שהוא נהנה מאוד לזכות כעת במלוא תשומת לבן של שתי האחיות.

"אנדי, את יכולה לראות בעצמך עכשיו, איזה בעל מעצבן שיש לי, ואת תעידי לטובתי – כי אני באמת הולכת לחנוק אותו אם הוא לא יגיד לנו, בחצי הדקה הקרובה, מה דאריוס שטרן אמר לו." עיניה החומות של קים נצצו באיום.

אנדי היתה מרותקת מדי אל הבעת ההתרגשות של קולין בשביל לקחת ברצינות את האיום של אחותה. בעיקר כשהיה ברור לה שקים להוטה, בדיוק כמוה, לשמוע מה דאריוס שטרן אמר לקולין, שגרם לו להיראות נרגש כל כך.