הקדמה
חתול בוגר דיו היה ממתין לחתולה אחרת שתגיע עד אליו. משעות הבוקר המוקדמות היה מיילל בקולי קולות ובלי הפסקה מתחת לחלוני, עד שהסטתי מעט את תריסי החלון ואטמתי את החדר לכל רעש טורדני שנכנס מן החוץ. הדלקתי את תאורת הפלורוסנט הלבנה והתיישבתי שוב במקומי לצד שולחן כתיבה גבוה. קולות מתכתיים עלו מבין דפנות מכשיר הטלוויזיה הגדול, בקעו ממרקע הזכוכית השחורה וצלצלו באוזניי כמטרד קל בלבד. אך ככל שחלפו הדקות הלך וגבר הרחש עד שזינקתי אל הקופסה הרועשת בכעס רב. כך, מבלי שידעתי להסביר מדוע התרחשו הדברים בדיוק כפי שהתרחשו, הנפתי את מקלט הטלוויזיה הכבד ממקומו עד שניתק כבל החשמל מהקיר וכובד משקלו כולו נתון בידיי. אחר כך שבתי בצעדים מהירים מרחק מטרים בודדים בלבד אל חלון החדר והסטתי שוב את תריסיו בכף ידי הפנויה למחצה, הפעם מבקש לפתוח אותם. קרן שמש אימתנית סנוורה את עיניי ומשב אוויר קר חדר היישר אל נחיריי עד שצינן והקפיא כל מחשבה שהתרוצצה בראשי. מיד רפו ידיי ומקלט הטלוויזיה צנח מהן עד שנחת אל הקרקע והתגלגל במהירות אל החתול המיילל. לרגע פסקו יללותיו ואט אט הפכו לחרחור דק, ורק זוגתו נותרה בציפייה, משוועת שיעלה על גופה, כמנהג החתולים.
שבתי אל שולחן הכתיבה ושוב באו אל ראשי המילים שחיפשתי, כמו לא היה דבר אחר בעולם זולתן. מילים על חמלה ואהבה, על סדרי העולם המתוקן ועל הגיון של אדם בריא. ההפך הגמור מכל מה שזו הייתה עבורי, השחור של הלבן, הרע של הטוב. והן חדרו צפופות צפופות המילים לראשי, מנסות לתאר בפרטי פרטים את גופה הצעיר והחם של החלום הכי מתוק שאי פעם חלמתי, את אלסה, הנערה הכי רעה שאי פעם אהבתי.
"חברי אגודת הפסיכולוגים," פתחתי בדברים מיד עם שובי אל שולחן הכתיבה, והפעם רק תקתוק שעון קטן מתנור אפייה ותיק שהיה ספון בין ארונות המטבח הקטן טרד במקצת את מחשבותיי, "אורחים מכובדים מעבר לים וסגל האקדמיה לפסיכיאטריה בווסטמינסטר. מכובדיי כולם," המשכתי להתעלם מתקתוקו, מתריס כנגדו. כך תכננתי לפתוח את הרצאתי בפניהם, זו שלשמה הוזמנתי כתואר כבוד על ידי לא אחר מפרופסור ארתור ווייט, ראש האגודה לפסיכולוגיה באנגליה. "אני אוהב כלבים מושבע," התלהטה בי המחשבה והמילים נבעו ממני אל דף הכתיבה ברצף, הפעם ללא הפרעות נוספות, "שונצינו, האסקי סיבירי, לברדור ודלמטי, ג'ק ראסל ושנאוצר גרמני. אני אוהב את כל הסוגים ואת כל הגזעים. ואין כמו כלבים ללמד אותנו מעט על רגשות, שלא לומר על הנפש שלנו, של בני האדם."
'לעזאזל!' לפתע הנחתי את עט הכתיבה על השולחן והשלכתי את הדף לפח האשפה לאחר שקימטתי אותו לכדור קטן. המחשבות החלו להציף אותי. 'אינני יכול לעמוד על הבמה הגדולה ביותר באנגליה מול כל אותם אנשי מקצוע מכובדים ולדבר על כלבים כאילו זו בלבד תכליתם של כל הדברים החשובים בעולם. הרי מה בכלל לאלו ולאלו. ומה לדפוק כמוני בין כל אותם מכובדים מלומדים שיגדשו את האולם?'. אך מנגד צפו ועלו מחשבות אחרות. למען האמת הסיפור שלי כולו קשור בהם, באנשים, בכלבים, בסדוקים, במושלמים ובדפוקים שבהם, ובכלל, הסיפור הזה שלי קשור ישירות אל הנפש שלנו, של כולנו. ואף שמעולם לא הסמיך אותי איש לעסוק במקצוע שבשמו הוזמנתי לאותה במה כדי להרצות בפניהם, הרי שעל פי העיתונים היומיים דאז בממלכה הגדולה, לא היה מומחה גדול ממני לאותם עניינים שבנפש.
"מכובדיי, חברי האגודה," שבתי והרכנתי את ראשי אל דף הנייר החדש שהיה מונח בפניי והעט שבין אצבעותיי ריחפה עליו, מקשטת שורות כחולות בהירות שהיו מסומנות על הדף. ושוב, בציפייה שהמילים יעלו וייכתבו מאליהן, התחלתי לשרבט את כל הדברים שעברו עליי אז, ועיניה הירוקות אינן מרפות אחיזתן מעיניי.
שרה –
רעה
“רעה”/איי.וי אולוקיטה
#הוא_עשה_זאת_בשלישית
ה”רעה” הזו כל כך טובה!!!
יש לנו בכדורגל את אייל ברקוביץ’ הקוסם ובכתיבת מילים הקוסם הוא איי.וי שלנו.
אני לא יכולה אפילו להתחיל לתאר ולכתוב את עלילת הספר הזה מבלי לספיילר.
כל מה שאכתוב לא ייתן לכם קצה קצהו של מושג על מה שהולך בספר הזה.
ממש ממש לא.
ספר אחר, שונה, מיוחד ובועט בקרביים.
כתיבה ייחודית, מרתקת ומרגשת.
אנסח זאת כך:
קחו את הספר “מאד-ווין” ותוסיפו לו את הספר “השקרנים” תשקשקו, תערבלו ותצא לכם מנה של “רעה”. לא אני לא נסחפת. מי שקרא את הספרים הללו ולא הבין מה נחת עליו שיתכונן לרעידת אדמה.
ואם כבר הזכרתי רעידת אדמה אז היא הסיבה לפגישה בין ג’וני ואלסה. כן אלו שמות גיבורי הספר.
ג’וני מציל את אלסה מהריסות רעידת אדמה שהתרחשה בבריטניה ופגעה בבית חולים לחולי-נפש. עיניה הירוקות (כן אלו שמופיעות בכריכת הספר) מנצנצות אליו ומושכות אותו.
אז כן היא נערה מתבגרת שמאושפזת בבית חולים לחולי נפש.
ולמה היא היתה שם? אני לא אגלה לכם….
ומיהו ג’וני הזה? פדופיל. כן כן.
ג’וני לא מתאר לעצמו לאן נקלע. הוא לא יכול אפילו לתאר לעצמו לאן ההיכרות הזו תוביל אותם. שום דבר בחייו לא הכין אותו למפגש עם נערה כאלסה. אוי ואיזה שיעור לחיים היא תעביר אותו.
מרגע ההיכרות הם עוברים ביחד שרשרת אירועים דרמטיים, תהפוכות שהגורל מוביל אותם, אירועים עוצרי נשימה.
שום דבר לא מובן ולא מכין את הקורא לאפיזודה הבאה, הוא נשאב לעלילה ללא יכולת נשימה. העלילה משתלטת על המוח, חופרת בקרביים, שורטת ופוצעת.
אני פשוט עפתי לכל האורך. אי אפשר בכלל לעצור ולנשום.
זהו מותחן שעובד על הצד הפסיכולוגי שלנו במוח.
מצד אחד כואב ובועט, הקורא חס על אלסה ושונא את ג’וני ומהצד השני לא ניתן להפסיק את הקריאה בו כי היא ממכרת.
“אומרים שכשחייו של אדם נתונים בידיו של מישהו אחר, משהו בו משתנה, שהוא הופך לכנוע יותר, מוותר על עקרונותיו ודבר מהם כבר לא נותר חשוב מלבד הבקשה הפשוטה, תחינה של ממש, שיחוסו עליו, שיאפשרו לו להמשיך ולנשום אוויר למחיה.”
זהו ספר על אנשים וכלבים. כן יש לנו כלב בסיפור. כמה אפילו אבל אחד מרכזי. והוא קשור לסיפור חייה של אלסה. וסיפורו של הכלב חופף במקצת לסיפורה של אלסה. בקטע טוב.
“אומרים על בעל חיים מבוית, כזה שגדל בתנאי משמעת קשוחים, שכאשר הוא נקלע למצוקה המסכנת את עצם קיומו הוא שב מיד לנהוג כפי שהוטבע בו בקדמת דנא…”
ומה אתם יודעים? יש לנו כאן גם את אביה החורג של אלסה- גריי. גריי שכמו כריסטיאן גריי שלנו מ50 גוונים גם שרוט אבל בקטע אחר…
פנו לעצמכם שעתיים, דאגו לבלון חמצן קרוב ושבו בראש נקי ותתחילו להתמכר לעלילה ולכשרון הכתיבה המיוחד של הסופר הזה. כי מרגע שמתחילים בקריאה לא נושמים. האוויר חוזר במשפט האחרון של הספר.
ספר חובה, ספר מומלץ.
כל הכוכבים שאפשר ויותר מזה.
יעל –
רעה
איזה ספרררר!!! ספר מצוין, חזק וסוחף, כמעט פסיכותי. איך בני אדם מתנהגים במצבים בלתי אפשריים… בסופו של דבר יצר ההישרדות והשימור העצמי חזק מכל דבר -כמעט. מומלץ!!
שירית –
רעה
ספר חזק ועוצמתי על אופיים של בני אדם במצבים מיוחדים. כתיבה סוחפת ומותחת שפשוט עוצרת את הנשימה. מומלץ.
נאוה (verified owner) –
רעה
ספר מטלטל!!! לא דומה לשום ספר שקראתי.. וקראתי המון. היה לי קשה בהתחלה, אבל הדמויות מרתקות והעלילה פשוט מצמררת. תתכוננו לחוויה אחרת. שווה את המאמץ.
גלית –
רעה
וואוו איזה ספר… ספר מצוין, חזק וסוחף, כמעט פסיכותי. איך בני אדם מתנהגים במצבים בלתי אפשריים… בסופו של דבר יצר ההישרדות והשימור העצמי חזק מכל דבר -כמעט. מומלץ מאד מאד
גלית –
רעה
וואוו איזה ספר… ספר מצוין, חזק וסוחף, כמעט פסיכותי. איך בני אדם מתנהגים במצבים בלתי אפשריים… בסופו של דבר יצר ההישרדות והשימור העצמי חזק מכל דבר -כמעט. מומלץ מאד מאד