שום איש

 פגישת מתים

“אין בן אנוש כמוהו על פני כדור הארץ.”

“אתה בטוח בכך?”

“כמובן. הוא יחיד במינו. אנחנו יצרנו אותו ולימדנו אותו כל מה שהוא יודע.”

“אני אומרת שאין לצפות ממנו לפעול עד הסוף. הוא יבחר בדרך שונה מזו שהצבנו לו. הוא מסוגל לכך. אתה תראה.”

“אנחנו מכירים אותו טוב יותר ממנו עצמו. הוא לא יאכזב אותנו.”

“ואני אומרת לך שהוא יעשה מה שמתחשק לו.”

“הוא מכבד אותנו ואת התוכנית שלנו. הוא מסכים עם הדרך שלנו ואין סיכוי ש -”

“שש־שקט! הוא מגיע.”

“בן!”

“בני היקר!”

“איך עבר היום שלך?”

“עבר מצוין, מצוין בהחלט. אין כל ספק שהכול הולך כמתוכנן.”

הם החליפו מבטים.

“שמעת את אשר דיברנו עליו?”

“איך אשמע? קולכם מרוחק, אלפי שנות אור.”

“זה נכון, לא ייתכן כי שמע. הפער בין חייו לבין מותנו גדול מדי.”

“בכל אופן, דברים השתנו מאז שהגעתי הנה לאחרונה. אני נמצא בשלב מתקדם יותר. למעשה, בשלב מתקדם מאוד. בקרוב מאוד המערכה השלישית תסתיים.”

“כמה נפלא!”

“איזה יופי, בן!”

“שתה, שתה! זאת סיבה למסיבה!”

“אכן כן.”

“חדשות מאוד טובות הבאת אלינו! לא ציפינו שכך יהיה.”

“אז אתם לא צופים בי מכאן?”

“למה שנצפה בך? אנחנו סומכים עלייך.”

“סומכים מאוד.”

“אני רוצה לספר לכם משהו.”

“קרה משהו?”

“אני יודע שאי־אפשר לצפות לטווח רחוק כל כך, אך משהו בחוקים שלכם השתבש.”

“על מה אתה מדבר?”

“הבטחתם לי שלא היה ולא נברא, וגם לעולם לא ייברא, מישהו כמוני. אבל האמת היא אחרת. יש מישהו, לאחרונה, מישהו מאוד דומה לי.”

“מי זה?”

“נער. כשהייתי בגילו, כבר הייתי מי שקיוויתם שאהיה. והוא... נראה שהוא לא שונה.”

“כמה זמן אתה מכיר אותו?”

“יום.”

“וכמה אתה יודע עליו?”

“לא מספיק, מתברר.”

“תחקור אותו יותר. תהיה החבר הכי טוב שלו מעכשיו. תשיג את אמונו ותגלה מי הוא באמת. תגלה למה הוא כמוך.”

“כמוני... יש לזה טעם מר בפה.”

“אני יודע... אבל תחזיק מעמד עד שתגלה עליו הכול. אתה מסוגל להתאפק. אם לא... חפש איפה לפרוק. מה שלא תעשה - אל תצא מדעתך. זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות.”

“אחזיק מעמד, אל תדאג. הוא מהווה בעיה זניחה כרגע.”

“מצוין. אולי נמשיך עם השמפניה?”

“כן, בואו נמשיך עם זה בינתיים, זה טוב.”

הוא טפח על שכמו כדי לעודד אותו.