0
0 הצבעות
12

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

גייל פארנט

 44.00  25.00

תקציר

בבית ההורים, בדירה קטנה ומעופשת במנהטן, בדירה מהודרת יותר בעיר, במשקל תקין, במשקל עודף קל, במשקל שכבר לא נעים לומר מהו – שילה לוין מנסה לחיות את חייה. וזה לא קל.

הכול לכאורה בסדר איתה, חוץ ממה שלא: האף שלה יהודי מדי, הלימודים שלה לא מובילים לשום מקום, החברות שלה נישאות בזו אחר זו, הגבר שהיא גואלת מבתוליו הנצחיים מתגלה כשמוק, והעתיד – ובכן, העתיד הוא חתיכת בדידות מייאשת.

אז שילה לוין כותבת מכתב התאבדות. ככל הנראה מכתב ההתאבדות המצחיק, המבריק וחסר העכבות שנכתב אי פעם. יש לה תוכנית שלמה: שמלה להיקבר בה, רב חתיך שיספיד אותה, צוואה יוצאת דופן וגם מספיק כדורים לביצוע המשימה.

אבל קודם, כאמור, היא תשאיר אחריה מכתב. כזה שיגרום לכל אוהביה להתחרט על מעשיהם לעולם.

שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק מאת גייל פארנט הוא ספר שנולד מתוך לב ונכנס אל הלב. הוא ראה אור לראשונה בתחילת שנות השבעים וזכה להצלחה מסחררת. מיליון עותיקים נמכרו ממנו בניו יורק לבדה, הוא תורגם לשפות רבות ונשאר עדכני ונשכני גם היום. התרגום החדש והרענן של שלי גרוס לספר, כמו גם אחרית הדבר הנפלאה שכתבה, הוא הזדמנות נהדרת להכיר מחדש גיבורה בלתי נשכחת.

קוראים כותבים (12)

  1. גדעון

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    אני זוכר שקראתי אותו אי שם בשנות התשעים, והיה בו מין רעננות מחוייכת שהייתה חדשנית לזמנו. מעניין יהיה לקרוא אותו שוב כדי לראות אם עמד במבחן הזמן

  2. איילת

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    קראתי את הספר בתרגום הישן (משנות השבעים אם אינני טועה) ונהניתי מאד. ספר קליל ומשעשע. יהיה מעניין לקרא אותו בתרגום החדש המכיל הערות.

  3. Lital

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    “שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק” הוא ספר פשוט יוצא מן הכלל! הרבה זמן שלא נהנתי ככה מספר כזה… צחקתי, כעסתי, התבאסתי והכל ביחד. הסיפור מספר על בחורה מתוקה ונואשת בשם שילה שמאסה בחיים שלה. היא מחליטה להתאבד, אך לפני זה להעניש את כל אלו שפגעו, דרכו, הצליחו יותר ממנה..
    מעביר מסר מיוחד.

  4. לימור

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    ספר קליל כתיבה טובה שילה לוין דמות מעניינת, מרתקת, סוג של בחורה שלא כל כך מחוברת בסך הכל נהנתי מאוד לקרוא וממליצה.

  5. דן (בעלים מאומתים)

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק הוא ספר מחאה, הוא נכתב בשנות השבעים ואולי לא כל כך הוגן לשפוט אותו ממרומי 2018 אבל מכיוון שבהרבה מובנים הוא עומד יפה במשפט הזמן אז נמשיך

  6. דן (בעלים מאומתים)

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    המשך – אני בחור, ולכן לא ממש מבין ומזדהה רגשית עם מצוקותיה של העלמה לוין, ולכן אני מוגבל לבקר רק את השפה והעלילה של הסיפור, ולספר מה זה עשה לי. לדעתי השנינות העצובה של הגיבורה, האבחנות המדוייקות שלה, הראיה הסיינפלדית והמבט הנון קונפורמיסטי עושים את הספר (גם התרגום החדש לא ממש מסתפק בתרגום אלא מכניס את המתרגמת כדמות נוספת בעלילה). ספר מעניין ומבריק לעיתים אם כי העצבות והלוזריות של הגיבורה מקשים לפעמים על הקריאה.

  7. רלה

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    הספר כתוב בשנינות סרקסטית משובחת, בעוקצנות ובציניות, ההומור השחור חוגג, האירוניה נשפכת מכל עבר, אבל היי. לא להתבלבל.

    יש בספר הזה ביקורת חברתית נוקבת ומאוד רלוונטית גם היום, בלב שנות האלפיים הזוהרות. תרצו או לא תרצו, תהיו קוראים או קוראות, רווקות או נשואות, הורים לבנות, אחים, חברים.. יש כאן הרבה תכנים מאוד לא קלים לבליעה שמונחים על השולחן וכן, גייל פארנט בוחרת לעשות זאת בדרכה שלה. זה ממש לא הופך את הספר לבדיחה רדודה. באופן אישי אני מהזן שאוהב לדון בנושאים הקשים בדרך שמאפשרת להביט להם בלבן של העיניים, ושילה לוין הוא מאוד ספר שמזמין לעשות את זה.

  8. yaelhar

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    קראתם את “מה מעיק על פורטנוי”? הוא היה רב מכר היסטרי כשיצא לאור, ב-1969, שונה מכל מה שהספרות היהודית ניפקה עד אז. הוא היה “שנות הששים” של היהודים באמריקה, בתחום המין כמובן. פורטנוי המכור למין – גם משעבר את גיל ההתבגרות – כועס על העולם אליו נולד: הוא כועס על אמו – אבטיפוס האם היהודיה בכל הזמנים – זו שאינה מכירה במגבלותיה כאם, פורצת מחסומים וגבולות כי היא יודעת הכי טוב מה טוב לבנה-יקירה. כועס על אביו הנעבך, המטפח עצירות כרונית ומתפרנס מפיתויים של מסכנים ממנו, ובעיקר כועס על היוולדו כיהודי – מה שמונע ממנו קשר טבעי עם “שיקסות” יפות תכולות עין ובעלות אף סולד, ומכוון אותו לנערות יהודיות טובות ולא מושכות.

    למה אני כותבת על פורטנוי? כי שילה לוין היא מקבילתו הנשית, שיצאה לאור כמה שנים אחריו. היא לא מכורה למין (חס וחלילה! טפו, טפו, טפו!) היא חונכה כיהודיה טובה – כלומר כמו פורטנוי – על ביקורת, רגשי-אשמה ותלונות. שילה מכורה לחיפוש מועמד לנישואים. מגיל שנתיים בערך היא במסע ציד אחרי בעל – הוא יכול להיות שוטה וקטן, פיסח וחיגר – בתנאי שהוא יכול לומר “הרי את מקודשת לי”. פורטנוי מקונן על כל השיקסעס שהוא חומד – שילה מקוננת על כל הפישר, וייס וגולדברג שהיתה יכולה – אם היו משתפים פעולה עם גורלם – להינשא להם סוף סוף. אם היא תגשים את חלומה היא תלד את פורטנוי ותיכף ומיד תשלים מטמורפוזה – מנערה יהודיה שמנמנה, בוגרת קולג’ (שכמתנת סיום יכלה לבחור בין מעיל פרווה לניתוח אף), החולמת על “משרה משמעותית” דהיינו זוהרת – לאמא יהודיה שלא מרשה שום הגדרה עצמית לצאצאיה. בשבילה אין פשרה, שימו לב: היא (ת)חיה חיי חיכוך יומיומי מתמשך הכולל סחטנות ובושה, עימותים וכפייה.

    הספר כתוב היטב, בשנינות והומור שהופך לאט לאט מעיק וחוזר על עצמו. כמה אפשר לשמוע תלונות וקיטורים, על הבחור הזה או ההוא, הכישלונות, נסיונות הפיתוי העלובים והחיים המשמימים של שילה לוין הממתינה לחיים האמיתיים? רציתי לומר לה “גברת, את מתאמצת מדי. תרגיעי קצת, מצאי לך נושא נוסף לחשוב עליו – אולי תגדלי סחלבים או תרקמי גובלן – כך אולי יהיה לך סיכוי לחיים”. אבל כמו לאנשים שאנחנו מכירים, שמרוב מאמצים הם מגיעים בדיוק למקום שהכי מפחיד אותם והופכים נלעגים ודחויים – כך גם שילה לוין. אין עם מי לדבר.
    https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=109797

  9. הדס (בעלים מאומתים)

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    ספר מקסים, קליל ומשעשע. כתוב בשנינות.
    איך אפשר שלא להזדהות עם גיבורת הספר.
    אני ממליצה בחום.

  10. איריס

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    והפעם – דיסהמלצה לגמרי

    “ובמה כל זה מסתכם? בכלום. פשוט כלום. בזבוז של חיים וערימות של כרטיסי תיאטרון משומשים.” (עמ’ 109)

    ובזה, בעצם, מסתכמת דעתי על הספר הזה, אחרי יומיים ו- 162 עמודים: כלום. אוויר. בלון ריק.

    פעם, בשנות השבעים של המאה הקודמת, כשיצאו לאור פחות ספרים מכפי שיוצאים כיום, סימנתי לי את הספר הזה כ- Must, ספר שאני מוכרחה לקרוא. אבל הוא לא היה בספריה, או שכן היה, אבל היה בהשאלה, או שסתם לא הספקתי להגיע אליו (מסתבר שאפילו אז היו יותר ספרים שהתכוונתי לקרוא מאלה שקראתי בפועל), ואיכשהו לא קראתי.

    אחר כך שכחתי.

    והנה, לא כל כך מזמן, יצא הספר הזה שוב לאור, ונזכרתי שפעם רציתי לקרוא וכו’, וסימנתי לי אותו ככזה שאם ייפול לידי, אשמח מאד לקראו.

    והנה נפל לידי. מ. חברתי הנפלאה לעבודה ובכלל, קנתה אותו באחת מטיסותיה לחו”ל, וכשחזרה מיהרה להביאו לי כ”ספר קל-קליל כזה שאינו מחייב”. אז לקחתי.

    וקראתי.

    עד עמוד 162. ודי.

    הספר הזה כל כך טרחני, כל כך רדוד, כל כך ריק, שהחלטתי לוותר.

    סיפורה של רווקה יהודיה ניו יורקית בשנות השבעים, שלא מצליחה להגשים את החלום האולטימטיבי ולהתחתן, ובדרך עוברת אותה דרך מוכרת מכל כך הרבה ספרים אחרים (טובים ומוצלחים בהרבה, בדרך כלל), כולל כל הקרעכצן, והבדיחות העבשות.

    לא מעניין כלל.

    אפשר לוותר.

  11. גילי (בעלים מאומתים)

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    ספר כיפי ומצחיק.

  12. ענבל (בעלים מאומתים)

    שילה לוין מתה והיא חיה בניו יורק

    ספר מעולה! נושאים על זמניים, עם נגיעות ביקורתיות על החברה אז וגם נוגע להיום
    הדמות הראשית מספרת בהומור רב את מסע הרווקות שלה בעיר הגדולה
    ההערות של המתרגמת שלי גרוס מצוינות ומסייעות להבין את התקופה!