שיתוף פעולה לנקמה

היא הרגישה כמו זכוכית, מתוחה עד כדי כך שכל נגיעה הכי קטנה היתה יכולה לנפץ אותה כבר לתמיד.

בהחזיקה בכוח את הצעיף העוטף את כתפיה, קליאו נורווד הביטה סביב בחפשה במבטה את ג'קסון, ארוסה.

גם אשלי, המזכירה שלו, שהגיעה ללא כל הזמנה וקטעה את הפגישה שלהם עם לקוח מסוים שג'קסון היה נחוש ברצונו לצרפו אל רשימת לקוחותיו, לא נראתה כעת בשום מקום. הרגשה מאוד לא נעימה הופיעה במעמקי מוחה של קליאו, כמו המתנה לאיזו מהלומה בלתי נמנעת.

כשהאירוע הקטן, לאנשים האולטרה-עשירים, עומד בעיצומו על גג בניין האמפייר סטייט, מנהטן כולה נצצה מסביב למרגלותיהם.

בדרך כלל, ההמולה מלאת החיים וחסרת המנוח של העיר שהפכה להיות ביתה של קליאו במהלך העשור האחרון היתה ממלאת אותה התלהבות חסרת גבולות. היא סייעה לה להמשיך להתאמץ אחרי סיום הלימודים שלה באוניברסיטת קולומביה היוקרתית, ועזרה לה לבלוע את הכישלונות שלה ואת שיברון הלב שנגרם לה כשהתנפצו חלומותיה הנאיביים, להצליח בכוחות עצמה בעיר שאינה נחה לעולם.

אבל הערב, אפילו ניו-יורק לא היתה מסוגלת לנפץ את בועת האימה שהחלה לאפוף אותה לאחרונה.

ג'קסון שב אמש, אחרי שלושה שבועות של מסע עסקים בחו"ל, והיה במצב רוח מסריח, כמו שהיא נהגה לכנות את זה בינה לבין עצמה, בגלל איזו עסקת נדל"ן שלא הצליחה לו.

הם החליפו בקושי שתי מילים היום, לאורך כל היום, בזמן שהיא היתה בעבודה. ובשובה אל הדירה היוקרתית והמלוקקת, שבה הם התגוררו בשנה האחרונה, הוא ציווה עליה להתכונן למסיבה הזאת הערב.

ציווה, לא הציע, ובטח שלא ביקש. מהלך עניינים קבוע, שהלך ונעשה ברור לקליאו ככל שהזמן חלף. ועם זאת, היא היתה מודעת למתח שגורם תחום העיסוק שלו, הבינה את הצורך הבלתי מרפה, להטביע את חותמו בעולם הזה, כך שהיא לא עשתה מזה עניין.

למרות שגופה היה חלש עדיין, בעקבות השפעת הלא-עונתית שהיא חטפה לפני שבוע.

הערב, ג'קסון היה זקוק לעזרתה כדי לשכנע את גברת אלקוט, חברה ותיקה של הוריה, להעסיק אותו כבנקאי ההשקעות האישי שלה. עם הונה שבבריטניה, והעסקים המשפחתיים הרבים שלה, ג'ין אלקוט יכולה להיות הישג מרשים מאוד בקריירה שלו, שהיתה די מרשימה גם כך.

אבל הם עוד לא הספיקו להגיד לג'ין שלום כמו שצריך, כשאשלי באה לחפש את ג'קסון כשבעיניה נראה ניצוץ נואש.

מאחר שלא רצתה לחולל סצנה, קליאו חשקה את שיניה וחייכה בכובד ראש למראה המבטים הסקרניים והלחישות המהוסות שהוחלפו בין נשותיהם וחברותיהם של הלקוחות של ג'קסון. אפילו את טוב הלב שמילא את שאלתה של ג'ין, אם הכל בסדר בינה לבין ג'קסון, היא לא יכלה לשאת.

מה קורה אתו? מה בדיוק קורה ביניהם?

כי קליאו ידעה בוודאות מעוררת קבס שאשלי היא רק קצה הקרחון של כל מה שקורה בינה לבין ג'קסון.

פתאום זה נראה לה שערורייתי במידה ממש בוטה שאשלי גררה אותו משם בלי להסתיר בכלל את הרגשת הבעלות שלה עליו.

קליאו זקפה את גבה ומתחה את כתפיה, והניחה לצעדיה הארוכים לשאת אותה אל צדה השני של מרפסת הגג. היא שנאה לחולל מהומות, שנאה את מבטי הרחמים והתהייה שנשלחו לעברה לעתים הרבה יותר מדי תכופות במהלך החודשים האחרונים, אך היא השלימה בדממה עם כל זה.

אבל הלילה, היא החליטה שמספיק. היא קפאה במקומה כשדמות גבוהה ותקיפה נכנסה לשדה הראיה שלה.

קליאו מיצמצה. ההשפעה של העיניים הירוקות הללו, והפה הנדיב אבל מלא הלעג, היתה פשוט מיידית.

סטפן ביאנקו.

האינסטינקט הראשוני שלה היה לפנות מיד לעבר המעליות, לפני שהוא יבחין בה ויראה אותה עוזבת את המסיבה. אפילו את הוריה, עם שתיקתם הכועסת והמעיקה, היא היתה מעדיפה לראות כרגע. היא לא רצתה שמי שהיא הכירה לפני שנים רבות כל כך, מי שהיה אחד מחבריה הטובים ביותר, יראה אותה הערב.

סטפן, כריסטיאן, רוקו וזיאד היו ביחד הרביעיה של קולומביה – ארבעת הבחורים שהיא הכירה כשכולם היו סטודנטים באוניברסיטה, לפני שכל אחד מהם בפני עצמו הפך לסיפור הצלחה, אולטרה-עשיר ורווק מבוקש ביותר, שהעולם כולו מהווה לו מגרש משחקים אחד גדול, והנשים היפהפיות ביותר הם הצעצועים שלו.

אבל היא הכירה אותם לפני שכולם נעשו מצליחנים כאלה, איש-איש בזכות עצמו. היא ראתה אותם מדי יום, במשך ארבע שנים תמימות, ושיתפה אותם בכל תקוותיה ובפחדיה העמוקים ביותר.

והעובדה שהיא רוצה לברוח מפני אחד האנשים היחידים שבאמת מכיר אותה, שבאמת הבין אותה, הותירה טעם מר בפיה.

האם היא כישלון חרוץ עד כדי כך? האם מסטפן היא רוצה לברוח, או ממה שהפכה להיות במהלך הזמן?

סטפן ביאנקו הביט סביב, על שלל האורות המנצנצים של מנהטן הפרושה לרגליהם, והידק את לסתותיו בכוח.

כמעט כל פרט שראה עורר בו את התחושה העזה ומלאת החיים של הזיכרונות מלפני כמעט עשור, הזכיר לו את כמה נאיבי הוא היה כשלמד בקולומביה עם שלושת חבריו – הזיכרונות עלו סביבו כמו רוחות רפאים מהעבר, וממש היקשו עליו לנשום במשך כמה רגעים.

ועם זאת, בעומדו בראש חברת נדל"ן שמנהלת נכסים יוקרתיים בשווי של הרבה מאוד מיליוני דולרים, ביקור בניו-יורק הוא משהו בלתי נמנע, אך הוא השתדל לצמצם למינימום את מספר הפעמים שבהן הוא מגיע אל העיר.

אבל הפעם היתה לו סיבה מיוחדת להשתתף במסיבה הזאת, בראש מגדל האמפייר סטייט.

הגיע הזמן שהוא ימצא איזו דרך לעצור כבר את ג'קסון סמית.

הזיכרון של פניו החיוורות של מרקו, מזכירו האישי, בשוכבו במיטת בית החולים אחר ניסיון ההתאבדות שלו, והבעת הבלבול על פניה העגלגלים של בתו בת החמש של מרקו, כששאלה את סטפן מה קרה לאבא שלה...

חוסר האונים שהוא חש היה כמו חומצה בבטנו.

ג'קסון הונה את מרקו והוציא ממנו את כל חסכונותיו, הביא אותו עד כדי פשיטת רגל, עד שהמזכיר האישי איבד הכל ולא ראה שום דרך מוצא...

הספק העצמי המשתק, תחושת היותו כישלון גמור ושהוא איכזב את כל מי שבטח בו – להביט אל תוך עיניו של מרקו היה כמו להביט בהשתקפות שלו עצמו כמה שנים מוקדם יותר.

תחושת האשמה פוררה אותו מבפנים. אילו רק מצא את הדרך לעצור את ג'קסון כבר לפני שנים, כשהוא הונה את סטפן בעצמו...

זאת היתה התקופה הנוראה ביותר בחייו – בגידתה של סרינה, תחושת האשמה שגרמה לו להימנע מלשוב אל הוריו בסיציליה, והשעות האינסופיות שהוא עבד כדי לסגור את העסקה...

הוא איבד את המעט שהצליח להשיג, בגלל בוגדנותו של ג'קסון. הוא היה מוצא את עצמו במצב דומה לזה של מרקו, אלמלא חבריו רוקו, כריסטיאן וזיאד שתמכו בו נפשית, אלמלא למד את עובדות החיים בגלל סרינה, האישה שטענה כי היא אוהבת אותו.

הפעם הוא כבר צריך לעצור את ג'קסון, בכל מחיר.

וכאילו בכך שחשב על ג'קסון, סטפן זימן את השטן; קול צחוקו של האמריקאי עלה מתוך קבוצת אנשים שעמדה במרחק פחות ממטר ממנו.

בלונדינית נמוכת קומה, לבושה בג'ינס ובחולצת טריקו, גררה את ג'קסון מהחבורה, תוך שהיא קוטעת את השיחה. כשפניו הסמוקים דרוכים מרוב מתח, ג'קסון גחן לעבר אישה אחרת בחבורה, אדמונית גבהת קומה, ולחש משהו על אוזנה.

התנצלות, הניח סטפן. זה לא הועיל במיוחד, בהתחשב באופן שבו האישה נרתעה וסובבה את ראשה ממנו. בסקרנות גוברת, סטפן הביט וראה איך כתפיה החשופות של האישה מתקשות, איך בולטות עצמות השכם שלה.

תנוחת הגוף שלה ממש ביטאה בזעקה את המתח שבו היא היתה נתונה, ועוד משהו נוסף. ג'קסון הניח לבלונדינית הנמוכה לגרור אותו משם, בעת שהאדמונית הגבוהה נותרה לעמוד במקומה זקופה, ראשה מורם בגאון, והיא כל כך חסרת תנועה, שסטפן שאל את עצמו אם היא תתנפץ אם מישהו אפילו רק ינשוף לכיוונה.

פניה היו אפופי צללים, היה בה מין כבוד עצמי שקט. ואז הוא שם לב לשערה. אפילו בהיותו מוסט אחורה מפניה המחודדים ואסוף במין קשר מסובך, אי אפשר היה לטעות בשיער האדמוני הזה, וגם לא באף הצר והסולד, או בנטייה העיקשת של סנטרה.

הפנים הללו יכלו לקבל צורה של אליפסה מושלמת, והעיניים הללו יכלו לנצנץ כאבני ברקן כשהיא תחייך, ואחת הזוויות של פיה תתרומם בנטייה עקמומית.

קליאו נורווד, האישה היחידה שלא עלה בידו לאלף מעולם.

כל תא בגופו נכנס בבת אחת לדריכות עליונה, כאילו זרם חשמלי חזק עבר בו. מה לעזאזל עושה קליאו בחברתו של ג'קסון סמית?

היתה איזו אינטימיות באופן שבו ג'קסון רכן לעברה קודם ולחש לה משהו, ובאופן שבו כף ידו הפתוחה ליטפה את זרועה החשופה.

יחד עם זאת, סטפן הרגיש גם במתיחות שלה, כשהדממה שירדה על חבורת האורחים הידהדה סביבה. הוא הבחין במבטים הסקרניים והרעבתניים שנשלחו אליה. הבחין באופן שבו היא התכנסה בתוך עצמה בעת שאיזו אישה מבוגרת שאלה אותה דבר מה.

ובהכירו את ג'קסון, ואת דרכיו הבוגדניות, אלף מחשבות שונות הסתובבו בתוך ראשו של סטפן.

סטפן הקפיד להימנע מלגעת בכל דבר שיכול להיות קשור אל ג'קסון, אפילו מאוד בעקיפין. ועם זאת, הוא מצא את עצמו נע לכיוונה, כשמבטו מעריך את המראה שלה. סנטימטר אחרי סנטימטר נהדר, האור שטף את הצוואר הארוך שלה ואת פניה.

הוא קפא במקומו, מודע מאוד להלמות התובענית שמשתוללת בגופו, לנשימתו המואצת.

קליאו נותרה יפהפייה עוצרת נשימה, בדיוק כשהיתה, אם כי היתה טיפה רזה מדי.

בראשו הוא שב אחורה, למעלה מעשר שנים, אל ימי האוניברסיטה שלו, עם רוקו, כריסטיאן וזיאד – שהפכו להיות יותר אחים מאשר חברים שלו – אל ההתלהבות הגדולה של הלמידה אודות העולם וההבנה שהוא עומד להיות פרוש לרגליהם, אל התגלית הנפלאה של הנשים המאכלסות את העולם הזה, והמשיכה שהיתה להן אליו, ואל קליאו נורווד – הבחורה שהכירה את הרביעיה של קולומביה לא פחות טוב מכפי שהם הכירו זה את זה.

בהיותה כל כולה האריסטוקרטית שהיא כבר לא רצתה להמשיך להיות, ורגילה לנערי שעשועים מסוגם, היא הרבתה לצחוק לשמע מעלליהם, להיות עדה להצלחתם עם נשים, בהשלמה משועשעת ומרוחקת. היא דחתה את ניסיונות החיזור שלו בשנת הלימודים הראשונה שלהם, באותה הקלילות שבה היא דחתה מעליה את העושר הכביר והמעמד החברתי שלתוכם היא פשוט נולדה.

מכל הגברים שבעולם, ג'קסון סמית היה, ללא ספק, הגבר האחרון שאתו הוא היה מדמיין שקליאו תהיה.

מאחר שהוא לא היה בכלל במצב רוח מתאים לצחצוח חרבות עם ג'קסון, בעיקר כשסבלנותו ממילא כה קצרה, סטפן רק המתין. הדקות הלכו ונאספו להן. קליאו ביקשה סליחה בהטיית ראש אלגנטית, ונפרדה משאר הנוכחים בחבורה.

תוך התעלמות מההלמות הפראית והמאוד לא אופיינית של ליבו, סטפן לכד אותה באחת הפינות. "קליאו, צ'או."

הוא סגר את אצבעותיו על זרועה, לסובב אותה אליו, וחש את הרעד שחלף בה. הוא שם לב לנשימה המחזקת שהיא לקחה לפני שהסתובבה על מקומה. הבזק של פחד, חד וחייתי, חלף בעיניה הירוקות.

ואז היא מיצמצה, והריסים הארוכים הסתירו את ההבעה שבעיניה.

כשהיא שבה והרימה את מבטה, ניצוץ של חמימות נראה במעמקים הירוקים. "סטפן, איזו הפתעה... לא היה לי מושג שאתה בניו-יורק."

המבטא הזה שלה – שתמיד עשה לו בפנים כל מיני דברים משונים, הציף אותו בתערובת של חמימות ואיזו מודעות לוהטת. אבל נימת קולה היתה עצורה ומלאכותית, וזה הרגיז אותו.

נכון, כבר די הרבה זמן הם לא ראו זה את זה, אבל במשך שנים קליאו היתה חלק מחייו – חלק אינטגרלי, שהוא זכר ללא שום מרירות.

בהניחו את ידו על המעקה כשזרועו כמעט חובקת אותה, הוא לכד אותה במקומה, והסתיר אותה משאר הנוכחים במסיבה.

"את היית יודעת אילו היית נשארת בקשר, נכון, בליסימה?"

מתח הרטיט את כתפיה הדרוכות. "כף רגלך כמעט אינה דורכת בניו-יורק, בעוד שמבחינתי זהו הבית."

"נכון, אבל את לא מצאת לנכון אפילו להגיע לחתונה של רוקו. מה, קליאו, ה... חיים החדשים שלך לא משאירים לך מקום לחברים ישנים?"

היא לא נרתעה מפניו כמו שנרתעה מפני ג'קסון, אבל היתה איזו התרחקות מזערית, כמעט בלתי נראית. אותו צל של פחד שב והופיע.

דיו, מה טיב הקשר שלה עם ג'קסון?

"סטפן, אני נשארתי פה כל הזמן." שמץ של קליאו הישנה והטובה – מוכנה להרפתקאות ומלאת תוכניות לחייה החדשים – הבזיק במבטה. "אני לא זאת שהחליטה למחות מזיכרוני כל דבר שקשור לחיים שהיו לנו בניו-יורק. אולי זה בגלל שהבנתי שלא נותר כאן שום דבר שיכול להיות בעל ערך עבורי. הלא אפילו רוקו, כריסטיאן וזיאד לא מתגוררים פה כבר."

היא לא הצליפה בו במילותיה, כמו שנהגה לעשות בעבר, רק הביטה בו עם העיניים הגדולות הללו, כשפיה קפוץ בכוח. איך זה שהיא לא מעמידה אותו במקומו עם איזו אמירה חדה, כמו שהיתה עושה תמיד?

מאיפה הגיע הצורך הזה שלו לחבוט בה מילולית? ולמה? רק בגלל שיש לה איזשהו קשר אל ג'קסון סמית, אחרי שאת חיזוריו היהירים היא דחתה לפני מיליון שנה?

הוא לא זקוק לעניין שלה בו כדי לחזק את האגו הגברי שלו.

די במבט אחד של עניין מצדו, ונשים נוהרות אליו בהמוניהן, והוא הירבה גם לנצל את זה. הוא אוהב סקס, הוא ניחן בליבידו בריא מאוד, וכשהוא שבע מאיזו אישה, הוא עוזב אותה בין אם היא רוצה בכך ובין אם לאו.

אין שום מקום לנשים בחייו, מלבד במיטתו.

ועם זאת, בקושי הוא בילה עם קליאו שתי דקות, וכבר הוא מתעניין יותר במחשבות שלה ובמה שהיא עושה.

החזה שלה התרומם וצנח עם הנשימה שנועדה להרגיעה, והוא הרגיש איך כל עורו מוצף בחמימות. הוא ראה איך המסכה שבה אל פניה ומכסה את המצוקה הברורה שבה היא נמצאת, ראה איך שנים ארוכות של חינוך נאות ונימוסים טובים תופסים את מקומם.

בדיוק הצדדים שלה, שמהם היא היתה כה נחושה ברצונה להתרחק...

"היה נחמד לפגוש אותך, סטפן," היא אמרה בקול נטול כל הבעה, בליווי חיוך ריק לחלוטין. "אבל אתה תצטרך לסלוח לי. יש לי דברים לעשות."

הוא תפס את זרועה. "את לא ענית על השאלה שלי, למה לא הגעת לחתונה של רוקו?"

מצוקה העכירה את עיניה לפני שהיא השתלטה על עצמה מספיק כדי להסתיר אותה. עיניה הירוקות היו ענקיות בפניה המוארכות, עורה הצחור היה חיוור לחלוטין. "הייתי עסוקה בעבודה. לא כולנו הצלחנו להפוך את החלומות שלנו למציאות מדהימה, כמו שאתה עשית עם חברת הנדל"ן הבינלאומית שלך."

"לא התחלתי עם יותר ממה שהיה לך, קליאו. לא לקחתי אף אגורה מההורים שלי אחרי שהם נידו אותי."

"כריסטיאן סיפר לי. אחרי סרינה, אתה – " נראה שהיא קלטה את הבזק הזעם במבט שלו, כי היא העוותה פנים ואמרה, "אחרי כל מה שקרה בסמסטר האחרון שלנו, אתה לא הבטת לאחור אפילו פעם אחת. אז תפסיק להאשים רק אותי בחברות שלא שרדה. בשנה-שנתיים הראשונות, כריסטיאן עוד המשיך לעדכן אותי בקשר למה שהתרחש בחיים של ארבעתכם. אחר כך, כבר היה קשה לפספס את הידיעות על כל ההצלחה שלכם, כשכולכם נכנסתם לרשימות המיליונרים הצעירים בעולם ועשיתם חיל שוב ושוב. אבל, סטפן, אני לא מרירה מספיק כדי לקנא בהצלחה שלכם."

"אני שואל עכשיו, בלה, קליאו, מה קרה לכל החלומות שלך?"

"המציאות קרתה להם, בסדר? התברר לי כמה קשה בעצם להצליח בעולם הזה. אז כל הכבוד לכם על כך שהצלחתם." היא לקחה עוד נשימה כדי להירגע. "ספר לי על החתונה של רוקו." היה ברור שהיא רוצה להסיט את השיחה מעצמה ומחייה, אבל עדיין, חמימות הציפה את עיניה הירוקות כשביטאה את שמו של רוקו. "בטח היה משהו לראות את רוקו רוקד לחלילה של האישה שבה הוא התאהב כל כך. אוליביה פיצג'רלד חייבת להיות אישה מיוחדת במינה."

הגעגועים שבמבטה, לפני שהיא התעשתה והזדרזה להסתיר אותם, עוררו את סקרנותו. "אוליביה היא משהו, ללא ספק, ורוקו באמת נפל ברשת ונלכד."

הוא שם לב איך מבטה שב ונשלח לעבר הכניסה למרפסת, אל אותה דלת מסתובבת שדרכה עברו ג'קסון והבלונדינית. "זה היה רק במרחק של טיסה קצרה, קליאו. היית יכולה לבקש אחד מאתנו להביא אותך."

"אני לא חסרת כל, סטפן," היא אמרה בלאות, כאילו היתה מוכנה לעשות הכל אם הוא רק יניח אותה לנפשה. "אחרי שכריסטיאן שילם את שכר הדירה שלי במשך כמה חודשים, התחלתי להסתדר בכוחות עצמי."

הלם זיעזע את סטפן.

כריסטיאן נאלץ לעזור לקליאו פעם עם תשלום שכר הדירה שלה? האם עד כדי כך היא התקשתה?

אבל הוא לא התפלא שכריסטיאן לא אמר על כך מילה. חברו הטוב, שגדל בעוני נוראי, ברחובות אתונה, היה זה שהבין הכי טוב כמה קשה להתקיים כשמתחילים מאפס.

הוא גם הבין איך זה שדווקא אל כריסטיאן קליאו החליטה לפנות, אבל עדיין, מאוד הפריע לו שמצבה היה קשה עד כדי כך, ולו לא היה שום מושג קלוש על כך.

הוא הסתכל עליה שוב, אחרת.

לא היה שום רגש, אפילו לא מרירות, בנימת הקול שלה. רק מין איזו בהילות ופחד – מפני מה, לא היה לו שום מושג.

זה חייב להיות משהו שקשור אל ג'קסון.

נחישות חדשה מילאה אותו. הוא חייב לסייע לה להיחלץ ממה שזה לא יהיה.

"אם היית זקוקה למשהו, את היית צריכה רק לבקש."

"אני לא רוצה טובות. לא ממך ולא מאף אחד אחר. אני החזרתי לכריסטיאן את הכסף כשהייתי מסוגלת. אני בסדר גמור עכשיו."

"אז למה לא באת לחתונה? למה החוורת כמו סיד כשראית אותי הערב?"

"כבר אמרתי לך, היו לי הרבה עניינים על הצלחת, ו – "

"זאת הסיבה, או שהחיים החדשים שלך, והאנשים שאיתם את בקשר לא מאפשרים לך להמשיך להתראות עם חברייך הישנים?"

היא החווירה. "אם יש משהו שאתה מנסה לרמוז, סטפן, תגיד לי את זה ישר בפנים. הרי ממש לא מתאים לך לדאוג לרגשותיו של מישהו מלבדך, נכון?"

"ג'קסון סמית."

היא התאבנה, וסטפן ידע מעבר לכל ספק. מה שלא יהיה הדבר שגזל את כל הצבע מפניה והפך את קליאו לצל חיוור של עצמה, היה קשור אל ג'קסון. "מה... מה כוונתך?" הוא ראה איך גרונה עולה ויורד במאמציה לבלוע.

"את לא מרגישה טוב, בלה?"

היא נרתעה ממנו, ונשימתה הפכה לסדרת התנשפויות חדות. "מה בקשר לג'קסון, סטפן?"

"ג'קסון הוא נוכל. נוכל חלקלק-לשון, מהוקצע ואנוכי לגמרי. הדבר הכי טוב שאני יכול להגיד עליו הוא שחברה נשית לא חסרה לו לעולם, בכל מקום שאליו הוא הולך."

צחוקה השברירי קטע אותו. "את אותו הדבר הייתי יכולה להגיד גם עליך. הדוגמנית הסלאבית ההיא, וכל ההדים שהיא עשתה, רק לפני כמה חודשים, עולים בדעתי עכשיו." ניצוץ קדחתני הופיע בעיניה. "מה היא אמרה? 'צריך לשנות את שם המשפחה של ביאנקו למנוול.'" היא השיבה לעצמה בהבעה ניצחת. "זכית לכינוי 'אלוף הדייט האחד', כי לעולם אינך יוצא אפילו פעמיים עם אותה הבחורה."

יציאתה להגן על הנוכל ההוא הרתיחה את דמו של סטפן. "אין לך שום מושג מה ג'קסון מסוגל לעשות. ההתנהלות העסקית שלו מפוקפקת ביותר. הרבה מאוד זמן חיפשתי הוכחה שתעזור להרשיע אותו. הוא מנוול רודף בצע, שטוף זימה שלא יהסס לנצל כל אחד כדי להתקדם עוד קצת במעלה הסולם, וישתמש בכל האמצעים – אפילו אלו שאינם חוקיים – כדי להשיג את רצונו. במילים פשוטות, הוא חלאת המין האנושי. איזה קשר שיש לך אתו, אני מציע לך לנתק אותו ולהסתלק, לפני שהוא גורר אותך אתו לתהומות."

שארית הצבע האחרונה נמוגה מפניה, והיא נותרה כמו מסכה חיוורת ומתוחה. "אני לא מאמינה לך. אני יודעת שג'קסון מסוגל להיות קולני, ולפעמים להיראות לגמרי חסר תרבות, אבל הוא..."

"אז את הפכת גם לשוטה גמורה, ואת לא שווה את הזמן והעצות שלי."

הזעם, על כך שהיא יכלה להציב אותו על אותה מדרגה עם ג'קסון, הותיר טעם מריר בפיו. זאת לא האישה שהוא הכיר והעריך כל כך פעם.

"או שאולי אלו החיים שאת מנהלת כעת, קליאו. אולי הוויתור שלך על העושר והמעמד שלתוכם נולדת לא הצליח לך כל כך. אולי התדמית של עושר ומעמד שג'קסון מספק לך מצדיקה עבורך את היותך חלק מהמזימות הלא ישרות שלו."

משהו הבליח לרגע בעיניה, ובניגוד לכל האינסטינקטים שהורו לו לוותר ולהסתלק משם, סטפן נותר במקומו. במקום הכעס שהוא ציפה לראות, עלבון עטף את פניה. ושוב, החיקוי החיוור הזה של קליאו הישנה שהוא זכר מהעבר, גרם לתחושה של דקירה בבטנו.

"אתה לא חושב כך באמת."

"עשר שנים הן זמן ארוך מאוד, יכול להיות שהפכת להיות תאבת בצע ומוכנה להיות נתמכת על ידי גבר, בדיוק כמו רוב הנשים שאני מכיר."

"ואתה ודאי הפכת למנוול גמור אם אתה בכלל מסוגל להגיד לי דבר כזה."

מילותיה ניתזו כמו רסיסים של מים מעל אבן. האם הוא נעשה קצת רגשני כלפיה בגלל שהוא הכיר אותה לפני שנים?

קליאו אינה שונה מכל השאר.

נשים עם קצת כבוד עצמי, שלא מחפשות רק איך להשיג לעצמן את כל מה שהן יכולות לחטוף, ניתן לספור על אצבעות של יד אחת. כמו אוליביה של רוקו, למשל.

"אחת אפס לך, בלה. אולי אנחנו באמת זרים גמורים."

"ואין לנו שום דבר נוסף להגיד זה לזה."

היא נראתה כאילו היא נלכדה במלכודת, ללא שום דרך מילוט. הוא ידע שזה לא ירפה ממנו אם הוא פשוט יילך עכשיו.

"דיו, קליאו, את נתונה באיזו מין צרה? תגידי לי רק איך את מכירה אותו?"

סנטרה התרומם, כאילו היא מכינה את עצמה למתקפה.

"אני עובדת אצלו. כבר כמה שנים שאני עובדת אצלו. הוא נתן לי ג'וב כשאיש לא היה מוכן להעסיק אותי, סטפן. הוא הראה לי דרך לשרוד בניו-יורק כשאני כבר עמדתי להתקפל ולחזור בבושת פנים לאנגליה. אני חייבת להאמין שאתה טועה לגביו. חייבת לטובתי להאמין שכל מה שאתה אומר הוא..." מתוחות וזקופות ככל שכתפיה היו, רעד חלף בגופה. "ג'קסון הוא הארוס שלי."

"את..." בחריקת שיניים, סטפן בלם את המענה העוקצני שעלה אל שפתיו והמתין עד שההלם שהידהד בתוכו עבר.

זה שהיא הזכירה את אירוסיה לג'קסון רק במחשבה שנייה, העובדה שהיא כמעט מעדה ונפלה כשאמרה את זה – שום דבר לא היה מסוגל להפיג את טעם החומצה שעלה בפיו.

איך קליאו, מכל הנשים שבעולם, יכולה להתארס ולחשוב על נישואים לג'קסון סמית? האם היא השתנתה עד כדי כך?

האם גם קליאו היא כולה ברק חיצוני ללא שום תוכן ממשי?

זיכרון מלפני שנים התנפץ אל תוך מוחו: קליאו צוחקת, כששערה האדמוני והשופע מתנופף מאחוריה בעת שהיא חוצה את מרחבי הקמפוס ברכיבה על אופניים, בדרך מהרצאה אחת לשנייה, והיא מתגרה בו להתחרות בה.

על רקע שפע הזיכרונות המגעילים והלא מרפים שיש לו מניו-יורק, הוא לא היה מסוגל אלא להניח לעצמו להישטף בזיכרון הנעים הזה.

"'הדרכים התפצלו ביער, אני – אני בחרתי בדרך שהלכו בה פחות. זה הדבר שעשה את כל ההבדל,'" הוא אמר בצטטו את השורה החביבה עליה מהפואמה של רוברט פרוסט.

התנשפות מופתעת חמקה מפיה. הברק של עיניה הפך אותן לשתי אבני אזמרגד זוהרות. "אני חשבתי אותך תמיד לרוח סערה, קליאו. מלאת חיים, פראית וחסרת כל מורא." הדופק שלו התגבר כשניחוח עורה החל לגרות את חושיו. "חשבתי שאת האישה החזקה ביותר שהכרתי אי-פעם.

"אל תגידי לי שהכל בסדר גמור בחייך, בלה. כי אני יכול לראות יפה מאוד שזה לא כך." הוא הניח את ידו על הכתף הכחושה ולחץ בעדינות. חש את הרעד שעבר בה.

היא נשאה אליו את מבטה, הלם והפתעה גמורה ניכרו בבירור על פניה.

"אני אשהה במלון צ'סטרפילד ביומיים הקרובים. אם את צריכה משהו, כל דבר שהוא, בואי לחפש אותי. נוכל לשתות איזה דרינק ביחד, ואני אספר לך על הבחורה שפגשתי ביום הראשון ללימודי באוניברסיטה, כשהיא חיפשה את החדר של ההרצאה באמנות. שערה היה בצבע של להבה בוערת, חיוכה גדול כמו האוקיינוס... האושר ניכר בכל צעד של הליכתה, על כך שהיא חופשיה סוף-סוף... היא היתה מאוד מרשימה למראה.

"שנתיים אחר כך, היא התגרתה ברביעיית החותרים הבלתי מנוצחת – " הוא חייך כעת בחושבו על עצמו, על רוקו, כריסטיאן וזיאד השופעים בביטחון עצמי, המוכים תדהמה לנוכח האדמונית המעזה להתגרות בהם, בעת שכל שאר הבחורות בקמפוס פשוט סגדו לקרקע שעליה הם דרכו, " – ואמרה שתחצה את החצר המרכזית של הקמפוס בעירום מלא לפני שתסכים לעודד אותם בתחרות האחרונה שלהם. היא אמרה להם שגם ככה ראשיהם היהירים מלאים בגאווה רבה מדי.

"ובאותו הערב הם כן ניצחו בתחרות, והיא רצה לרוחב המדשאה, לבושה לגמרי ושיכורה לחלוטין, כאילו נורתה מלוע של תותח, מפני שחששה שהם ידרשו ממנה לעמוד במילתה. אני לא חושב שאני זוכר את עצמי צוחק אי-פעם כמו שצחקתי באותו הערב."

ביד שלא היתה לגמרי יציבה, הוא מחה את הדמעה הבודדת שהתגלגלה במורד לחיה. לחש לה את מה שהיה המוטו שלה ושל הרביעיה מקולומביה. מילים ששירתו לא פעם אותו, את רוקו, את כריסטיאן וזיאד.

"מֶמֶנטו וִיוְרֶה, בלה."