תור הזהב

1

בגיל עשרים ואחת הייתי מוצב בגדוד עבודה כפרי ביוּנָאן. צֵ'ן צ'ינג־יאנג הייתה אז בת עשרים ושש ועבדה שם כרופאה. אותי הציבו בגדוד הארבעה־עשר שלמרגלות ההר ואותה בגדוד החמישה־עשר שעל ההר. יום אחד היא ירדה מההר כדי לטעון בפניי שהיא לא זנזונת. באותם ימים לא הכרתי אותה היטב. היכרות שטחית בלבד, אפשר לומר. וזה מה שהיא ביקשה לטעון: אף על פי שכולם אומרים שהיא זנזונת, היא ממש לא חושבת ככה. זנזונת היא מי שבגדה בבעלה, והיא מעולם לא בגדה בבעלה. הוא יושב כבר שנה בכלא והיא לא בגדה בו. וגם לפני כן היא מעולם לא בגדה בו. לכן היא פשוט לא מבינה למה בכל זאת אומרים עליה שהיא זנזונת. לו רק רציתי יכולתי לנחם אותה בקלות. יכולתי להוכיח באופן לוגי שהיא לא זנזונת. אם צ'ן צ'ינג־יאנג זנזונת, פירושו של דבר שהיא בגדה בבעלה, ולכן לכל הפחות קיים אדם אחד מסוים השותף למעשה הניאוף. אלא שנכון לעכשיו אי אפשר להצביע על האדם הזה, ולכן הטענה שצ'ן צ'ינג־יאנג בגדה בבעלה לא מחזיקה מים. אף על פי כן אני אומר: צ'ן צ'ינג־יאנג היא זנזונת, ובכך אין צל של ספק.

מלכתחילה צ'ן צ'ינג־יאנג פנתה אליי כדי שאוכיח שהיא לא זנזונת רק מפני שהלכתי אליה לקבל זריקה. וזאת הייתה השתלשלות העניינים: בשיא עונת החקלאות, מפקד הגדוד שלח אותי לשתול שתילי אורז במקום לחרוש את השדה, ולכן נאלצתי להיות כפוף רוב הזמן. כל מי שהכיר אותי ידע שאני סוחב פציעה באגן, מה גם שאני מעל מטר ותשעים. אחרי ששתלתי ושתלתי במשך חודש שלם, הכאב באגן נעשה בלתי נסבל עד כדי כך שלא הצלחתי להירדם בלי זריקת קורטיזון. העניין הוא שציפוי המחט במזרק שבמרפאת הגדוד התקלף לגמרי, ואם לא די בכך גם הקצה שלה התעקם, ובכל פעם מחדש היא הייתה נתפסת בבשר האגן כמו קרס. כעבור זמן־מה האגן שלי נראה כאילו ירו בו ברובה ציד, חרוש צלקות שלא מגלידות. כך נזכרתי שצ'ן צ'ינג־יאנג, הרופאה בגדוד העבודה החמישה־עשר, היא בוגרת בית הספר לרפואה שבבייג'ינג והיא בטח תדע להבדיל בין מחט של מזרק לחוד של קרס, ולכן פניתי אליה. פחות מחצי שעה אחרי שביקרתי אצלה במרפאה היא כבר שעטה אל הבקתה שלי וביקשה שאוכיח שהיא לא זנזונת.

צ'ן צ'ינג־יאנג אמרה שאין לה שום דבר נגד בחורות מופקרות. מניסיונה, הן דווקא בחורות טובות לב ששמחות להושיט יד לזולת, והן יעשו הכול כדי לא לאכזב אחרים חלילה. לכן היא אפילו חשה הערצה מסוימת כלפיהן. אבל העניין היה לא אם בחורות כאלה הן טובות או לא, אלא העובדה שהיא עצמה בשום פנים ואופן לא אחת כזאת. בדיוק כשם שחתול הוא לא כלב. אם יכנו חתול כלשהו כלב, גם הוא עלול להיעלב. ועכשיו כולם מכנים אותה זנזונת וזה מוציא אותה מדעתה, עד כדי כך שהיא עצמה כבר לא יודעת מי היא.

צ'ן צ'ינג־יאנג ישבה בבקתת הקש שלי לבושה בחלוק רופאים לבן שהותיר את זרועותיה ואת רגליה חשופות, בדיוק כפי שהייתה לבושה כשביקרתי אצלה במרפאה שעל ההר. ההבדל היחיד היה שהיא אספה את שערה הארוך והפזור במטפחת ונעלה כפכפי מקלחת לרגליה. כשראיתי אותה התחלתי לתהות ביני לבין עצמי מה היא לובשת תחת החלוק הלבן או אם היא בכלל לובשת משהו. זה לבדו היה יכול להעיד עד כמה צ'ן צ'ינג־יאנג הייתה יפה, כי לא היה לה אכפת בכלל אם היא לובשת משהו או לא. זה ביטחון עצמי שטיפחו בה מילדות. אמרתי לה שהיא בהחלט זנזונת, ומניתי כמה סיבות לכך: מה שנקרא "זנזונת" הוא אחרי הכול עניין של הגדרה, ואם כולם קוראים לך זנזונת, פירושו של דבר שאת זנזונת ולא יעזור לך שום דבר. אם כולם אומרים שבגדת בבעלך, פירושו של דבר שבגדת בבעלך, וגם כאן לא יעזור לך שום דבר. אשר לשאלה למה כולם אומרים שאת זנזונת, הרי שכך אני מבין את פני הדברים: הדעה הרווחת היא שלאישה נשואה שלא בוגדת בבעלה אמורים להיות פנים שחורות משחור ושדיים נפולים. אבל לא רק שהפנים שלך לא שחורות, הן לבנות, ולא רק שהשדיים שלך לא נפולים, הם מוצקים. לכן את זנזונת. אם את לא רוצה להיות זנזונת, תשחירי את הפרצוף ותדלדלי את השדיים שלך, ואז יפסיקו להגיד עלייך שאת זנזונת. עכשיו, ברור שתצטרכי להקריב משהו בשביל זה. אם את לא רוצה להקריב, תיאלצי פשוט למצוא מישהו לשכב איתו, ואז גם את עצמך תכירי בעובדה שאת זנזונת. על אחרים לא חלה החובה לוודא מראש שאכן בגדת בבעלך לפני שהם מחליטים לכנות אותך זנזונת. עלייך, לעומת זאת, חלה החובה לשלול מאחרים את האפשרות לכנות אותך זנזונת. למשמע הדברים האדימו פניה של צ'ן צ'ינג־יאנג והיא פערה את עיניה בזעם כאילו היא עומדת לסטור לי בכל רגע. זאת בחורה שהתפרסמה בסטירות שלה, ורבים כבר הספיקו לחטוף ממנה. אבל בן רגע יצאה לה הרוח מהמפרשים והיא אמרה: טוב, שיהיה, זנזונת אז זנזונת. אבל זה לא עניינך אם השדיים שלי נפולים או אם הפנים שלי שחורות. אחר כך היא הוסיפה ואמרה שככל שאמשיך להרהר בדברים האלה, הסיכוי שלי לחטוף סטירה רק הולך וגדל.

חִזרו עשרים שנה אחורה בזמן ודמיינו את צ'ן צ'ינג־יאנג ואותי דנים בסוגייה – כן זנזונת, לא זנזונת. בימים ההם פניי היו צהבהבות, שפתיי סדוקות ומוכתמות בגזירי נייר ושיירי טבק שדבקו בהן, שערי היה סתור וסבוך כמו סיבי קוקוס, ולגופי לבשתי מדי צבא מרופטים, מכוסים קרעים שהוטלאו בפלסטרים. ישבתי ברגליים משוכלות על מיטת העץ ונראיתי כמו אחרון הפרחחים. אתם יכולים רק לדמיין את העקצוץ בכפות ידיה של צ'ן צ'ינג־יאנג כשהיא שמעה אדם כזה מלהג על השדיים שלה, נפולים או לא. היא הייתה עצבנית בגלל הגברים החסונים הרבים שפנו אליה לקבל טיפול רפואי אף על פי שהיו בריאים. הגברים האלה לא הלכו לראות רופאה אלא זנזונת. אני הייתי יוצא הדופן היחיד. הגב התחתון שלי היה מחורר כאילו ג'וּ בָּה־גְ'יֶה1 בכבודו ובעצמו דקר אותי במגרפה שלו. החורים האלה היו סיבה מספיק טובה ללכת לראות רופא גם בלי הכאבים באגן. החורים האלה הפיחו בה תקווה שאולי היא תוכיח לי שהיא לא זנזונת. איזה הבדל עצום יהיה גם אם רק אדם אחד יכיר בכך שהיא לא זנזונת, לעומת המצב הנוכחי, שבו כולם חושבים שהיא כן. אבל אני אכזבתי אותה, בכוונה.

חשבתי לעצמי ככה: אני יכול להוכיח שהיא לא זנזונת אם רק ארצה. קלי קלות. אבל האמת היא שלא יכולתי להוכיח דבר פרט לדברים שאינם זקוקים להוכחה. באביב מפקד הגדוד טען שיריתי בעינה השמאלית של הכלבה שלו ועיוורתי אותה, ומאז היא מטה את הראש כמו בלרינה. מאותו הרגע הוא לא הפסיק לרדת לחיי. נותרו שלוש דרכים בלבד להוכיח את חפותי:

מפקד הגדוד לא מגדל כלבה.

הכלבה הזאת נולדה בלי עין שמאל.

אני גידם, ולכן בכלל לא מסוגל להחזיק רובה, לא כל שכן לירות בו.

בסופו של דבר, שום טיעון מהטיעונים האלה לא עמד במבחן המציאות. המפקד אכן גידל כלבה, הכלבה נולדה עם עין שמאל בריאה, ואני לא סתם יודע להחזיק רובה, אני צלף מושלם. חוץ מזה, זמן לא רב לפני התקרית שאלתי מלוּאוֹ שיאוסה את רובה האוויר שלו, ובאמצעות קערה של קליעים מאולתרים מפולי מאש הורדתי טונות של עכברים באסם התבואה הריק. כמובן, בגדוד היו לא מעט אחרים שידעו לצלוף, אחד מהם היה לואו שיאוסה. רובה האוויר היה שלו, וכשהוא הוריד לכלבה של המפקד את העין אני צפיתי מן הצד. אבל אני לא מסוגל להסגיר אחרים, מה גם שאיתו היו לי יחסים טובים. חוץ מזה, לא היה לי ספק שגם אם מפקד הגדוד היה מעז להתעסק איתו, אין שום סיכוי שלואו שיאוסה היה מפיל את זה עליי. לכן שמרתי על שתיקה. שתיקה כהודאה. זאת הסיבה שהלכתי לשתול אורז באביב, נטוע בשדה כמו עמוד חשמל שבור, וזאת גם הסיבה שאחרי קציר הסתיו נשלחתי לרעות את הבקר, ולא זכיתי לארוחה חמה אחת כל היום. מובן שלא יכולתי לעבור על כך בשתיקה. יום אחד, כשעליתי להר עם הרובה ששאלתי מלואו שיאוסה באותו היום, הכלבה של מפקד הגדוד רצה במעלה ההר ונבחה, מנסה למשוך את תשומת ליבי, אז יריתי בה ועיוורתי אותה גם בעין ימין. עכשיו, אחרי שאיבדה את שתי עיניה, הכלבה לא הייתה יכולה עוד לרוץ בחזרה למפקד ולהראות לו – רק השד יודע לאן היא רצה אחר כך.

אני זוכר שבאותם ימים לא עשיתי שום דבר חוץ מלעלות אל ההר כדי לרעות את הבקר או לשכב בבית. לא עניין אותי שום דבר. אבל צ'ן צ'ינג־יאנג שוב ירדה מההר לפגוש אותי. התברר שנפוצה שמועה חדשה, שהיא מזדיינת איתי. היא רצתה שאספק הוכחה לחפותנו. כדי להוכיח שאנחנו חפים מפשע, אמרתי, אין ברירה אלא להוכיח את שני הדברים שלהן:

צ'ן צ'ינג־יאנג בתולה.

נולדתי כסריס, ואינני מסוגל לקיים יחסי מין.

את שני הדברים היה קשה להוכיח. לכן לא יכולנו להוכיח את חפותנו. אני בכלל העדפתי להוכיח את ההפך, שאני לא חף מפשע. כשצ'ן צ'ינג־יאנג שמעה את מה שאמרתי היא קודם החווירה מרוב זעם, אחר כך הסמיקה כולה, ולבסוף קמה והלכה בלי להוציא הגה.

צ'ן צ'ינג־יאנג אמרה שתמיד הייתי חתיכת פרחח. בפעם הראשונה שהיא ביקשה ממני להוכיח את חפותה פלבלתי בעיניי ואחר כך התחלתי לדבר שטויות. בפעם השנייה שהיא ביקשה ממני להוכיח ששנינו חפים מפשע הצעתי לה בלי להניד עפעף לקיים יחסי מין. לכן היא החליטה שבמוקדם או במאוחר היא תעיף לי סטירה. אילו ידעתי שזה מה שהיא מתכננת, אולי לא היה קורה מה שקרה אחר כך.

1 דמות החזיר ברומן הקלאסי מהמאה השש־עשרה 'המסע למערב'. נשא עימו מגרפה ככלי נשק והצטייר כטיפוס עצלן, גרגרן ותאוותן.