תינוקו של סטפנידס

1

כריסטוס סטפנידס מעולם לא היה בעניין של נשים במדים. לו היה, אין ספק שהעולם היה שומע על כך דרך עיתונות הצהובונים, שדיווח על כל צעד שלו. טייקון יווני יפה־תואר באופן כמעט מבהיל, עם תיאבון אגדי למכוניות מהירות, בתים מפוארים ונשים יפהפיות וזוהרות, כריסטוס היה לוהט יותר מלוהט במדורי הרכילות.

אלא שהאשה הצעירה שלכדה את תשומת לבו לא היתה הטיפוס הרגיל שלו. היא גם לא היתה מודעת למבטו בגלל החלונות הכהים של הלימוזינה שלו, שהסתירו אותו מעין כל. גבוהה ורזה, היא לבשה מקטורן ירוק כהה צמוד וחצאית מחויטת שהדגישה את המותניים הצרים שלה והקיטורים הענוגים שלה בדיוק כפי שנעליה הפשוטות חשפו רגליים ראויות לפרס.

"האשה הזו, עם כובע המצחיה. האם אלה מדי צבא?" שאל כריסטוס את דודנו מדור שני, ספיירוס זולוטס.

הגבר המבוגר יותר הציץ החוצה. "היא נראית לי יותר כמו דיילת." באותו רגע בו כריסטוס עמד להסיט ממנה את עיניו היכה משב של רוח בכובעה של האשה והטיח אותו בקרקע. מחלפות חיוניות של שיער טיציאני התבדרו מאחוריה בקשר כאשר מיהרה לרדוף אחרי הכובע. היא תפסה אותו במרחק כמה מטרים מהמכונית שלו. שמש האביב הבעירה את השיער המזהיר שלה כאשר ניסתה להסתיר אותו מתחת לכובע. מופתע בשל היופי הרוגש של פניה הסגלגלים, כריסטוס בהה בה. עיניים זוהרות ופה ורוד כדובדבן ומלא הדגישו עור שהיה עדין וחלק כמו שנהב: היא היתה עוצרת נשימה.

טימון, העוזר האישי שלו, אמר בשקט, "אני חושב שהיא נהגת."

טרדה גרמה לכריסטוס להרים את גבותיו הכהות, שכן בעיניו נהגת נכנסת לקטגוריה אסורה של המשרתים. הוא התבונן באדמונית כאשר התיישבה מאחורי הגה מכונית בנטלי שנשאה לוגו דיסקרטי אבל ברור של חברת השכרה על הפגוש האחורי וקימט את מצחו. "בחירת קריירה מוזרה לאשה."

כצפוי, ספיירוס פלט נחרת בוז. "עם גוף כזה היא עשויה לצאת נשכרת מהעבודה הזו. "מורת רוח מילאה את כריסטוס. ספיירוס הגעיל אותו ביחסו הזה, אבל הוא היה בן משפחה וכריסטוס חונך להאמין שדם חשוב יותר מכל דבר אחר.

"אתה חושב על כלתך?" ספיירוס, שחשב ששתיקתו של הצעיר יותר נובעת ממחשבות אלה, פלט עוד צחוק רומז. "פטרינה חונכה היטב והיא יודעת את מקומה, ואם היא לא יודעת עדיין, אז אתה הגבר שיסביר לה בדיוק מהו!"

"אנחנו לא נדבר על האירוסים שלי," מלמל כריסטוס ולאטו האפל והעמוק נשמע קריר ומתרה, אבל לא הביע את מידת היאוש שלו.

כריסטוס היה בן למשפחת סטפנידס ופטרינה היתה בת למשפחת רודיאס.

המשפחות שלהם היו קשורות מאז ומעולם בקשרי עסקים ונישואים ישמרו את היחסים הללו. נישואים יחזקו את העושר והכוח של הדור הבא. אף־אחד לא ציפה מכריסטוס להיות נאמן, אבל אין טעם גם לדבר על זה בריש גלי. הוולגריות של דודנו פגעה בטעמו הטוב.

לאמיתו של דבר, לכריסטוס לא היה זמן למאמצים של הגבר השני להחמיא ולשעשע אותו מפני שהוא כבר חיכה לשורת המחץ הצפויה. אחרי־הכל, ספיירוס פנה אליו רק כאשר נזקק לכסף. פעם ספיירוס טווה מעשיות מורכבות אודות השקעות שירדו לטמיון ועסקים בטוחים שדורשים הון. כאשר אלה לא הצליחו להרשים, הוא פנה לסיפורים עצובים בהם דיבר על סבלה של משפחתו ועל הגורל המר. בהיותו מהמר ובזבזן, ספיירוס התענג פעם על מוניטין שמעולם לא עבד יום בחיים שנפרשו כבר על פני למעלה מארבעים שנה.

לפני שישה חודשים כריסטוס הרס את האגדה הזו כאשר אילץ את ספיירוס לעבוד במשרדה הלונדוני של חברת הובלות, אחת מהחברות הבנות הרבות שהפכו את סטפנידס לאימפריה. הוא קיווה שהרחק מחבריו, ספיירוס יעשה התחלה חדשה. לשם כך, כריסטוס החזיר את כל החובות של דודנו. סבו שלו, פטרם, צחק כמו תן. למעשה, כאשר כריסטוס נתן לספיירוס משרה, פטרס צחק כל־כך חזק עד שנזקק כמעט להחייאה.

"ספיירוס הוא עלוקה ומפסידן. תמיד יש אחד כזה במשפחה ואנחנו עשירים מכדי לתת לקרובים לנו לרעוב. שלם לו רק כדי להרחיק אותו מעליך. אתה לא תשנה אותו," אמר פטרם והתערב שתוך חודשים ספורים יחזור ספיירום לדרכיו המוכרות.

כריסטוס הסכים להתערבות. הוא לא ראה סיבה בשלה יממן שבט סטפנידס את סגנון החיים שגרם כלימה ומצוקה לאשתו של ספיירוס ולבנותיו. למרות שהוא כיבד מאוד את סבו, הוא האמין בכל לבו שמישהו היה צריך כבר מזמן להעלות את ספיירוס על דרך הישר. עתה כריסטוס האמין שהפסיד בהתערבות, שכן מבטו הנבון כבר הבחין בכך שדודנה של אמו המנוחה מסגיר סימנים של מצוקה של אדם המבקש להעלות נושא מביך.

"אני יודע שאתה ודאי תוהה למה באתי לאסוף אותך מהטיסה, אמר ספיירוס ועשה אתנח כדי לנשום עמוקות. "רציתי להודות לך אישית על ההזדמנות שנתת לי בשנה שעברה לשנות את חיי."

 

פניו החזקים והרזים של כריסטוס נותרו חסרי הבעה כאשר התבונן בגבר האחר, והסתיר את הפתעתו על שדודנו מדבר בצורה כה חופשית ליד טימון. "אם זו התוצאה, אז אני שמח בשבילך," מלמל בחיוך איטי ומקסים.

כריסטוס היה מספיק ציני מכדי להתרגש מהדברים, אבל הוא היה גם מרוצה מאוד.

"אתה תצטרף אלינו לארוחת ערב לפני שתעזוב?" לחץ ספיירוס בהתלהבות.

לכריסטוס היו תוכניות אחרות. הפילגש הנוכחית שלו תחכה לו בדירה. סיום מושלם ליום ארוך של פגישות עסקים היה מין על סדיני משי עם אשה שתעמוד בכל הציפיות שלו בהתלהבות חסרת עכבות. הוא תייק בצער את התמונה החושנית וקילל את הליבידו החזק שלו.

העקרונות דיברו במקומו: המעט המגיע לספיירוס היה הכרה בהישגים שלו.

לפני שהגיעה לדירה של ג׳מה ורורי בפרבר עירוני ירוק הבטיחה בטסי לעצמה שהיא לא תהיה רגישה מדי לדברים שתגיד אחותה.

לכן, כאשר ג׳מה הרחיבה את עיניה הכחולות כחרסינה והטילה לאחור את ראשה הבלונדי ואמרה, "אני חושבת שרזון מוגזם מזקין," בטסי, שאכלה עוגיות כל היום בתקווה נואלת שתצליח לפתח לעצמה חוה גדול יותר, רק חייכה ושתקה.

כאשר ג׳מה השמיעה קריאת השתאות למראה הציפורניים שבטסי שברה כאשר טיפלה במנוע מכונית עקשן, בטסי שתקה והסתירה את ידיה מתחת לשולחן עד כמה שאפשר.

באותו אופן היא עמדה באון ברמז שהג׳ינס והחולצה שלה גורמים לה להיראות כנער ואפילו להערה המאוחרת יותר שאין לה את מה שנדרש כדי להצליח בעולם. אכן, היא התגאתה בעצמה על שלא בלעה את הפיתיון.

דורי ישב ליד אותו שולחן, אבל היה נוכח־נפקד, וחוסר הנוחות שלו נוכח האווירה בין חברתו ואחותה המבוגרת יותר היה מודגש ביותר. לעתים הוא עשה ניסיון מסורבל להעלות נושא אחר לשיחה, אבל יהיה הנושא אשר יהיה, דומה שתמיד סיפק לג׳מה חומר נוסף כדי לגרות את אחותה. בטסי בחנה בגניבה את רורי. הוא נראה זועף, מתוח ונבוך. כמו בטסי, הוא לא הבין למה ג׳מה זקוקה לתקוף את בטסי בכל דרך אפשרית.

אחרי־הכל, לכאורה, בטסי ולא ג׳מה היתה צריכה להיות האחות המרירה, הנושאת את משא העולם על כתפיה. לפני שלוש שנים עמדו רורי ובטסי על סף אירוסים, ואז ג׳מה הכריזה שהיא הרה ושהיא נושאת ברחמה את התינוק של רורי. הוריהן דחקו בבטסי להתייחס אל הבשורה בראש מורם בגאון. זה מה שעשתה. היא היתה גאה מכדי להראות ברמז אפילו שהיא רוצה להיאחז בגבר שמאחורי גבה שכב עם אחותה היפה ממנה בהרבה. היא גם אהבה יותר מדי את רורי וג׳מה מכדי לעשות מזה עניין גדול מדי, עניין שיקרע לגזרים את כל המשפחה. ולבושתה, חשבה בטסי בזעף, היא עוד לא למדה איך לא לאהוב את רורי.

"כל נערה רווקה אחרת שאני מכירה מבלה שבעה ערבים בשבוע... אני לא מאמינה שעוד לא מצאת לעצמך בחור משלך !״ הכריזה ג׳מה בזעף.

לשבריר שניה לפת כאב זועם את בטסי והיא טמנה את אצבעותיה בפוני שערה האדום הכהה מעל למצח החיוור שלה. היא כמעט התפרצה להגיד שהיה לה בחור משלה עד שג׳מה גנבה אותו ממנה והצליחה לשתוק במאמץ כביר. מחיר השתיקה גרם לה להסמיק והיא הניחה לגאווה לדבר במקומה כאשר שיקרה. "יש בחור בעבודה... אני יוצאת אתו."

אחותה הצעירה בהתה בה עתה בחוסר נוחות. "איך קוראים לו?"

"ג׳ו..." בטסי חשקה שפתיים והביטה בארוחתה בלי תיאבון. באותו רגע בו יצא השקר מבין שפתיה היא התחרטה עליו, שכן מיד הבינה ששקר אחד יוביל לשקרים נוספים. אבל ג׳ו היה שם, הזכירה לעצמה, ואף שמעולם לא יצאה אתו באמת, הוא הזמין אותה לפחות לצאת אתו. ״הוא חדש... הוא התחיל לעבוד באימפריאל לפני שבועיים — "

"בן כמה הוא? איך הוא נראה?" סדרת שאלות סקרניות הציפה את ג׳מה.

"שנות העשרים המאוחרות. גבוה, רחב כתפיים, בהיר." בטסי משכה בכתפיה וחשבה שאם היתה יוצאת עם ג׳ו אפילו פעם אחת הרי שהשקר היה הופך באורח פלא לאמת.

ג׳מה הצטחקה. "נו, הגיע הזמן..."

רורי הקדיר פנים. "מה את יודעת על הבחור הזה? יש המון שרצים בעולם. תיזהרי,"

דחק בבטסי.

חיוכה של ג׳מה נמחק מפניה היפים כאילו סטר עליהם ובטסי רצתה לגנוח בקול.

ג׳מה נעלבה כאשר דורי גילה עניין או דאגה לאחותה. היא השפילה את ראשה ועברה את השתיקה שבעקבות ההערה באמצעות איסוף פעוטה בפיג׳מה אל בין זרועותיה. הילדה חיבקה את דודתה באושר והפכה אליה פנים שמחים. סופי, שהיתה עירוב מקסים של הגנים של הוריה, זכתה בשערו הכהה של רורי ובעיניה התכולות של ג׳מה. זמן קצר אחרי שסופי סיפקה הסחת דעת הולמת, בטסי הכריזה שהיא חייבת לטוס מפני שהיא צריכה להתחיל מוקדם בבוקר.

היא הגיעה לדירת החדר הקטנה שלה בדיוק כאשר אמה התקשרה.

"ג׳מה מאוד כועסת..." פתחה קורין מיטשל, ולמרות שתחושה מוכרת של תסכול אפפה את בטסי לשמע המילים, היא התיישבה כדי להאזין להן בסבלנות.

"לא הייתי צריכה ללכת אליהם לארוחת ערב," אמרה בטסי באנחה. "סתם גרמתי שם למתח."

"זו לא היתה בעיה אם רורי היה פשוט מתחתן עם אחותך המסכנה," קבלה אמה.

"היא חיה, אם לילדה בת שנתיים, ועדיין אין רמז לטבעת נישואים! מובן שהיא אומללה. יש להם דירה נחמדה משלהם ורודי מצליח כעורך־דין. למה הוא מחכה?"

בטסי שאפה לקרבה נשימה ארוכה ומחזקת. "אמא, זה לא ענייני.״

"אבל את מכירה את דורי ברטרם טוב מכל אחד אחר!" מחתה קורין בלהט. ״הוא שובר את לבה של ג׳מה — "

"המון זוגות חיים יחד ללא נישואים," אמרה בטסי בשקט.

"דורי לא תכנן לאלץ אותך לחיות בחטא, נכון?" התיזה קורין תזכורת שנועדה להסביר את מצוקתה של בתה הצעירה יותר. "האם זה פלא שג׳מה מרגישה נורא פגועה כאשר היא רואה את אבי בתה מקדיש לך תשומת לב?"

"הוא לא הקדיש לי תשומת לב," הדגישה בטסי בלאות, אבל היא ידעה שהאשה המבוגרת יותר אינה מקשיבה לה. היא ודאי נרגשת אחרי שיחת טלפון היסטרית מבתה הצעירה, להוטה לדבר על הבעיות ביחסיהם של ג׳מה ורורי.

זה היה דפוס מוכר והוא פגע בבטסי מאחר שאמה היתה כה אדישה לרגשות שלה.

למה היא צריכה להבין את הבעיות של ג׳מה עם דורי? למה מצפים ממנה לשאת את ההערות הכלבתיות של אחותה בשתיקה סלחנית? ועוד יותר גרוע היה צליל המרירות הפוצע בקולה של אמה, שרמז לכך שזו איכשהו אשמתה של בטסי שעולמה של ג׳מה אינו ורוד ומושלם כפי שחשבה שהוא צריך להיות.

יותר ויותר בטסי למדה שהיא השעיר לעזאזל של כל המשפחה ברגע שג׳מה כועסת עליה. יחלפו כמה שבועות בטרם תשמע שוב מאמה. ג׳מה דמתה לאמה במראה וכאישיות וקורין הזדהתה עם האינטרסים של ג׳מה. כאשר היתה ילדה, בטסי מעולם לא פקפקה במציאות בה אחותה הצעירה ממנה בשנתיים היתה הבת המועדפת. כתינוקת, ג׳מה סבלה מרשרוש בלב וכולם כרכרו סביבה. כאשר הבריאה לגמרי, ההורים כבר היו כל־כך רגילים להעניק לה את חלק הארי של תשומת הלב שלהם עד ששום־דבר לא השתנה. הוריה של בטסי העריצו את ג׳מה וסופי היתה היהלום שבכתר של אחותה.

בהשוואה, בטסי היתה תמיד קצת מוזרה בחוג המשפחה. העדפותיה בבגדים ותחומי העניין שלה מעולם לא היו נשיים מספיק כדי לשאת חן בעיני אמה. למעשה, זכרונות הילדות המאושרים ביותר שלה סבבו סביב סבה המנוח, ששיקם מכוניות קלאסיות בזמנו החופשי. כנערה, היא היתה נערית וספורטיבית, להוטה אחר מכוניות בזמן שנערות

אחרות בגילה היו להוטות אחר הבנים שנהגו במכוניות. בחזית זו פרחה מאוחר מאוד וחשה מאוימת בשל ההצלחה של אחותה באגף זה. בנים התחילו לרדוף אחרי ג׳מה כאשר היתה בת שלוש־עשרה.

בטסי פגשה את רורי במועדון ספורט כאשר היתה בת שמונה־עשרה. הוא היה בתחילה ידיד בלבד, אבל היא ידעה כיצד הרגישה כלפיו זמן רב לפני שהוא אזר עוז כדי להזמינה לצאת אתו. באותו שלב בטסי כתשה עד מוות את כל המחשבות האסורות שלה. זה העבר, הזכירה לעצמה בחריפות. אף־אחד לא צריך לספר לה שאשה אחרת אינה יכולה לגנוב גבר בניגוד לרצונו. היא גם לא היתה צריכה להיות מופתעת, חשבה, כאשר רורי התאהב בג׳מה, שהיתה הרבה יותר חיונית וסקסית ממנה. עם מחשבות אלה, בטסי נכנסה למיטה.

למחרת בבוקר, כאשר הגיעה לעבודה, ג׳ו טיילר כבר מירק את חרטומה של המכונית בה נהג. הוא עמל קשות, חשבה בטינה ושאלה את עצמה מדוע יש לה התנגדות כזו כלפיו. אז הוא נראה לה יהיר ושחצן, אבל הוא היה צעיר, מצודד ופנוי והיא פגשה גברים שהיו מרוצים מעצמם בגלל הרבה פחות. חלפו שבועיים מאז הצטרף לצוות העובדים של אימפריאל לימוזין והוא לא הצטרף לקובלנות המקובלות אודות שעות העבודה הקשות, השכר הנמוך והלקוחות התובעניים וכפויי הטובה. למעשה, כמוה, ג׳ו היה זאב בודד וגבר של מילים ספורות. כמה זמן עבר מאז יצאה עם מישהו? יותר מדי, החליטה וניגשה אל הגבר הבלונדי בצעד נבוך.

"אמרת שתשיג כרטיסים למרוצים בסילברסטון... ההצעה פתוחה עדיין ?״

ג׳ון המשיך למרק. "אולי..."

מזגה התלהט תוך שניה לכדי התגוננות נבוכה. "טוב, אז תודיע לי ברגע שתחליט.

אבל ייתכן שאז אני אצטרך..."

"לא, לא הבנת אותי," מחה ג׳ו ושתל יד גדולה על זרועה כדי שלא תתרחק.

"ההצעה עדיין פתוחה."

הוא היה בנוי כמו סלע ותחושת אי־הנוחות שעורר בה בעבר כמעט צצה בשנית.

היא התגברה על הכמיהה להתרחק ממנו ובמקום הצליחה לחייך ואמרה לעצמה לא להיפגע מהסיפוק הזחוח שלא הצליח להסתיר כמעט. אם ג׳ו טיילר חושב שהקסם השרירי שלו כובש אותה, אז בקרוב יגלה עד כמה טעה...

שישה שבועות אחרי ביקורו הקודם טס כריסטוס ללונדון מדרום צרפת. טימון הקביל את פניו בנמל־התעופה והושיט לו מעטפה חתומה.

כריסטוס הרים גבה שואלת. ״מה זה ?״

"ספיירוס זולוטס ביקש ממני למסור לך אותה לפני שתצא מתחום שדה־התעופה."

כריסטוס הוציא כרטיס ברכה חתום על ידי דודנו. "אבל זה לא יום־ההולדת שלי,"

אמר בפליאה.

טימון נראה מתוח ולא אמר דבר. מקץ כמה דקות עצר כריסטוס במרחק עשרים מטרים מהלימוזינה עליה הצביע העוזר האישי שלו מעבר לחניון. הפליאה שלו הגיעה לקצה לפתע והוחלפה בדהרה פתאומית של ציפיה. היה לו זכרון צילומי. זו אותה מכונית שהיתה נהוגה בידיה של היפהפיה האדמונית שאותה העריץ כאשר היה בחברתו של דודנו לפני חודש.

הוא התקשה להאמין בתחילה שדורנו ימצא דרך כל־כך מהוגנת להפתיע אותו.

טימון פצח בהסבר מאולץ, "דודנך היה נחוש בדעתו להפתיע אותך. הוא אמר שהוא ישכור את חברת הלימוזינות הספציפית הזו לסוף־השבוע, אבל אני הרגשתי — "

"אין צורך להילחץ," יעץ לו מעבידו בקול צרוד ועיניו הכהות ועזות המבע נצצו מעל הדמות הנשית שעלתה מתוך המכונית.

אפילו מדי הנהג לא יכלו להסתיר את השלמות שלה. דקיקה כקנה סוף, עם מותניים שלא היו רחבים מהקף שתי ידיו, היא נעה בחינניות של רקדנית. הוא דמיין אותה במשי. משי שיחליק על עורה הצח ויהיה חלק כסאטן תחת מגעו. לא עלה בדעתו ולו לרגע שלא יוכל לכבוש אותה. כל־אימת שרצה אשה, היא באה אליו. הוא השיג כל אשה בה חשק. פעם או פעמיים היה המגנטיזם שלו כלפי בנות מינה בבחינת קללה כאשר הנשים ובנות הזוג של החברים שלו שלחו לעברו אותות ברורים. אבל הוא מעולם לא נתקל בכשלון.

"עלי להזהיר אותך שצוות האבטחה מאוד מודאג מהשינוי של הרגע האחרון הזה בהסדרי הנסיעה שלך," המשיך טימון בחשש. "לא היה מספיק זמן לבדוק את החברה החדשה הזו."

"אני מרוצה מאוד," לאט כריסטוס ותשומת לבו כולה היתה נתונה לאשה הצעירה שהסתובבה סביב הלימוזינה בבדיקה של הרגע האחרון. הוא חש בגאווה הפנימית שלה על פי זווית ההטיה של ראשה הקטן, בזקיפות גווה ובהרמת קו הלסת העדין שלה.

האם תהווה אתגר? הוא אהב אתגרים אבל היה מעשי: היה לו רק סוף־שבוע אחד.

"זו חברה הרבה יותר קטנה... ייתכן שהיא לא תצליח לספק את השירות לו אתה רגיל".

תחילתו של חיוך מרושע הופיע על פיו החושני והרחב של כריסטוס.

"מנגד, יכול להיות שהשירות יהיה מעל ומעבר לכל מה שאני רגיל לקבל."

בשלב זה טימון הבין את הרמז ונכנע לבלתי נמנע.

"חוששני שתצטרך למצוא את דרכך למשרד בכוחות עצמך היום," אמר כריסטוס

בלי היסוס.

חיוך בלתי רצוני הופיע על פניו הרציניים של הגבר הצעיר יותר.

בטסי היתה במצב רוח לחוץ. הבוס שלה הזהיר אותה שמדובר בלקוח חדש, עשיר כקורח וחשוב ביותר, שיש להתייחס אליו כאילו היה אלוהים בתקווה להשיג עסקים נוספים.

אף שנדהמה כאשר הבוס, שהעדיף תמיד לשלוח למשימות חשובות את הנהגים הגברים,

בחר בה למשימה זו, היא היתה מרוצה ממנה. עם זאת, עוד לפני שיצאה לשדה־התעופה הגיעו לחברה שומרי ראשו של כריסטוס סטפנידס. הדבר עורר עניין. הלקוחות הרגילים שלהם לא היו בליגה שדורשת אבטחה אישית הדוקה. שומרי הראש לא התרשמו כלל מבסיס הפעילות המהוה של חברת הלימוזינות. הם הרימו את חוטמיהם נוכח הרכב בו התכוונה לנהוג, שאלו על המלצות הנהיגה שלה והזהירו אותה שיפקחו עין כל הזמן. חבורה של חזירים סקסיסטים חסרי נימוס, חשבה במרירות, שסיירו בחניון המכוניות כמו שחקנים בסרט גנגסטרים.

החוש השישי הזהיר אותה שהיא ניצבת תחת עין בוחנת. היא הסתובבה וקפאה על מקומה למראה הזכר שצעד לעברה. נדמה היה כאילו מישהו שינה את הקצב להילוך איטי. הוא היה גבוה, חסון ו... וכל־כך יפה־תואר עד שחזה התכווץ והיא התקשתה לנשום ולא יכלה להפסיק לבהות בו. אבל אז מוחה נכנס לפעולה ואילץ אותה להתעשת ולהשתחרר מהשיתוק המזעזע ההוא.

"מר סטפנידס..." למרבה המזל, קולה נשמע רגוע ושקט, ועצבני רק בשוליים. 

"ואת...?"

"בטסי מיטשל," אמרה ופתחה את הדלת האחורית של המכונית.

"בטסי..." הוא אמר את שמה כאילו התענג על משהו מעורר תיאבון, והיה לו קול כמותו לא שמעה מעודה. בלאטו היתה נימה גברית עמוקה ואפלה, שהיה בה משהו סקסי רוחש שהרעיד את יצורי גווה. "אז כך אקרא לך."

"אדוני, תוכל לקרוא לי מיטשל," ענתה בלי הבעה והרימה את מחיצת המעמדות המפרידה ביניהם בתחושה חזקה של הקלה.

כריסטוס, שלא היה מורגל בהתנגדות, התבונן בה. היא לא היתה גבוהה כפי שהניח שהנה ממרחק: היא היתה בסביבות מטר שישים־ וחמשה. יותר מכך, הבעת המקצוענות הקרירה שלה היתה מעושה. הוא היה מתבונן מיומן והוא ראה את הרטטים העצבניים הזעירים הכמעט בלתי נראים שהרעידו את אורכה הדקיק.

"אני מעדיף את השם בטסי," מלמל ברכות כדי לאלץ אותה להרים אליו את מבטו.

מוטרדת, היא הטתה לאחור את ראשה כדי להרים את מבטה אליו ופגשה את עיניו הכהות והנוצצות בפעם הראשונה. פיה חרב ולבה החל לדהור. המבט הפרובוקטיבי שלו נע כדי לבחון את שפתיה המלאות וירד הלאה כדי להביט בהתרוממות של שדיה לפני שחזר אל עיניה כדי להעביר מסר של עניין מיני שהיה בוטה כאילו אמר את הדבר במילים.

מזועזעת עמוקות, היא קרעה את מבטה מפניו הנאים. הוא נכנס למכונית והיא סגרה אחריו את הדלת. כפותיה היו לחות על ההגה. איך הוא מעז לבחון אותה כאילו הוגשה לו על טס? אולי הוא הבחין באופן בו הסתכלה עליו, לגלג קול פנימי קטן ואכזר וסומק ורוד של אשמה חימם את לחייה. מה קרה לה? הוא היה מבחינתה כצלחת מעופפת. מובן שבהתה בו. כל אשה היתה בוהה בו. למה היא מייסרת את עצמה על התגובה האנושית הטבעית שלה? הבחור היה עוצר נשימה. היה לו מזל שלא נעצה בו סיכה כדי לוודא שהוא אמיתי ולא אשליה בלבד. צחוק עצבני בעבע מתוך גרונה והיא לחצה על מתג התקשורת.

"אדוני, הכל בסדר?" שאלה.

"אין מים לא מוגזים במקרר," הודיע לה.

והיא חשבה שהוא יתרשם ממבחר המשקאות שסופקו לו! הוא היה צריך להיות עשיר מאוד, הזכירה לעצמה, והעשירים ידועים בכך שהם מאוד בררנים בכל הנוגע לפרטים הקטנים. הנה ההוכחה. בלוטות הטעם המעודנות שלו לא יכולות לסבול טעמם של מים מוגזים. היא ירדה מהכביש בתחנת הדלק הראשונה ועמדה לצאת מתוכה כאשר הוריד את המחיצה המפרידה ביניהם. "למה עצרת?" שאל במפגיע.

בטסי הסתובבה בהפתעה ונרכנה לאחור כדי לפנות אליו. "רצית מים מינרליים לא מוגזים. הבוס שלי אמר שכל משאלה שלך היא כפקודה..."

"אני רוצה..." מלמל כריסטוס וקולו היה חלק ורך כקטיפה.

היא בהתה בו ונלכדה במגנטיות החייתית הצרופה שלו וביופי הכהה והאקזוטי.

שערו העשיר נראה כהה מאוד אל מול הרקע החיוור של משענת הראש. עורו השחום היה מתוח על עצמות לחייו הגבריות הקשות, אף יהיר ופה חושני ומפוסל להפליא. היא השתחררה מעיניו הזהובות הכהות שבערו לתוכה וגרמו לה להרגיש מסוחררת כילדה קטנה.

היא מיהרה להיכנס לחנות תחנת הדלק. רגליה היו כג׳לי. היא היתה המומה. אז הוא מפלרטט קצת — אז מה עוד חדש? יש בחורים שחושבים שאת מצפה לזה. יש בחורים שמפלרטטים עם כל אשה שהם פוגשים. אני רוצה, הוא אמר. למה היא התנהגה לפתע כמתבגרת? הוא גרם לה להרגיש כזו. היא מצמצה בהשתאות בזמן שהתרחקה מהקופה.

שומר הראש הבכיר שלו, ענק עם כתפיים בגודל של גזעי עצים, חסם את המעבר שלה. "מי נתן לך רשות לעצור את הלימוזינה בלי לתת לנו התראה?" שאל בשריקה זועמת.

"השארת את מר סטפנידס במכונית לא נעולה וללא אבטחה. איך יכולת לנהוג בטיפשות כזו?"

בטסי נדהמה נוכח עוצמת המתקפה המילולית. "אף־אחד לא אמר לי שאני צריכה לבקש רשות או שאני צריכה להודיע מראש — "

"איך נוכל לבצע את העבודה שלנו אם לא תודיעי לנו? אל תסטי יותר מהמסלול המוסכם," ציווה.

חיוורת וזועמת חזרה בטסי למכונית. היא העבירה את בקבוק המים המינרליים אל המושב האחורי בלי להפנות את ראשה ושמעה את קולו של הנוסע בזמן שהתניעה. היא הוטרדה על שננזפה באופן לא צודק. היא הסיעה אנשים לאירועים בחתונות ונשפים ורק פעם אחת התמודדה עם סלבריטאי בינוני. אימפריאל לימוזין היתה חברה קטנה שלא היתה לה רשימת לקוחות אח״מים. היא לא הורגלה בטיפול באנשי עסקים בינלאומיים עשירים ולא אומנה לטפל בדרישות אבטחה מורכבות. ככל שתקדים להעביר אותו לאחוזה הכפרית המפוארת שלו, כך תהיה מאושרת יותר.

"מה קרה שם?" שאל כריסטוס.

״סליחה ?״ שאלה בטסי בתורה ופניה וקולה נטולי הבעה.

"אחד משומרי הראש שלי ניגש אלייך..." דוליוס, ראש צוות האבטחה שלו, שאישיותו הקשה לא היתה מאפשרת לו להגיע למעלת שגריר. כריסטוס ראה את עיניה הירוקות מבליחות בכעס בזמן שסנטרה התרומם בזווית מאוד נשית אך פגועה. הוא התחלחל נוכח הרצון שלו

לזנק מתוך המכונית ולהגיד לדוליוס למצוא מישהו בגודל שלו כשהוא רוצה

להתקוטט עם מישהו.

"אה, זה... כן, הוא שאל למה עצרתי," אמרה בקלילות מעושה.

דוליוס ירד עליה כמו קיר לבנים בגלל זה, פירש כריסטוס. "הוא הרגיז אותך."

״לא, כמובן שלא !״ בטסי לא תלשין על עובד אחר.

כריסטוס זעם על שהיא משקרת לו. היה ברור שהיא מוטרדת. היא לא ידעה להסתיר

את רגשותיה. היא גם נהגה לאט מאוד ועשתה כל מיני תנועות לא נחוצות ועצבניות. הוא היה מרוצה עוד פחות כאשר סגרה את המחיצה.

בטסי ניסתה לא לחשוב על השבוע הנורא שעבר עליה. היא התעלמה מהתחושה מבשרת הרעות שלה כאשר מדובר בג׳ו טיילר ושילמה את המחיר. צינה חלפה בגופה כאשר נזכרה בו. בסופה של הפגישה הראשונה הוא החנה את המכונית ליד כניסה לבית וניסה להתייחם אליה כאילו היתה פרוצה שאסף ברחוב. היא היתה צריכה להיאבק בו והוא היה מאוד תוקפני.

זו היתה חוויה מפחידה באמת. לאור המצב, היא יכלה רק להתענג על התגובה הילדותית שלה לכריסטוס סטפנידס. היא לא היתה צריכה לעודד את ג׳ו טיילר, מאחר שמעולם לא נמשכה אליו. באשר לכריסטוס סטפנידס? הוא היה פנטזיה בטוחה כפוסטר על קיר חדר השינה שלה, החליטה, והאיצה לאורך הכביש המהיר.

כריסטוס מעולם לא זכה להתעלמות כה גורפת מצד אשה. מאחר שלא היתה לו שום כוונה לפצוח בשיחה עם גב ראשה, הוא בחר בגישה ישירה. הוא הרים את טלפון המכונית כדי לתקשר אתה. "תפני בפניה הבאה. יש שם מלון. נעצור שם."

״האם זו עצירה מתוכננת ?״ שאלה בטסי.

"אין לי שום־דבר מתוכנן לסוף־השבוע הזה. אני לא עובד," הסביר כריסטוס.

בטסי ניסתה לא לחייך כאשר חשבה על המהומה שתתחולל ברכב שומרי הראש כאשר הלימוזינה תסטה שוב מהמסלול המוסכם. אבל היא עמדה בפיתוי להציץ במושב האחורי ובלקוח שלה. בגיל עשרים־וחמש, היא היתה מבוגרת מכדי לחלום בהקיץ על גבר שלא ידעה אודותיו דבר.

צעדיה מחצו את הכורכר מחוץ למלון הכפרי הנאה כאשר פתחה את דלת הנוסע.

"אני לא אוהב להיות נעול במכונית במשך שעות," אמר כריסטוס בקול עשיר ואפל.

"נשתה קפה."

היא שכחה את האמברגו שהטילה על התבוננות בו והטתה את ראשה לאחור כדי לפגוש עיניים זהובות כהות ונוצצות שהיו מוקפות בשפעת ריסים שחורים חדים. "תודה, אדוני... אבל אני אשאר בלימוזינה."

מבטו הצטמצם. "זו לא היתה בקשה... זו היתה הוראה."

מבולבלת בשל הניגוד שלא היה בו היסוס, היא בהתה בו למשך שבריר שניה נוסף ואז מיהרה להשפיל את ראשה ופניה התלהטו. אולי הוא רוצה לוודא שהנהגת שלו תישאר ערנית באמצעות הפסקות הולמות. בסדר גמור. היא נעלה את המכונית והלכה בעקבות מצעדו היהיר. שומר הראש שלו צעד לעברם. כריסטוס סטפנידס פנה אליו במה שנשמע כמו שפת אמו.

כמה מילים שקטות ואיש האבטחה החוויר ונסוג במה שנשמע כמו התנצלות מהירה.

בפנים, עטופה בדממה של מוסד יוקרתי שיוצר אווירה של מועדון חברים פרטי, היא חשה אי־נוחות עזה. אבל נראה שהמקום כלל לא עשה רושם כזה על בן לווייתה. הוא פנה אל פקידת הקבלה בציפיה שלווה של גבר שרגיל למשרתים על ימין ועל שמאל מיום היוולדו.

"שבי אתי..." ביד שחומה רזה הוא הצביע על כורסה שעמדה לצד אח שיש מרהיב.

בטסי בהתה בלהבות החמימות של האש הנעימה. "אדוני, זה לא נאות."

"תרשי לי להחליט מה נאות ומה לא."

"אבל לא במה שאני עושה בזמני החופשי. אם זו הפסקה רשמית," הגיבה בטסי בבהירות שטוחה, "אז מותר לי לבחור כיצד לבלות אותה."

"נראה שגישת השוט והכסא אינה מתאימה לאשה בעלת אישיות חזקה כשלך,"

אמר כריסטוס סטפנידס בעצלתיים.

"אני מבקש ממך בכל הענווה... אנא, הצטרפי אלי לשתיית קפה."

שעשוע בלתי רצוני שטף את בטסי. בכל הענווה? הוא רציני? היא כמעט צחקה בקול.

הוא היה יהיר ובטוח כגבר שמעולם לא ידע ענווה מהי. למה הוא מזמין אותה בכלל? מה יוצא לו מזה?

"למה?" שאלה בצורה בוטה והטתה לאחור את ראשה כשעיניה מבליחות כשתי אבני איזמרגד נוצצות בחשד.

ת׳אוס מו, למה היא נלחמת בו? בחניון המכוניות, באותו רגע ראשון של פגישת מבטים, כריסטוס זיהה את התשוקה שלה. היא לא הצליחה להסתיר את הכמיהה הקודחת שראה בפנים נשיים רבים מאוד מאז היה נער. אבל הוא לא זכר מתי בפעם האחרונה נאלץ לעשות מאמץ כזה. היא לא עודדה אותו. היא ערמה קשיים על דרכו. הוא נעשה עצל, חשב. הנשים שלו היו אלה שהתרוצצו תמיד, אבל עכשיו הוא עומד מול אשה שנראתה כאילו היא עלולה לברוח לשמע המילה הלא נכונה הראשונה.

"מתחשק לי לא להיות לבד," מלמל בנינוחות מכוונת והפעיל את מלוא קסם האישיות החזקה שלו ובלע הערות מתחכמות יותר שעמדו על קצה לשונו.

בטסי לא הבינה. לקוח מעולם לא ניסה לחצות את הגבול עמה בעבר. היא לא הבינה למה הוא מתנהג אחרת. המדים שלה היו מיושנים ולא מחמיאים. במהלך יום העבודה שלה מעטים בלבד שלחו לעברה מבט שני.

יאת נשואה?" שאל כריסטוס לפתע, תוהה באיחור אם יש סיבה להיסוס המפתיע שלה. "חיה עם מישהו?"

״לא... אבל — "

כריסטוס הניח יד בטוחה על עמוד שדרתה ודחק בה מעדנות לעבר ספה מרופדת.

"אז תצטרפי אלי."

היא קרסה על הספה בדריכות בלתי מתפשרת. הוא קיבל את הדממה שלה בשקט ומילא אותה בסיפור אודות חתונה שנערכה במלון. הוא היה מאוד משעשע. היא ישבה שם, מרותקת לדבריו, לא מסוגלת להסיר את עיניה מתווי פניו המרעישים והרזים. אכן, התירוץ להתבונן בו היה עונג מודע ופורקן מהצורך הקודם לא להביט בו. כל מה שהיה בו ריתק אותה.

היא שתתה את הקפה בלי לחוש בטעמו. לבקשתו, היא הסירה את הכובע שלה והסמיקה נוכח עוצמת המבט שלו. היא ענתה על כמה משאלותיו. היא היתה בת עשרים־וחמש, רווקה, עבדה בחברה שלוש שנים, תמיד רצתה לעבוד עם מכוניות. היא היתה מוכנה לראות חוסר עניין בתשובות שלה, מאחר שהניחה שהוא רק מנסה לנהל שיחה מנומסת. לאט, לאט מאוד, שכן היתה לה דעה צנועה מאוד על המראה החיצוני שלה, התחוור לה שדומה שכריסטוס סטפנידס מאוד נמשך אליה ומחפש תגובה.

בשלב בו לא יכלה עוד לטעות במניעים שלו ובלי היסוס, בטסי הרימה את הכובע שלה, הניחה אותו על ראשה וקמה על רגליה. "אני הנהגת שלך," אמרה בצורה בוטה. "אני לא מתעניינת בשום־דבר אחר."

מבולבל בשל המילים הבוטות שלה, כריסטוס הזדקף ועיניו הכהות והזורחות היו צוננות כקרח אפל. "זה שקר."

כתמי צבע עזים הופיעו על עורה הבהיר נוכח דבריו אבל בטסי המשיכה להרים את סנטרה. "אני יכולה להעריץ ציור בלי לרצות לקנות אותו — ״

״המצב הזה אולי קצת יוצא דופן — "

"אין כאן שום מצב ואם היה, זה היה מעורר גועל." בטסי זעמה נוכח הניסיון שלו לתרץ את התנהגותו. "לא מדובר כאן באירוע חברתי ואני לא אסכן את המשרה שלי בשבילך. אני נוהגת לימוזינות כאמצעי מחיה ואתה עושה מה שאתה עושה, שמאפשר לך לשכור אנשים כמוני... וזהו זה — "

״אני לא סנוב — "

״לא ?״ גבה אדמונית עדינה התרוממה והביעה ספק בהכרזה שלו ועיניה הירוקות הביעו בוז וזעם. "אבל הרי אינך צריך להיות. לא הזמנת אותי לצאת אתך, נכון? ההזמנה היחידה שעמדתי לקבל היא הזמנה מינית זולה. טוב, לא, תודה רבה!"

כריסטוס רצה להוריד מעליה את הכובע ו...? ידיו השחומות הרזות נקפצו לאגרופים פראיים. ואז לעשות אתה את כל המין הזול הזה עד שהיא תרד על ברכיה ותודה לו על שכיבד אותה בהתעניינות שלו. המתקפה שלה עליו היתה נטולת פרופורציות לכל מה שאמר או עשה והוא כעס על שבחרה להתנפל עליו במקום פומבי בו לא יכול להגיב בצורה חופשית. מעבר לחדר, דוליוס וסגנו נמנעו מלהביט בו, דבר שהבהיר לכריסטוס שהם לא החמיצו אפילו שניה אחת מהדרמה. רותח מגאווה פצועה ותחושה עמוקה של חוסר צדק, כריסטוס סטפנידס ראה את בטסי מיטשל יוצאת מהמלון.

איזה בן־זונה מחושב וחלקלק, חשבה בטסי בסערת רוחות וטרקה את דלת הלימוזינה אחריה כשהיא עדיין רועדת מחרון. האם באמת האמין שיצליח לשכנע אותה בחלקת לשונו לעלות לחדר מלון אתו? אין ספק שזו היתה כוונתו כאשר שכנע אותה להצטרף אליו לקפה!

האם היא נראתה כל־כך מטומטמת, שתעשה טעות מהסוג הזה? האם נראתה כל־כך זולה וקלה להשגה שהוא הניח שקל יהיה לשכנעה לעשות את זה? האם תכנן לגמול לה בתשר ענק? או בגופו המרהיב? היא הזדקפה כאשר ראתה אותו מתקרב דרך הראי הצדדי שלה.

כריסטוס עמד בלסת מתוחה ועיקשת וסירב לפתוח את דלת המכונית בעצמו. הוא עמד שם כקורא תיגר עליה, ואם הדבר היה מתבקש, הוא היה עומד שם עד אין קץ רק כדי להבהיר את כוונתו. מסורבלת מרגשות, בטסי יצאה מתוך המכונית ופתחה בפניו את הדלת.

"תודה," התנשם כריסטוס בחלקת לשון.

היא לא האמינה ששנאה אדם •כפי ששנאה אותו ברגע זה. היא נהגה במשך שעה בריכוז עז שמנע כל אפשרות למחשבה. הלימוזינה ירדה מהכביש המהיר לדרכים כפריות שקטות והמהירות ירדה. טרקטור חסם את הכביש בלי אזהרה מוקדמת. בטסי הצליחה לחלוף על פני הטרקטור, שחסם לאחר מכן את דרכה של מכונית המאבטחים, ובטסי כמעט חייכה כאשר חשבה על הכעס שהדבר יעורר בקרב השומרים.

המחיצה בין הנהגת לנוסע הורדה. "לידיעתך," התנשף כריסטוס סטפנידס בנשכנות סרדונית, "אני לא בעניין של מין זול."

"אם אתה רוצה להתווכח, אז בוא לפגוש אותי כאשר אני כבר לא עובדת אצלך וחייבת להיות מנומסת," התיזה בטסי.

"במלון... זה מה שנחשב אצלך למנומסת?" כריסטוס הדגיש את הנימה הלגלגנית שהביעה פליאה וגרם לה לרצות לעצור את הלימוזינה, לזנק לתוך המושב האחורי ולהכות אותו.

"אתה חצית את הגבול," התיזה בטסי בחימה. "איזה גבר מנסה להתחיל עם הנהגת שלו?"

"גבר שזה עתה הומר לסנוביזם מוחלט," אמר כריסטוס בביטחון מעצבן.

בשלב זה ראתה בטסי דמות של גבר שפופה לצד הכביש, לא הרחק מהם. זו היתה האזהרה היחידה שקיבלה לפני שמשהו נוצץ ואפור הושלך לעבר המכונית. הגלגלים החליקו עליו. צמיג התפוצץ ואחריו אחר, והרכב החזק יצא מכלל שליטה והחל להסתחרר. הלימוזינה פגעה בתעלה לצד הכביש בחבטה רועמת שטלטלה כל עצם בגופה. הדלת לצדה נפתחה ברעש גדול בו זמנית.

בתדהמה, בטסי ראתה את ג׳ו טיילר מתבונן בה ותהתה לרגע אם היא מעולפת בשל הסחרור של הלימוזינה, שכן אחרת לא יכלה להסביר את נוכחותו במקום. "ג׳ו...?"

שאלה בחוסר ביטחון ועדיין חשה מסוחררת בשל עוצמת הפגיעה.

"שינה ערבה, בטסי."

מאוחר מדי הבחינה בכך שהוא החזיק בידו אקדח. לא היה לה אפילו זמן להיבהל.

כאב מעקצץ נגע בסרעפתה והיא התנשפה מפני שבלי אזהרה איבריה הפכו לג׳לי. ג׳ו השליך אותה הצדה בלי עניין, כאילו היתה שק תפוחי־אדמה. רגע לפני שהתעלפה היא שמעה אותו מדבר שוב, אבל מה שאמר לא נשמע לה הגיוני.

"מעניין שבחור כמוך מתעניין בחברה שלי... טוב, שניכם ראויים להפתעה קטנה!״

הענן שהלך וסגר עליה התגלגל וגופה של בטסי שקע על המושב. תוך שניות היה הנוסע שלה במצב דומה.