פתח דבר
נשים מהלכות על חבל דק.
שמרנית.
מופקרת.
כלבה.
סמרטוט.
הַגדרת מי שאת בעיני העולם החיצוני דורשת שמירה תמידית על איזון. זה מתיש. אבל יש נשים שמדי פעם מוצאות מוצָא. תירוץ שמאפשר להן לומר מה הן חושבות באמת, מתיר להן לסלוח גם אם הן יודעות שלא כדאי להן, ודוחף אותן להתמכר לכל הפנטזיות הקטנות והמפוקפקות הללו — ללא התוצאות המחפירות.
אלכוהול.
הוא מסוגל להעניק את האומץ לומר גסויות ואת הרשות ללכת הביתה עם הברמן.
הוא האליבי. סיפור הכיסוי.
זאת לא היית את באמת — הרוּם והוודקה השתלטו עלייך.
למרבה הצער, יש לי עמידות גבוהה מאוד לאלכוהול.
נורא להיות אני.
בכל שנותינו יחד ביל אף פעם לא הצליח לנצח אותי בשתייה. אפילו לא פעם אחת. אולי מפני שהתחלתי לשתות בגיל צעיר. אולי נולדתי ככה.
מכל מקום, דרוש הרבה כדי לטשטש אותי ועוד יותר כדי לשכר אותי.
ולכן באותם ימים העדפתי חשיש.
הרבה יותר יעיל.
כן, שמעתם נכון. קייט ברוקס — סטלנית יוצאת מגדר הרגיל. אני וה"גרֵייטפול דֵד"? יכולנו להיות החברים הכי טובים. התעוזה של הגראס — היא שנתנה לי את האומץ לעשות את הקעקוע.
אבל, למרבה הצער, הימים ההם עברו. כשנכנסתי לבית הספר למנהל עסקים, הבנתי שאם תופסים אותך עם חומר אסור, המחיר פשוט גבוה מדי.
אז עכשיו אני מסתפקת רק בחומרים מותרים חוקית. בעיקר יין.
דרוּ ואני שותים יין כל ערב, רק כדי להשתחרר. ופעם בשבוע יש לנו מעין דייט לילי — ערב מיוחד. אנחנו מבשלים יחד. דרו חובב מושבע של פהיטות. אנחנו שותים ומדברים ושותים עוד קצת.
הערב שתינו קצת יותר מהרגיל. לכן, אף על פי שאני לא מסטולה במובן המילולי, האיברים שלי רפויים. נינוחים. בדיוק כמו העכבות שלי.
התעוררתם? מצוין.
פתחו חלון, גבירותי ורבותי — עוד מעט יהיה כאן קצת חם.
אנחנו במיטה.
אני על הגב. ודרו בין הרגליים שלי.
בעצם, הפרצוף שלו.
"אני אוהב את הכוס שלך."
אני גונחת, והוא מחזק את המילים שלו במעשים. הוא גדול במעשים.
מעשים רטובים, ראויים להערכה.
"יכולתי ממש לחיות שם למטה."
הוא מגביר את הקצב, ולא תספיקו לומר, "תצליף בי עם השוט," ואני כבר מושכת לו בשיער וצועקת את שמו.
כמה רגעים אחר כך דרו מחייך בגאווה ועולה בזחילה על הגוף שלי. האיברים שלי עצלים מרוב יין — ומהאורגזמה, כמובן. אני מעורפלת לגמרי, קהת חושים, והכול נראה חלומי.
ואז אנחנו מתנשקים. וחום מתפשט בגופי כמו זרם חשמלי ומחזיר אותי למציאות.
גורם לי להרגיש כמה זה ממשי.
אני עוקרת את פי מפיו ולוחשת, האלכוהול נותן לי אומץ, "דרו... דרו, אני רוצה לנסות משהו."
זה מושך את תשומת הלב שלו. "מה את רוצה לנסות?" הלשון שלו מחליקה על הפטמה שלי.
אני מחייכת ונושכת את השפה. "משהו חדש."
הוא מרים את הראש. העפעפיים שלו כבדים באופן חינני. "אני אוהב דברים חדשים."
אני מצחקקת ודוחפת אותו מעלי, אחר כך קמה וניגשת אל השידה — בדרך אני נתקלת בשידה.
"סליחה."
אני פותחת את המגירה העליונה ושולפת שני זוגות אזיקים. דלורס הכינה אותם למסיבת הרווקות שלה, אבל כבר היה לה זוג אחד.
אל תשאלו.
אני מסובבת אחד מהם סביב האצבע. העיכוס הסקסי שלי עד המיטה כמעט נהרס כשאני מועדת על עקבים של עשרה סנטימטרים, ואני מצחקקת.
דרו מתרומם על הברכיים שלו. הוא נראה רעב, כמו אריה שלא אכל שבוע שנועץ מבט בסטייק עסיסי שנמצא מחוץ להישג ידו.
הוא מנסה לקחת ממני את האזיקים, אבל אני הודפת אותו מעלי.
"על הגב, ביג בוי."
אני יודעת מה הוא חושב. נכון שכמעט אפשר לשמוע אותו?
"מממ... קייט רוצה לנהל את ההצגה? מעניין."
הוא נסוג ומרים את מפרקי ידיו אל העמודים של מראשות המיטה. אני אוזקת אותו ונועלת את חצאי הסהר.
קליק.
קליק.
הוא מושך כל אחד מהם, בודק אותם, ואני משתופפת על העקבים לצדו ומעבירה מבט על פני העירום המושלם והשרירי הנקרא דרו אוונס.
יפהפה.
"את מתכוונת לעשות משהו, או רק לבהות בי כל הלילה?"
אני מרימה אליו את המבט. עיניו להוטות, מאתגרות אותי.
אוהו, אני יכולה לעשות את זה. שלרגע לא יהיה לכם ספק בכך.
אני זוקפת בגאווה את הסנטר ומכניסה את הידיים אל בין הירכיים שלו. משפשפת ומעסה לאט את הביצים שלו. אני מחליקה את הידיים לאורך הזין שלו, שכבר התקשה, אוחזת בו חזק — כמו שאני יודעת שהוא אוהב — ואז מוצצת לו.
החזה של דרו מתחיל להתרומם מהר יותר.
ממש מעניין.
ולפני שאתם שואלים, לא, לא תמיד הייתי כזאת. כל כך הרפתקנית.
נועזת.
כל מערכת היחסים המיניים שלי עם בילי התרחשה בשתי רמות: ביישנית ובנאלית. מהוססת ושגרתית. ושם בדיוק היא נעצרה. רק אחרי דרו תפסתי עד כמה בילי ואני עיכבנו זה את זה.
בסקס — ובחיים.
בעיניו של כל אחד מאיתנו, לעולם נהיה קייטי ובילי. בוסריים. תלותיים. צעירים תמיד — כמו הסרט על מעיין הנצח.
ואז נכנס דרו אוונס לחיי, והאישה הבוטה, התובענית, וכן, החרמנית, שגדלה בתוכי במשך עשור יצאה לחופשי. לפחות במיטה.
במיטה שלו.
אני גוחנת אליו, הישבן שלי באוויר, ומכניסה את כולו, למלוא אורכו, לפי. עם המגע הוא פולט. האלכוהול ודאי הקהה את רפלקס ההקאה שלי, כי אני מסוגלת לבלוע הכול.
וזה מה שאני עושה.
ארבע, חמש, שש פעמים. ואז אני מחזירה את המבט לעיניו. באמצע מציצה? בחורים אוהבים קשר עין. אל תשאלו אותי למה — אין לי שמץ של מושג.
"נעים לך כשאני מוצצת לך את הזין, דרו?"
הוא אוהב גם גסויות. למעשה, אין הרבה דברים שדרו לא אוהב.
העיניים שלו מתגלגלות. "ברצינות, איזו שאלה."
אני חוזרת למלאכתי ומכניסה את הלשון לפעולה.
קולו מתנשם, מתנשף. "אלוהים, בייבי — את מלכת המוצצות. את יכולה להעביר קורס בזה."
חה — כמה מצחיק! ציון 101 בליקוק זין.
אחרי כמעט שנתיים יחד אני מומחית בקריאת שפת הגוף של דרו. לכן כשהאגן שלו מתחיל להתרומם והאגרופים שלו נקפצים באוויר, אני יודעת שהוא קרוב. הגניחות והאנחות מלאות ההערכה שלו כמעט גורמות לי לזנוח את התוכנית שלי.
אבל לא.
בשנייה האחרונה, ממש לפני שהוא גומר, אני מתנתקת. ויושבת זקופה. העיניים של דרו עצומות בכוח, ממתינות להתפוצצות שלא קורית.
הוא פוקח את העיניים, והן מביעות בלבול.
אני מחייכת ומרגישה מלאת עוצמה.
ושובבה.
אני מפהקת פיהוק דרמטי. "אתה יודע, היין הזה ממש עייף אותי. אני כאילו... עייפה."
"מ... מה?" הוא מתנשף.
"אני חושבת שאני צריכה הפסקה. לא אכפת לך, נכון?"
דרו נוהם. "קייט..."
אני מעבירה רגל מעליו ומחליקה את הזקפה המרשימה מאוד שלו אל בין הרגליים שלי. אני יושבת עליה, אבל לא מאפשרת לה להחליק פנימה.
"אני כאילו גם צמאה. הולכת לקחת לי כוס מים. רוצה גם?"
"זה בכלל לא מצחיק, קייט."
אווו, הוא רותח.
מפחיד.
אני מחליקה אצבע במורד החזה שלו. "מי צוחק?"
הוא מושך באזיקים — הפעם יותר בכוח. משהסוגרים שלהם לא מגיבים, אני מצחקקת. מי היה יכול לתאר לעצמו כמה כיף לדקור אריה במקל?
"תירגע, דרו. תחכה כמו ילד טוב, ואני אחזור..." אני מושכת בכתפיים. "עוד מעט."
אני מנשקת לו את האף במהירות, מקפצת מעל המיטה ובורחת מהחדר בזמן שהוא קורא בשמי.
אל תסתכלו עלי ככה; אני רק מתגרה בו קצת. אתם יודעים שזה מגיע לו. זה לא מזיק, נכון?
אני מדלגת במסדרון אל המטבח, גאה בעצמי. כשאני דורכת על אריחי הרצפה הקרים, רגלי וזרועותי מצטמררות. אני באמת צמאה, אז אני לוקחת כוס מהארון ומוזגת לתוכה מים קרים.
אני עומדת ליד הכיור, לוגמת לגימה ארוכה וטובה, עוצמת עיניים, והנוזל הקר מרגיע את גרוני הניחר. טיפה מתגלגלת במורד הסנטר שלי, על עצם הבריח, ויורדת אל השד שלי.
ללא כל אזהרה, חזה קשוח נלחץ אל הגב שלי ומבהיל אותי. אני פולטת צווחה, והכוס נופלת ומתנפצת בכיור.
אני לא יודעת איך הוא השתחרר, אבל האזיקים תלויים על מפרקי ידיו. ידיים מחוספסות מושכות אותי לאחור, לוכדות אותי.
אני מצטמררת, בעוד הבל פה חם ומפתה עובר על פני האוזן שלי.
"זה לא היה נחמד, קייט. גם אני יכול להיות לא נחמד."
הקול שלו נמוך — לא כועס, אבל נחוש. מגרה להפליא.
יד אחת תופסת לי את השיער בעורף ומושכת, גורמת לי לקער את הגב ולהצמיד את האגן אל שפת הכיור. הוא מטיח את ראשי הצידה ואחר כך מנשק אותי — תוחב את הלשון שלו לתוך פי בעוד אני מתאמצת לעמוד בקצב.
נשיקה רכושנית.
שתלטנית.
רגע אחרי כן הוא חודר בקלות לתוכי ומתחיל להלום בקצב, הבטן התחתונה שלו חובטת בישבן שלי עם כל דחיפה.
מסחרר.
אני שומעת את עצמי נאנקת. הדלפק מכאיב לי בבטן, אבל לא אכפת לי. כל מה שאני מסוגלת להרגיש הוא דרו.
שמשתלט עלי. שמטריף אותי. שלוקח בעלות עלי.
ידו הפנויה תופסת לי את היד ומעבירה אותה קדימה אל הדגדגן שלי. היא לוחצת את האצבעות שלי כלפי מטה ומכריחה אותי לענג את עצמי.
לגברים יש יחס מיוחד לאוננות. במשך הזמן תפסתי שמדובר בגירוי עצום — כמו לזרוק גפרור לתוך חבית דלק.
הוא משחרר לי את היד, אבל האצבעות שלי ממשיכות לנוע כמו שהוא רוצה שינועו. כאילו אני בובה על חבל ודרו הוא הבובנאי המומחה. ואז הוא נשען לאחור ומרחיק את להט החזה שלו.
קצב ההדיפות שלו מאט. ואני מרגישה איך היד שלו מחליקה מטה לאורך עמוד השדרה שלי. בינינו.
אל הישבן שלי.
ידו לשה ומשפשפת, ואז אצבעותיו מחליקות סביב תלוליות הבשר. הלוך ושוב מעל החור הרגיש כל כך שביניהן.
ואני נדרכת.
זאת טריטוריה חדשה מבחינתנו. טוב — מבחינתי. אין לי ספק שדרו, בזמן זה או אחר, ביקר בתוך כל פתח זמין של הגוף הנשי.
אבל לגבַּי זה בבחינת לא נודע. וקצת מפחיד.
האצבעות שלו מרפרפות עלי בעדינות עד שאני נרגעת. עד שהמתח מתנקז מהכתפיים שלי, ואני שוב שבויה בעונג העז הנובע מקצב האגן שלו.
ואז הוא מחליק אצבע אחת פנימה.
אין כאב. אין אי־נוחות. חדירה כפולה דומה לצניחה חופשית. כדי ליהנות ממנה צריך לחוות אותה. מילים לא עושות צדק איתה.
אבל אני מוכנה לנסות: מענג.
באיזשהו אופן אסור, רע.
דרו מוליך את האצבע שלו פנימה והחוצה בתיאום עם קצב הזין שלו.
ואני נאנקת בקול נמוך ועמוק וחסר מעצורים, ואצבעותי משפשפות מהר יותר — חזק יותר — מלפנים. ואז הנשימה שלי נעתקת כשהוא מרחיב אותי יותר, יוצר מקום לאצבע השנייה שזה עתה החליק פנימה.
התנועות שלו לא מהירות. הן מפותלות ומתגרות.
ואני פותחת את פי ומתחננת לעוד.
לעוד חיכוך, לעוד להט.
מהר יותר. עוד. בבקשה.
דרו מטֶה אותי קדימה בעדינות. הוא מכופף אותי, כך שהשיער שלי מכסה את קרקעית הכיור. ואז הוא נעלם — יוצא מגופי.
ואני כואבת את האובדן.
עד שאני מרגישה את ראש הזין שלו, הרטוב מהנוזלים שלי, מלטף הלוך וחזור את הפתח שאצבעותיו היו בו זה עתה.
"דרו..."
זו גניחה מקוננת, חֶצייה עונג, חצייה כאב.
כולה תחנונים.
"תגידי כן, קייט. אלוהים אדירים... תגידי כן בבקשה."
קולו צרוד. גס.
מרוב צורך.
בי.
ופתאום אני מרגישה עוצמתית.
די מוזר בהתחשב במצבנו הנוכחי, ובכל זאת — אני זאת שבשליטה. באותה מידה היה יכול להתחנן לרגלי.
לחכות ולייחל לפקודתי.
אני לא חושבת. אני לא שוקלת את האפשרויות או מחשבת את התוצאות. אני רק מרגישה.
מוצפת תחושה משכרת.
אני מרפה.
ואני נותנת אמון.
"כן..."
באטיות גדולה דרו מפלס את דרכו לתוכי. יש רגע של כאב — מתיחה צורבת — ואני שואפת אוויר בחדות. הוא נעצר.כשאני משחררת את הנשימה, הוא ממשיך הלאה, בעדינות, עד שהאיבר האינטימי ביותר שלו שוכן כולו בתוך שלי. ואז הוא משתהה שם בלי לזוז. מאפשר לגוף שלי להסתגל לחדירה.
אני מרגישה בידו מחליקה על המותן שלי ובמורד הירך, מקיפה אותה ובאה אל החזית. ידו נכנסת אל מתחת ליד שלי, ואצבעותיו מעסות בתנועה מעגלית, באופן החושני הנהדר הזה, לפני שהן טובלות בתוכי פנימה. שוב ושוב ושוב.
תמיד חשבתי על סקס אנאלי כעל שיא הפגנת השליטה, ככפייה, אולי כהשפלה.
אבל לא זאת ההרגשה.
היא ראשונית... לא מוכרת... אבל גם רבת־יופי. קדושה.
כאילו זה עתה הענקתי לו את הבתולים שלי. ובמובן מסוים, זה מה שעשיתי כנראה.
אני זזה ראשונה, דוחפת את האגן לעומתו.
מאפשרת לדרו — מתוך רצון לדעת, לחוות את התחושות החדשות האלה. מתוך צורך לחצות את קו הגמר. איתו.
זה יותר מאשר ארוטי. מעבר לאינטימי.
שפתיו של דרו צמודות לגב שלי. הוא מנשק ומקלל ולוחש את שמי. ואז הוא זה שנע. מחזיר לעצמו את השליטה. מחליק פנימה והחוצה — עדין, אבל יציב.
זה אלוהי.
היד שלי לופתת את היד שלו מעל הדגדגן. רגלי רועדות, ואני יודעת שאני מתקרבת. כל כך קרובה. כאילו אני מטפסת על הר ותופסת שהפסגה במרחק כמה צעדים בלבד.
עם כל הדיפת אגן של דרו אנחנו פולטים התנשפויות עמוקות בפה פעור.
"כן... כן... כן..."
האורגזמות של הגברים הן תשעים אחוז גופניות. קל להם לגמור, לא משנה איפה נמצאות המחשבות שלהם. לנשים קשה יותר. האורגזמות שלנו תלויות בדרך כלל במצב המנטלי שלנו. ופירוש הדבר שאם אתם, בחורים, רוצים להביא אותנו לשם, אסור שנחשוב על ערמת הכביסה בחדר השני או על מגדל הניירת שמחכה על שולחן העבודה שלנו.
מה שמסביר למה לא היד או הזין של דרו הם שעושים לי את זה.
אלא הקול שלו.
בעוד המצח שלו מהודק אל השכמה שלי, הוא מהמהם, "הו, אלוהים, הו, אלוהים, הו, אלוהים..."
כל כך לא אופייני לו.
הוא נשמע פתוח. חשוף.
פגיע.
הגבר המעצבן הזה, שתמיד רוצה להיות בשליטה, לקבוע את הכללים. שלא עושה צעד בלי להסביר אותו מכל זווית, שהופך אותו על פניו במוחו המדהים — את היתרונות שלו, את התועלת שלו, את ההשלכות שלו.
הגבר הזה מתפרק מאחורי.
וכשהוא לוחש שרשרת של גסויות ותפילות — אני מאבדת שליטה.
ומגיעה לאקסטזה.
ראשי מוטל לאחור, ועיני נעצמות. כוכבים מתפוצצים מאחורי עפעפי כשאני נדרכת וצורחת, וגל אחרי גל של עונג מסחרר מטלטלים את גופי.
התנועות של דרו נעשות לא אחידות ומקוטעות, חזקות יותר ובלתי נשלטות.
ורגע אחרי כן הוא מושך אליו את האגן שלי, מחזיק אותי שם, ומבין שפתיו פורצת גניחה גרונית אחרונה.
אחרי כן אנחנו שואפים אוויר. אנחנו עדיין מחוברים ורועדים מגלי הדף מאוחרים. ידיו מחליקות על זרועותי כשהוא מחליק החוצה מתוכי.
הוא מסובב אותי אליו. ידיו מלטפות לי את הלחיים, ואז הוא מנשק אותי.
וזה כל כך מתוק. נדיב ואוהב. ניגוד חריף כל כך לתנועותינו הנואשות רגעים ספורים קודם לכן.
אני לא יודעת למה, אבל עיני מתמלאות דמעות.
מבטו של דרו נעשה מודאג מיד. "את בסדר? הכאבתי לך?"
אני מחייכת מבעד לדמעות מפני שהן מביעות שמחה. מפני שבאופן מוזר ובלתי ניתן להסבר, מעולם לא הרגשתי קרובה אליו יותר מאשר ברגע זה.
"לא. הכול נהדר. תרגיש חופשי להיות לא נחמד אלי בכל עת."
ואז גם הוא מחייך. רגוע ומרוצה.
"רשמתי לפני."
דרו מרים אותי ונושא אותי למקלחת. אנחנו עומדים מתחת לרסס החם ורוחצים זה את זה בהערצה. אחר כך דרו עוטף אותנו במגבות עבות מחוממות ונושא אותי למיטה.
הוא מושך את השמיכה מעלינו ומחבק אותי חזק אל לבו.
וזה גורם לי להרגיש יקרת ערך.
הוא גורם לי להרגיש ככה. תמיד.
מוערכת.
נערצת.
האם כאב לי למחרת? קצת. אבל לא יותר מדי.
יותר מדי מידע?
סליחה. בסך הכול ניסיתי לעזור.
בכל מקרה, הכאבים והמיחושים של הבוקר הבא היו בהחלט שווים את זה מבחינתי.
אבל מה המטרה של כל זה, תשאלו? למה אני משתפת אתכם בזה?
כי סקס טוב? סקס ממש־ממש טוב?
הוא לא זקוק לאלכוהול. ולא קשור להתאמה או לתרגולת או אפילו למאוהבוּת.
הוא קשור לאמון.
לוויתור על ההגנות. להפקדת עצמך בידיו של אדם אחר ולמתן האפשרות שיוביל אותך למקום שמעולם לא היית בו בעבר.
ואני בטחתי בדרו. במוחי, בלבי, בגופי. בטחתי בדרו בכול.
לפחות זה מה שעשיתי אז.
לימור (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
טוב, סיימתי לקרוא בסך הכל נחמד אבל ציפיתי ליותר, מוזר לי שלאחר שנתיים של מגורים משותפים ועבודה, רבים ונפרדים בגלל שטות ולא מבררים מה בדיוק קרה. לפני שקופצים למסקנות זהו הסתיימה התסבוכת תהנו.
שוש (בעלים מאומתים) –
להסתבך אתך2
ספר מקסים כמו קודמו. הסופרת מתארת בכשרון רב ובאומנות, תוך גילוי רגישות יוצאת דופן, את הדמויות הראשיות, את מה שעובר עליהן , את מחשבותיהן ואת רגשותיהן. זה מרגיש כאילו זה קורה לקורא עצמו. ספר שנקרא בנשימה עצורה עד סופו, בלי הפסקות. אז פנו ערב שלם לקריאתו.
סיגלית –
להסתבך איתך שוב
הסיפור מספר על סיפור אהבתם של דרו וקייט ספר חביב ביותר לדעתי פחות טוב מהראשון הראשון הי מצחיק ביותר ושנון הרבה יותר קצת התאכזבתי
מורן (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
הספר השני בסדרה שהפעם מסופר מנקודת מבט נשית. מעט צפוי אבל יש פעמים ממש מצחיקים שגורמים לך להמשיך לקרוא את הסיפור
רונית –
להסתבך איתך שוב
אחרי הספר הראשון באתי עם המון ציפיות ולצערי מאוד התאכזבתי הספר הזה מנקודת מבט של קייט נראה לי לא מוצלח בכלל כאילו שהיה ניסיון לשחזר את ההצלחה מהספר הקודם עם כל הציניות של דרו זה לאומר כ”כ הלך לסופרת
אסנת (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
מהספר הראשון מאוד נהנתי, מהכתיבה מהסגנון, בספר הזה היה נסיון לשחזר את סגנון הכתיבה אך מהצד הנשי וזה פחות מוצלח. מה גם שהקונפליקט וקומדיית הטעיות אליו הם נקלעו כזוג קצת צולעת. מזל שההתפייסות היתה מהירה . לסיכום פחות טוב מקודמו, חביב.
Lital (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
ספר טוב, לא כמו קודמו! שהיה מעולה… גם פה צחקתי (לא כמו בראשון כמובן..), רציתי להרוג את דרו על הילדותיות המפגרת שלו, שמפקשש כל פעם בגלל האגו שלו.. אבל, סך הכל הקריאה הייתה טובה ונהניתי
מיטל –
להסתבך איתך שוב
ממש נהניתי,נקודת המבט של דרו,מאוהב ללא תקנה עד שחלה אי הבנה מטופשת .מקסים בעיניי,ציני ומשעשע.
נוי –
להסתבך איתך שוב
הכתיבה עוקצנית ומעניינת כמו בספר הראשון. קל להתחבר לספר הזה ובמיוחד מהסיבה שכעת הוא כתוב מנקודת הבת מה של היה לפני. אהבתי כל רגע בספר והדבר היחידי שביאס אותי שהוא קצר ונגמר מהר.
שרונה (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
ספר נחמד. ממשיך את סיפור האהבה בין קייט ודרו. פחות חזק מהראשון אבל עדיין כתוב בצורה הומוריסטית המעלה חיוך. כולל בסופו כמה תובנות בנשא היחסים בינו לבינה .
נעה –
להסתבך איתך שוב
חמוד, מצחיק… נהניתי מכל רגע… אבל עדיין לא משתווה לראשון “להסתבך איתך”. זה מנק’ מבט של האישה, פחות מחברת אך נהניתי מהשנינות
NATAN –
תסבוכת 2
קראתי כבר ספרים טובים יותר… איך לומר בעדינות?
אבל אולי זה בגלל שאני פשוט לא מתחבר לז’אנר הזה של הספרים, אינני יודע
נאוה –
להסתבך איתך שוב
אחרי הספר הראשון, שמחתי לרכוש גם את השני. עלילותיהם של דרו וקייט ממשיכות להצחיק ולרגש. אחד הכייפיים שקראתי באחרונה. קליל, מהנה וזורם (:
גלית –
להסתבך איתך שוב
אחרי שקראתי את החלק הראשון כמובן שהמשכתי לשני סיפור ממש נחמד. ממשיך את סיפור האהבה בין קייט ודרו. פחות חזק מהראשון אבל עדיין כתוב בצורה הומוריסטית המעלה חיוך. כולל בסופו כמה תובנות בנשא היחסים בינו לבינה .מומלץ
גלי –
להסתבך איתך שוב
טוב האמת ציפיתי ליותר. להסתבך פעמיים נראה לי די מוגזם. אבל גבר כמוהו בהחלט שווה. “הוא עדיין מפליא אותי – הכוח שיש לה. האישה הקטנטונת הזאת יכולה לגרום לי לרדת על הברכיים במבט… באנחה. אבל לא הייתי רוצה את זה בשום צורה אחרת. הייתי בצד האחר. ראיתי מה יש לחופש להציע: ייסורים. הָביאו את השלשלאות הארורות; אני בוחר בעבדות על פני כל דבר אחר”.
גלי –
להסתבך איתך שוב
הממממ אוקי נחמד לאור הספר הראשון באמת ציפיתי ליותר. משהו בכל הסיפור היה לעוס מידי. למרות שאי אפשר לעמוד מול הדרך בה הכותבת פירשנה את הדמויות נקודה מעוררת השראה ומאוד מעניינת. בהחלט ממליצה לקרוא את הספר למרות הכל!!!!
טלי (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
ספר ההמשך ללהסתבך איתך . הספר הראשון היה מנק מבט גברית. היה קליל ומצחיק וממש אהבתי. כאן לדעתי היה פספוס. היה נחמד אבל אפשר לחלוטין לוותר
נופר –
תסבוכת 2: להסתבך איתך שוב
נפל במבחן הספר השני אך עדיין כתוב בצורה הומוריסטית המעלה חיוך. כולל בסופו כמה תובנות בנשא היחסים בינו לבינה .
קתרין –
להסתבך איתך 2
סםר שני לסיפור . ממשיך את סיפור האהבה בין קייט ודרו. פחות חזק מהראשון אבל עדיין כתוב בצורה הומוריסטית המעלה חיוך. כולל בסופו כמה תובנות בנשא היחסים בינו לבינה. לא כמו הראשון פחות מעניין ואםשא לדלג
Micahl (בעלים מאומתים) –
להסתבך איתך שוב
המשך קליל ומשעשע לספר הראשון, נחמד למי שמחפש משהו להעביר איתו כמו שעות,לא יותר מזה.
ריקי –
להסתבך איתך שוב
ספר כיפי, קליל ומצחיק… העלילה צפויה, הסיום ידוע מראש אבל הדרך נפלאה. ספר שכיף להעביר איתן כמה שעות של אחה״צ (בתנאי שקראתם את הראשון).
אלה –
להסתבך איתך שוב
ספר נחמד וקליל. כתוב מנקודת המבט של הגיבורים וזה מה שמייחד אותו. עלילה קצת קלישאתית, הספר הראשון הרבה יותר מעניין ומשעשע.
תמר –
להסתבך איתך שוב
הספר השני בסדרה שהפעם מסופר מנקודת מבט נשית. מעט צפוי אבל יש פעמים ממש מצחיקים שגורמים לך להמשיך לקרוא את הסיפור
מילה –
להיסתבך איתך שוב
ספר כיפי, קליל ומצחיק סקסי… העלילה ברורה, הסיום ידוע מראש אבל הדרך נפלא וכיפית. ספר שכיף להעביר איתן כמה שעות של אחה״צ (בתנאי שקראתם את הראשון).ונקרא בנשימה אחד
שרון –
להסתבך איתך שוב
סקירה
????????????????????????????????????????????????????????????????????
להסתבך איתך שוב
רצה מבית משפט אחד לאחר, קופצת בין עורכי דין מדברת תוך כדי עם הפרקליטות הצבאית ומקללת בראש את הבן ז*נה שתובע אותי.
מחכה בתור לבית משפט .. מספרך 201 והמספר עכשיו 7 . נזכרת שיש לי ספרים בתיק מין הסתם.
מה אני אגיד? רוצות סקירה שהספר הזה מושלם וחובה קריאה? אז אני מצטערת, הספר הזה קליל מאוד וגם קצר מאוד , הוא היה צפוי מהרגע הראשון.
הרגשתי שאני קוראת סתם סיפור, באמת הרגשתי שכאילו חברה מתקשרת אליי ומספרת לי מאורעות השנה האחרונה.
לא הצלחתי להתרגש, לא הצלחתי לעצור נשימה.
קניתי אותו בסטימצקי במבצע ב34.90 ולהגיד את האמת זה המחיר שהוא שווה.
הספר הזה לא שווה יותר מכך.
אכזבה ובזבוז זמן זאת ההרגשה שלי.
כמובן כרגיל,
בואו ספרו לי מה החוויות שלכם מהספר ❤️
Alisia –
להסתבך איתך שוב
אחרי שרכשתי את החלק הראשון וסיימתי אותו תוך יומיים בלבד, ונהנתי ממנו מאוד לא חשבתי פעמיים לגבי הספר השני..מומלצים מאוד!! מלאים תשוקה ורגש סוחפים ומרתקים אי אפשר להניח את הספר עד שמסיימים לקרוא.
מעיין –
להסתבך איתך שוב
לאחר שקראתי את הספר הראשון רכשתי את השני אך מה אגיד… הוא לא עשה לי את זה הכל קורה כל כך מהר וגם צפוי מאוד, לבחירתכם.
מעיין –
להסתבך איתך שוב
לאחר שקראתי את הספר הראשון רכשתי את השני אך מה אגיד… הוא לא עשה לי את זה הכל קורה כל כך מהר וגם צפוי מאוד, לבחירתכם.
קרן –
להסתבל איתך שוב
הפעם הסיפור מסופר מנקודת המבט של קייט, פחות טוב מהספר הראשון שהיה מצוין ומצחיק אבל חביב ביותר למרות שהעלילה קצת פחות מוצלחת. הכי נחמד זה הפרקים בסוף מנקודת המבט של דרו
שרונה –
להסתבך איתך שוב
ספר המשך לספר להסתבך איתך.
הספר הפעם מסןפר מנקודת מבטה של קייט .
הספר פחות מוצלח מהראשון, ספר נחמד ולא יותר.
אפשר לוותר עליו.
נילי (בעלים מאומתים) –
תסבוכת 2: להסתבך איתך שוב
ספר מיותר. אם הראשון היה בינוני, אז פה כבר העברתי חצי מהספר במהירות כדי לדלג על קטעים משעממים. היו גם קטעים מעניינים, אבל תכלס הספר מאוד בינוני