תרגום: לי עברון
הוצאה: ספרים בעלמא
זו לא הייתה אהבה ממבט ראשון.
הניצוצות לא עפו בפגישה הראשונה ואפילו לא בשנייה. לא נשמעו כינורות ברקע, ולא הרגשתי תחושת ריחוף משכר – עד עכשיו.
האהבה שלנו התפתחה לאט ובדרגה מספר לספר. זה היה slow burn, אבל בסוף זה קרה, והתאהבנו זו בזו. או לפחות, אני התאהבתי בכתיבה של ק”ג’ צ’רלס, והספר שגרם לזה היה “עורבני”. קראתי אותו במהלך טיסה ארוכה, והוא גרם לי להתפתל בכיסא, לבעבע מרוב התרגשות, להציק לחברה שישבה לידי ולהקריא לה בלחש קטעים נבחרים. (סליחה, שני!)
מה גרם לי לתחושה הזו בקריאת הספר של צ’רלס? אם לסכם זאת במשפט אחד – ההרגשה שמדובר בפאנפיק (כלומר: סיפור המעריצים) הכי טוב שקראתי ל”עלובי החיים” של ויקטור הוגו.
אם להיות יותר ספציפית, לאורך הקריאה לא הצלחתי להימנע מההרגשה שהספר נכתב בהשראת ספרות מעריצים שעוסקת בסיפור האהבה בין גיבור הספר האסיר הנמלט ז’אן ולז’אן לבין השוטר שרודף אחריו ברחבי העיר הכי רומנטית בעולם – המפקח ז’אבר. סיפור האהבה הזה כמובן לא קיים בספר של הוגו – אבל המעריצים והמעריצות מצאו את הפוטנציאל הטמון בו:
הלהט שבמרדף, הרגשות העזים ששני הגברים רבי העוצמה האלה מעוררים זה בזה ובנו הקוראים, האופן שבו הם כמעט נפגשים לאורך העלילה, חולפים זה על פני זה, נוגעים-לא-נוגעים, המפגשים הטעונים ביניהם לאורך הספר, מפגשים שאת המתח שבהם אפשר לחתוך בסכין. זה סיפור על התחזות, על נקמה, על אובססיה, על הזדמנויות שניות, על אומץ ועל עמידות. ולז’אן וז’אבר, הם גיבורים רבי עוצמה – ולז’אן הוא כוח בלתי ניתן לעצירה, ז’אבר הוא אובייקט שאי אפשר להזיז ממקומו. ההתנגשות ביניהם בלתי נמנעת, מלאת תשוקה ומהנה מאוד לקריאה ועוד יותר לפרשנות.
אני אישית מוכנה להמר על כך (לא בסכום גבוה מאוד אבל בכל זאת) שאם הוגו היה כותב את היצירה שלו בימינו אנו הוא כבר היה דואג לכתוב עבורנו כמה סצינות לוהטות ביניהם, משהו קטן עבור המעריצות – אני לא חושבת שזו השערה מופרכת מאוד, בעיקר בהתחשב בביוגרפיה של המחבר.
בהעידרו של הוגו, כותבים וכותבות צעירים ונמרצים התיישבו להשלים את המלאכה, והם ממלאים עד היום שלל אתרים כמו AO3, טאמבלר ו-DeviantArt בסיפורים ואיורים פרי עטם שמציגים את ולז’אן וז’אבר כגיבורים של סיפורי אהבה.
“עורבני” של ק”ג’ צ’רלס מזכיר מאוד אלמנטים רבים שמופיעים בספרות המעריצים שעוסקת בולז’אן וז’אבר. אין בכך כמובן כדי לרמוז לגניבה ספרותית או העתקה – רחוק מזה. יצירות ספרותיות תמיד משפיעות זו על זו בדרכים שונות, נסתרות וגלויות, וזה דבר מבורך ומשמח. במהלך הקריאה לא הצלחתי (וגם לא כל כך רציתי) לנער מעליי את התחושה שהרומן הזה מושפע מספרות מעריצים.
הוא לא רומן שעומד לגמרי בפני עצמו – הוא מעין המשך או סיפור צדדי המתרחש בעולם של “קסמי עקעקים”, הטרילוגיה הידועה והלוהטת שמספרת את סיפורים של לורד קריין האציל ששב לאנגליה אחרי שנים בגלות וסטיבן דיי, הקוסם שנשלח לחלץ אותו מצרה מסובכת. מומלץ לקרוא קודם את טרילוגיית “קסמי עקעקים”.
ק”ג’ צ’רלס אוהבת מאוד את המאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים, רוב הרומנים שלה מתרחשים בתקופה ומקום שמזכירים את אנגליה הויקטוריאנית או של הריג’נסי, עם לעתים קרובות תוספת של תיבול קסום. בנוסף, על פי התנהלותה ברשתות החברתיות ואלמנטים שונים בכתיבה שלה, נראה שצ’רלס ככותבת מעורה היטב בתרבות מעריצים; היא מתכתבת עם המעריצים והמעריצות שלה כאילו היא עצמה חלק מהפאנדום. בכתיבה שלה נראה שהיא מודעת היטב לא רק לתבנית של רומן רומנטי אלא גם לתבניות השונות של ספרות מעריצים, והיא יודעת כיצד ללהטט איתן, לשבור אותן ולהשתמש בהן בצורה מקורית ומעניינת. הבה נאמר שלא יפתיע אותי לגלות שצ’רלס כתבה ספרות מעריצים בעצמה.
“עורבני” עוסק בסיפור האהבה של ג׳ונה פסטרן – דמות שולית בסדרת “קסמי עקעקים”, והשוטר בן ספנסר. ג’ונה הוא קוסם מסוג שנקרא “הולך רוח”, והוא מסוגל פשוטו כמשמעו ללכת על הרוח, לשלוט באלמנט האוויר ולנוע בו כרצונו. פסטרן ניהל רומן בן שישה חודשים עם ספנסר, לפני שבגד בו והפליל אותו. בן איבד ברגע אחד את החיים שהיו לו וכעת הוא אסיר משוחרר. הוא חסר כל, מושפל עד עפר. כל מה שנותר לו בחייו בעצם – זו נקמה באיש שהרס אותו. אלא שכאשר בן מוצא שוב את ג’ונה, הדבר לא מתגלגלים כפי שהוא חשב שיקרו ושניהם צריכים ללמוד לבטוח זה בזה מחדש.
כבר בפרמיס הזה של שוטר ופושע שמתאהבים זה בזה יש משהו שמהדהד את ספרות המעריצים של “עלובי החיים”, שבה ולז’אן וז’אבר – הפושע והשוטר, מתאהבים זה בזה. חלק מהעלילה עוסק בהתחזות וזהות בדויה – חלק נכבד מספרות המעריצים של “עלובי החיים” עוסקת בעלילותיהם של השניים כאשר ז’אן ולז’אן הפושע הנמלט עולה לגדולה בזהות בדויה ונעשה ראש העיירה של מונטרי סו מר.
בן וג’ונה מתוארים בנקודת שפל בחייהם שבה הם הגיעו לשפל המדרגה – ג’ונה נאלץ להיות תמיד בתנועה, לברוח ולהסתתר כמו ולז’אן של הוגו. בן לעומתו מהווה מעין שילוב של צמד הדמויות מ”עלובי החיים”; בן הוא שוטר (לשעבר) שאיבד ברגע אחד את כל מה שהאמין בו כמו שקרה לז’אבר, והוא גם משוחרר טרי מהכלא שאיש לא מוכן להעסיק אותו או לתת לו הזדמנות, אבל, חדור נקמה, אבוד ומלא טינה כלפי העולם כמו שולז’אן היה לאחר שהשתחרר מטולון.
אחת הפסקאות שמצביעות על השילוב הזה בין ולז’אן לז’אבר בדמותו של בן ספנסר היא הפסקה שבה הוא מנסה למצוא עבודה בעיר וכמעט מתייאש ובוחר בגורל טרגי דומה לזה שמוצא את ז’אבר בסיום של “עלובי החיים”:
“הוא עשה כמיטב יכולתו, שאל בכל מקום שהיה סיכוי למצוא בו עבודה… אבל השעה היתה מאוחרת, והוא היה מטונף ולא מגולח… חמישה סירובים היו לעשרה, ולעשרים. הוא נשמע קדחתני יותר ויותר… והזדקקותו הרתיעה אנשים שהיו עשויים לעזור. היו בנמצא גברים רבים שרצו לעבוד; איש לא רצה לשים את מבטחו בגבר נואש… כעבור כמה שעות ארוכות ומשפילות עמד בן על גשר בלב ריק ובקיבה ריקה, ולטש עיניים אל המים החשוכים… מתחתיו היו מי הנהר חפוזים, עכורים, וסחפו הכול בזרם מהיר. גם הוא יוכל להיסחף בהם במהירות לא פחותה. הוא הביא את כל זה על עצמו. כל בחירה, כל פעולה ותגובה, כל החלטה… הובילה אותו למקום הזה.”
בן וג’ונה מסתבכים עם כוחות נוספים שפועלים בסביבה, חלקם טובים וחלקם מרושעים. הם נאלצים לשתף פעולה עם טיפוסים מפוקפקים. תיאורי התלאות, העוני, האומללות והייאוש בהחלט מהדהדים את הכתיבה של הוגו – אם כי אין להכחיש שתיאוריה של צ’רלס קצרים יותר. בניגוד להוגו צ’רלס גם מובילה את הגיבורים שלה אל הזדמנות אחרונה לנחמה והחלמה שהוגו לא נתן לגיבוריו, אבל מאפיינת כל כך את ספרות המעריצים שנכתבה בעקבותיו. קיים ז’אנר שלם של ספרות מעריצים שמאופיין בתגית “לאחר הסן” שבו ז’אבר שורד את ניסיון ההתאבדות והוא וולז’אן נאחזים זה בזה ונעזרים זה בזה ובחיי הכפר הפשוטים, הרחק מסמטאותיה אפופות העשן של פאריז על מנת להחלים שוב ונראה שהרומן של צ’רלס מושפע במידת מה מהסיפורים האלה שמעריצים מנחמים את עצמם בהם שוב ושוב.
זה ספר שנהניתי מאוד לקרוא, ולא רק בגלל הקשר שאני מצאתי בינו לבין “עלובי החיים” – זה רומן מקסים על אהבה שצומחת אף על פי כן ולמרות הכל מבין הריסות של כאב ואובדן אמון וחיים שבורים. צ’רלס משתפרת בקצב מטאורי מספר לספר בתיאורי האקשן ובאיזון ביניהם לבין סיפור האהבה והעלילה הגדולה יותר של הספרים.
זהו סיפור אהבה כואב ומרפא ומלא קסם מכל הסוגים שלא חושש לגעת בחלקים האפלים של הנפש וגם בחלקים המופלאים של תענוגות האהבה.
לסדרת “קסמי עקעקים”
חשוב לשים לב: הספר מכיל תיאור הסכמה-מפוקפקת והרבה תיאורים מיניים מפורטים למדי. יש נגיעה בנושאים של אובדנות, והומופוביה ישנה בנוסח המאה התשע עשרה.
