בלונדיניות גבוהות

אתה פול סלבדור ואתה מחפש מישהו. סוף החורף מתקרב. אבל אתה לא אוהב לחפש לבד ואין לך הרבה זמן, אז אתה יוצר קשר עם ז׳וּב.

יכולת לקבוע אתו כרגיל על ספסל, בבר או במשרד, שלך או שלו. לשם הגיוון אתה מציע שתיפגשו בברכה שבאזור פּוֹרְט דֶה לִילָה. ז׳וּב מסכים ברצון.

ביום האמור תהיה נוכח בשעה האמורה במקום שנקבע. אבל אתה לא הפול סלבדור שמקדים מאוד להגיע לכל הפגישות שלו.

ביום האמור הוא הקדים במיוחד, ולכן הקיף קודם את הבניין הגדול השחור ולבן, המכיל חצי מיליון ליטר מים. אחר כך המשיך במדרון המתון של שדרת מוֹרְטייה ועבר מול המבנים האפורים, הגובלים בברֵכה מדרום והמכילים בתורם חמש מאות עובדי מדינה המקבלים משכורת משירות המודיעין הצרפתי. סלבדור התחיל להקיף גם את המקום הזה עד אשר, לא הרחק משם, נשמע צלצול השעה ממגדל הפעמונים של כנסיית נוטרדאם דֵז אוֹטאז׳.

ז׳וּב והוא נפגשו בקפטריה של מרכז הספורט, מעל לטריבונות הצופות על ברכות השחייה, תחת הגג הנפתח הגדול והשקוף. השניים, שהיו לובשי החליפות היחידים בחלל הזה — סלבדור בחליפה אפורה בהירה וז׳וּב בחליפה כחולה כהה — ראו את השחיינים נעים לרגליהם, וצפו ביתר עניין בשחייניות. כל אחד מהם קִטלג בראשו את בגדי הים שלהן לסוגיהם: שלם או שני חלקים, ביקיני או חוטיני, דגמים מבד בדוגמת פִּיקֶה, טוניקות, דגמי כיווצים ואפילו ווֹלָנים. הם עדיין לא דיברו. הם חיכו לפֶּרייה לימון שלהם.

סלבדור עבד בתקופה ההיא בחברת הפקות לטלוויזיה, במחלקת תכניות בידור ומגזין — תכניות בידור ומגזין שז׳וּב צפה בהן ערב־ערב עם אשתו. לסלבדור, גבר רזה וגבוה כבן ארבעים, לא הייתה אישה. אצבעותיו החיוורות והארוכות שיחקו אלה באלה בכל הזדמנות, שעה שכפות ידיו של ז׳וּב, שדמו יותר לידי נגר או קצב, דווקא התעלמו זו מזו, נמנעו זו מזו בקפידה וכל אחת מהן נותרה מכונסת בכיסה רוב הזמן. ז׳וּב המוצק, המבוגר מסלבדור בעשר שנים והנמוך ממנו בעשרה סנטימטרים, טעם בזהירות מתכולת הכוס שלו: המים המוגזים והלימון השתלבו באוויר המוכלר של מרכז הספורט וטיהרו להם את הנחיריים בעדינות. “אז מה,“ אמר לבסוף, “מי הפעם?“ אחר כך, למשמע שם האישה שהגה סלבדור, נד בראשו לשלילה. “בחיי שלא,“ אמר, “לא נראה לי שאני מכיר.“ “בכל זאת, תעיף מבט,“ אמר סלבדור והושיט לו צרור גזירי עיתון ותצלומים, שבכולם מופיעה אותה צעירה, הנראית תמיד יוצאת ממקום כלשהו, ושעל פי הכיתוב שמה גלוריה סְטֵלָה.

התמונות היו משני סוגים. בתמונות מהסוג הראשון, שנדפסו בדפוס ארבעה צבעים ונגזרו מנייר שבועונים מבריק, נראתה תמיד כשהיא יורדת מהבמה או מגיחה מיגואר או מג׳קוזי. בתמונות האחרות, החדשות מעט יותר — תמונות שחור־לבן באיכות ירודה ממדורי החברה של העיתונות היומית — נראתה כשהיא עוברת בשערי תחנת משטרה, יוצאת ממשרדי עורך דין או יורדת במדרגות בית משפט. ממש כפי שהתמונות הראשונות, המוארות בקפידה, הציגו שפעת חיוכים בורקים ומבטים כובשים, כך נראו בכל התמונות האחרות עיניים מוסטות מאחורי משקפיים כהים ושפתיים חשוקות, משוטחות תחת אורות הפלאש ותחומות בחטף. “רגע,“ אמר ז׳וּב, “חכה רגע.“

בעודו מחכה רגע, פרש סלבדור לשתי דקות, ועל דלת השירותים, בין שלל ההצעות למפגשים, נכתב במשיכת טוש לוהבת המשפט: האדם שוחה ואלוהים צוחק! "זהו זה," אמר ז׳וּב כשסלבדור חזר לכיסאו בקפטריה, "זה חזר אליי. אני זוכר את הסיפור. אז מה קרה אִתה בסוף?"

"אין לי מושג," אמר סלבדור. "היא נעלמה לפני ארבע שנים. אולי תוכל לטפל בזה בשבילי. זה לא אמור להיות מאוד מסובך, נכון?"

"לא אמור," אמר ז׳וּב. "נראה."

אחר כך יצאו שוב ברגל לכיוון השדרות ההיקפיות. "טוב," אמר ז׳וּב, "אני אארגן איזה תיק קטן. תוכל לתת לי בכתב את מה שיש לך עליה?" "ברור," אמר סלבדור ושלף מכיסו מסמך נוסף, "הכנתי לך את זה. כתבתי לך פה את כל מה שהצלחתי לגלות." ז׳וּב עלעל בתמונות. "בחורה יפה בכל אופן," ציין. "אפשר לשמור אותן?" "בהחלט," אמר סלבדור.

יחד עברו מול המרכז למודיעין מסכל. רק הקומות העליונות נראו לעין מאחורי החומה החיצונית האטומה, שגדרות תיל דוקרניות מזדקרות ממנה לצד מצלמות אבטחה המופנות אל המדרכות. שלטי אמייל שנקבעו בחומה במרווחים קבועים הזהירו שלא להסריט או לצלם את המקום, שהוגדר כשטח צבאי, ושהעיד על אסכולות שונות בתחום הארכיטקטורה המנהלתית בין 1860 ל־1960. מראש מגדל מתכת גבוה ודקיק פנו כמה אנטנות לארבע רוחות השמים, והכניסה היחידה הייתה מבעד לשער נע על מסילה, שמכוניות צרפתיות הנושאות דמויות עמומות נכנסו בו ויצאו ממנו בעצבנות. שני זקיפים במדים השגיחו על השער בדממה, הבעת פניהם מרתיעה וגוון פניהם, כמו שלו, קודר, מבטם חבוי מאחורי משקפיים בעלי עדשות מראה.

"אני לא אסתיר ממך," אמר סלבדור, "זה עלול להיות לא קל. גם אנחנו חיפשנו קצת אבל לא מצאנו שום דבר. אני אומר לך, היא כאילו לא יצרה קשר עם אף אחד כבר כמעט ארבע שנים."

"נראה," אמר ז׳וּב, "אני אדאג שמישהו יטפל בזה בשבילך מיד." אבל מי? שאל את עצמו. "בּוֹקָרָה יכול להתאים, אני אבדוק אם הוא פנוי. ואם לא הוא, אז אולי קסטנר. כן, קסטנר עדיף. הוא בחור נחמד והוא יוכל לטפל בזה מצוין בשבילך. אבל לפני הכול, הזהות נכונה?"

"סליחה," אמר סלבדור, "איזו זהות?"

"זאת, השם הזה," אמר ז׳וּב והניח אצבע מורה על גלוריה סטלה. "נשמע קצת כמו שם של ספינת דיג, אתה לא חושב?"

"אה, כן," אמר סלבדור, "אבל לא, ברור שלא. אתה כבר תראה, כתבתי לך הכול בניירת."