הטרילוגיה של גבריאל 2: הלהט של גבריאל

פרולוג

פירנצה, 1290

המשורר שמט את הפתק לרצפה ביד רועדת. הוא התיישב לרגעים ספורים, קפוא כמו פסל. לאחר מכן, בעודו חורק שיניו בחוזקה, הוא קם על רגליו ושעט בסערה דרך הבית, מתעלם משולחנות, מפריטים שבירים ומשאר יושבי הבית.

היה רק אדם אחד שאותו ייחל לראות.

הוא צעד במהירות ברחובות העיר, וכמעט פתח בריצה בדרכו אל הנהר. הוא עמד בקצה הגשר, הגשר שלהם, עיניו הלחות סורקות בבהלה את גדות הנהר אחר הסימן הקלוש ביותר לאהובתו.

היא לא נמצאה בשום מקום.

היא לעולם לא תחזור.

בֵּיאַטְרִיצֶ'ה אהובתו איננה.

"עַתָּה יִהְיֶה נוֹשֵׂא שִׁירִי מַלְכוּת אַחֶרֶת,

בָּהּ נֶפֶשׁ הָאָדָם מִן הַחַטָּאת נִצְרֶפֶת

לְמַעַן רְאוּיָה תִּכּוֹן לְגַן הָעֵדֶן.״

טור הטוהר — קנטו ראשון 6-4, תרגום: אריה סתיו.

1

פרופ' גבּריאל אמרסון ישב במיטה, עירום, וקרא את העיתון הפלורנטיני לָה נַצְיוֹנֵה. הוא התעורר מוקדם בפנטהאוז פָּאלָאצוֹ וֶקְיוֹ1 שב"גלרי הוטל ארט" והזמין שירות חדרים, אך לא הצליח להתאפק מלחזור למיטה כדי לצפות באישה הצעירה בשנתה. היא שכבה על צדה כשפניה פונות אליו, נשמה ברכּות, ויהלום נצנץ באוזנה. לחייה היו סמוקות מחום קרני השמש שהציפו את מיטתם דרך קירות הזכוכית.

מצעי המיטה הסתורים הדיפו ניחוחות סקס ושמן אלגום. עיניו הכחולות נצצו וטיילו בעצלתיים לאורך עורה החשוף ושְׂערה השחור הארוך. כשפנה חזרה לעיתון שלו, היא נעה במקצת ונאנחה. מודאג, הוא זרק את העיתון הצדה.

היא קירבה את ברכיה לחזה, הצטנפה לכדור, ומלמולים חרישיים בקעו בין משפתיה. גבּריאל נשען קרוב יותר כדי לפענח את דבריה, אך לא הצליח להבין מילה.

לפתע התעוות גופה, והיא שחררה אנקה קורעת לב. זרועותיה נחבטו בעודה נאבקת במצעים שאפפו אותה.

״ג׳וליאן?״ הוא הניח יד עדינה על כתפה החשופה, אך היא נרתעה ממנו.

היא מלמלה את שמו שוב ושוב, קולה עולה בחרדה.

״ג׳וליה, אני כאן.״ הוא הרים את קולו. כשכמעט נגע בה שוב, היא הזדקפה לישיבה, שואפת אוויר בבהילות.

״את בסדר?״ גבּריאל התקרב אליה, נזהר שלא לגעת בה. היא התנשמה בכבדות, ותחת מבטו הדואג הניפה יד רועדת על פני עיניה.

״ג׳וליה?״

אחרי דקה ארוכה ומותחת היא הביטה בו בעיניים פעורות לרווחה.

הוא קימט את מצחו. ״מה קרה?״

היא בלעה את רוקה בקול. ״סיוט.״

״על מה הוא היה?״

״הייתי ביער מאחורי הבית של ההורים שלך בסֶלינְסְגְרוֹב.״

גבּריאל זקר את גבותיו מאחורי מסגרת המשקפיים הכהה שלו. ״למה שתחלמי על זה?״

היא שאפה אוויר ומשכה את הסדין מעל לשדיה החשופים ועד לסנטרה. הבד המלא הלבן בלע את גזרתה הקטנטנה, ואז המשיך והתקבץ כענן מעל המזרן. היא הזכירה לו פסל אתונאי.

הוא הריץ את אצבעותיו בעדינות על עורה. ״ג׳וליאן, דברי אליי.״

היא התפתלה תחת עיניו הכחולות היוקדות, אך הוא לא הניח לה. ״החלום התחיל יפה. עשינו אהבה מתחת לכוכבים, ונרדמתי בזרועותיך. כשהתעוררתי, נעלמת.״

״חלמת ששכבתי איתך ואז נטשתי אותך?״ קולו התקרר כדי להסוות את חוסר הנוחות שחש.

״התעוררתי פעם אחת בבוסתן בלעדיך.״ היא התקרבה אליו בעדינות.

האש בבטנו כבתה בין־רגע. הוא נזכר בלילה הקסום לפני שש שנים — הלילה שבו נפגשו לראשונה, ופשוט דיברו ואחזו זה בזו. הוא התעורר בבוקר למחרת ועזב, נוטש נערה מתבגרת לגמרי לבדה בשנתה. ברור שהחרדה שלה מובנת, אם לא מעוררת חמלה.

הוא שחרר את אצבעותיה הקפוצות בזו אחר זו ונישק אותן בחרטה. ״אני אוהב אותך, בֵּיאַטְרִיצֶ'ה. אני לא אעזוב אותך. את יודעת את זה, נכון?״

״זה יכאב הרבה יותר לאבד אותך עכשיו.״

בארשת קודרת כרך גבּריאל את זרועו סביב כתפיה ולחץ את לחייהּ אל גופו. אין־ספור זיכרונות התרוצצו בראשו כשחשב על מאורעות אמש. הוא בהה בגופהּ העירום בפעם הראשונה ופיתה אותה אל האינטימיות של תינוי אהבים. היא חלקה עמו את תמימותה, והוא האמין שהסב לה אושר. מבחינתו, זה היה אחד הלילות הטובים בחייו. הוא הרהר בכך לרגע.

״האם את מתחרטת על אתמול בלילה?״

״לא. אני שמחה שאתה היית הראשון שלי. זה מה שרציתי מאז שנפגשנו.״

הוא הניח את ידו על לחייהּ, מלטף באגודלו את עורה. ״זה כבוד גדול בשבילי שהייתי הראשון שלך,״ הוא רכן קדימה, עיניו אינן ממצמצות. ״אבל אני רוצה להיות גם האחרון שלך.״

היא חייכה וקירבה את שפתיה לשפתיו שלו. לפני שהספיק לחבקה, מילא צליל פעמוני הביג־בן את החדר.

״תתעלמי מזה,״ הוא לחש בנחישות, זרועו נכרכת סביב גופה, דוחקת בה לשכב תחתיו.

עיניה זינקו מעל לכתפו, אל הטלפון הנייד שלו שנח על השולחן. ״חשבתי שהיא לא אמורה להתקשר אליך עוד.״

״אני לא מתכוון לענות, אז זה לא משנה.״ הוא כרע על ברכיו בין רגליה והסיר את הסדין מגופה. ״רק את ואני נמצאים במיטה שלי.״

היא חיפשה את עיניו כשקירב את גופיהם העירומים למגע קרוב יותר.

גבּריאל רכן קדימה לנשקה, אך היא הפנתה את ראשה. ״עדיין לא צחצחתי שיניים.״

״לא אכפת לי.״ הוא הנמיך את שפתיו אל צווארה, מנשק את הדופק המהיר הפועם בו.

״אני מעדיפה להתקלח קודם.״

הוא נשף בתסכול ונשען על מרפקו. ״אל תיתני לפאולינה להרוס את מה שיש בינינו.״

״אני לא.״ היא ניסתה להתגלגל מתחתיו ולקחת את הסדין איתה, אך הוא אחז בו. הוא הביט בה מעל משקפיו, עיניו נוצצות בשובבות.

״אני צריך את הסדין כדי לסדר את המיטה.״

עיניה טיילו מהבד הלבן שהיה לפות בין אצבעותיה אל פניו. הוא נראה כמו פנתר משחר לטרף. היא הביטה אל ערמת הבגדים שעל הרצפה. הם היו מחוץ להישג ידה.

״מה הבעיה?״ שאל, כובש חיוך.

ג׳וליה הסמיקה ולפתה את הבד ביתר חוזקה. הוא שחרר את הסדין בצחקוק ומשך אותה אל בין זרועותיו.

״את לא צריכה להתבייש. את יפהפייה. אילו משאלתי היתה נענית, לא היית לובשת שוב בגדים לעולם.״

הוא לחץ את שפתיו אל תנוך אוזנה, נוגע ברוך בעגיל היהלום. הוא היה בטוח שאמו המאמצת גרייס היתה שמחה לדעת שהעגילים שלה מצאו את דרכם אל ג׳וליה. לאחר נשיקה חטופה נוספת הוא פנה ממנה והתיישב בקצה המיטה.

היא התחמקה אל המקלחת, אך לא לפני שגבּריאל הספיק לראות את גבה המצודד כששמטה את הסדין על מפתן הדלת.

בזמן שצחצחה את שיניה, היא חשבה על מה שהתרחש. ההתעלסות עם גבּריאל היתה חוויה רגשית מאוד, ולבה עדיין נרעד למחשבה. זה לא היה מפתיע לאור ההיסטוריה שלהם. היא רצתה אותו מאז בילתה עמו לילה קסום בבוסתן כשהיתה בת שבע־עשרה, אך כשהתעוררה בבוקר למחרת הוא נעלם. היא נמוגה מזיכרונו בערפל של שכרות וסמים. שש שנים ארוכות חלפו עד שראתה אותו שוב, אבל אז הוא לא זכר אותה.

כשנתקלה בו שוב ביום הראשון בסמינריון שלו לתארים מתקדמים באוניברסיטת טורונטו, הוא היה מושך אך קר, כמו כוכב מרוחק. היא לא האמינה שתהפוך לאהובה שלו. היא לא חשבה שזה אפשרי שהפרופסור ההפכפך והמתנשא הזה ישיב לה חיבה.

היו כל כך הרבה דברים שהיא לא ידעה. סקס היה סוג של ידע, ועכשיו היא הכירה את דקירתה של הקנאה המינית כפי שלא חוותה בעבר. עצם הרעיון שגבּריאל עשה את מה שהם עשו עם נשים אחרות — ובמקרה שלו הרבה נשים אחרות — גרם ללבה לכאוב.

היא ידעה שהמפגשים הקודמים של גבּריאל היו שונים ממה שהם חלקו — אלה היו מפגשי אהבהבים שלא היו כרוכים באהבה או בחיבה. אך הוא הפשיט אותן, ראה אותן עירומות ונכנס לתוכן. לאחר שהיו עמו, כמה מהנשים הללו השתוקקו לעוד? פאולינה השתוקקה. פאולינה וגבּריאל תחזקו קשר במשך שנים, מאז שהתעברו ואיבדו ילד ביחד.

גילוייה של ג׳וליה בנוגע לסקס שינו את נקודת מבטה על עברו של גבּריאל וגרמו לה לחוש אהדה כלפי מצוקתה של פאולינה, אבל גם להישמר ביתר שאת מהאפשרות המבעיתה לאבד את גבּריאל לפאולינה או לכל אישה אחרת.

ג׳וליה אחזה בשולי הכיור כשגל של חוסר ביטחון שטף אותה. גבּריאל אהב אותה; היא האמינה בכך. אבל הוא גם היה ג׳נטלמן, והוא לעולם לא יודה שהאיחוד ביניהם השאיר אותו בלתי מסופק. ומה עם ההתנהגות שלה עצמה? היא שאלה שאלות ודיברה ברגעים שמאהבות אחרות בוודאי היו שקטות. היא עשתה מעט מאוד כדי לרַצות אותו, וכשניסתה הוא עצר בעדה.

המילים של החבר שלה לשעבר צעקו בראשה, מתפתלות בתוכחה:

את פריג'ידית.

את תהיי זיון מחורבן.

היא הפנתה את גבה אל המראה, מהרהרת מה עלול לקרות אם גבּריאל לא יהיה מסופק איתה. רוח הרפאים של הבגידות הרימה את ראשה הקטלני, נושאת עמה חזיונות של סיימון, האקס שלה, במיטה עם השותפה שלה.

היא יישרה את כתפיה. אם תוכל לשכנע את גבּריאל להיות סבלני וללמד אותה, היא בטוחה שתוכל לספק אותו. הוא אהב אותה. הוא ייתן לה הזדמנות. היא היתה שלו, כאילו צרב את שמו בעורה.

כשצעדה אל תוך החדר, ראתה אותו בחטף דרך הדלת הפתוחה אל הגזוזטרה. בדרכה לשם הוסחה דעתה על ידי אגרטל יפהפה, ובתוכו אירוסים סגולים בגוונים כהים וחיוורים, שנח על שולחן העבודה. מאהבים אחרים ודאי היו קונים ורדים אדומים בעלי גבעולים ארוכים, אבל לא גבּריאל.

היא פתחה את הכרטיס שהיה מונח בין הפרחים היפהפיים.

ג׳וליאן יקירתי,

תודה על מתנתך העצומה.

כל שיש לי בעל ערך הוא לבי.

והוא שלך,

גבּריאל.

ג׳וליה קראה את הכרטיס פעמיים, לבה מתרחב מאהבה ומהקלה. מילותיו של גבּריאל לא דמו למילים שכותב גבר שאינו מסופק או גבר מתוסכל; נדמה שגבּריאל אינו שותף לחששותיה.

גבּריאל השתזף על הפוטון, ללא משקפיו, חזהו המרשים חשוף. עם דמותו השרירית שהתנשאה לגובה של מטר תשעים כמעט, היה נדמה לה כאילו אַפּוֹלוֹ בכבודו ובעצמו מצא לנכון לבקרה. כשחש בנוכחותה בגזוזטרה, פקח את עיניו וטפח על חיקו. היא הצטרפה אליו, זרועותיו עטפו אותה, והוא נישק אותה בלהט.

״שלום לך,״ מלמל, מסיט תלתל סורר מפניה. הוא בחן אותה מקרוב. ״מה קרה?״

״כלום. תודה על הפרחים. הם יפהפיים.״

הוא רפרף עם שפתיו על שפתיה. ״על לא דבר, אבל את נראית מוטרדת. זה בגלל פאולינה?״

״זה אמנם מכעיס אותי שהיא מתקשרת אליך, אבל לא.״ ארשת פניה של ג׳וליה התבהרה. ״תודה על הכרטיס. אמרת שם את מה שהשתוקקתי לשמוע.״

״אני שמח.״ הוא הצמיד אותה קרוב יותר אליו. ״תגידי לי מה מטריד אותך.״

היא שיחקה לרגע בחגורת חלוק הרחצה שלה, ואז הוא נטל את ידה בידו. היא התבוננה בו. ״האם הלילה הקודם היה כל מה שקיווית?״

גבּריאל נשף בחדות מאחר ששאלתה הפתיעה אותו. ״זאת שאלה משונה.״

"אני יודעת שזה בטח היה שונה בשבילך. אני לא הייתי כל כך... פעילה.״

״פעילה? על מה את מדברת?״

״לא עשיתי יותר מדיי כדי לספק אותך.״ היא הסמיקה.

הוא ליטף קלות את העור הסמוק בקצה אצבעו. ״גרמת לי הנאה רבה. אני יודע שהיית נרגשת, אבל נהניתי מאוד. אנחנו שייכים זה לזו עכשיו — בכל המובנים. מה עוד מטריד אותך?״

״אני דרשתי שנשנה תנוחה בזמן שאתה העדפת שאני אהיה למעלה.״

״את לא דרשת, את ביקשת. למען האמת, ג׳וליאן, אני אשמח לשמוע אותך דורשת ממני דברים. אני רוצה לדעת שאת רוצה אותי נואשות כמו שאני רוצה אותך.״ מבטו התרכך, והוא צייר באצבעו עיגול או שניים מסביב לשדיה. ״את חלמת על הפעם הראשונה שלך בצורה מסוימת, ואני רציתי לתת לך את זה, אבל דאגתי. מה אם את לא מרגישה בנוח? מה אם אני לא נזהר מספיק? במובן מסוים אתמול בלילה היה פעם ראשונה גם בשבילך.״

הוא שחרר אותה מאחיזתו, מזג קפה וחלב מהביל לתוך ספל לאטה והניח את מגש האוכל על הספסל שביניהם. היו במגש מאפים ופירות, צנימים וממרח נוטלה, ביצים קשות וגבינה, וכמה בָּאצִ'י פֵּרוּגִ׳ינָה,2 שגבּריאל שיחד את אחד מעובדי המלון לקנות בשבילו עם זר האירוסים מגַ׳רְדִינוֹ דֵל אִירִיס.3

ג׳וליה פתחה עטיפה של אחת מנשיקות השוקולד ואכלה אותה, עיניה נעצמות בהנאה צרופה. ״הזמנת ארוחת שחיתות.״

״קמתי מורעב הבוקר. הייתי מחכה לך, אבל...״ הוא טלטל את ראשו והרים ענב, נועץ בה עיניים נוצצות. ״תפתחי.״

היא פתחה את פיה, והוא הכניס לתוכו את הענב, כשאצבעו מלטפת בפתיינות את שפתה התחתונה.

״ואת חייבת לשתות את זה.״ הוא הושיט לה כוס יין מלאה במיץ חמוציות ובסודה.

היא גלגלה את עיניה. ״אתה מגונן מדי.״

הוא נד בראשו. ״ככה מתנהג גבר מאוהב שרוצה את אהובתו בריאה בשביל כל הסקס שהוא מתכנן לעשות איתה.״ הוא קרץ בוודאות מופרזת.

״אני לא מתכוונת לשאול איך אתה יודע דברים כאלה. תן לי את זה.״ היא לקחה את הכוס מידו וגמעה את כולה, עיניה מתמקדות בשלו בעוד הוא מצחקק.

״את מקסימה.״

היא חרצה לו לשון והחלה לארגן לעצמה צלחת לארוחת הבוקר.

״איך את מרגישה הבוקר?״ פניו של גבּריאל נראו מוטרדות.

היא בלעה חתיכה של גבינת פונטינה.

״בסדר.״

הוא הידק את שפתיו בחוזקה, כאילו תשובתה אינה מספקת אותו.

״תינוי אהבים משנה דברים בין גבר לאישה,״ דחק בה.

״אהה, מה שעשינו, אמממ, לא שימח אותך?״ הסומק בלחייה דהה מיד והותיר אותה חיוורת.

״בטח שאני שמח. אני מנסה לברר אם את שמחה. ועל סמך מה שאמרת עד עכשיו, אני די חושש שאת לא.״

ג׳וליה התעסקה בבד החלוק שלה, מתחמקת ממבטו הבוחן של גבּריאל. ״כשהייתי בקולג׳, הבנות בקומה שלי נהגו לספר על החברים שלהן. לילה אחד הן סיפרו על הפעם הראשונה שלהן.״ היא נגסה את קצה אחת מאצבעותיה.

״רק לבנות מעטות היה משהו טוב לספר, שאר הסיפורים היו נוראים: אחת הוטרדה מינית כילדה, כמה מהבנות קיימו יחסים בעל כורחן עם החבר או הבחור שאיתו יצאו, כמה מהן סיפרו שהפעם הראשונה היתה ממש לא נעימה ולא מספקת — כמו חבר שגמר מהר מדיי. חשבתי שאם זה מה שמצפה לי, עדיף שאשאר בתולה.״

״זה נורא.״

היא נעצה את עיניה במגש ארוחת הבוקר.

״רציתי להיות נאהבת. חשבתי שעדיף שיהיה לי רומן מוצנע שיתנהל בלב ובראש באמצעות מכתבים, ולא לחוות מערכת יחסים מינית. לא האמנתי שאי־פעם אמצא מישהו שיוכל לספק לי את שניהם. אין לי ספק שסיימון לא אהב אותי. עכשיו אני במערכת יחסים עם אֵל סקס, ואני לא יכולה לגרום לו הנאה דומה לזו שהוא מעניק לי.״

גבותיו של גבּריאל זינקו מעלה. ״אֵל סקס? כבר אמרת את זה בעבר, אבל תאמיני לי שאני לא —״

היא קטעה אותו, מביטה ישירות בעיניו. ״תלמד אותי. אני בטוחה שאתמול בלילה לא היה... אההה, מספק כמו שאתה רגיל, אבל אני מבטיחה שאם תהיה סבלני איתי, אני אשתפר.״

הוא סינן קללה מבין שיניו. ״בואי הנה.״ הוא משך אותה מסביב למגש ארוחת הבוקר והשיב אותה אל חיקו, עוטף אותה בזרועותיו. לרגע הוא היה שקט, ואז נאנח עמוקות.

״את יוצאת מנקודת הנחה שהמפגשים המיניים הקודמים שלי סיפקו אותי לחלוטין, אבל את טועה. את נתת לי את מה שמעולם לא היה לי — סקס ואהבה ביחד. את הנאהבת היחידה שלי במובן האמיתי.״

הוא נישק אותה בעדינות כהוכחה לדבריו. ״הציפייה של הגבר בשילוב כוח הפיתוי של האישה חיוניים לחוויה. אני יכול לומר בוודאות שקסם הפיתוי שלך והציפייה שלי לא דומים לשום דבר שאי־פעם חוויתי. תוסיפי לזה את החוויה של תינוי אהבים בפעם הראשונה... אין לי מילים.״

היא הנהנה, אבל משהו בהנהונה הדאיג אותו.

״אני מבטיח שאני לא מחמיא לך סתם.״ הוא השתהה כמו בורר בקפידה את מילותיו הבאות. ״אני עלול להישמע ניאנדרטלי, אבל התמימות שלך מאוד אירוטית. המחשבה שאני יכול ללמד אותך על סקס... שמישהי צנועה כל כך גם כל כך מלאה בתשוקה...״ קולו התפוגג, והוא הביט בה במבט מלא משמעות. ״את יכולה להפוך לבעלת כישורים רבים יותר באמנות המין על ידי למידת טריקים ותנוחות, אבל את לא יכולה להפוך יותר מושכת או יותר מספקת מינית. לא בשבילי.״

ג׳וליה רכנה לעברו ונישקה אותו. ״תודה שדאגת לי כל כך אתמול,״ לחשה, לחייה מאדימות.

״ובנוגע לפאולינה, אני אתמודד איתה. בבקשה אל תדאגי בגללה.״

ג׳וליה החזירה את תשומת לבה לארוחת הבוקר שעדיין לא נגעה בה, מדכאת את הדחף להתווכח עמו. ״תוכל לספר לי על הפעם הראשונה שלך?״

״אני מעדיף שלא.״

היא העסיקה את עצמה במאפה, מנסה לחשוב על נושא בטוח יותר לשיחה. הצרות הכלכליות של אירופה עלו מיד בראשה.

הוא שפשף את עיניו בשתי ידיו וכיסה אותן לרגע. יהיה כל כך קל לשקר, הוא ידע, אבל אחרי כל מה שהיא העניקה לו, הגיע לה לדעת את הסודות שלו. ״את זוכרת את ג׳יימי רוברטס?״

״בוודאי.״

גבּריאל הנמיך את ידיו. ״היא היתה הראשונה שלי.״

גבותיה של ג׳וליה הזדקרו. ג׳יימי ואמה השתלטנית אף פעם לא היו נחמדות במיוחד כלפי ג׳וליה, והיא תמיד סלדה מהן. לא היה לה מושג שהשוטרת רוברטס, שחקרה את מקרה התקיפה שלה בידי סיימון בחודש הקודם, היתה הראשונה של גבּריאל.

״זאת לא היתה החוויה הכי מדהימה,״ הוא אמר בשקט. ״למעשה, אפשר להגיד שזאת היתה חוויה מצלקת. לא אהבתי אותה. היתה שם משיכה מסוימת, כמובן, אבל לא היתה חיבה אמיתית. למדנו יחד בתיכון סֶלינְסְגְרוֹב, היא ישבה לידי בשיעורי היסטוריה שנה אחת.״ הוא משך בכתפיו. ״פלרטטנו והתמזמזנו אחרי בית הספר, ובסוף...

״ג׳יימי היתה בתולה, אבל היא שיקרה ואמרה שהיא לא. לא הייתי קשוב אליה בכלל. הייתי אנוכי וטיפש.״ הוא קילל. ״היא אמרה שזה לא כאב נורא, אבל היא דיממה אחר כך. הרגשתי כמו חיה, ותמיד הצטערתי על זה.״ גבּריאל התכווץ, וג׳וליה חשה באשמה הקורנת ממנו. התיאור שלו כמעט עורר בה בחילה, אבל הוא גם סיפק הסברים רבים.

״זה נורא. אני מאוד מצטערת.״ היא לחצה את ידו. ״בגלל זה היית כל כך מודאג אתמול בלילה?״

הוא הנהן.

״היא הטעתה אותך.״

״זה לא מצדיק את ההתנהגות שלי לפני או אחרי.״ הוא כחכח בגרונו. ״היא הניחה שאנחנו במערכת יחסים, אבל אני לא הייתי מעוניין. זה החמיר את המצב, כמובן. השתדרגתי. במקום להיות רק חיה, הייתי גם חיה וגם אידיוט. לא דיברתי איתה במשך שנים, עד שראיתי אותה בחג ההודיה האחרון. התנצלתי בפניה. היא היתה אדיבה להפליא.

״תמיד הרגשתי אשם על כך שהתנהגתי אליה באופן מחפיר, ומאז התרחקתי מבתולות.״ הוא בלע את הרוק בקול. ״עד אתמול בערב".

"הפעמים הראשונות אמורות להיות מתוקות, אבל זה קורה לעתים נדירות. בזמן שאת דאגת לרַצות אותי, אני דאגתי לספק אותך. אולי הייתי זהיר מדיי, מגונן מדיי, אבל לא הייתי יכול לשאת זאת אילו הייתי פוגע בך.״

ג׳וליה הזיזה הצדה את ארוחת הבוקר שלה וליטפה את פניו. ״היית מאוד עדין ומאוד נדיב. מעולם לא חוויתי אושר כזה, אתה אהבת אותי יותר מאשר בגופך בלבד. תודה לך.״

וכמו להוכיח את טענתה, הוא נישק אותה ארוכות. ג׳וליה המהמה כשידיו התפתלו בשערה, והיא כרכה את זרועותיה סביב צווארו. הוא החליק את ידו ביניהם אל קדמת החלוק שלה, פותח אותו בהיסוס. הוא הרים את ראשו, עיניו שואלות.

היא הנהנה.

הוא החל ללחוש נשיקות כנגד צווארה והתקדם מעלה עם פיו אל תנוך אוזנה. ״איך את מרגישה?״

״נפלא,״ לחשה כששפתיו רפרפו מטה אל גרונה.

הוא זז כדי שיוכל לראות את פניה, בעוד אחת מידיו מטיילת ונחה על שרירי בטנה התחתונה.

״כואב לך?״

״קצת.״

״אז עדיף שנחכה.״

״לא!״

הוא צחק, שפתיו מתעגלות לחיוכו הכובש והמפתה. ״האם התכוונת למה שאמרת אתמול בלילה על לעשות אהבה כאן בחוץ?״

היא הצטמררה למשמע קולו שהדליק אותה והשיבה לו חיוך, מעבירה את אצבעותיה בשערו, מושכת אותו קרוב יותר. הוא פתח את חלוקה והחל לחקור את קימוריה בשתי ידיו לפני שפיו החל לנשק את שדיה.

״התביישת ממני הבוקר.״ הוא רפרף נשיקה רוחשת כבוד מעל לבה. "מה השתנה?"

ג׳וליה התחככה כנגד הגומה המרומזת בסנטרו. ״אני כנראה תמיד אתבייש קצת כשאהיה עירומה. אבל אני רוצה אותך. אני רוצה שתסתכל לי בעיניים ותגיד לי שאתה אוהב אותי כשאתה זז בתוכי. אני אזכור את זה כל עוד אני חיה.״

״אני אמשיך להזכיר לך,״ הוא התנשם.

הוא הוריד ממנה את החלוק. ״קר לך?״

״לא כשאתה אוחז בי,״ היא לחשה בחיוך. ״אתה לא מעדיף שאני אהיה למעלה? הייתי רוצה לנסות את זה.״

הוא זרק את החלוק ואת תחתוני הבוקסר שלו וכיסה את גופה בגופו, חופן את פניה בידיו. ״מישהו עלול לראות אותך, דרלינג, וזה לא מקובל עליי. אף אחד לא יזכה לראות את הגוף היפה הזה מלבדי. למרות שהשכנים ועוברי אורח עלולים לשמוע אותך... בשעה הקרובה...״ הוא גיחך כשהיא נשמה בחדות, רטט של עונג עובר במורד גופה עד אצבעות רגליה.

הוא נישק אותה, מסיט את שערה מפניה. ״אני רוצה לראות כמה פעמים אני יכול לספק אותך עד שלא אוכל להתאפק עוד.״

היא חייכה. ״אני אוהבת את מה שאני שומעת.״

״גם אני, אז תני לי לשמוע אותך.״

השמים הכחולים הסמיקו למראה ההתעלסות החושנית בזמן שהשמש הפלורנטינית זרחה בחיוך, מחממת את הנאהבים חרף משב הרוח העדין. לצדם הפך הקפה בחלב של ג׳וליה קריר ועגום לנוכח ההתעלמות שספג.

*

לאחר תנומה קלה לקחה ג׳וליה את המֶקבּוּק של גבּריאל כדי לשלוח אימייל לאביה. היו לה שתי הודעות חשובות בתיבת הדואר הנכנס, הראשונה מרייצ׳ל.

ג׳וּלְס!

מה שלומך? האם אחי מתנהג כראוי? כבר שכבת איתו? נכון, זה לגמרי לא יאה מצדי לשאול את השאלה הזאת, אבל בחייך, אילו היית יוצאת עם כל אחד אחר כבר היית מספרת לי.

אני לא מתכוונת לתת שום עצה. אני מנסה לא לחשוב על זה יותר מדיי. רק תעדכני אותי שאת מאושרת ושהוא מתייחס אלייך כמו שצריך.

ארון שולח את אהבתו.

אוהבת אותך,

רייצ׳ל.

נ"ב לסקוט יש חברה חדשה. הוא די חשאי לגביה, אז אני לא יודעת כמה זמן הם יוצאים. אני כל הזמן מנדנדת לו שיכיר לי אותה, אבל הוא לא מוכן. אולי היא פרופסורית.

ג׳וליה כבשה את צחוקה. היא שמחה שגבּריאל במקלחת ולא קורא את זה מעבר לכתפה. הוא היה מתרגז על אחותו ששואלת שאלה כל כך אישית. נדרשו לה כמה דקות לנסח תגובה, ואז היא החלה להקליד אותה.

היי, רייצ׳ל,

המלון יפהפה. גבּריאל היה ממש מתוק ונתן לי את עגילי היהלום של אימא שלך. האם ידעת על זה?

אני מרגישה אשמה בקשר לזה, אז תגידי לי בבקשה אם זה מכעיס אותך.

בנוגע לשאלה האחרת שלך, כן. גבּריאל מתייחס אליי נפלא ואני מאושרת.

תמסרי ד״ש לארון ממני. מצפה לחג המולד.

באהבה, ג׳וליה. XO

נ"ב אני מקווה שהחברה של סקוט פרופסורית. גבּריאל לא יפסיק לרדת עליו.

האימייל השני שקיבלה היה מפול. הוא אמנם חשק בה, אבל גם היה אסיר תודה על שהצליח לקיים את הקשר ביניהם. הוא העדיף לשמור את תשוקותיו לעצמו מאשר לאבד אותה לחלוטין. והיה עליו להודות שמאז שהיא התחילה לצאת עם החבר שלה אוֹוֶן, העור שלה ממש זהר.

(לא שהוא אי־פעם היה מציין זאת).

היי, ג׳וליה,

אני מצטער שלא יצא לי להיפרד ממך לפני שנסעת הביתה. אני מאחל לך חג מולד שמח. יש לי מתנה בשבילך. תוכלי לתת לי את הכתובת שלך בפנסילבניה כדי שאוכל לשלוח לך אותה?

חזרתי לחווה, ואני מנסה למצוא זמן לעבוד על הדוקטורט שלי בין מפגשים משפחתיים ליקיצות מוקדמות כדי לעזור לאבא שלי. בואי נגיד שהשגרה היומית שלי כוללת הרבה חרא...

אני יכול להביא לך משהו מוורמונט?

אולי פרה פרטית משלך?

חג מולד שמח,

פול.

נ"ב שמעת שאמרסון אישר את הצעת המחקר של כריסטה פיטרסון?

אני מניח שעונת הציפייה4 היא אכן עונת הנסים.

ג׳וליה בהתה במסך המחשב. היא קראה שוב ושוב את הנ"ב של פול. היא לא ידעה מה עליה להסיק מזה. יכול להיות שגבּריאל קיבל את הצעת המחקר של כריסטה מפני שהיא איימה עליו.

ג׳וליה לא רצתה להעלות בפניו נושא לא נעים שכזה בזמן החופשה שלהם, אבל החדשות טרדו את מנוחתה. היא הקלידה תשובה קצרה לפול וכתבה לו את הכתובת שלה. לאחר מכן שלחה אימייל לאביה וסיפרה לו שגבּריאל מתנהג אליה כמו לנסיכה. היא סגרה את המחשב הנייד ונאנחה.

״זה לא נשמע כמו ג׳וליאן המאושרת,״ נשמע קולו של גבּריאל מאחוריה.

״אני חושבת שאתעלם מתיבת הדואר האלקטרוני שלי למשך שאר החופשה שלנו.״

״רעיון טוב.״

היא הסתובבה ומצאה אותו עומד מעליה, רטוב מהמקלחת, שערו סתור, ומגבת לבנה כרוכה סביב מותניו.

״אתה יפהפה,״ פלטה בלי לחשוב.

הוא צחקק והרים אותה על רגליה כדי שיוכל לחבקה. ״האם יש לך קטע עם גברים במגבות, העלמה מיטשל?״

״אולי רק עם גבר אחד ספציפי.״

״את מרגישה בסדר?״ הוא הרים את גבותיו בציפייה, פניו רעבות.

״קצת לא נוח לי, אבל זה היה שווה את זה.״

עיניו הצטמצמו. ״את צריכה להגיד לי אם אני מכאיב לך, ג׳וליאן. אל תסתירי ממני דברים.״

היא גלגלה את עיניה. ״גבּריאל, זה לא כואב, זה פשוט קצת לא נוח; לא שמתי לב לזה בזמן, כי היו לי דברים אחרים בראש. אתה היית מאוד מסיח דעת.״

הוא חייך ונשק לצווארה נשיקה קולנית.

״את צריכה לתת לי להתחיל להסיח את דעתך במקלחת. נמאס לי להתקלח לבד.״

״אני אשמח. איך אתה מרגיש?״

הוא העמיד פנים כמהרהר בשאלתה. ״בואי נראה — סקס קולני ולוהט עם האהובה שלי בחדר ובמרפסת... כן, אני יכול לומר שאני מרגיש נפלא.״

הוא הצמיד אותה אליו, והחלוק שלה נרטב מעט מטיפות המים שעל עורו. ״אני מבטיח שחוסר הנוחות לא יימשך לנצח. עם הזמן הגוף שלך יכיר אותי.״

״הוא כבר מכיר אותך, ומתגעגע אליך,״ היא לחשה.

גבּריאל הסיט את החלק העליון של החלוק שלה כדי לנשק את כתפה. הוא חיבק אותה רכוֹת, צעד לעבר המיטה, נטל בקבוק איבופרופן והושיט לה אותו.

״אני צריך לרוץ לגלריה אופיצי לפגישה, ואז אני צריך לאסוף את החליפה החדשה שלי מהחייט.״ הוא נראה מודאג. ״אכפת לך לקנות לעצמך שמלה לבד? הייתי מצטרף אלייך, אבל הפגישה שלי לא תותיר לי הרבה זמן.״

״בכלל לא.״

״אם תהיי מוכנה תוך חצי שעה, נוכל לצאת יחד.״

ג׳וליה הלכה אחרי גבּריאל אל חדר הרחצה, כל המחשבות על כריסטה ופול מתעופפות מראשה.

לאחר שהתקלחה, עמדה ג׳וליה מול אחת המראות בחדר וייבשה את שערה, בעוד גבּריאל עומד מול מראה אחרת. היא מצאה את עצמה שולחת לעברו מבטים, צופה בו מבצע את ההכנות לגילוח בדייקנות צבאית. לבסוף ויתרה על מריחת שפתון, ופשוט נשענה על הכיור ובהתה בו.

הוא עדיין היה חצי עירום, המגבת כרוכה כעת נמוך יותר סביב מותניו, בזמן שהתגלח בדקדקנות בסגנון הקלאסי. עיניו הכחולות המבריקות הצטמצמו בריכוז מאחורי משקפיו בעלי המסגרת השחורה, שערו הלח מסורק למשעי.

ג׳וליה כבשה צחקוק כשהבחינה עד כמה ניכרת האובססיה שלו לשלמות. גבּריאל השתמש במברשת גילוח בעלת ידית עץ שחורה כדי לערבב סבון גילוח אירופי לכדי קצף סמיך. לאחר שמרח את הקצף על פניו עם המברשת, הוא התגלח עם סכין גילוח בסגנון מיושן.

(לפרופסורים מסוימים, סכיני גילוח חד־פעמיים פשוט אינם טובים מספיק).

״מה?״ הוא פנה אליה, מבחין שהיא כמעט משפדת אותו במבטה.

״אני אוהבת אותך.״

הבעת פניו התרככה. ״גם אני אוהב אותך, דרלינג.״

״אתה הבן אדם הלא־בריטי היחיד שאי־פעם שמעתי שמשתמש במילה דרלינג.״

״זה לא נכון.״

״זה לא?״

״ריצ׳רד נהג לקרוא ככה לגרייס.״ גבּריאל הביט בה בעצב.

״ריצ׳רד עתיק, במובן הטוב ביותר של המילה.״ היא חייכה. ״ואני אוהבת את העובדה שגם אתה עתיק.״

גבּריאל נחר בבוז והמשיך להתגלח. ״אני לא כזה עתיק, אחרת לא הייתי עושה איתך אהבה מטורפת וחושנית במרפסת ומפנטז על להכיר לך כמה מהתנוחות האהובות עליי מהקאמה סוטרא.״ הוא קרץ לעברה. ״אבל אני בהחלט ממזר זקן ויומרני. אין ספק שתצטרכי לאלף אותי.״

״ואיך אוכל לעשות זאת, פרופסור אמרסון?״

״אל תעזבי לעולם.״ קולו צנח והוא פנה אליה.

״אני יותר דואגת שאאבד אותך.״

הוא רכן לעברה ונישק את מצחה. ״אם כך, אין לך מה לדאוג.״

1 באיטלקית: הארמון הישן.

2 איטלקית: Baci. נשיקות שוקולד איטלקיות.

3 הגן הבוטני המפורסם של פירנצה, המתמחה בגידול אירוסים.

4 בלטינית "אדוונטוס" (adventus) מציין ביאה או הגעה, התקופה שלפני חג המולד.