אור

ספר תערוכה ייחודי שיצרה יוליה ספקטור, בשיתוף פעולה עם הצלם אלברט אדוט, המלווה את תערוכת צילום “אור – How Does it Look When it Feels”.
הספר מתעד את מסע הריפוי של יוליה באמצעות חיבור פנימי ואהבה עצמית, מפוסט טראומה מורכבת בעקבות טראומות שחוותה, כולל פגיעה מינית מתמשכת בילדות, דרך צילומים, טקסטים, שירים ואיורים מקוריים.
במפגש עם צילום שאינו כולל הסברים או הקשרים אישיים וטקסטים שמתארים את החוויה הפנימית, הקורא יכול להרגיש, לחוות ולפגוש את עצמו.ה, מבפנים. משהו יכול לנוע ולהתחבר, להפוך למודע וקרוב יותר. נפתחת האפשרות להכיר מחדש בחלקים פנימיים שהוכחשו והוסתרו, לעיתים במשך שנים ארוכות, לחבר ולשקם את מה שנותק, לכדי שלם.

בתוך ריפוי של טראומה חשוב לייצר שביל, משהו רציף שמחבר את הנקודות.
זכרונות טראומטיים הנשמרים בתודעה כרסיסים, כשברי זיכרון וחוויות תחושתיות מפוזרות, ללא הגיון ותמונה ברורה, יוצרים סבל פנימי רב, פוגעים בהגדרת הזהות והערך העצמי, מייצרים כאוס, מתח וניסיון בלתי פוסק ליצור סדר והגיון.
חוויית חיים זו מנציחה את חוסר האונים, האשמה והבושה ומשאירה את הטראומה חיה, ומשוחזרת במהלך החיים.
כשאנחנו מסכימים להרגיש באמת את מה שמתקיים בתוכנו בעוצמה כזו או אחרת, בכל הרבדים, אנחנו זוכים להכיר את עצמנו מחדש, ממקום כנה וחומל.
בספרה יוליה מבקשת להעניק השראה, לעורר מודעות ולהציג אפשרות לדרך ריפוי שלמה, שמאפשרת להתעלות ולראות מעבר לנסיבות העבר והטראומות, להתפתח, להתחבר לכוחות פנימיים אשר נותקו אי שם וליצור מציאות מטיבה ובריאה יותר, עבורינו ועבור הדורות הבאים אחרינו.

יוצרת התערוכה “אור – How Does it Look When it Feels” וספר התערוכה. מאמנת ומלווה אנשים בתהליכי ריפוי והתפתחות אישית, מתמחה בחרדות וטראומה. מורה, מנחה, אמנית, יוצרת ותלמידה נצחית של החיים.
רוב חיי חייתי בתחושה של ניתוק מעצמי ומהעולם, בתוך חוויית יאוש וכמיהה בלתי פוסקת להקלת הסבל הפנימי. לפני שיכולתי להתחבר בחזרה אל העולם היה עליי ראשית למצוא דרך להתחבר בחזרה לעצמי. וכך, מתוך חלקים שחוברו מחדש, יצאתי אל האור, חושפת גם את הצללים ומסכימה להתחבר אל החיים.
עבורי אהבה היא הדבק היחיד שיכול לחבר את כל החלקים ולאחות את השברים של לב שהתפרק בילדות.
אני יודעת עד כמה זה קשה ולעיתים מרגיש בלתי אפשרי לבחור באמת הפנימית, גם כשהיא מנוגדת לאמת של העולם. כמה זה מפחיד ולא מובן מאליו להסכים לפגוש ולחוש כאב, פחד, חוסר אונים וייאוש. כמה זה בלתי אפשרי למצוא הגיון והסבר לחוויות לא הגיוניות…
עד כמה זה מתגמל ומעצים להסכים להיפגש עם העצמי הפנימי, להסכים להכיר, להרגיש ולחוש, לבחור אחרת ולהתחיל לחיות בהווה מתוך תחושת קרבה, חופש ובטחון פנימי.
איני יודעת מהי הדרך הנכונה עבור אף אחד אחר ומהו הקצב של כל אחד ואחת.
אני מקווה ומאחלת שהמסע שעברתי, שאותו אני חושפת כאן, יהווה השראה עבורכם.ן למצוא ולגלות את הדרך והקצב שלכם.ן לריפוי, חיבור ואהבה.