אשת התענוגות

נגן האורגן פצח בנגינת מרש החתונה, מסמן שהכלה מוכנה סוף-סוף. היא איחרה בחמש-עשרה דקות בלבד, התחוור לריס בזמן שהתבונן ברולקס הזהב שלו. אבל זה הספיק, שכן החתן שעמד לצדו נע בחוסר מנוחה.

"הגיע הזמן!" אמר ריס וחייך אל ריצ'רד שהזדקף נוכח השינוי במוסיקה ופכר ידיים לפניו.

"הטבעות אצלך?" שאל ריצ'רד בלחישה בזווית פיו.

ריס טפח על הכיס הימני של מקטורן הערב השחור שלו. "כמובן. תירגע, ריק," אמר והושיט את ידו לגעת בזרועו בתנועה מרגיעה. "כבר עשיתי את זה בעבר."

"גם הוא," הפטיר מייק בשקט מצדו השני של ריס.

ראשו של ריס זע והוא שלח אל מייק מבט מוכיח. מייק היה בחור טוב לב, אבל הציניות הנצחית שלו ביחס לרומנטיקה ומערכות יחסים יכלה לפעמים לעייף. היא גם לא התאימה להיום. אפילו עיוור היה רואה שריצ'רד והולי מאוהבים זה בזה. אלה יהיו נישואים הרבה יותר טובים מאלה שהיו לריצ'רד עם ג'ואנה, שבכנות, מעולם לא היתה מושלמת.

ריס לא יכול היה לשכוח את הלילה בו היא התחילה אתו, דבר עליו לא סיפר לריצ'רד מעולם, אבל שהטריד אותו מאוד בזמנו.

מאז חמק מג'ואנה.

כאשר היא נהרגה בתאונת דרכים לפני שנתיים, הוא ריחם על ריצ'רד. אבל ריס תהה לפעמים אם לא מדובר כאן במקרה של אכזריות שתפקידה לנחם בעצם.

לא משנה, נישואיו הראשונים של ריצ'רד היו נחלת העבר. היום מתחיל שחר חדש וריס הרגיש סוף-סוף אופטימי ביחס לבחירתו של חברו הטוב.

למרות חשש ראשוני שהולי, בגיל עשרים-ושש, צעירה ונאיבית מדי לגבר בגילו ומעמדו של ריצ'רד – ריצ'רד היה בן שלושים-ושמונה ומנכ"ל של בנק מסחר – ריס ראה עכשיו שהולי היתה בדיוק מה שהיה נחוץ לריצ'רד אחרי ג'ואנה. היא היתה מתוקה, אוהבת וחביבה. וגם יפה מאוד.

היא תהיה כלה מלבבת.

עיניו של ריס הצטמצמו כאשר התבונן בירכתי הכנסיה, סקרן לראות מה לובשות הבנות. אבל דלתות הכנסיה היו פתוחות ואור אחר הצהרים הסתנן פנימה. הוא ראה רק צללים.

השושבינה הראשונה נכנסה לבסוף, אלגנטית בשמלה אדומה ישרה וארוכה, נושאת בידה זר של ורדים לבנים. היא היתה גבוהה עם שיער אדמוני, גזרה חביבה ופנים מצודדים.

ריס לא הכיר אותה. היא היתה בעלת חנות פרחים וחברה של הולי. בשנות השלושים שלה. ונשואה, כפי שאלנה סיפרה לו אמש.

ריס קיווה כך, בהתחשב בכך שהיא נועדה להיות בת זוגו של מייק היום.

ריס התבונן שמאלה במייק, שנראה הדור במפתיע, שונה לגמרי מהחזות הסתורה בדרך כלל שלו. מדהים מה יכולים לעשות תספורת, תגלחת וטקסידו. רוב הזמן מייק נראה כאילו הרגע יצא ממערבון ספגטי. הוא גם התנהג ככה. קשוח וזועף רוב הזמן.

מוזר, יש נשים שאהבו אותו ככה. רק אלוהים יודע למה. ריס חשב שהדימוי הנקי של מייק היום מושך בהרבה. אבל מה שמושך אשה אחת דוחה אחרת, הניח.

מייק, מבחינתו, חיפש בחורות יפות שלא משחקות אותה קשות להשגה ושמסכימות לכללים שלו, כללים שאמרו שהוא יזמין בחורה לצאת אתו מסיבה אחת וסיבה אחת בלבד. מין. לא מדובר בשום מערכת יחסים. שום רומנטיקה. ההבטחה היחידה שנתן היתה שאינו יוצא עם שתיים בבת-אחת.

אבל כאשר זה נגמר – כלומר, כאשר השתעמם – זה נגמר.

מייק היה גאון מחשבים אובססיבי קומפולסיבי עם סף שעמום נמוך מאוד. החברה האחרונה שלו... רקדנית אקזוטית... החזיקה מעמד חודש שלם.

ריס נדהם כל פעם מחדש לגלות כמה נשים הסכימו לצאת עם מייק. וכמה מחברותיו לשעבר שמרו אתו על קשר לאחר מכן. זה לא נראה לו הגיוני.

"תתנהג יפה עם בת הזוג שלך היום," לחש למייק. "היא נשואה."

"לא נראה שזה מפריע להן," השיב מייק ביבושת. "אבל אל תדאג. אני נמנע מנשים נשואות כמו ממגיפה. הן עושות רק צרות."

"נשמע לי שהיה לך ניסיון בשטח."

"רק פעם אחת. זה היה קרוב, אבל הצלחתי להתחמק."

"מישהי שאני מכיר?"

"אני חושב שזה לא הזמן לדבר על זה," ירק מייק.

ריס התבונן במייק, שנד לעבר ריצ'רד למרבה המזל, ריצ'רד לא התייחס אליהם, עיניו נעוצות הישר לפנים.

"ג'ואנה?" לחש ריס.

"כן."

"היא התחילה גם אתי," הודה ריס.

"מה אתה אומר. איזו כלבה."

"אבל יפהפיה."

"היפות באמת הן מי שצריכות להדאיג אותנו," הפטיר מייק.

בדיוק באותו רגע הופיעה השושבינה הראשית, לבושה כמו הנערה שצעדה כמה צעדים לפניה.

כל ההורמונים הגבריים של ריס עברו ממצב נייח למצב של ערנות מוגברת. זו יפהפיה אמיתית.

אבל הוא כבר ידע את זה, כמובן. הוא נשוי לה מזה תשעה חודשים.

ריס נאבק בדקירת הקנאה שחלפה בו כאשר ראה את עיני כל האורחים הגברים בחתונה נעוצות באלנה בזמן שהתקדמה בחן במורד המעבר.

זה היה מוזר, מפני שהוא מעולם לא קינא בעבר, גם לא כאשר היא הציגה את גופה הדקיק באחת משמלות הערב החושפניות שאהב שלבשה.

היום אלנה היתה לבושה בצניעות יחסית. אבל בשל סיבה כלשהי, הדבר יצר מראה סקסי יותר. אולי זה נכון שדווקא החבוי והמרומז מעוררים יותר מאשר תצוגה גלויה.

ואולי זה הצבע.

אלנה מעולם לא לבשה אדום לפני כן. היא העדיפה גוונים רכים וחיוורים יותר. אבל הולי בחרה אדום לשושבינות שלה בשל סיבה סנטימנטלית כלשהי. משהו שקשור לזר ורדים אדום שחיבר בינה לבין ריצ'רד.

הצבע נראה מרהיב מול עור החרסינה של אלנה ושערה הבלונדי הרך.

הסגנון היה פשוט למדי. שמלה ארוכה שהתנופפה סביב במקום לחבוק את גזרתה של אלנה. מפתח הצוואר היה רחב. כמעט חושף כתף שלמה, אבל לא עמוק מאוד. השרוולים היו ישרים וארוכים, ללא ספק מתוך השלמה עם מזג האוויר. אחרי-הכל, מדובר ביוני. ויוני בסידני היה חורף.

בחוץ היה יום נעים למדי, אבל בתוך הכנסיה העתיקה היה אוויר קר ופריך.

השושבינה הראשונה הגיעה אל קצה המעבר והסתובבה, מאפשרת לריס לראות טוב יותר את אשתו, בעיקר את פניה.

ואיזה פנים מרהיבים. מפוסלים בצורה קלסית, עם סנטר מחודד קלות, עצמות לחיים גבוהות ועור בהיר וחלק. עיניה היו בצבע ירוק-עשן בצורת שקד וריסים ארוכים. אפה היה קטן וישר עם קצה אלגנטי. פיה היה מלא, שפתיה נראו מלאות עוד יותר כשהן צבועות ארגמן.

מבטו של ריס נע נמוך עוד יותר ומוחו הפשיט מעליה את השמלה וראה אותה כפי שאהב לראותה יותר מכל.

לאלנה היה גוף שהצליח תמיד למשוך ולגרות אותו. רזה ומוצק, עם רגליים ארוכות, ישבן הדוק ושדיים קטנים וגבוהים.

מבחינת הגוף, היא דמתה מאוד לקריסטין.

זו היתה אחת הסיבות בשלהן בחר באלנה להיות אשתו. הוא לא היה שוקל נישואים לאשה שלא היתה מושכת אותו גופנית, ואין זה משנה מהם המניעים שלו. הסיבה האחרת, נקמנית יותר, היתה שהיא היתה יפה עוד יותר מארוסתו לשעבר.

נכונותה ללדת את ילדיו היתה בבחינת בונוס בלבד.

המחשבות חלפו במוחו של ריס בזמן שניסה לחוות את רגשות הנקם שהביאו לנישואיו לאלנה בשנה שעברה.

אבל למרבה הפליאה, הם לא היו שם!

ההלם של ריס הוחלף עד מהרה בתחושת הקלה כבירה כאשר התחוור לו שקריסטין כבר לא מעניינת אותו.

שייקח אותה השטן, חשב.

האשה היחידה שעניינה אותו בימים אלה היתה האשה באדום, שצעדה לאורך המעבר. אשתו. אלנה היפהפיה, החידתית והמסקרנת ביותר.

לפני כמה שנים ריס היה מאמין שהקנאה הבלתי טיפוסית לו מלפני כמה רגעים פירושה שהתאהב באלנה.

אבל השנה מלאו לריס שלושים-ושש שנים, הוא כבר עבר את הגיל שבו גבר נבון מחליף רכושנות באהבה. הוא חיבב וכיבד את אלנה. מאוד. אבל אהבה?

לא. לא אהבה הוא הרגיש כאשר הביט בה.

וטוב שכך, מפני שאהבה לא היתה חלק מהעסקה ביניהם. למעשה, זה היה אחד הדברים בהם אלנה היתה נחושה ביותר. בלי אהבה.

היא היתה מאוהבת עד טירוף בעבר, הסבירה. בבעלה המת. אהבת חייה, שנהרג בתאונת דרכים טרגית.

היא לא רצתה ללכת שוב במשעול הזה.

במהלך ארוחת הערב הראשונה שלהם יחד אלנה הודתה שפעם האמינה שלעולם לא תינשא שוב, אבל עם התקרבה לגיל שלושים, היא הבינה שהיא עדיין רוצה להקים משפחה. אלא שהיא התעקשה שוב ושוב שאינה רוצה אהבה רומנטית ואת כל העינוי הרגשי הכרוך בה.

ולכן היא הפכה ללקוחה של דרושות רעיות, סוכנות הכרויות שהתמחתה בשידוך גברים בעלי מקצועות חופשיים לנשים יפות ונבונות שרצו להיות רעיות בלבד. למרות שהתאהבות קרתה לפעמים – לדברי האשה שניהלה את הסוכנות – הרי שככלל, היה מדובר בנישואים שנעשו בראש ולא בלב. נישואי נוחות, כך נקראו בימים עברו.

נישואי נוחות, זה בדיוק מה שריס רצה כאשר הפך ללקוח של דרושות רעיות לפני שנה. אהבה לא היתה על סדר היום שלו.

באותו זמן הוא קיבל בדיוק מה שרצה בדמותה של אלנה. אשת תענוגות אולטימטיבית שיוכל להציגה לראווה בגאווה. הצורי המושלם לפצעי האגו הגברי שלו. אות להישרדותו המקצועית כמו גם נשק נקמה אישי.

לשם כך, הוא דאג לכך שצילומי החתונה שלו יופיעו בכל העיתונים והכרומונים באוסטרליה.

לא היה מסובך לארגן את זה. הוא היה יזם בניה ידוע, אחרי-הכל. אנשים רצו לדעת מה הוא עושה ועם מי הוא מתחתן. צילומים של כל מסיבה שערך מאז נישואיו – והיו רבות כאלה – מצאו את דרכם לתקשורת, כשאלנה לבושה כך שכל נכסיה יוצגו לראווה.

במשך זמן-מה הדבר העניק לריס תענוג בחושבו על קריסטין החושבת שהוא בחברת אשתו היפה והבלונדית בזמן שהיא צריכה לשרת את המאהב המזדקן שלה, זה שלטובתו זרקה אותו. הוא נהנה לדמות את ארוסתו לשעבר מתחרטת על שעזבה את מערכת היחסים ביניהם מוקדם מדי. אין ספק שהיא לא ציפתה שהוא יחזור מכמעט פשיטת רגל למעמד של מיליארדר תוך שלוש שנים קצרות מאז נטישתה.

קריסטין המסכנה, חשב בארס. לו רק ניחנה באמון ונאמנות, הרי שהיום היתה יכולה להחזיק בעוגה וגם לאכול ממנה. במקום, היא השליכה את יהבה על מפיק הסרטים הפלייבוי המזדקן שהיה לו מוניטין של מי שמחליף את החברות שלו אחת לשנה לערך.

היו ימים בהם ריס ציפה לשמוע חדשות מהסוג הזה בנשימה עצורה. אלא שלאורך הדרך הוא הפסיק לחשוב על זה – לגלות עניין בקורה עם קריסטין.

בדיעבד, ריס לא יכול לקבוע באיזה תאריך בדיוק אירע הנס הזה. אבל זה קרה לפני כמה חודשים. הוא הניח שקשה להתאבל על אשה אחרת כאשר אתה נשוי למישהי מרתקת כאלנה.

מלבד יופיה עוצר הנשימה, אלנה היתה אשה שמדהים היה לחיות במחיצתה. היא אף-פעם לא נדנדה לו ולא חקרה אותו. מעולם לא היו סצנות כאשר חזר הביתה מאוחר, או כאשר נאלץ לנסוע בענייני עסקיו. היא דאגה לבית יפהפה, היתה מארחת נפלאה ואף-פעם לא סירבה לו במיטה. מה עוד יכול לבקש גבר במעמדו? כאשר חושבים על זה, הנישואים האלה היו מושלמים.

בכנות, התאהבות רק תהרוס הכל.

אבל כאשר המשיך להתבונן באשתו היפה, ריס זיהה שאכן מצא את עצמו מתאווה אליה.

הוא תמיד חשק באלנה. מהרגע בו ראה אותה לראשונה. אבל נראה שהתשוקה קיבלה עכשיו גוון אפל יותר, עז יותר.

זו אשמת השמלה הארורה הזו, החליט.

לא הסגנון. הצבע. זה חייב להיות הצבע. אדום היה צבעו של השטן. צבע התשוקה, הסכנה.

מה שלא יהיה, ריס רצה שהחתונה תהיה כבר מאחוריהם. הוא רצה להוריד מעליה את השמלה.

כמה חבל שהיה השושבין והיא שושבינת הכבוד. הם יצטרכו להשתתף גם בקבלת הפנים, ולהישאר עד סופה. הם לא יוכלו לתרץ עזיבה מוקדם יותר.

לא שאלנה היתה רוצה בכך. היא תחשוב שהוא מטורף אם יציע דבר כזה. היא עזרה להולי לארגן את החתונה במשך שבועות והיתה מאוד נרגשת הבוקר.

עוד מחשבה אפלה פילחה את מוחו. אולי יצליח לשכנע אותה לחמוק אתו למקום כלשהו לכמה דקות. אולי לשירותים?

ריס מעולם לא עשה דבר כזה אתה בעבר. מעשי האהבה שלהם נתחמו תמיד בבית. למעשה, עכשיו, כאשר חשב על זה, הוא נזכר שהם נתחמו תמיד בחדר השינה שלהם.

הגיע הזמן להרחיב את האופקים המיניים שלהם, החליט ריס ודמו געש. לפני שהיא תהרה.

הם ניסו להרות מזה שלושה חודשים. במפתיע, ללא הצלחה. אבל במוקדם או במאוחר הוא יצליח להבקיע שער.

ריס שיער שברגע שאלנה תלד, היא לא תהיה להוטה כל-כך להיענות לחיזוריו המיניים.

לפתע ריס נעשה מודע לכך שאלנה מקדירה פנים לעברו בזמן שצעדה לאורך המעבר.

האם ניכרו מחשבותיו האפלות בפניו?

מן-הסתם.

הוא מיהר להעלות על פניו את אחד מחיוכיו החמימים, אותם חיוכים בהם השתמש בעבודה כל יום ושהפכו בשבילו לטבע שני.

"את נראית נפלא," אמר לה בלי קול.

בשרו התהדק עוד יותר כאשר החזירה לו בחיוך זוהר.

ריס חרק שיניים והמשיך לחייך עד שהיא הסתובבה והצטרפה אל השושבינה השניה, ובשלב זה נאנח בהקלה ונתקף אשמה. לעזאזל, הוא נמצא כאן היום כשושבין של ריצ'רד. לא כדי לחשוב ולהתנהג כמו איזה זכר רעב שיכול לחשוב רק על מין.

הבעיה היתה שריס היה תמיד איש של רגשות עזים. אנשים חשבו שהוא נעים הליכות, אבל מתחת לחזות המקסימה היו לפעמים רגשות סוערים. מאז ילדותו, הצרכים והרצונות שלו שלטו בחייו. כאשר רצה משהו, הוא רצה בו יותר מדי. כאשר התאהב, הוא התאהב יותר מדי.

כאשר קריסטין עזבה אותו, הוא יצא מדעתו מייאוש וקנאה. כלפי העולם הוא הקרין דימוי חיובי וצונן, בעוד שמתחת לפני השטח הוא כורסם על ידי צורך כפייתי להכות בכל דרך אפשרית; לנקום באשה שבגדה בו. ראשית באמצעות החזרת עטרת עושרו ליושנה. ושנית, באמצעות נישואים.

למזלו הנישואים לאלנה הצליחו כל-כך. הם היו יכולים להיות אסון משווע.

עתה, כאשר התחוור לריס שקריסטין אינה חלק ממחשבותיו יותר, הוא לא רצה להסתכן ולהרוס דברים. הוא החליט שמין עם אלנה יצטרך לחכות עד שיגיעו הביתה, ואין זה משנה כמה מתסכל זה יהיה בשבילו. אם יגיעו לחדר השינה או לא, זו היתה כבר שאלה אחרת לגמרי. הוא אהב את הרעיון להפשיט אותה בחדר המגורים. ואולי לא להפשיט אותה כלל.

הוא התחיל לתהות מה היא לובשת מתחת לשמלה האדומה הזו...

הופעתה של הולי במעבר תוזמנה היטב מבחינת ריס, והוא החזיר את תשומת לבו מהערב הצפוי לו אל ההווה הרומנטי המתוק.

הוא צדק. הולי באמת נראתה מלבבת.

הוא שמע את החתן שואף אוויר בחדות למראה הכלה היפהפיה וחייך. מתחת לחזות השמרנית המכופתרת שלו, ריצ'רד היה רכרוכי לגמרי. רומנטיקן ואידיאליסט.

ובעל חזון.

ועל כך היה ריס אסיר תודה. אלמלא היכולת של ריצ'רד לחשוב מחוץ למשבצת, הוא היה היום מרושש לגמרי. ריצ'רד תמך בריס כאשר אף מוסד פיננסי אחר לא היה מוכן להתקרב אליו. הוא נתן לו כל הלוואה לה נזקק עד שמצב שוק הנדל"ן התהפך לכדי פיצוץ חדש, והושיט את ידו גם לחברות.

ריס חשב עליו טובות בלבד.

"ריק, אני מודה שטעיתי," מלמל באוזני חברו. "אין ספק שהיא הנערה המתאימה לך."

"אני חושב שהיא צעירה מדי בשבילו," הפטיר מייק, רוטן כאשר ריס נעץ מרפק בצלעותיו.

"בסדר, בסדר, היא אוהבת אותו באמת," רטן מייק. "אני רואה את זה. ועוד יותר גרוע, אני חושב שגם הוא אוהב אותה."

"מה כל-כך נורא בזה?" שאל ריס בחריפות.

"שתקו, שניכם," ציווה ריצ'רד. "אני מתחתן כאן."

ריס הביט במייק בהבעה קודרת. מייק משך בכתפיו.

כאשר ריצ'רד ניגש לאחוז בידה של כלתו, ריס ראה את פניה של הולי מתחת להינומה.

ההבעה שראה בעיניה היתה צריכה לשמח אותו. שכן זו היתה הבעה של נערה מאוהבת מאוד. אז למה הרגיש לפתע לא טוב? לא ייתכן שהוא מקנא בריק, נכון?

אולי.

אף אשה מעולם לא הביטה בו ככה, בהערצה עיוורת כזו. אפילו קריסטין, שכביכול היתה מאוהבת בו. ובטח שלא אלנה.

שוב אלנה...

ריס התבונן במקום בו עמדה אשתו לצד הכלה. אבל הוא לא הצליח ליצור אתה קשר עין. ההינומה של הולי עמדה בדרכו.

אולי טוב שכך, חשב. בגלל שהוא ידע שבחיים לא יראה בעיניים שלה הבעה כזו. המיטב לו יכול היה לקוות הוא תשוקה ללא מחשבה.

לא היה ספק בכך שאלנה נסחפה לפעמים כאשר ריס התעלס אתה.

ריס נדר שלפחות יראה את זה בעיניה מאוחר יותר הערב. זה לא יהיה אותו הדבר, אבל הוא יצטרך להסתפק בזה.