מיינקראפט 4: ציידי האוצרות

 1 חבֵרים אבוּדים

סְטיב עָבַד בּחַוות החיטה כַּאשֶר שָמע את רוּפוּס, הכֶּלב שלו, נובֵחַ בַּמֶרחָק. הוא הֵרים את מַבָּטו והִבחין בִּשנֵי אנָשים מִתקָרבים.

"מי אַתם?" שָאל סְטיב בְּעוֹדו צוֹעֵד לְעֶברָם. רוּפוּס עָמד לצִדוֹ, וחתוּלֵי הפֶּרא שלו, סְנָגֶלְז וְיַסְמִין, יָשבו לְצַד הכּניסה לבֵיתוֹ.

בַּתחילה, שנֵי האנָשים לא אָמרו לסְטיב דָבָר. הם רק הִבּיטוּ על הבַּית ודיבּרו זה עִם זה.

"האִם אַתה סְטיב?" שָאלה האישָה.

"כּן. מי אַתם?"

"אָה, יוֹפי. מָצָאנוּ את המָקום הנָכוֹן. לא הָיינוּ בְּטוּחים שנַצליחַ. זה היה מַסָע מטוֹרָף לְכָאן," נֶאנחה האישה.

"לא אָמַרתְ לי מי אַתם." סְטיב הִתחיל להִתעַצבֵּן.

"אני מִצטַעֶרת. אני אָלֶכְּס וזה וִיל, אבָל זה לא העיקָר. אני פֹּה כּדֵי לוֹמַר לךָ שהחבֵרים שֶלךָ בּצָרָה," אָמרה לוֹ אָלֶכְּס. היא הָיתה אישה בּלוֹנדינית לְבוּשה בּחוּלצה יְרוּקה.

"מה? מי? אֵיך?" סְטיב פָּלט בּלי לַחשוֹב מִפּנֵי שהחדָשוֹת האֵלֶה היו קָשוֹת.

"פָּגַשתי את חבֶרתךָ קִירָה. היא ניסתה לַעזוֹר לַחבֵרֶיהָ שנִלכּדוּ על ידֵי גְריפֶר. הוא לָכַד אותם בְּמִקדָש בַּמִדבָּר, אבל היא הִצליחה לְהימָלֵט," אָמרה אָלֶכְּס.

"הַאִם הם בְּסֵדֶר? הֵיכן אַתם הייתֶם?"

"פָּגַשנוּ את קִירָה בַּמִדבָּר. גָווענוּ מרָעָב והיא נתנה לנו אוֹכֶל. בִּתמוּרה לאוֹכֶל קִירָה בּיקשה מאיתנוּ לאתֵר אותך. היא לא רצתה לַעזוֹב את חבֵרֶיהָ, הֶנרי, מַקס ולוּסי, אבל היא זקוּקה לעֶזרתךָ," הִסבּיר וִיל שחָבש קַסדה אדוּמה.

סְטיב הִשתַהָה. הוא תהה אִם אָלֶכְּס וּוִיל אוֹמרים את האמֶת. הם היוּ יכוֹלים לִהיות הגְריפֵרים שלָכדו את חבֵריו וכָעֵת הִגיעוּ לגנוֹב ממֶנו.

"עשׂיתם את כּל הדֶרך מהַמִדבָּר כּדֵי להַעביר את המֶסֶר של קִירָה? זה נִראֶה כמו טוֹבה ענָקית לבַקֵש ממישהו."

אָלֶכְּס הִשפּילה את מַבָּטה בִּמבוּכה כַּאשר הֵשיבה לסְטיב: "קִירָה גם הִבטיחה שהיא תיתֵן לנוּ חֵלק מהאוצָר."

"זה נִשמע הֶגיוֹני," הֵגיב סְטיב.

"המִקדָש מָלֵא בּאוצָרות," הוסיף וִיל.

"אני מוּדאג בּקֶשר לקִירָה. לא אִכפַּת לי מהאוצָר." סְטיב היה מוּטרד.

"המשׂימה שלה קשה, אבל לפָחות היא תוּכַל לִראות יצוּרים עוֹינים בַּמִדבָּר בְּיֶתֶר קַלוּת משוּם שהוא שטוּחַ," הִסבּירה אָלֶכְּס.

סְטיב יָדע שזה נכוֹן, והוא יָדע שקִירָה חכָמה ותִהיה מסוּגֶלת להתמוֹדֵד עם הגְריפֵרים, אבל היא היתה לְבַד. גם אם היא תוּכַל להַבחין בּכל היצוּרים העוֹינים שעמדוּ לִתקוֹף אותה, זה לא אוֹמֵר שהיא תנַצֵחַ אותם. הוא היה חַייב לַעזוֹר לה! סְטיב נִכנס לבֵיתו ולָבש שִריוֹן. הוא פָּתח תֵיבה והוֹציא מִמנה את חֶרב היַהלוֹם שלו. הוא היה מוּכן לַעזוֹר לקִירָה להַציל את הֶנרי, מַקס ולוּסי. הוא בָּדק בַּמלַאי שלו כּדֵי לוודֵא שיֵש בִּרשותו את האַספָּקה שהוא יִצטרֵך. המַסע לְבִּיוֹם הַמִדבָּר היה ארוֹך ומסוּכָּן.

אָלֶכְּס וּוִיל היו בַּסָלון, ובִזמן שחיכּוּ לו אָכלוּ תַפּוּחים כּדֵי להעלות את מַד המָזון שלהם.

"יש לכם מַפָּה?" שָאל סְטיב.

"אתה לא צריך מַפָּה, אנחנו יוֹדעים את הדֶרך, והִבטחנוּ לקִירָה שניקַח אותך אֵליה," הוֹדיע וִיל.

"מה אַתם צריכים?"

"יש לנו הרבֵּה אבנֵי בָּרֶקת. האִם יש כְּפָר בּקִרבַת מָקום? נוּכַל לִסחוֹר בָּהן תמוּרת אַספָּקה," הִציעה אָלֶכְּס.

"כֵּן, אבל האִם יש לנו זמן? אני דוֹאג לַחבֵרַי. אנחנו צריכים להִזדרֵז ולהַציל אותם."

"אם לא נִהיה מוּכנים לא נִהיה מסוּגלים להַציל אף אֶחד," הִרצתה אָלֶכְּס לסְטיב.

סְטיב ניסה לא לִצחוק, זה נשמע כּמו משֶהו שמַתאים לוֹ להַגיד. הוא היה חַייב להסכּים עם אָלֶכְּס. הם היו צריכים לִהיות מוּכָנים.

הַשלישייה צָעדה לַכּפר אל החנוּת של אֶליוֹט הנַפָּח. היו לוֹ כּל המִצרכים שהם נִזקקו להם כּדֵי לִיצוֹר חרָבוֹת רַבּות עוֹצמה ושִריוֹן מָגֵן, שיאפשֵר להם להילָחֵם נֶגד הגְריפֵרים המְתַעתעִים האֵלה.

אֶליוֹט הוּפתע לִראות את חבֵרוֹ סְטיב ואת שנֵי החבֵרים החדָשים שלו. "כֵּיצד אני יכול לַעזוֹר לכם?"

"אֶליוֹט, אֵלה אָלֶכְּס וּוִיל. אנחנו עוֹמדים לצֵאת לַמִדבָּר. גְריפֶר לָכַד את הֶנרי, לוּסי ומַקס. קִירָה שָם, מנַסה לסַייעַ להם, אבל היא לא יכולה לַעשׂות את זה לְבַד."

"אוי, לא!" אֶליוֹט היה נִסער. "תַגיד לי מה אַתם צריכים."

אָלֶכְּס וּוִיל עָרכוּ סַחַר חליפין, הֶחליפוּ אבנֵי בָּרֶקת בּמִצרכים אחֵרים. כּשהם סיימוּ, הם מיהרוּ אל חַוות החיטה ויָצרו את כּל הפּריטים שהם היו צריכים על מנַת להילָחֵם בּכל היצוּרים העוֹינים, אבל הלַילה יָרד.

סְטיב יָצא החוּצה. הוא היה מוּכן לָצֵאת לַמַסע. הוא לא רצה לבַזבֵּז עוד זמן.

אָלֶכְּס קראה אחריו, "אנחנו לא יכוֹלים להַתחיל את המַסע שֶלנו בַּלַילה. נֵיהרֵג תוֹך שניוֹת!"

"תִסְתכֵּל מאחוֹריךָ!" צָעק וִיל.

קליק! קלאנג! שנֵי שלָדים צעדוּ לִקראתוֹ. אֶחד מֵהם ירה חֵץ אל סְטיב, אוּלם הוא לא חָדַר את עוֹרו. כּששִריוֹנו עליו סְטיב הִרגיש בָּטוּחַ שינַצֵחַ. הוא הסתַעֵר על השֶלד בּחֶרב שלוּפה וחיסֵל אותו.

בשֶלד השֵני היה קשה יותֵר להילָחֵם. בְּעוֹדו חוֹבֵט בַּיְצוּר העשׂוּי עצָמות לְבָנוֹת, גילה שהוא לא יכוֹל לחַסֵל אותו. השֶלד הִמשיך לירוֹת לעֶברו חִצים ללא הפוּגה.

וִיל ואָלֶכְּס יָצאו מהבַּית בּריצה ויָרוּ בַּשֶלד חִצים, עַד שהם חיסלוּ אותו וכל החִצים נָשרו מִמנו.

"אנחנו יכוֹלים להשתַמֵש בָּעצָמות האֵלה בִּשביל דֶשן," אמרה אָלֶכְּס בְּעוֹדה מַכניסה אותן לַמלַאי שלה.

"אתה רואֶה, מְסוּכָּן מִדַי בַּלַילה," התעקש וִיל.

סְטיב יָדע שהם צוֹדקים, אבל הוא לא הִצליחַ להֵירדֵם מִשוּם שהוא יָדע שחבֵריו בִּמצוקה.

"אני מקווה שקִירָה בְּסֵדר," אמר סְטיב כַּאשר הם צעדוּ לתוֹך בֵּיתו. כּשהם יהיו בּמִיטוֹתיהם, היְצוּרים העוֹינים לא יהַווּ עבוּרם סַכָּנה.

"עכָּביש!" אָלֶכְּס צָרחה.

עֵיניו האדוּמות והמגעילוֹת זהרוּ בְּעוֹדו זוחֵל לרוֹחַב רִצפַּת הסָלון של סְטיב. סְטיב הִכָּה את החֶרֶק בּחֶרב היַהלוֹם שלו. עֵיניו של העכָּביש נָפלו מחוֹרֵיהן.

"נוּכַל להִשתמֵש בּהן כּדֵי לִרקוֹחַ שיקוּיים." סְטיב לָקח את העֵיניים, ואָלֶכְּס לקחה את הקוּרים שהִשאיר אחריו העכָּביש.

"בּוֹאוּ ניכָּנס למיטוֹת." וִיל היה לָחוּץ. "יש יותֵר מִדַי יצוּרים עוֹינים."

בְּשעה שהם הלכוּ למִיטוֹתיהם, סְטיב חָשב על קִירָה. הוא קיווה שהיא בְּסֵדר. הוא טיפֵּס לתוך מיטָתו, אוּלם אז שמע קוֹל מוּכָּר שהִגיעַ מִכּיווּן הסָלון.

"סְטיב, אתה בַּבַּית?" קרא הקוֹל.

סְטיב זינֵק ממיטָתו ורץ לעֵבֶר הסָלון.

"קִירָה!" סְטיב ראה את חבֶרתוֹ. "חָשבתי שאַת בַּמִדבָּר!"