סרפינה 2: אור מבין הצללים

 1

המלכה גְלִיסֶלְדָה היתה הראשונה שהבחינה בדרקונית. היא היתה כתם חושך כהה יותר שנע במהירות בשמי הלילה, מחק את הכוכבים וילד אותם מחדש.

היא הצביעה עליה וצעקה בחיקוי לאבירים מימים עברו, "דרקונית מכיוון מערב, שאוֹגְדוֹ הקדוש יושיע אותנו!" היא הרסה במעט את הרושם כשקיפצה על בהונותיה וצחקה. הרוח החורפית נשאה את קולה העליז הלאה משם; הרחק מתחתינו התכרבלה העיר בשמיכת טלאים של שלג טרי, דוממת ומהורהרת כילד ישן.

צופים מיומנים סקרו פעם את הרקיע בחיפוש אחר גדודי דרקונים ממקום זה ממש, על גג מגדל האַרְד שבטירת אוֹרִיזוֹן. הלילה היינו שם רק המלכה ואני, והדרקונית המתקרבת היתה דווקא ידידותית, השבח לכל־הקדושים: אֶסְקָאר, עד לא מכבר תת־מזכירה בשגרירות הדרקונים שלנו. היא עזרה לדודי אוֹרְמָה לחמוק מפני הצנזורים לפני שלושה חודשים, עם פרוץ מלחמת האחים בקרב הדרקונים.

אַרְדְמָגָאר קוֹמוֹנוֹט, מנהיגה המודח של הדרקונוּת, ציפה שאֶסְקָאר תמצא לאוֹרְמָה מפלט בטוח ותשוב אלינו לגוֹרֵד, שם כונן קוֹמוֹנוֹט את ממשלתו הגולה. האַרְדְמָגָאר התכוון למנות אותה ליועצת או אפילו לגנרלית, אך חודשים חלפו ללא אֶסְקָאר וללא הסבר.

מוקדם יותר הערב היא יצרה קשר עם קוֹמוֹנוֹט באמצעות כלי מתוצרת קְוִויגוֹטֶלית. במהלך הסעודה הודיע קוֹמוֹנוֹט למלכה גְלִיסֶלְדָה שאֶסְקָאר תגיע אחרי חצות. אחר כך הוא הלך לישון והשאיר בידי המלכה את הבחירה אם להמתין או לא להמתין לה, כראות עיניה.

זו היתה דרך התמודדות אופיינית לקוֹמוֹנוֹט. המלכה עייפה ממנו.

הוא לא אמר מדוע אֶסְקָאר החליטה לשוב פתאום, או היכן היתה. ייתכן שהוא לא ידע. גְלִיסֶלְדָה ואני העלינו השערות כדי להסיח את הדעת מהכפור. "אֶסְקָאר החליטה שמלחמת האחים בדרקונוּת נמשכת זמן רב מדי והיא רוצה לשים לה קץ במו ידיה." זו היתה ההערכה הראשונה של גְלִיסֶלְדָה. "היא הסתכלה לך בעיניים פעם, סֶרָפִינָה? היא מסוגלת לעצור כוכבי לכת במסלולם."

לא הייתי עדה למבט הזה אבל ראיתי כיצד היא הביטה בדודי לפני שלושה חודשים. אֶסְקָאר ללא ספק שהתה במחיצתו לאורך התקופה כולה.

גְלִיסֶלְדָה ואני החזקנו לפידים כדי לסמן לאֶסְקָאר שעליה לנחות בראש המגדל. זה היה הרעיון של הנסיך לוּסִיאָן קִיגְס - משהו בקשר לאוויר העולה והחשש שהיא תתנגש בחלון אם תנסה לנחות בחצר. הוא לא ציין במפורש את העובדה שהסבירות שהיא תפחיד מישהו כאן למעלה נמוכה יותר. גוֹרֵד כבר ראתה דרקונים בגודל טבעי בשמיים כשבעלי בריתו של קוֹמוֹנוֹט באו והלכו, אבל יהיה מוגזם לטעון שהתושבים התרגלו למראם.

עכשיו, כשאֶסְקָאר התקרבה, היא נראתה גדולה מכדי לנחות על גג המגדל. אולי גם היא חשבה כך; היא חבטה בכנפיה דמויות העור המעובד במשב של רוח חמה, ופנתה דרומה לעבר פאתיה המרוחקים של העיר. שלוש שכונות שם עדיין העלו עשן והשלג הטרי היתמר מעליהן כקיטור.

"מה היא עושה, בודקת את מעשה ידיהם של בני ארצה? מישהו ששנתו נודדת עלול לראות אותה," אמרה גְלִיסֶלְדָה והסירה את כיסוי הראש של גלימתה העטורה פרווה, ועליצותה המוקדמת התעמעמה לכדי חרדה. לצערי, זו היתה הבעת הפנים הקבועה שלה בימים אלה. תלתלי הזהב שלה לא הלמו את הבעתה כשזהרו באור הלפיד.

אֶסְקָאר נסקה אל השמיים זרועי הכוכבים וצללה בחזרה לתוך העלטה בכיוון לב העיר, כמו בז שמסתער על גדרון. גְלִיסֶלְדָה נשנקה בבעתה. בשנייה האחרונה אֶסְקָאר בלמה - צל אפל על רקע השלג הטרי - והחליקה על גבי נהר המיוּז הקפוא כשזנבה העקלקל סודק את הקרח.

"ועכשיו היא מדגימה כיצד היא עשויה לגבור על אמצעי ההגנה שלנו; לעוף גבוה כל כך שהטילים והפּיריָה הלוהטת שלנו לא יגיעו אליה. לא כך החריבו את הבתים האלה, אֶסְקָאר!" קראה המלכה הצעירה אל הרוח, כאילו הדרקונית עשויה לשמוע אותה ממרחק כזה. "הוא כבר היה בין החומות!"

הוא היה הדרקון המתנקש השלישי ששלח האַרְד הישן בעקבות קוֹמוֹנוֹט, ושלוּסִיאָן גירש. הסָאָארַנְטְרים שינו צורה לדרקונים בגודל מלא כדי לסייע לו להימלט. גם קוֹמוֹנוֹט חזר לדמותו הדרקונית וחיסל את המתנקש לפני שזה הספיק לברוח, אבל בתופת שהשתררה לאחר מכן נהרגו חמישה אנשים וחמישים ושישה איבדו את בתיהם.

את כל ההרס הזה גרמו שני דרקונים בלבד. איש מאיתנו לא העז לנחש כמה נזק היה נגרם אילולא הצליחו נאמניו של קוֹמוֹנוֹט לסלק את האַרְד הישן ומלחמה של ממש היתה פורצת בגוֹרֵד.

"לַארְס מתכנן מכונות מלחמה חדשות," אמרתי בניסיון להחדיר מעט אופטימיות. "ואל תזלזלי באימוני הדרקומאכיה שמתקיימים במבצר עֵבֶר־ים." האבירים הזקנים של ארצות הדרום ועוזריהם שבגיל העמידה, אשר קודמו בחיפזון לדרגת אבירים, פעלו שכם אל שכם במאמץ משותף זה.

גְלִיסֶלְדָה פלטה נחרת ביטול ועיניה עקבו אחרי ההקפה השנייה שביצעה אֶסְקָאר סביב העיר. "גם כשהאבירים שלנו היו במיטבם - ודרקומאכים שאומנו בחיפזון הם לא אבירים - העיר הזאת נשרפה לאפר דרך קבע. את ואני לא היינו עדות לזה, כי גדלנו בתקופת שלום."

הרוח נשבה והקשתה עלי לשכוח שאנחנו עומדות במקום גבוה כל כך; כפות ידיי הזיעו בתוך הכפפות. "נאמניו של קוֹמוֹנוֹט יגנו עלינו."

"אני מאמינה שהם יגנו על אנשינו, אבל העיר עצמה חשובה בעיניהם כקליפת השום. לוּסִיאָן אומר שעלינו להתמקד בשיקום המנהרות. כבר שרדנו שם פעם, ותמיד אפשר לחפור אותן מחדש." היא הרימה את זרועה והפילה אותה, כאילו הבינה שאין טעם במחווה אפילו. "העיר הזאת היא מורשתה של סבתא; היא שיגשגה בעתות שלום. אני שונאת את המחשבה שאולי איאלץ לוותר עליה."

אֶסְקָאר חזרה, נישאת על זרם אוויר בצידה המזרחי של גבעת הטירה. כשהדרקונית נחתה, גְלִיסֶלְדָה ואני נצמדנו אל חומת המגן. כנפיה הכהות, הכבדות, השיבו אוויר גופרתי וכיבו את הלפידים שלנו. רכנתי לעבר הרוח, חרדה מהאפשרות שהיא תפיל אותי מעל המעקה. אֶסְקָאר נחתה על גג המגדל ונעצרה בכנפיים פרושות, צל חי על רקע השמיים. הכרתי דרקונים - אני עצמי דרקונית־למחצה - אבל המראה בכל זאת סימר את שערות עורפי. לנגד עינינו התקפלה והתכווצה הדמות האפלה בעלת הניבים והקשקשים, הצטננה ונדחסה, הצטנפה לתוך עצמה, עד שנותרה רק אישה קצרת שיער ועירומה, כפסל בראש המגדל הקפוא.

גְלִיסֶלְדָה הסירה באדיבות את גלימתה, התקרבה אל הסָאָארַנְטְרה – הדרקונית בדמות אנוש - והושיטה לה את המלבוש החם. אֶסְקָאר הרכינה את ראשה וגְלִיסֶלְדָה הניחה בעדינות את הכסות על כתפיה החשופות.

"ברוכה השבה, תת־מזכירה," אמרה המלכה הצעירה.

"אני לא נשארת," אמרה אֶסְקָאר ביובש.

"כמובן," אמרה גְלִיסֶלְדָה, ללא שמץ הפתעה בקולה. היא התיישבה על כס המלוכה לפני שלושה חודשים בלבד, אחרי שסבתה חלתה מרעל ומצער, אך כבר שלטה באמנות של הפגנת קור־רוח. "אַרְדְמָגָאר קוֹמוֹנוֹט יודע?"

"אני יכולה להביא לו תועלת רבה יותר במקום שממנו הגעתי," אמרה אֶסְקָאר. "הוא יבין כשאסביר לו. היכן הוא?"

"ישן, ללא ספק," אמרה גְלִיסֶלְדָה. חיוכה חיפה על רוגז רב מחמת העובדה שקוֹמוֹנוֹט לא טרח לקבל את פני אֶסְקָאר בעצמו. גְלִיסֶלְדָה שמרה את טרוניותיה על קוֹמוֹנוֹט לשיעורי הצ׳מבלו, אז שמעתי דרך קבע על חוסר ההתחשבות שלו; על כך שנמאס לה להתנצל בפני בעלי ברית אנושיים על התנהגותו הבהמית; על כך שהיא מחכה בקוצר רוח שהוא ינצח במלחמה ויחזור הביתה.

הבנתי דרקונים היטב, הודות לדודי אוֹרְמָה ולזיכרונות שהשאירה לי אמי. יעשה מה שיעשה, קוֹמוֹנוֹט לא היה מסוגל לפגוע ברגשותיה של אֶסְקָאר. למען האמת, סביר להניח שתת־המזכירה עצמה תהתה מדוע לא הלכנו לישון. גְלִיסֶלְדָה חשה שכללי הטקס מחייבים קבלת פנים רשמית, ואילו אני הייתי צמאה כל כך לחדשות על הדוד אוֹרְמָה שקפצתי על ההזדמנות לקבל את פניה של אֶסְקָאר.

הרגשות גאו בי כשראיתי אותה שוב. בפעם האחרונה חזיתי בה אוחזת במגננה בידו החבולה של דודי במרפאה שבקתדרלת גוֹבּנַייט הקדושה; הרגשתי כאילו נצח חלף מאז. כעת הושטתי לה יד מוכנית ואמרתי, "אוֹרְמָה בריא? אני מקווה שאין לך חדשות רעות."

אֶסְקָאר הביטה בידי וזקרה גבה. "הוא בסדר, אלא אם הוא מנצל את היעדרותי כדי לעשות משהו בלתי נבון."

"היכנסי בבקשה, תת־המזכירה," אמרה גְלִיסֶלְדָה. "הלילה קר."

אֶסְקָאר הביאה איתה צרור בגדים שאחזה בין טפריה; היא הרימה אותו מהשלג ועקבה אחרינו במורד המדרגות הצרות. גְלִיסֶלְדָה השאירה בחוכמתה לפיד דולק נוסף בתוך מגדל הפעמון, ואספה אותו כשירדנו במדרגות הלולייניות. חצינו חצר קטנה, שהשלג שיווה לה מראה רפאי. רובה של טירת אוֹרִיזוֹן היה שקוע בשינה אבל שומרי הלילה צפו בנו חולפות במסדרון אחורי בדרכנו לארמון עצמו. אם הם נבהלו מהגעתה של דרקונית באישון ליל, המקצוענות מנעה מהם להפגין זאת.

משרת צעיר, ישנוני כל כך שכמדומה לא הבחין כלל באֶסְקָאר, פתח את דלת לשכתה של המלכה הטרייה. גְלִיסֶלְדָה לא ירשה את לשכתה העמוסה בספרים של סבתה, כמו מתוך אמונה טפלה, ובחרה לעצמה לשכה אחרת, מאווררת יותר, דומה לטרקלין יותר מאשר לספרייה. שולחן רחב ניצב לפני החלונות האפלים; שטיחים עשירים עיטרו את הקירות. למרגלות האח משמאלנו, הנסיך לוּסִיאָן קִיגְס טיפח את האש בחריצות.

קִיגְס הציב ארבעה כיסאות גבוהי משענת מול האח ושפת קומקום. הוא הזדקף כדי לקבל את פנינו והחליק את מקטורנו הארגמני בארשת של שוויון נפש, למעט עיניו המשולהבות. "תת־המזכירה," הוא אמר והחווה קידה מלאה בפני הסָאָארַנְטְרה העירומה למחצה. אֶסְקָאר התעלמה ממנו ואני כבשתי חיוך. בקושי ראיתי את הנסיך בשלושת החודשים האחרונים אבל כל מחווה, כל תלתל כהה שלו היה יקר לליבי. הוא הביט בי לרגע קט ופנה בחזרה אל גְלִיסֶלְדָה. לא יאה לפנות אל מלחינת החצר השנייה לפני דודניתו, ארוסתו, המלכה.

"שבי בבקשה, סֶלְדָה," אמר, הבריש אבק דמיוני מאחד הכיסאות והושיט את ידו. "את בטח קפואה."

גְלִיסֶלְדָה אחזה ביד המושטת והניחה לו להושיב אותה. שלג כיסה את שולי שמלת הצמר שלה; היא ניערה אותו על פני האריחים המצוירים שלרגלי האח.

אני התיישבתי על הכיסא הקרוב ביותר לדלת. הוזמנתי הנה כדי לשמוע חדשות על דודי והיה עלי לעזוב אם השיחה תפנה לסודות מדינה, אבל באופן לא רשמי הייתי גם מעין מתרגמת ועזרתי לרכך את התקשורת בין בני אנוש לדרקונים. אם גְלִיסֶלְדָה טרם זרקה את קוֹמוֹנוֹט מהארמון, זה היה גם בזכות הדיפלומטיה שלי.

אֶסְקָאר הטילה את הצרור שלה על המושב שביני לבין גְלִיסֶלְדָה והחלה להתיר אותו. קִיגְס פנה בנחישות חזרה אל האח והוסיף בול עץ חדש במפל של ניצוצות. "האם יש בפיך חדשות טובות על המלחמה, אֶסְקָאר?" הוא אמר.

"לא," אמרה אֶסְקָאר, שאיתרה את מכנסיה והפכה אותם. "לא התקרבתי לחזית. ואני גם לא מתכוונת לעשות זאת."

"אז איפה היית?" פלטתי בחוצפה, אך לא שלטתי בעצמי. קִיגְס נעץ בי מבט וקימר את גבותיו באהדה.

אֶסְקָאר נדרכה. "עם אוֹרְמָה, כפי שבטח ניחשת. אני לא רוצה לומר היכן. אם הצנזורים יגלו את מיקומו, התודעה שלו אבודה. הם יכרתו לו את הזיכרונות."

"ברור שאף אחד מאיתנו לא יגלה להם," אמרה גְלִיסֶלְדָה, בעלבון כמדומה.

אֶסְקָאר תחבה את ראשה ואת זרועותיה לתוך הטוניקה. "סלחי לי," אמרה כשראשה צץ בחזרה. "התרגלתי להקפיד על זהירות. אנחנו שוהים בפּוֹרְפִירְיָה."

ההקלה שטפה אותי, כאילו שהיתי מתחת למים שלושה חודשים וסוף סוף יכולתי לשאוף אוויר. חשתי דחף לחבק את אֶסְקָאר אבל ידעתי שמוטב לא לנסות. דרקונים נוטים לסמור כשמחבקים אותם.

גְלִיסֶלְדָה צפתה באֶסְקָאר מבעד לעיניים מצומצמות. "נאמנותך לאוֹרְמָה ראויה להערצה אבל את חייבת עוד יותר מזה לאַרְדְמָגָאר שלך. הוא זקוק ללוחמת נבונה וחזקה כמוך. ראיתי אותך מכניעה את הדרקון אימלאן."

השתררה שתיקה ממושכת. אימלאן, סבי הדרקון, היכה באמצע־החורף, חיסל את אמה של גְלִיסֶלְדָה, הרעיל את סבתה וניסה להתנקש בחייו של אַרְדְמָגָאר קוֹמוֹנוֹט. אוֹרְמָה נאבק באימלאן בשמיים ונפגע קשות; אֶסְקָאר הגיעה בזמן וחיסלה את אימלאן. בינתיים, האַרְד הישן, חבר־גנרלים שגינו את חוזה השלום שקוֹמוֹנוֹט חתם עליו עם גוֹרֵד, קשרו קשר לחולל הפיכה בטָנָאמוּט. הם כבשו את הבירה והכריזו על קוֹמוֹנוֹט כעל פורע־חוק.

אם קוֹמוֹנוֹט היה נהרג, האַרְד הישן היה יכול פשוט להסתער על גוֹרֵד ולהצית מחדש את אש המלחמה שקוֹמוֹנוֹט והמלכה לָאבוֹנְדָה הצליחו לכבות לפני ארבעים שנה. אבל קוֹמוֹנוֹט שרד ונאמניו היו מוכנים להילחם למענו. עד כה לא חרגה המלחמה מגבולות ההרים בצפון, דרקונים נגד דרקונים, בעוד גוֹרֵד צופה במתרחש בחשש. האַרְד הישן ביקש את ראשו של קוֹמוֹנוֹט; הוא ביקש לשים קץ לשלום עם בני האנוש ולהשיב לעצמו את שטחי הציד הדרומיים. אם נאמניו של קוֹמוֹנוֹט לא יצליחו להדוף אותם, הם יכבשו את הדרום בסופו של דבר.

אֶסְקָאר העבירה את אצבעותיה בשערה השחור הקצר כך שהוא הזדקר, והתיישבה. "לא אוכל להיות גנרלית בצבאו של קוֹמוֹנוֹט," אמרה בבוטות. "מלחמה היא דבר לא הגיוני."

קִיגְס, שהוריד את הקומקום מעל האש וכבר החל למלא כוסות בתה, שפך את הנוזל החם על אצבעותיו ונכווה. "עזרי לי להבין, אֶסְקָאר," הוא אמר, מטלטל את ראשו ומקמט את מצחו. "האם זה לא הגיוני שקוֹמוֹנוֹט ירצה לחזור לשלטון או להגן על עצמו - ועל גוֹרֵד - מפני התוקפנות של האַרְד הישן?"

"שני הדברים הגיוניים," אמרה אֶסְקָאר, שקיבלה את כוס התה שהגיש לה הנסיך. "התנגדותו של קוֹמוֹנוֹט מוצדקת. אבל לענות על תוקפנות בתוקפנות זו פעולה תגובתית."

"מלחמה מולידה מלחמה," אמרתי, מצטטת את פּוֹנתֵיאוּס, הפילוסוף החביב על קִיגְס. הוא שלח לעברי מבט ואף הסתכן בחיוך מהיר.

אֶסְקָאר סובבה את כוס התה בידה אך לא שתתה ממנה. "התגובתיות הופכת אותו לקצר־רואי. הוא מתמקד באיומים מיידיים ושוכח את המטרה האמיתית."

"ומהי המטרה האמיתית, להערכתך?" אמר קִיגְס והגיש כוס תה לדודניתו. גְלִיסֶלְדָה קיבלה אותה מבלי להסיר את מבטה מאֶסְקָאר.

"לשים קץ למלחמה," אמרה אֶסְקָאר, והחזירה מבט אל גְלִיסֶלְדָה. אף אחת מהן לא מיצמצה.

"זה בדיוק מה שהאַרְדְמָגָאר מנסה לעשות," אמר קִיגְס, ועיניו ניתזו לעברי בשאלה אילמת. משכתי בכתפי כיוון שלא הבנתי את טיעונה של אֶסְקָאר.

"לא, האַרְדְמָגָאר מנסה לנצח," אמרה אֶסְקָאר והביטה אליו בהתנשאות.

כשנראה שאף אחד מאיתנו לא יורד לסוף דעתה, אֶסְקָאר הבהירה: "דרקונים מטילים ביצה אחת בכל פעם, וגדלים לאט. כל מוות הוא בעל משמעות, ולכן אנחנו מיישבים את חילוקי הדעות בינינו באמצעים מילוליים או בקרב בודד לכל היותר.

"מעולם לא נלחמנו בקנה מידה כזה; אם המלחמה תימשך, הדרקונוּת כולה תפסיד. קוֹמוֹנוֹט צריך לחזור לבירה, לקֶרָאמָה, לאחוז באופּאל־הכהונה ולשטוח את טיעוניו על פי חוק. אם הוא יעשה זאת, החוקים והמסורות שלנו יחייבו את הקֶר להאזין לו. הלחימה תיפסק בן רגע."

"את בטוחה שהאַרְד הישן יקבל את זה?" שאל קִיגְס והושיט לי את כוס התה האחרונה.

"יש מספר מפתיע של דרקונים בטָנָאמוּט שטרם בחרו צד," אמרה אֶסְקָאר. "הם יבחרו בצד הסדר והמסורת."

גְלִיסֶלְדָה הקישה בכף רגלה על האריחים. "ואיך קוֹמוֹנוֹט יגיע לשם מבלי להילחם בארדים לאורך הדרך? דרכו רצופה באויבים."

"לא אם הוא יפעל על פי התוכנית המתוחכמת שלי," אמרה אֶסְקָאר.

כולנו רכנו לעברה. הרי זו לבטח הסיבה שהיא חזרה. אבל היא גירדה את סנטרה ולא אמרה דבר.

"ומהי, בדיוק?" שאלתי, מתוקף תפקידי כמדרבנת דרקונים.

"עליו לחזור איתי לפּוֹרְפִירְיָה," אמרה אֶסְקָאר, "ולהיכנס לטָנָאמוּט מהצד השני, דרך עמק הנהר אוֹמִיגָה. האַרְד הישן לא יצפה לפריצה מכיוון זה. החוזה שלנו עם הפּוֹרְפִירים עתיק כל כך שאנו שוכחים שלא מדובר בחוק טבע אלא במסמך שניתן לשנות אותו או להתעלם ממנו בשעת הצורך."

"והפּוֹרְפִירים יסכימו?" אמר קִיגְס ועירבב את התה.

"האַרְדְמָגָאר יצטרך להתמקח," אמרה אֶסְקָאר. "ואני צופה שתהיה לחימה לאורך הדרך, אז הוא לא יכול לצאת לבדו."

המלכה גְלִיסֶלְדָה הרימה את עיניה לתקרה העטויה צללים וחשבה. "האם הוא ייקח איתו ארד?"

"זה יבהיל את הפּוֹרְפִירים ויגרום להם לא לשתף פעולה," אמרה אֶסְקָאר בחומרה. "לפּוֹרְפִירְיָה יש ארד משלה, קהילת דרקונים גולים שהעדיפו חיים מוגבלים בדמות אנוש על פני כריתת זיכרונות בידי הצנזורים. זה אחד התנאים בחוזה שלנו: פּוֹרְפִירְיָה תפקח עין על הסוטים הללו בתמורה לכך שנניח לעמק היקר שלהם. מקצת הגולים עשויים להתלוות לקוֹמוֹנוֹט אם הוא יחון אותם ויניח להם לשוב הביתה."

"בכמה גולים מדובר?" שאל קִיגְס, שהבחין בחולייה החלשה בן רגע. "מספיק?"

אֶסְקָאר משכה בכתפיה. "תשאיר את זה לי."

"ולאוֹרְמָה," אמרתי, כי המחשבה שהוא יסייע לאַרְדְמָגָאר במשימתו מצאה חן בעיניי.

לשמע שמו של דודי, השפילה אֶסְקָאר את מבטה לרגע ושפתה התחתונה קיפצה בעווית. ראיתי - או אולי הרגשתי - את החיוך שמתחת לפני השטח. הבטתי אל הדודנים המלכותיים, אך נדמה שהם לא הבחינו כלל בהבעה.

היא חיבבה את אוֹרְמָה. ידעתי. לרגע התגעגעתי אליו נוראות.

אֶסְקָאר נברה עמוק בכיס מכנסיה ושלפה מכתב חתום. "בשבילך," היא אמרה. "מסוכן בשביל אוֹרְמָה לשלוח דברים בדואר או להשתמש בתְ׳נִיקים. הוא אומר שאני כופה עליו את ביטחונו באמצעים רודניים."

חותם השעווה של המכתב, שהיה פריך מרוב קור, התפורר תחת אצבעותיי. זיהיתי את כתב היד וליבי החיש את פעימותיו. רכנתי לעבר אור האח המרצד וקראתי את השרבוט האהוב, המוכר:

אֶסְקָאר תאמר לך איפה אני נמצא. את ואני דיברנו על כך לעתים קרובות; אני ממשיך במחקר שהצעתי. את זוכרת. היה לי מזל בלתי צפוי אבל לא אוכל לפרט את ממצאיי. אני מסתכן בכתיבה אלייך (למרות נזיפותיה של אֶסְקָאר) רק משום שגיליתי משהו שעשוי להביא תועלת למלכתך.

יש לי סיבה לחשוב שאת ודרקונים־למחצה אחרים יכולים לשזור את מחשבותיכם יחד. זה מתואר כ"חרוזים על חוט". אם תעשו זאת, תגלו שאתם מסוגלים להקים מחסום באוויר, חומה בלתי נראית וחזקה דיה לעצור דרקון במעופו. "כמו ציפור שנתקלת בחלון," לדברי המקור שלי, שניחן ביכולת תיאורית טובה משלי. כשתגלי מיהו, נכונה לך תדהמה.

התהליך דורש תרגול. ככל שירבו האִיטְיָאסָאַארִים במחרוזת, כן המחסום יהיה חזק יותר. השימושים מובנים מאליהם. אני דוחק בך למהר ולמצוא את שותפייך לפני שהמלחמה תגיע דרומה. חיפושך יביא אותך הנה אם לא תרימי ידיים בטרם עת.

הכול באַרְד,

א׳

בזמן שקראתי, אֶסְקָאר הכריזה שהיא עייפה. גְלִיסֶלְדָה ליוותה אותה אל המבואה והעירה את הנער הישנוני, שהוביל את אֶסְקָאר למעונה. הייתי מודעת לכך במעורפל בלבד, וכן ללוּסִיאָן קִיגְס שצפה בי בעודי קוראת. כשסיימתי את המכתב הרמתי את עיניי והן נתקלו בעיניו הכהות, התוהות של הנסיך.

ניסיתי לחייך בעידוד אך המכתב חולל בי מהומה רגשית כזו, שחשתי רק את המאבק הפנימי. היה מתוק־מריר לשמוע מאוֹרְמָה, אהבתי היתה אפופה בכאב על גלותו. הצעתו, לעומת זאת, ריתקה והחרידה אותי בעת ובעונה אחת. השתוקקתי למצוא אחרים מסוגי, אבל כבר עברתי חוויה מפחידה עם דרקונית־למחצה שפלשה למחשבותיי. עצם הרעיון שמחשבה של אחר תישזר במחשבותיי עורר בי פלצות.

"מעניין אותי לדעת מה יחשוב קוֹמוֹנוֹט על התוכנית שלה," אמרה המלכה גְלִיסֶלְדָה, שחזרה אל כיסאה. "הוא בוודאי חשב על כך וביטל את הרעיון. והסכנה האורבת לגוֹרֵד עדיין רבה אם הוא ישטח את טיעוניו וייכשל." עיניה הכחולות ניתזו הלוך ושוב בין קִיגְס לביני. "אתם עושים פרצופים משונים. מה החמצתי?"

"לאוֹרְמָה באמת היה רעיון," אמרתי והושטתי לה את המכתב. גְלִיסֶלְדָה אחזה בדף וקִיגְס קרא מעבר לכתפה, ראשו הכהה וראשה הזהוב צמודים זה לזה.

"מה הוא חוקר?" אמר קִיגְס, שהביט אלי מעבר לראשה המורכן של גְלִיסֶלְדָה.

"אזכורים היסטוריים של דרקונים־למחצה," אמרתי. "המוזרוּת שלי, בין היתר, עוררה בו אובססיה לברר אם היו אחרים כמוני." כבר סיפרתי להם על גן הגרוטסקות שלי; הם הבינו במידה מסוימת למה התכוונתי כשאמרתי מוזרוּת.

"בין היתר?" שאל קִיגְס, שקלט את פסוקית הלוואי בן רגע. זחיחותו האינטלקטואלית שיעשעה אותי; נאלצתי להסיט את עיניי כדי שחיוכי לא יחשוף רגשות אסורים.

"אוֹרְמָה גם חשב שזה לא הגיוני עד להרגיז שאין שום תיעוד לרביית כלאיים בארכיבי הדרקונוּת, ושום איזכור לכך בספרות הגוֹרֵדית. הקדושים מזכירים ׳תועבות׳, ויש חוקים שאוסרים על חוזי נישואים בין המינים, אבל זה הכול. הוא חשב שמישהו, איפשהו, בוודאי ערך ניסויים ותיעד את התוצאות."

הדיבור על "ניסויים" דרקוניים מוליד הבעות פנים משונות אצל בני אנוש, משהו בין שעשוע לזעזוע. המלכה והנסיך לא היו יוצאי דופן במובן הזה.

המשכתי, "לפּוֹרְפִירים יש מילה ליצור כמוני - אִיטְיָאסָאַארִי - ואוֹרְמָה שמע שמועות שהפּוֹרְפִירים פתוחים יותר לאפשרות של..." קולי דעך. אפילו כעת, כשכולם ידעו מי אני ומה אני, היה קשה לי לדבר על המנגנון המעשי שיצר אותי. "הוא קיווה שיש להם תיעוד שימושי."

"הוא כנראה צדק," אמרה גְלִיסֶלְדָה, ששוב סרקה את המכתב. היא פנתה אלי בחיוך וטפחה על כיסאה הריק של אֶסְקָאר. התקרבתי בכיסא אחד לדודנים המלכותיים. "מה דעתך על רעיון ׳החומה הבלתי נראית׳?"

ניענעתי בראשי. "מעולם לא שמעתי על דבר כזה. קשה לי לדמיין אותו."

"זה נשמע כמו המלכודת של אָבַּאסְטֶר הקדוש," אמר קִיגְס. נעצתי בו מבט משתומם; הוא חייך כמתענג עליו. "אני היחיד שקורא בכתבי הקודש? אָבַּאסְטֶר הקדוש ידע לרתום את להבות הרקיע כדי לייצר רשת זוהרת שבעזרתה הוא הפיל דרקונים מהשמיים."

נאנחתי. "הפסקתי לקרוא את אָבַּאסְטֶר הקדוש כשהגעתי ל׳נשות הדרום, אל תכנסנה את התולע ליצועכן פן יבולע לכן.׳"

קִיגְס מיצמץ לאיטו בעוד ההבנה מחלחלת אליו. "וזה אפילו לא הדבר הנורא ביותר שהוא אומר על דרקונים או... או..."

"והוא לא היחיד," אמרתי. "אוֹגְדוֹ הקדוש, ויט הקדוש. אוֹרְמָה אסף פעם את החלקים הכי גרועים והכין לי חוברת. לקרוא את אָבַּאסְטֶר הקדוש זה כמו לקבל סטירה."

"אבל תסכימי לנסות את שזירת המחשבות שהוא מציע?" אמרה המלכה גְלִיסֶלְדָה ובקושי הסתירה את תקוותה. "אם יש סיכוי שהיא תציל את העיר הזאת..."

נרעדתי, אבל חיפיתי על כך בהנהונים נמרצים. "אדבר עם האחרים." לאַבְּדוֹ במיוחד היו יכולות יוצאות דופן. אתחיל בו.

גְלִיסֶלְדָה אחזה בידי ולחצה אותה. "תודה, סֶרָפִינָה. ולא רק על זה." חיוכה הפך ביישני, או שמא מתנצל. "החורף היה קשה, מתנקשים שרפו שכונות, קוֹמוֹנוֹט היה קוֹמוֹנוֹט, וסבתא חולה כל כך. היא מעולם לא התכוונה שאהיה מלכה בגיל חמש־עשרה."

"היא עוד עשויה להתאושש," אמר קִיגְס בעדינות. "ואת לא צעירה הרבה יותר משהיא היתה כשחתמה על הסכם השלום עם קוֹמוֹנוֹט."

גְלִיסֶלְדָה הושיטה אליו את ידה האחרת; הוא אחז בה. "לוּסִיאָן היקר. תודה רבה גם לך." היא נשמה עמוק ועיניה נצצו באור האח. "שניכם חשובים לי כל כך. לפעמים אני חשה שהכתר כובש כל חלקה טובה בי ומותיר אותי מלכה בלבד. אני זוכה להיות גְלִיסֶלְדָה רק כשאני איתך, לוּסִיאָן, או" - היא שוב מעכה את ידי - "בשיעורי הצ׳מבלו. אני זקוקה לזה. סליחה שאני לא מספיקה לתרגל יותר."

"אני מתפלאה שיש לך זמן לשיעורים בכלל," אמרתי.

"לא הייתי מוותרת עליהם בעד שום הון שבעולם!" היא קראה. "יש לי הזדמנויות מעטות כל כך להסיר את המסכה."

אמרתי, "אם המחסום הבלתי־נראה יפעל - אם אַבְּדוֹ, לַארְס, דֵיים אוֹקְרָה ואני נצליח לשזור את המחשבות שלנו - אני ארצה לחפש את שאר הדרקונים־למחצה." גְלִיסֶלְדָה הציעה לצאת למסע כזה באמצע־החורף, כשרק שמעה שיש אחרים כמוני, אך התוכנית מעולם לא יצאה לפועל.

גְלִיסֶלְדָה הסמיקה עמוקות. "לא רציתי לאבד את המורה שלי למוזיקה."

הבטתי במכתבו של אוֹרְמָה וידעתי בדיוק כיצד היא מרגישה.

"ובכל זאת," המשיכה בגאון, "אעמוד בזה בלית ברירה, למען ביטחונה של גוֹרֵד."

הבטתי בעיניו של קִיגְס מעבר לראשה המתולתל של גְלִיסֶלְדָה. הוא הינהן אלי קצרות ואמר, "נדמה לי שכולנו מרגישים כך, סֶלְדָה. חובתנו קודמת לכול."

גְלִיסֶלְדָה צחקה בקלילות ונשקה ללחיו. ואז ללחיי.

עזבתי כעבור זמן קצר עם המכתב של אוֹרְמָה, לאחר שאיחלתי לדודנים לילה טוב - או בוקר טוב. השמש בדיוק עלתה. מחשבותיי התרוצצו; ייתכן שבקרוב אצא לחפש את בני עמי, והלהיטות החלה לגבור על כל רגש אחר. ליד הדלת נימנם המשרת הצעיר, אדיש לכול.