שלוש השאלות

ביום גשום אחד, לפני זמן רב, נהג איש זקן בעגלתו בדרך כפרית. הדרך היתה מלאה מהמורות והנסיעה היתה קשה. גם הגשם לא שיפר את המצב.

כשהעגלה נפלה לתוך בור עמוק במיוחד, ניתק ממנה אחד הגלגלים האחוריים. הזקן הרגיע את סוסו, ירד אל הדרך הבוצית והחל להיאבק בגלגל שניתק. הוא נוכח שהוא נמוך מכדי להיכנס לבור וחלש מכדי להרים את הגלגל. ובעודו עומד שם, בגשם ובקור, שמע צעדי ריצה מתקרבים לעברו.

נער מחווה סמוכה שהיה בדרכו הביתה לארוחת הערב ראה את עגלתו השבורה של הזקן ואת המים הזורמים סביבו כנהר. הנער היה גבוה, חזק ולהוט לעזור. הוא מצא כלונס שנפל מגדר, נכנס לבור - הבוץ הגיע עד ברכיו - ודחף את העגלה החוצה. ואז הוא החל לתקן את הגלגל.

בזמן שעבד, סיפר הנער לזקן על משאלותיו לעתיד. הוא ידע אך מעט על העולם, אבל רצה ללמוד. הוא רצה לגלות מי הוא ולמצוא תשובות לתעלומות הגדולות של החיים. בקרוב יהפוך לגבר, והוא רצה לדעת עוד על אהבה. הוא אמר שלעתים קרובות הוא חולם בהקיץ על הדברים המופלאים שהעתיד טומן בחובו.

"רוב הימים," צחק הנער, "אני לא בטוח בכלל אם אני חולם או אם אני ער!" הנער המשיך לדבר, והזקן הקשיב בדממה.

לאחר שעה הושלמה מלאכת התיקון. הגלגל הושב בבטחה למקומו, והעגלה חזרה אל הדרך. הזקן אסיר התודה פשפש בכיסיו כדי למצוא כמה מטבעות. מכיוון שלא מצא דבר לתת לנער תמורת מאמציו, הוא שאל אותו אם יסכים לקבל במקום זאת שלוש פנינים של חוכמה, והבטיח לנער שהן יניבו לו עושר גדול יותר מכל סכום כסף. אור השמש הפציע מבעד לענני הסערה הדוהרים בשמים, והנער חייך. הוא ידע שלא יוכל לדחות את הכרת הטובה של הזקן, תהיה אשר תהיה צורתה. ואחרי הכול יש לו עוד הרבה מה ללמוד.

"כן," ענה הנער בנימוס, "לכבוד הוא לי שאתה מסכים לחלוק איתי את חוכמתך, אדוני." הזקן רכן לפנים והחל לדבר.

"כדי למצוא את דרכך בעולם הזה, עליך לענות על שלוש שאלות בלבד," הסביר הזקן. "ראשית, שאל את עצמך: 'מי אני?' תדע מי אתה כשתבין מי אינך.

"שנית, שאל את עצמך: 'מה אמיתי?' תדע מה אמיתי כשתפנים מה אינו אמיתי.

"שלישית," סיים הזקן, "שאל את עצמך: 'מהי אהבה?' תדע מהי אהבה כשתבין מה האהבה אינה."

הזקן הזדקף וסילק רסיסי בוץ ממעילו. הנער הסיר את כובעו לאות כבוד והודה לאיש. הוא הביט בו עולה על עגלתו ושורק לסוסו. העגלה נרעדה, זינקה לפנים ויצאה לדרך בקרקוש.

כשהנער פנה אל עבר ביתו ואל ארוחת הערב שחיכתה לו שם, הוא הגניב מבט לאחור וצפה בעגלה נעלמת בין צללי הערב.