החוקים

ללה | חוק מספר אחת

כשחזרנו הביתה מבית הספר, מיכאל גילה שהוא איבד את המפתחות שלו. כבר הייתי בחצי הדרך לקומה שלי כששמעתי אותו צועק, "לא נכון! די כבר, נו!" וירדתי מיד חזרה. מיכאל כבר הספיק להפוך את כל התיק והזדקף כדי לחפש את המפתח בכיסים, אבל הוא לא היה שם. "תן לי לראות," אמרתי לו ועברתי שוב על כל הכיסים והתאים בתיק שלו. "אני לא מאמין! אני צריך לחזור לבית הספר!" שאג מיכאל ובעט חזק בדלת הדירה שלהם. לא ידעתי מה לענות על זה, אבל הבנתי שעדיף שאסתלק בשקט, לפני שהוא יתפוצץ. אחר כך שמעתי אותו דוהר במורד המדרגות ונוהם כמו דוב משוגע.

נכנסתי הביתה, וסבתא שאלה: "שניצל ואורז?"

"פירה!" עניתי מיד. "טוב, אין פירה. יש אורז," אמרה סבתא ושלחה אותי לשטוף ידיים.

"אז למה שאלת אותי בכלל?" שאלתי אותה בזמן שהניחה מולי את הצלחת הכחולה שלי, עם הר של אורז ושניצל עם פירורים שרופים. זה תמיד קורה לה: היא מתחילה לבשל, נזכרת במשהו שהיא צריכה לעשות, ועד שהיא נזכרת שיש תבשיל על הכיריים — הכול נשרף.

"רציתי לתת לך את האשליה שאת יכולה לבחור," אמרה סבתא והכינה צלחת גם לעצמה. צחקתי. סבתא שלי תמיד אומרת שטויות כאלה. פעם הייתי מתעצבנת, אבל היום זה מצחיק אותי. לפחות היא אומרת את האמת, לא?

אחר כך נכנסתי לחדר והוצאתי את הספרים מהתיק, כדי להתחיל להכין שיעורים. כשפתחתי את ספר ההיסטוריה, הלב שלי נעצר. בעמוד שישים וארבע היה כתוב בטוש אדום עבה: "רוסים מסריחים, תחזרו לרוסיה!" בהתחלה חשבתי שזה הספר שלי, אבל אז הפכתי אותו וראיתי שכתוב על העטיפה "אלכס פקלצ'יק". מיד נזכרתי שאחרי שרבקה נכנסה לכיתה ואמרה כרגיל: "כולם לפתוח ספרים," התכופפתי אל התיק והספר שלי נפל. באותו רגע נפל גם הספר של אלכס, שיושב בשולחן לידי, אז כנראה לקחתי את שלו בטעות.

אחר כך היה שיעור ספורט, שיחקנו מחניים, ניצחנו, ורגע לפני שהכתפתי את התיק בדרך לשער, ראיתי את עומר, יואב ויובל עומדים וצוחקים בכניסה מאחורי גבו המתרחק של אלכס פקלצ'יק. לא ידעתי מה הם עשו לו הפעם, ולא היתה לי שום כוונה לברר. רק זה חסר לי — שהם ייזכרו שגם מיכאל ואני רוסים. הכתפתי את התיק ומירפקתי את מיכאל שעמד שם והביט בהם גם כן. הוא הרים את התיק שלו והלך אחרי, תוך שמירת מרחק קטן ממני. שני רוסים הולכים ביחד בבית הספר? מי יודע איך זה ייגמר, ואין לנו שום כוונה לבדוק. ככה זה: אסור להזכיר להם שאנחנו רוסים. חייבים להעמיד פנים. זה חוק מספר אחת.