כלב שמירה

חלונות ראווה מנופצים, שברי זכוכית וחלקי מכונית מרוסקת היו עדות מבעיתה לפיצוץ אדיר שהחריד דקה קודם לכן את מנוחתה של שכונת מגורים ותיקה בצפון תל אביב. אישה צעירה וגבר הוטלו אל המדרכה, חבולים ומעורפלי חושים. מקץ שניות אחדות פקחו את עיניהם וסרקו את גופם ואת סביבתם.

"את בסדר?" לחש הגבר בדאגה וחיבק את האישה.

הצעירה ההמומה בחנה את איבריה. "נראה לי שכן, ואתה?"

"פחות או יותר. ניצלנו בנס."

"זה לא היה פיגוע," אמרה האישה.

"לא נראה לי," השיב הגבר, "פספסו בשניות."

"חטפתי כאן," הצעירה אחזה בכתפה, "ונדמה לי שגם ברגל."

השעה היתה כמעט תשע בערב. רוח סתווית קרירה וטיפות גשם ראשונות טפחו על פניהם של בני הזוג ועל פני עשרות השכנים המבוהלים שנטשו את מקלטי הטלוויזיה ואצו מבתיהם החוצה. הכול ניסו להגיש עזרה, להשיא עצה, ובעיקר רצו להנציח את החיזיון החריג במצלמות הטלפונים הסלולריים.

"אתם בסדר?" שאלה מישהי, והגישה להם בקבוק מים.

"תודה," מלמלה האישה, לגמה והעבירה לגבר.

מישהי אחרת הציעה לאישה שמיכה ומעיל.

"זה בסדר," דחתה האישה את ההצעה בנימוס מריר, "טיפות לא הורגות."

אחד הנוכחים רכן לעברם.

"הוא רופא," צעקה שכנה מן המרפסת שממול.

האיש בחן את השניים. "אתם תהיו בסדר," ניסה להרגיעם, "יצאתם בזול. שריטות ומכות יבשות."

ברקע החלו להישמע יללות של אמבולנסים וניידות משטרה. בתוך דקות הרחוב ייחסם, סרטים צהובים יקיפו את הזירה, וחוקרי המעבדה לזיהוי פלילי ילקטו עדויות.

"נס," מלמל הגבר, שנשען עכשיו על מרפקיו והתיישב על המדרכה. הוא לגם מהבקבוק וסקר את המכונית המרוסקת. "הלכה המכונית, אבל אנחנו שלמים, תודה לאל. לא הצליח להם הפעם."

"הפעם," הפטירה האישה.

הגבר חיבק את האישה וליטף את פניה המפויחות, שנשטפו עכשיו בזרזיפי גשם דוקרניים. היא נשקה ללחיו וניסתה לקום.

"אל תזוזי," אמר לה הגבר, "נחכה לאמבולנס."

אחד המתגודדים פרש מעל בני הזוג מטרייה ענקית.

"תודה," מלמל הגבר וליטף את כתפי הצעירה.

הסלולריים תקתקו עכשיו מכל עבר. "זה לטלוויזיה," התנצל אחד שלא חדל לצלם.

אחר, שלא התנצל, זיהה את בני הזוג, וזעק כלא מאמין: "שירי גבאי ואייל דורון מהטלוויזיה, מה קרה לכם?"

סקרנותו של הקהל התחלפה עכשיו בהתרגשות גלויה.

שירי ואייל בהו בסקרנים. גבר קשיש קרב אליהם והגיש להם נייר ועט. "אפשר חתימה?"

"נראה לך?" שירי דחתה את ידו המושטת.

"לא בשבילי, בשביל הנכדים," התנצל.

"זוג כל כך יפה," העירה אחרת, בעודה מנסה לגנוב צילום משותף עם זוג הידוענים, "מי לא אוהב אותם?"

"מתי זה יהיה בטלוויזיה?" התעניין אחד המתגודדים.

שירי ואייל הביטו זה בזה במבוכה. במרחק מה מהם התנהלה כבר בורסה של השערות. "אני נזכר שהיו שמועות שהם הסתבכו בחובות," העיד אחד שיודע ופסק, "השוק האפור לא עושה הנחות."

"ואני שמעתי ממישהי במשפחה," סיפקה אחת מידע בדוק, "שאשתו הראשונה של אייל איימה עליו כבר מזמן שתחסל אותו."

"אני לא מאמין," השיב הידען, "יצא לי להכיר אותה, אישה טובה."

"אז מי היה רוצה לפגוע בו?" שאל אחר.

"זה לא בו, אלא בה. לא ראית הערב טלוויזיה?"

"ראיתי, אז מה?"

"חתיכת סיפור. היא סיפרה ששר הביטחון לקח שוחד וגם ניסה לאנוס אותה."

"אני לא מאמין."

"תאמין, תאמין. הכול הולך אצלנו."

"באיזה ערוץ זה היה?"

"בערוץ 6."

"אבל היא מערוץ 9."

"נכון, אבל זה היה בערוץ 6."

"פאק... דווקא הערב ראיתי ערוץ 9, איזה באסה."

חלק מן הסקרנים יהיו הראשונים שקטעי וידיאו רוטטים שלהם ישודרו במהדורות החדשות. צוותי צילום מקצועיים יגיעו בתוך דקות. צפירות הסירנות הקרבות רק יגבירו את ההתרגשות וההמולה. מיקרופונים יושטו מכל עבר. הקהל יעוט על הצלמים והכתבים. שמועות ורכילויות ישטפו את מסכי הטלוויזיה. איש לא יוותר על החוויה של השתתפות בתוכנית ריאליטי מדממת.